ערוך לנר/ראש השנה/לב/א
במתניתן וכולל מלכיות עמהן. נראה שטעם ריב"נ הוא כיון שמלכיות הוא להמליך ולהקדיש שם הקב"ה הוא מעין קדושת השם לכן כולל עמהן אבל מכ"מ אינו תוקע שלא להפסיק בקדושת היום בין תקיעות מלכיות לזכרונות אבל ר"ע סובר שאעפ"י שמלכיות הוא מעין קדושת השם ולא מעין קדושת היום מכ"מ עדיף טפי לכלול עם קדושת היום ולתקוע מלהזכיר ולא לתקוע:
שם בגמרא ת"ר מנין שאומרים אבות. הפ"י תימה למה מביא זה בר"ה הרי בכל השנה מברך אבות וגבורות וקדושת השם ומה שתירץ דה"א כיון שאומר מלכיות זכרונות שופרות לא יאמר ג' ראשונות דמרבה בשבחו של מקום לענ"ד אינו מספיק דאכתי יקשה למה חשיב עבודה והודאה וב"כ שהם ג"כ בכל השנה ולכן נ"ל דעל מתניתן ל"ק כיון דפליגי ריב"נ ור"ע בסדר ברכות של מלכיות לכן נקט כל הסדר של שאר הברכות ג"כ ולכן פתח מתניתן סדר ברכות אומר אבות וכו' ועל הברייתא ל"ק דבתוספתא באמת לא כתוב הך מניין שאומרים אבות וכו' הכא אלא פתח ר"א אומר שבתון זכרון וכו' כמו דאיתא לקמן ומה דמייתי הכא הוא מברייתא דמגילה ואיידי דמפרש מניין שאומרים מלכיות זכרונות שופרות מייתי ג"כ בגמרא מה דאיתא בברייתא דמגילה מניין שאומרים אבות מדהזכיר זה במתניתן דכאן. שוב בא לידי הריטב"א וראיתי שהעיר ג"כ על קושיא זו ע"ש והנלענ"ד כתבתי:
שם אמר לו ר"ע מפני מה. לענ"ד יש לומר דר"א ור"ע בה פליגי דהנה בחגיגה (דף י"ח) איתא ר"ע אומר אינא צריך וכו' ללמדך שאסור בעשיית מלאכה ע"ש ודרשה זו אתיא ממה דכתיב אלה מועדי ה' מקראי קודש וגו' דדרש ר"ע על איסור עשיית מלאכה בחה"מ כנראה מדברי רש"י שם וע"ש בט"א שפי' ג"כ הכי ולכאורה קשה דר"ע סותר את עצמו דהכא דרש מקראי קודש על קדושת היום ושם דרש כר"א על עשיית מלאכה אמנם לק"מ שהרי גם הכא לא אמר ר"ע שאין לדרוש ג"כ ממקראי קודש איסור מלאכה רק שאמר למה לא נאמר שבתון שכתוב ראשון קאי על מלאכה ולכן שם דכתיב מקראי קודש ברישא דרש על מלאכה לכל הימים דנקראו מועד דגם חוה"מ בכלל ולפ"ז י"ל דגם ר"א דרש איסור מלאכה בחוה"מ כר"ע שם ונראה לו דוחק לחלק בין דרשת מקרא קודש לדרוש בר"ה על קדושת היום ובאלה מועדי ה' על איסור עשיית מלאכה ולכן דרש תרווייהו על איסור מלאכה אבל לר"ע ניחא ליה לדרוש שבתון דכתיב ראשון על מלאכה ובפלוגתא דר"א ור"ע בפי' מקראי קדש מצאנו ג"כ עוד פלוגתא דתנאי דממה שאמר ר' יונתן בחגיגה (שם) תאמר בחוה"מ שקרוי מקרא קודש הואיל וקרוי מקרא קודש דין הוא שאסור בעשיית מלאכה נראה שדרש מקרא קודש על עשיית מלאכה ובשבועות (דף י"ג) מייתי ספרא דתניא לא התענה בו ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה מניין כו' וע"ש ברש"י ותוס' הרי שקראו מקרא קודש קדושת היום וזהו כדרשת ר"ע כאן:
שם רבי יוסי בר"י אומר אינו צריך. לענ"ד י"ל דניחא לרבי לילף מסמוכין ולא מקרא דר"י בר"י דאי מהא אתיא הוי ליה להקדים זכרונות למלכיות שהרי כתיב אני ה' אלהיכם אחר והי' לכם לזכרון לכן ניחא ליה לרבי לילף מסמיכות אני ה' אלהיכם לקרא דבחודש השביעי דבפסוק זה כתובים כסדר אני ה' אלהיכם למלכיות זכרון לזכרונות ותרועה לשופרות:
שם לכל מקום שנאמר בו זכרונות. הט"א כתב דבנין אב זה על כרחך לא קאי רק על יוה"כ של יובל שהרי בתעניות שנאמר בו ונזכרתם לפני ה' אלהיכם שהרי בתעניות לא היו תוקעים מלכיות דבתענית (פ"ב) איתא רק זכרונות ושופרות ולענ"ד לא ידעתי איך יש לפרש הך כל מקום שנאמר בו זכרונות ליוה"כ של יובל שהרי שם לא נאמר זכרון ואם במה שהוא בכלל מועדיכם כמו שכתב הט"א לא שייך בזה כל מקום שנאמר זכרונות אלא הכי ה"ל למימר מה ת"ל אני ה' אלהיכם ללמדך שיהיה מלכיות עמהם שהרי רק על זכרון שבפסוק זה קאי ולכן נלענ"ד דלא כט"א אלא דמה דקאמר ר"י בר"י לכל מקום שנאמר בו זכרונות קאי על תענית ג"כ וס"ל דבתעניות ג"כ תקעו למלכיות או דס"ל כאביו רבי יהודה דאמר בתענית שם (דף ט"ו) דגם זכרונות ושופרות לא היו מזכירים אלא רעב כי יהיה בארץ וכו' ומתניתן דתענית דלא חשיב רק זכרונות ושופרות אתיא כרבי דיליף מסמיכות דאני ה' אלהיכם לחדש השביעי דמזה לא ידענו רק של ר"ה ושל יוה"כ של יובל דילפינן מגז"ש ומהיקש מהדדי כדאמרינן לקמן (דף ל"ד) ועל תעניות לית לן קרא ועוד י"ל שהרי בתענית שם נאמר דתקעו בברכה של גואל ישראל קודם שתקעו לזכרונות ושופרות ויש לומר דהיינו תקיעה דמלכיות דמה שנקרא הקב"ה גואל ישראל ממליכים אותו ישראל שהוא ה' אלהיהם ובלא"ה אני תמה על הט"א שפשיטא ליה דבמלחמה לא תקעו מלכיות שהרי בתענית (דף י"ז) אמרינן לפי שאין אומרים זכרונות ושופרות אלא בר"ה וביובלות ובשעת מלחמה ע"ש משמע ששוים להדדי וכן נראה מדברי רש"י שם שכתב ולא אתפרש מנ"ל דאומר ברכות ופסוקי מלכיות זכרונות ושופרות בשעת מלחמה עכ"ל. הרי דפשיטא ליה לרש"י שהיו תוקעים למלכיות וקושית רש"י מנ"ל לענ"ד י"ל דר' יהודה ס"ל כבנו ר' יוסי הכא ויליף מבנין אב שכל מקום שנאמר זכרונות ג"כ מלכיות עמהם וה"ה ג"כ לשופרות שהרי שופרות ע"כ בקרא דוכי תבאו מלחמה כתיב ג"כ דאל"כ מנ"ל בתעניות שופרות והקושיא רק מנ"ל מלכיות וזה אתי מבנין אב דכאן וכיון דלר"י בר"י תקעו למלכיות זכרונות ושופרות כמו בר"ה ויוה"כ של יובל אמרו ג"כ הברכות והפסוקים כן:
שם למימרא דעברוה לאלול. אין להקשות דלמא היה בעת ששהו העדים לבא ונהגו אותו יום קודש ולמחר קודש דיש לומר שהרי המעשה היה בימי רשב"ג בנו של ר"ג דיבנה וכבר מקודם משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז דמקבלים עדות החודש כל היום ועוד דאע"ג דנהגו אותו יום קודש ולמחר קודש מכ"מ לא תקעו ולא ברכו תפלת מוסף באותו יום עד למחר דבזה לא שייך קלקול:
שם רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות. עיין פירש רש"י ולענ"ד י"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דטעם דר' יוחנן כנגד עשרה מאמרות שייך על מלכיות כדאמרינן לעיל שברא הקב"ה עולמו ומלך עליהם וטעם דרב יוסף שייך על זכרונות על שם הכתוב זכור את יום אשר עמדת בחורב שנתנו עשרת הדברות וטעם דרבי לוי דהללוהו בתקע שופר שייך על שופרות:
שם הי נינהו ויאמר דבראשית. הי"ת הקשה דעל מתניתן דאבות בעשרה מאמרות נברא העולם ה"ל להקשות כן ואיך שייך זה להא דר' יוחנן ומה שתירץ בשם י"מ דעל מתניתן י"ל כנאמר בזוהר ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו הוא מאמר העשירי אבל מר' יוחנן שאמר שבהן נברא העולם פריך שפיר דליכא למימר דהך ויאמר ה' אלהים הוא העשירי דע"י דיבור זה לא היה הבריאה עכ"ד ולא הבנתי שהרי ויאמר אלהים נעשה אדם הוא ודאי בכלל העשרה מאמרות והלא גם ע"י דיבור זה לא היה הבריאה דאח"כ כתיב ויברא אלהים את האדם ומ"ש בריאת אדם מבריאת חוה דבשניהם כתיב בתחלה הדיבור ואח"כ הבריאה אבל לענ"ד אין כאן קושיא די"ל דבאמת לא על ר' יוחנן אלא על מתניתן קושיתו אלא כיון דעל אבות אין גמרא סידר הקושיא כאן ועיין בסוכה (דף י"ד) שכתב רש"י כעין זה לענין קושיא על מתניתן דסדר טהרות:
שם בדבר ה' שמים נעשו. הט"א הקשה הרי בכתובות (דף ה') אמרינן גדולים מעשה צדיקים וכו' דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וכו' אלמא שמים וארץ בידים נבראו ולא במאמר בלבד והניח בקושיא ולענ"ד לק"מ עפ"י גמרא דחגיגה (דף י"ב) דאמרינן שם קשיא קראי אהדדי אמר ר"ל כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא ארץ וכשנטה נטה הארץ ואח"כ נטה שמים ע"ש הרי דמוקי קרא דמקדים ארץ לשמים על הנטיה וא"כ גם קרא דידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים איירי בנטיי' וזה נקרא מעשי ידי הקב"ה אבל הבריאה שכתוב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ היה במאמר:
שם במתניתן אין מזכירין זכרון. הי"ת הקשה למה הזכיר זכרון קודם מלכות אכן כבר תירץ התוס' יו"ט שהוא לשון נופל על לשון כיון דאמר אין מזכירין אכן זה גופא צריך טעם למה אמר אין מזכירין ולא אין אומרים וי"ל דקמ"ל דאפילו אמר העשרה פסוקים כהלכתן ורצה להוסיף של פורענות ג"כ אעפ"י שמותר להוסיף על העשרה פסוקים כמש"כ הראשונים מכ"מ לא יזכיר של פורענות דבזה שייך יותר לשון הזכרה כדאמרינן לקמן בגמרא אדכורא ריתחא לא מדכרינן. וכן יש לפרש במה דאמר לקמן אין מזכירין זכרון של יחיד שאין מזכירין אפילו ליותר מן י' פסוקים:
שם בתוס' ד"ה מתחיל. וי"ל משום דקראי דתהלים משלי ואיוב קדמו לנביאים. לכאורה אין זה מספיק שהרי יהושע שופטים ומקצת שמואל קדמו לתהלים משלי ואין לומר דכתובים קדמו כלם לנביאים דז"א שהרי מגילת אסתר עזרא דניאל וד"ה אחרו לנביאים אבל י"ל בישוב קושית התוס' כיון דהפסוקים שמזכירים מכתובים הם רק מתהלים והפסוקים מנביאים הם מישעיה ירמיה זכריה לכן מזכיר כתובים קודם לנביאים כיון דדוד קדם לנביאים האלה ואולי זה ג"כ כוונת התוס' והרא"ש דאמרי לא הזכיר רק מתהלים שאמרו דוד אבל לא ידעתי לאיזה צורך הזכירו דמשלי איוב קדמו לנביאים שאעפ"י דאם ירצה יכול להזכיר גם מאלה פסוקים הלא כמו כן יכול להזכיר ג"כ מיהושע שופטים שמואל שקדמו לכתובים או מדניאל עזרא ד"ה שאחרו לנביאים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |