ערך/אמירה לנכרי

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי אמירה לנכרי

טעם אמירה לנכרי

רש"י בשבת קנג· פי' משום דהוי שלוחו, ובע"ז טו· פי' משום ודבר דבר, וביארו האחרונים דהאומר בשבת הוי בכלל ודבר דבר, והאומר בע"ש לעשות בשבת אינו אלא משום שליחות. (אבני נזר מג ו, קוב"ש ביצה מט, קה"י שבת נה, וע' בית מאיר אה"ע ה, וע' פמ"ג שז מ"ז א, ושו"ע הרב רסג, קו"א). וביאור טעם שליחות: בהג"מ פ"ו אות ב' משמע שהוי מדין שליחות משום שליחות לעכו"ם לחומרא מדרבנן (כמבואר בב"מ עא:) וכן פי' בבית מאיר אה"ע סי' ה ד' רש"י קנג·, וכן פי' המהר"ץ חיות יח: ד' רש"י בד' יח: ד"ה אלא כדי שיגיע. אבל החת"ס פי' דלענין שבת לא שייך שליחות דהוא דבר שבגופו, ומש"כ רש"י שליחות – פי' החת"ס בח"ו סי' כד (ד"ה ועוד) שהכוונה שאסור מדרבנן כיון שנראה שעושה בשבת בשבילו ולא שליחות ממש .

הך סברא דל"ש שליחות גבי שבת מבואר בבית מאיר הנ"ל אך הוא דחה זאת מכח ד' רש"י קנג· הנ"ל, וע"ע חת"ס או"ח פד שהביא דבריו. וע' קה"י שבת נה שמד' הנ"י בב"ק (י· מד' הרי"ף) מבואר דלא כיסוד החת"ס (וגם בקה"י ב"ק כא כ"כ, וכן בהר צבי או"ח ח"א קמה, וע"ש קכט, וע"ש ח"ב סו"ס ד, וסו"ס יג. וע"ע שו"מ א ח"ב סט, ומ"ו נג, וע"ע שע"ת רסג, ה). והרמב"ם פ"ו ה"א פי' טעם אמירה לעכו"ם משום שיבוא לעשות בעצמו. ובריטב"א בשבת קכב· סד"ה בשביל ישראל "שלא יעשה אדם מלאכתו בשבת ע"י גוי, ונעשה השבת חול".

מה שהבאתי מח' אם אמירה לעכו"ם משום שליחות כפשוטו (בד' רש"י) נראה להביא ראי' מכתובות ע: שכ' גבי כל המכבה אינו מפסיד שזה דין מיוחד בשבת – שאסור כשאין הפסד, ופי' רש"י ששבת חמור. ושליחות ממש אסור גם בנדר כמבואר שם [וגם בשאר איסורין (ע' ב"מ עא: וצ·)], ומשמע דב"כל המכבה" אין ענין שליחות, ואעפ"כ אסור בשבת, וצריך טעם, ולכאו' הי' נראה לפרש דהטעם משום ודבר דבר, ולכן דוקא בשבת, אבל לפ"ז צע"ק מש"כ רש"י ששבת חמור, דמה שאין איסור ודבר דבר בשאר איסורין – לא צריך לפרשו משום דחמיר. ולכן נראה דשייך סיבה נוספת שאינה שליחות ממש, אלא עצם זה שעושה בשבילו דמי לאיסור, וזה שייך גם בשאר איסורין, אלא דקיל משבת. והשתא אם נאמר שאיסור אמירה לעכו"ם משום שליחות ממש נצטרך לומר דיש ג' גדרים (ודבר דבר, שליחות, ועושה בשבילו), וזה צ"ע מדוע הוצרכו לעשות ב' איסורין, דקשה לומר שעשו כן בשביל כל העושה אינו מפסיד, ובפרט שאיסור זה אין לו מקור מתנאים, אלא רק ממשמעות מד' רב אמי. ואם בשבת ל"ש שליחות והוצרכו לגזור על כל דבר שאינו ע"י דיבור מפורש בשבת עצמה מצד שעושה בשבילו דמי לאיסור – מובן (ואחר שעשו איסור זה בשבת – לולא דחמיר הי' כולל כל האיסורין אף שבמקום דשייך שליחות א"צ לזה כ"כ).

במקום מצוה ולצורך גדול

עי' גיטין (ח:); ר"ן (שבת סו"פ רבי אליעזר דמילה) בשם בעל העיטור; רמ"א (אורח חיים סימן רעו סעיף ב); ט"ז (יורה דעה סימן קצח ס"ק כא); נקודות הכסף (שם); טעמא דקרא (בראשית מא יד).

אמירה לנכרי לעשות מלאכה דרבנן

שו"ת מן השמים (סימן ד) לאסור.

לומר לנכרי בער"ש הילך מעות וקנה לי בשוק

שו"ת מן השמים (סימן כ) להתיר כדעת ב"ה שכולם מותרים עם השמש, אך אין מורים כן אלא לצנועים שמא יראו הרואים ויפרצו הגדר.

אמירה לנכרי שיגיד לנכרי אחר

אם יש להקל לומר לנכרי שיגיד לנכרי אחר או שהכל נחשב אמירה אחת. חות יאיר (סימן נג); שו"ת זכר יהוסף (או"ח סימן ריט).

אמירה לשני נכרים שיעשו בשנים

אם יש להקל לומר לשני נכרים לעשות בשנים יחד באופן שזה יכול וזה יכול שבישראל פטור כה"ג. באר יצחק או"ח (סימן יד); ועי' מש"כ על דבריו בשו"ת זכר יהוסף (או"ח סימן ריט).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף