ערוך לנר/ראש השנה/ה/א

ערוך לנר ראש השנה ה א

דף ה' ע"א

בגמרא אף חג הסוכות טעון לינה. הפ"י הקשה לת"ק ור"ש ור"א בר"ש לינה מנ"ל ותירץ דנפקא להו מכל פינות שאתה פונה לא יהי' אלא בבוקר ובמכ"ה אשתמיטתיה שכבר כתבו כן התוספת בחגיגה (דף י"ז ע"א) ד"ה אף חג הסוכות:

שם נפקא להו מדתני רבה בר שמואל. התוס' בחגיגה (דף י"ז סע"ב) הקשו ל"ל דרשה דרב אושעי' למה לא יליף ג"כ מהא דרבה ב"ש ותירצו דהך דרשה דרבה ב"ש צריך לתשובת הצדוקים במנחות (דף ס"ה) ע"ש. ולענ"ד תירוץ זה דחוק וכי הך דרשה מכח יתור אתייא דנימא דלא אתיא רק לדבר א' הלא אין זה רק היקש או מה מצינו דילפינן עצרת מחדש ולמה לא נילוף תרוייהו. ועוד קשה שהרי דרשה זו לתשובת הצדוקים לא אמר רק ר' יהושע שם ושמונה תנאים הביאו תשובה לצדוקים מראיות אחרות וכי ס"ד דר' אושעי' יסבור כר' יהושע ויפלוג על כל שאר התנאים שם ולכן לולא דבריהם היה נלע"ד איפכא דר' יהושע ושאר תנאי פליגי בדרשה זו אם יש לדרוש כן לילף עצרת מחדש שהרי אין זה דרשה פשוטה שהתוס' יגעו לבארה ולכן י"ל דרק ר' יהושע וברייתא דרבה ב"ש ס"ל דרשה זו אבל כל שאר תנאי לא דרשו לה ולכן גם ר' אושעי' לא דריש לה.

ובזה יש לתרץ מה שהעיר הכס"מ על הרמב"ם ה' מעשה קרבנות (פ' י"ד) שפסק כת"ק דר"ש דבעינן ג"ר לבל תאחר אבל לא בעינן כסידרן ולמה לא פסק כר"ש כיון דסתם מתניתן כוותיה ובפרט אחר שהרי"ף מטעם זה פסק כר"ש אבל לפי"ז י"ל דהנה הרמב"ם ה' חגיגה (פ"א) פסק כר' אושעי' דתשלומין לעצרת אתייא מהיקש דחג השבועות לחג המצות והקשה עליו בלח"מ אחר שפסק הכא כת"ק איך פסק כר"א שהרי לת"ק לא אתיא תשלומין לעצרת רק מדרשה דרבה ב"ש ותירץ דהרמב"ם גרס כגירסת ר"ח שר"ש יליף מדפתח בחג המצות תחלה ולפ"ז לכאורה ל"ק מה דמקשה לת"ק תשלומין לעצרת מנ"ל דילמא יליף מחג המצות דמיותר לדידי'.

וע"כ צ"ל דבאמת הוי מצי לתרץ כן אלא מדצריך טעם לר"ש נקט גם לת"ק בהדיה ולכן לפי האמת י"ל דגם ת"ק ס"ל כר' אושעי' ולכן נקט הרמב"ם כ"נ תוכן דבריו וכעין זה כתב גם הפ"י בשמעתין אלא שהשער המלך הוסיף מה שבחר הרמב"ם דרשה דר' אושעי' טעמו מפני שסתם הגמ' במ"ק (דף כ"ד) הביא דרשה דר' אושעי'.

ולפי דברינו יש לומר עוד דפסק כר' אושעי' כיון דכולהו תנאי במנחות חוץ מר' יהושע לא ס"ל דרשה דרבה ב"ש וא"כ ע"כ לפי תשלומין לעצרת מהך דר' אושעי' לכן פסק הרמב"ם כוותיה. אכן לפי"ז מוכח ג"כ דהלכה כת"ק כיון דלר"ש ע"כ ליכא למילף תשלומין מהא דר' אושעי' והשתא כיון שהרמב"ם פסק כר' אושעי' מחמת טעמי הנ"ל לכן פסק ע"כ ג"כ כת"ק ולא כר"ש:

והנה זה כתבתי עפ"י מה שכ' הכס"מ דהרמב"ם פסק כת"ק אכן לפי מה שאכתוב לקמן (דף ו') אין זה ברור כ"כ שיש סתירות ברמב"ם ע"ש:

שם ברש"י ד"ה טעון לינה. ליל חולו של מועד. על פי זה לא הבנתי מה דתנן במנחות (דף ס"ה) כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם ע"ש הרי כל האנשים ונשים ע"כ היו בירושלים משום פסח וראיה ושלמי שמחה ולנו שם ליל קצירת העומר ואשר היו בע"פ בדרך רחוקה גם במוצאי יו"ט לא היו בביתם שבי"ט לא יכלו ללכת ואפילו זקנים ההולכים על משענותם משם היו יכולים לבוא לירושלים שהרי נקצר העומר סמוך לירושלים וא"כ לא היו בעיירות כ"א חולים שלא יכלו ללכת וטמאים שלא יכלו לעשות פסח וכי הם היו עם רב כל כך עד שנאמר עליהם שעל ידם היה העומר נקצר בעסק גדול ואם נאמר שמן הלנים בירושלים באו עם הקוצרים ושבו עמם לירושלים א"כ האיך תלו בעיירות הסמוכות לשם הרי מכל ישראל היו יכולים לבוא עמהם וצ"ע:

[מבן המחבר בישוב הקושיא לענ"ד י"ל דמה שנקט רש"י הכא ליל חוה"מ טעון לינה כ"כ גם בחגיגה (דף י"ז) אבל בפסחים (דף צ"ה) פי' שדוקא לילה הראשונה ילין בירושלים ומכאן ואילך רשאי לדור חוץ לחומה בתוך התחום והיינו לאהליך לאהל שחוץ לחומה ולא לביתו ממש דהא יו"ט הוא וזה לכאורה סתירה לפירושו דהכא דמשמע שילין בירושלים בליל חוה"מ. אכן י"ל דבחגיגה שם הוסיף רש"י ופנית בבקר שהוא חוה"מ דאלו ביו"ט תחומין אסור וכבר הקשה אאמ"ו ז"ל בע"ל לסוכה (דף מ') דלפ"ז גם פירושו דחגיגה סותר ע"פ דפסחים. ולענ"ד י"ל דעולי רגלים הקרובים לירושלים בתוך עשרה פרסאות וכפי שיטת התוס' דחגיגה אף שהוצרכו ללון ליל ראשון ש"פ בירושלים משום קרבן פסח אבל ביו"ט עצמו הלכו כמו י' פרסאות לשוב לביתם והיינו מה שפי' רש"י בפסחים ולא לביתו ממש דהא יו"ט הוא ויו"ט תחומין אסור אבל כשהגיע לילה שוב אין חיוב תחומין עליהם דהא חול הוא ומפני הק"פ כבר לנו ומפני השלמי שמחה ועולת ראייה הסברא נותנת דהרחוקים מתאמצים להקדים קריבתן כדי שיחזרו לביתם וכפי אותה שיטת התוספת שאין צריך לינה דחג רק יום ולילה בבכורים וכו' אבל הקרובים לירושלים שוב יכולים לחזור לשם להביא את קרבנותיהם בשאר ימי החג. כן נלע"ד להשוות פירושי רש"י שלא יהיו סותרים דהרחוקים לנו בירושלים עד בקר של חוה"מ לפחות אבל הקרובים כבר הלכו ביו"ט עד סמוך לתחום שרק עשרה פרסאות אסור להם לילך ביו"ט. ובזה יש ליישב מה שהקשה אאמ"ו ז"ל דאיך מצינו דכל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם הרי היו צריכים לינה בירושלים ולא נשארו שם רק חולים או טמאים וכו' די"ל אחרי דמצות העומר הוא להביא מן הקרוב ואפשר שגם י' פרסאות לא היו מתרחקים כדי להביאו או מפני הכרמל או מפני שאין מעבירין על המצות לכן שפיר מצינו שגם אותן שלנו בירושלים מפני קרבן פסח מכ"מ היו מתכנסות בשעת קצירת העומר מפני שהיו קרובים כ"כ עד שגם ביו"ט כבר יכולים לילך חוץ מירושלים לחזור לבתיהם. אמנם מה שהקשה אאמ"ו ז"ל עוד דלפ"ז אף מן הלנים בירושלים שוב היו יכולים לחזור לשם עם הקוצרים ולמה דוקא עיירות הסמוכות וכו'. לענ"ד ג"כ מיושב עם הנ"ל כי רק אותן שישבו קרוב כל כך לירושלים עד שאחר חזירתם לביתם שוב חזרו לשם להביא קרבנותיהם הם הרחיקו מירושלים אבל כל העולים לרגל או שקשה להם ההילוך או שכבר הביאו ביום טוב קרבנותיהם ש"ש ועולת ראייה היו צריכים לינה בשביל הקרבן. ובמה שאמרנו מיושב גם לשון המשנה כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם דלכאורה לשם הראשון מיותר. אבל לענ"ד הבנת המשנה היא כך כל העיירות הסמוכות לירושלים מתכנסות למקום הקצירה ולפ"ז ע"כ המצוה לא היתה מוטלת רק על העיירות הסמוכות ממש לירושלים ולמקום הקצירה. ומה שכ' אאמ"ו ז"ל שאפשר שהלכו עם הקוצרים ושבו לירושלים לענ"ד יש לחקור אם יוצאים בזה מצות לינה דהיינו אם מצות לינה הוא להיות שם כל היום וכל הלילה בלי הפסק ע"פ הספרי כל פינות שאתה פונה וכו' או אם מקצת הלילה שלנו ג"כ מקרי לינה והנפקותא בזה שלא לבד עולי רגלים שהביאו כבר קרבנותיהם לא יכלו לילך עמהם אלא לפי אותה שיטת התוס' דצריכים לינה כל ימי החג לפ"ז רק הקוצרים יכלו לעזוב ירושלים והיה מזה יישוב לקושית אאמ"ו ז"ל. והנה הרמב"ם שלא הביא דין לינה דחג כלל ורק בבכורים אין הכרע מדבריו שלא כ' רק שבבקר יחזור לביתו ואפשר שגם מקצת הלילה חשיב לינה אבל לענ"ד קצת ראיה ממה דאמרינן בב"מ (דף ק"י) שכיר יום גובה כל הלילה עד הבקר וכתב רש"י שאין לינה קרויה אלא עד הבקר וכל לינה שבמקרא לינת לילה הוא וכן שקלו וטרו התוס' אם לענין נותר וקידוש ידים עמוד השחר מיקרי לינת כל הלילה ומזה נלענ"ד ראיה דמצות לינה תהיה ג"כ דוקא כל הלילה בלי הפסק. אמנם כל זה שכתבנו הוא ע"פ גרסת משנתנו העיירות הסמוכות אבל בתוספתא דמנחות איתא יו"ט סמוך לחשיכה היו יוצאין ואוכלס גדול היו יוצאין עמהם וכו' ובזה מיושב קושית אאמ"ו ז"ל שגם יושבי ירושלים היו הולכים עמהם. ועוד יש ללמוד מזה או ראיה שמצות לינה מקויימת גם אם לנו רק מקצת הלילה או אם לא חל מצות לינה על כל העולים רגל רק על אותן שהביאו קרבנותיהם ראיה מזה לאותה שיטת התוס' שברגל לא צריך לינה כל ז' ימי החג ואולי י"ל דלדבר מצוה כגון קצירת העומר שאני כנלענ"ד]:

שם בתוס' ד"ה מה חג המצות. ותימא תיפוק ליה דטעונין לינה. עיין מה שכתבתי בזה בספרי ע"ל סוכה (דף מ"ז) ובשאר דבריהם דהכא:

שם ד"ה אמרה תורה. כמה הלבנה גדולה בחמשה לחודש. לפ"ז צ"ל דהני מ"ד דס"ל כרבה ב"ש וכן ר' יהושע דמנחות ס"ל כאחרים דעצרת לעולם בששה בסיון דלמ"ד כרב שמעי' עצרת פעמים ה' פעמים ו' פעמים ז' לקמן (דף ו') לא ידעו ע"י לבנה מתי יתקדש עצרת. ובזה מיושב מה שהקשינו לעיל למה ר"מ וראב"י לא ילפי תשלומין מדרשה דרבה ב"ש כמו ת"ק ור"ש די"ל דהם כרב שמעיה ס"ל וליכא למידרש כן:

שם בא"ד והוא מדרש חכמים ז"ל. לא ידעתי למה נאמר דאמרה תורה מנה ימים וקדש חודש ממה דכתיב בעשור לחודש בחמשה עשר יום לחודש וכדומה הרי דהחדש נמנה בכ"מ לימים ואין לך מפורש בתורה בכ"מ גדול מזה:

שם בד"ה ואי לא. והרי מיד עובר עליו. ק"ק דלפי"ז שכל ששהה עד שנפסל הקרבן עובר בב"ת גם בלא רגלים נימא ג"כ היכא שהפריש כבשה לחטאת ועבר עליה שנה שאינה ראויה עוד להקרב דכבש בן שנתו בעינן וכן בהפריש איל לאשם ועברו עליו ב' שנים שנפסל יהיה עובר בב"ת קודם ג' רגלים ולא אשתמיט תנא למיתנא כן. וי"ל דלא שייך ב"ת אלא כשהעביר המועד שהיה לו להקריב הקרבן ועל ידי זה אידחי וזה לא שייך בחטאת. אבל מה שמשמע מדברי התוספת דבפסח אם לא הקריבו עובר מיד מדברי רש"י לא משמע כן דלקמן אמה דקאמר כפסח דמי פי' וברגל ראשון יעבור עליו:

[מבן המחבר לענ"ד יש להשוות דעת רש"י והתוס' שמה שפי' רש"י דעובר ברגל ראשון על הקרבת שלמי פסח זה באמת מיד דאחר שמצות הקרבת קרבן פסח הוא רק יום אחד קודם הרגל בזה הוא עובר מיד בפסח וזהו לענ"ד דעת רש"י והתוס']:

שם ד"ה שלמי פסח. ולא יתכן דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים. לפי מה שכתבו התוס' בעצמם לקמן שדרך התנאים שמסמיכים אחד קרא אע"ג דנפקא מתרי קראי. בזה יש ליישב גם קושייתם על רש"י די"ל דלעולם בן תימא היא ואע"ג דבן תימא יליף מקרא דזבח חג הלא אורחא דתנא להסמיך אחד קרא מה דנפקא מקראי אחריני. שוב ראיתי שכ' כן המגני שלמה בפסחים פרק אלו דברים ע"ש ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף