ערך/איני יודע אם פרעתיך

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png איני יודע אם פרעתיך

האומר לחבירו הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך חייב. (מתני' בב"ק קיח. ובתוס' ד"ה והלה).

אם דוקא בברי ושמא[עריכה]

בב"ק קיח. משמע דדוקא בגוונא שהתובע טוען ברי, וכן משמע ברמב"ם (טוען ונטען א, ט) ובשו"ע (חו"מ עה, ט), ובש"ך (ס"ק כז וס"ק סה), ובתומים (עה, כב ד"ה ונראה), ובנתה"מ (עה, ז), ובש"ש (ב, ז). אמנם ברשב"א (גיטין עח: ד"ה רבה) משמע לכאורה שאף בשמא ושמא חייב. וע' קצה"ח (עה, ו) שתי' הסוגייא דב"ק קיח דשמא ושמא דהו"ל למידע זה ריעותא לתובע טפי, (וע' מל"מ שאלה ד, א שכתב שהמלוה צריך לדקדק טפי.) אמנם ע' חזו"א (חו"מ ה, ג) שביאר הרשב"א באופן אחר.

אם גם בברי גרוע ושמא טוב[עריכה]

במל"מ (שאלה ד,א) כתב שדוקא בברי טוב ושמא גרוע חייב. וכ"כ בנתה"מ (עה, ז). ובקוב"ש (ב"ב תרנו) הביא ראיות שאף בשמא טוב חייב, וע"ש (באות תרנז) שחילק אם שייך אסממ"ו או שזה רק מדין חזקה בצירוף ברי ושמא. (וכ"ה בקוב"ש ח"ב סו"ס ג).

אם דוקא באין ספק לפנינו[עריכה]

ע' רשב"א (גיטין עח: ד"ה רבה) שכתב שרק באין ספק לפנינו. ובקוב"ש ח"ב סו"ס ג כתב דבברי טוב ושמא גרוע חייב אף בספק לפנינו, מדין ברי ושמא עם חזקת חיוב. ובלא ברי טוב ושמא גרוע דוקא באין ספק לפנינו, ומדין אין ספק מוציא מ"ו. (וע"ע בקוב"ש ח"א ב"ב תרנז). ובחי' הגרש"ש ב"ק ל כתב דדוקא בברי ושמא.

טעם החיוב באיני יודע אם פרעתיך[עריכה]

בבית הלוי (ח"א סי' מ אות יז) ביאר ג' טעמים: א. חזקת חיוב בצירוף ברי ושמא (כמבואר בפ"ק דכתובות יב: לדעת כמה ראשונים דמצרפים חזקה עם ברי ושמא) ב. איהו דאפסיד אנפשיה דלא דק למידע. ג. אין ספק מוציא מידי ודאי.[1] וסברא זו מבוארת (כטעם לאיני יודע אם פרעתיך) גם ברי"ף (ב"ק קיח) וברמב"ן (ב"מ צז:) ובראב"ד (בחידושיו לב"ק קיח. ובשטמ"ק בב"מ צז: ד"ה וז"ל הראב"ד) ובספר התרומה (לח, ד, ב). וע"ע קוב"ש (ב"ב תרנז וח"ב סו"ס ג) דיש אופנים שזה מטעם א' הנ"ל ויש אופנים שזה מטעם ג'. ובש"ש (ב, ז) ביאר דבאמת ברי ושמא ברי עדיף, אלא דחזקת ממון אלים מיניה, ובא"י אם פרעתיך איתרע חזקת הממון.



שולי הגליון


  1. לכאורה אם שייך בזה אסממ"ו א"צ ברי ושמא דהא בתוס' בב"ב לג. מבואר דאסממ"ו מהני להוציא ממון. וי"ל דיש ב' דינים באסממ"ו: א. הא דיבמות לח דיש לאחד סיבה ודאית לזכות בממון ולשני סיבה ספקית. ב. הא דפסחים ט. דאין ל'ודאי' סיבה ודאית עכשו אלא שהיה ודאי לפני כן וספק אם נשתנה. ואיני יודע אם פרעתיך דמי לדין הב' ולכן לא מהני להוציא וצריך צירוף של ברי ושמא.
מעבר לתחילת הדף