ערוך לנר/יבמות/עז/ב

ערוך לנר יבמות עז ב

דף ע"ז ע"ב

בגמרא להביא גיורת מכנה. לכאורה ממה שקרא אותה גיורת משמע שהיתה הורתה שלא בקדושה וכן נראה גם מדברי רש"י שכתב ונולדה בקדושה משמע הא הורתה היתה שלא בקדושה ולפ"ז צ"ל דהך תנא ס"ל כר"ש דס"ל לעיל (דף ס') דגיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה דלת"ק דפוסל מכח זרע בית ישראל עד שתזרע בישראל ה"ה ג"כ שהורתה שלא בקדושה פסולה וגם צ"ל דמה שכשרה דוקא גיורת מכנה אבל לא בת עמוני שבא על בת ישראל היינו שבא עלי' קודם גירות ופסולה מטעם דאמרינן לעיל (דף מ"ה) דנו"ע הבא על ב"י הולד פגום לכהונה אכן כל הסוגיא לא משמע כן ועוד דא"כ מה מקשה היינו גיורת מכנה אלא ודאי משמע דאיירי שנזרעה בקדושה, אבל לפ"ז צ"ע למה קרי לה גיורת וגם דברי רש"י שכתב שנולדה בקדושה ומשמע אבל לא נזרעה צ"ע:

ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא. ק"ק כיון דלר' סימאי דס"ל לעיל (דף מ"ט) דיש ממזר מח"ל דלאו דשאר ע"כ ליכא לאוקמי בעמוני הבא על בת ישראל דא"כ אפילו ממזר הוי ולר' ישיבב שם אפילו במצרי ליכא לאוקמי' דס"ל יש ממזר מחייבי ע' וע"כ ליכא לאוקמי' רק בגיורת מכנה וא"כ למה אמר ר' יוחנן לר' זכאי פוק תני לברא וכי מאן דתני כחד תנא מפקינן לי' וכה"ג הקשו התוספות בשבת (ק"ו.) ע"ש, וי"ל דהא דקאמר פוק תני לברא לא קאמר רק להך לישנא דתני רב שמואל ב"י לקמן דקאמר אבל בתו מעמוני פסולה ולא קאמר דממזרת הוי משמע דלא ס"ל פסולה לקהל רק לכהונה ולכן שפיר קאמר פוק תני לברא אבל ללישנא קמא לא קאמר רק אני שונה וכו' וא"כ ברייתא דידך דלא כהלכתא ולכן ללישנא קמא באמת ל"ק פוק תני לברא:

ורבנן מחלל דחייבי ע'. ק"ל דהתינח לתירוץ רב אשי לעיל (דף ס') דבחלל דח"ע פליגי אבל לתירוץ רב הונא אמר רב שם דלא אסיק רק בקשיא ולא בתיובתא היכי מוקי לה לרבנן דהכא וי"ל דהוא יפרש דטעמא דרבנן דלא ילפי בק"ו משום דרשא דאשר יולדו הכתוב תלאן בלידה והכי קאמרי אם הלכה נקבל פי' אם כך קבלת הלכה למשה מסיני דאו ע"כ קרא דאשר יולדו לא דרשינן לרבות נקבות דא"כ הל"מ למאי אהני ואם לדין שאתה דן מעצמך יש תשובה מאשר יולדו, והא דרבה בב"ח אמר ר"י לא מתרץ כן משום דלשיטתו אזיל דס"ל לקמן דמצר שני שנשא ראשונה בנה שלישי הוי וא"כ ע"כ לא דרש דרשה דאשר יולדו דתלאן בלידה לפי' שני של רש"י:

ועוד י"ל דרב הונא א"ר יפרש דתשובת רבנן היא כמש"כ הרמב"ם בפי' המשניות שיכולים להשיב דשאני עמוני ומואבי דכתיב אשר קדמו ומה דלא ניחא להגמרא בכך דניחא לי' למימר אפילו ס"ל לרבנן כר' יהודה דהי' להם לקדם נשים לקראת נשים אבל לר"ה א"ר באמת צ"ל דגם רבנן כר"ש ס"ל:

ובזה א"ש מה שהקשתי לעיל על פי' המשניות למה הזכיר תשובה אחרת שלא הוזכרה בגמרא די"ל דרצה לפרש שלא יקשה לרב הונא ואי משום דרב הונא א"ר נשאר בקושיא הרי גם ראב"י נשאר בקושיא לעיל (דף ס') ואעפ"כ פסקינן כוותי':

בנים ולא בנות דברי ר"ש. עיין במהרש"א שהקשה הא צריך להא דדרשינן לקמן ותירוצו דחוק דכיון דלא אתיא מבנים למה נקטי' ר"ש, גם הקשה לר' יהודה ל"ל אשר יולדו כיין דליכא ק"ו ע"ש, הגם דלפי מה שתירץ הרמב"ן לעיל אקושית התוספות שהקשו לר' יהודה דילוף עמוני ולא עמונית דא"כ נימא גם מצרי ולא מצרית דלר"י מרבינן מצרית מאשר יולדו לק"מ דלכך צריך אשר יולדו אבל לתירוץ התוספות לעיל קשה, ומה שתירץ המהרש"א דר"י לא ס"ל כראב"י וא"כ הק"ו במקומה עומדת ולכך צריך אשר יולדו לא יתכן לפי מה שהקשו התוספות לקמן (ד"ה הוי אמינא) דכמאן דריש אשר יולדו ולימא דדריש אליבי' תנא דמתניתן אע"כ דהתוספות לא ס"ל הכי אלא שחכמים דמתניתן הם ר' יהודה וכמו שמוכח ג"כ מדבריהם (ד"ה הלכה) וכמו שאכתוב שם וא"כ ק' קושיות המהרש"א, אכן נ"ל דודאי אם נוכל לדרוש בנים למעט בנות דרשינן לכך שהוא הדרשה הפשוטה ולא למאי דדרשינן לקמן לרבות אותן שלא עמדו על הר סיני וזהו דקאמר ר"ש הלכה אני אומר פי' כך קבלתי מרבותי דילפינן בק"ו ואפי' למאן דלא יליף ק"ו עכ"פ צריך למילף מקרא דבני' ולא בנות, לכן לר"ש א"ש דדרשינן דרשה דלקמן מני' כיון דלא צריד למעט בנות דאתי' מק"ו והיכי דאיכא למדרש דרשינן ולא אמרינן מלתי דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא כדאמרינן בקדושין (דף ד') אבל לרבנן הקשה דלמעטו מבנים ולא בנות ולכן א"ש ג"כ דצריך ר"י אשר יולדו דלא נילף ממיעוטא דבנים למעט אף דליכא ק"ו ור"ש מוקי אשר יולדו לדרשא דלקמן למעובר' שנתגיירה כמו שכתבו התוספות ולכן דרשה דלקמן מבני' אתי שפיר בין לר"י בין לר"ש ועיין לקמן (בתוספות ד"ה הוי אמינא) דכתבתי עוד יישוב לקושית המהרש"א:

ולא בנות. עיין בריטב"א שהקשה דלמא דרשינן ולא בנות דאפילו דור שלישי אסור, ולענ"ד י"ל דלא מסתבר למידרש הכי דמהיכי תיתי יהי' חומרא בנקבות יותר כיון דלא הרעו יותר:

לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד. הרשב"א בזה הביא הירושלמי שהקשה עמוני ומואבי לר' יהודה מאי ישאו כיון שנקבות מותרות ומשני בירושלמי שמשחררין לו שפחה ועל זה הקשה הרשב"א א"כ גם במצרית הכא יש לומר כן ותירץ דא"כ לאו היינו מצרי שלישי אלא עבד משוחרר ע"ש, והנה בחלקת מחוקק ובבית שמואל באהע"ז (סי' ד' ס' כ"ב) מסופקים אם גר עמוני מותר לישא שפחה ע"ש, ולכאורה מהירושלמי משמע דאסור מדקאמר משחררין לו שפחה משמע הא בלא שחרור אסור לישא אותה, אלא דק"ל כיון דהירושלמי אזיל אליבי' דר' יהודה דק"ג אקרו קהל איך משחררין לו שפחה הא שפחה משוחררת אקרי קהל גרים וא"כ אסור' לעמוני, שוב ראיתי להמפרש בירושלמי שהוקש' לו כן ולכן רלה להגי' משיאין לו שפחה ולפ"ז יהי' בפי' בירושלמי שהותר בשפחה, ועכ"פ מוכח דעת הרשב"א כן מדהקשה דלישני דמצרי נושא שפחה, אכן מהרשב"א אין ראי' כ"כ להלכה ע"פ מה שכתב הב"ש (שם ס"ק ל"ה) שפסק זה תלי בפלוגתא שבין רמב"ם לר"ת דלרמב"ם י"ל דמותר לישא שפחה ולר"ת י"ל דאסור ע"ש א"כ י"ל דרשב"א ס"ל כרמב"ם אבל מהירושלמי מוכת להלכה כן ועיין מה שכתבתי לקמן (ע"ט.) בתוספות:

ברש"י ד"ה טריית יוכיחו. והוא בכלל. עיין בתוספות הרא"ש שהקשה דח"כ ה"ל ג' דורות ולא הוי דומיא דמצרי, והנה במהרש"ל מחק מדברי רש"י הנך תיבות דהוי דור ג', אכן מתוספות הרא"ש נראה דשפיר גרסינן כן וא"כ קשה, ומתחלה עלה בדעתי ליישב בזה מה שכתב רש"י לקמן עריות יוכיחו שכשרים לכל ישראל והקשה המהרש"א דה"ל לפר שג"כ לא אסור רק עד דור ג', ולפ"ז י"ל דלא רצה לפרש כן דא"כ יקשה כקושית הרא"ש דאכתי מה להצד השוה שבהן שכן אסור ג' דורות משא"כ מצרי שלא אסור רק ב' דורות ולכן פירש שכן אינן אסורים רק לקרובים וא"כ מה שנוסף איסורן דור א' יותר ממצרי ודאי לא שקיל נגד הך חומרא דמצרי שאסור לכל ישראל ועריות לא אסורי' רק לקרובים, אכן כעת נ"ל עוד ביישוב קושית הרא"ש על פי מה שהקשה המהרש"א ג"כ אמה שפירש רש"י אעשה בהן נקבות כזכרים דהיינו בת בתו כבת בנו דהא עכ"פ תרווייהו בחדא מלתא הוי דהיינו בבת ולכן רצה לפרש ענין א' והשיב על פירושי ע"ש אכן לכאור' הי' אפשר לפרש דה"ק דעשה נקבות כזכרי' דהיינו בדיר ראשון כמו שחייב על בנו כדילפי' בסנהדרין (נ"ד.) מטרות אביך כך חייב על בתו או כמו שהוא חייב של בתו כך היא חייבת על בנה ובדור שני כמו שהוא חייב על אשה אחיו כן היא חייבת על בעל אחות' דה"ל איסור אחות אשתו וא"כ עשה נקבות כזכרים בב' דורות כמו במצרי:

שוב ראיתי שכדברי רש"י הוא מפורש בירושלמי כאן דעשה נקבות כזכרים בת בנו כבת בתו אכן לא בלבד בירושלמי אלא גם בש"ס שלנו אמרינן כן בסנהדרין (ר"פ הנשרפין) דקאמר התם ג"כ שעשה נקבות כזכרים ומפרש הש"ס בתחלה דעשה בת בתו כבת בנו והשיב שם דכי הדדי כתיבי וזה לא שייך הכא, ולכן פי' רש"י כדפשיט לי' התם וה"ה ג"כ דמסקנת הגמרא שם דעשה בתה ובת בתה ובת בנה כבתו וב"ב ובת בנו שייך כאן אלא רש"י נקט מה דפשיט לי' להש"ס בתחלה, והנה בסנהדרין (שם) קאמר ג"כ מה להלן ג' דורות אף כאן ג' דורות והיינו ע"כ דחשבינן אותו ג"כ לדור לבד אף שאין איסור רק בב' דורות ואף דהכא אמרינן דעריות יוכיחו שלא אסור רק עד ג' דורות מכ"מ מדברי רש"י נראה דגרם גם הכא שלא אסר בהן רק ג' דורות כמו התם בסנהדרין ולכן פי' דהש"ס חשיב ג"כ אותו אבל לעולם לענין איסור לא אסורים לו רק ב' דורות כמו גבי מצרי ולכן דברי רש"י אתין שפיר:

בד"ה ורבנן. ואין כאן לאו דזונה דליכא מ"ד. משמע דלר"ע ע"כ לא משכחת חלל דח"ע וא"כ ק' כיון דר"ש חיו כר"א כמש"כ התוספות בסנהדרין (נ':) וכן כתב התוספות הרא"ה לעיל (דף נ"ט) א"כ איך קאמר לקמן לדידי לא ס"ל דראב"י תיפוק לי' דלא משכחת חלל דחייבי ע' כלל לדידי', אכן לא ידעתי מי הכריחו לכך דהא גם לר"א משכחת בעולה שאינו זונה כגון בממאנת וכדאמרינן לעיל (נ"ט:), א"נ משכחת גם חלל מחייבי ע' דלא הוי זונה כגון שמצרי נשא בת ישראל דנעשית זונה מחייבי ע' שאין לה רק דין ע' לדעת המשנה למלך ואם נשאת לכהן וילדה הולד חלל מח"ע וכמו שכתבתי לעיל (ס') ע"ש, ועוד משכחת אפילו בכה"ג חייבי ע' שאינה זונה כגון שנשא מוכת עץ דלפי מה דס"ל לר"ש (שם) מוכת עץ אסורה לכה"ג מכח ע' דבתולה ע"ש בתוספות וא"כ שפיר משכחת ח"ע בשאינה זונה:

בד"ה לישנא אחרינא תלאן בלידה תלה הבנים באם. ק"ק דהתינח לרב דימי אר"י דס"ל לקמן הכי אבל לרבה בב"ח אר"י דס"ל לקמן בנה שלישי הוי מא"ל דלא שייך דרשא זו, והנה לפמש"כ המהרש"א דהא דמצריך ר"י דרשה דאשר יולדו היינו משום דלא ס"ל כראב"י א"ש די"ל דודאי ר"י ס"ל הך דרשה דאשר יולדו וס"ל דבנה שני הוי אבל לרבה בב"ח אר"י דמתרץ לעיל רבנן כראב"י וא"כ כוותי' ס"ל לא צריך קרא להכי לרבות נקבות ולכן לא דרש מיני' דבנה שני הוי אבל לפי מה שתירצתי לעיל אקושית המהרש"א דאצטריך אשר יולדו למעט מדרשה דבנים ולא בנות הרי צריך ג"כ לרבב"ח אר"י א"כ ק' אע"כ מוכח לכאורה כפי' קמא דרש"י:

ונ"ל דהנה לכאורה עוד ק' אפי' שני של רש"י דרבי יהודה יליף מאשר יולדו דהולך אחר האם א"כ מנ"ל הך דרשה דלקמן דה"א מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד ובשלמא לפי' הראשון י"ל דתרתי ש"מ אבל לפי' השני וכן לרב דימי אר"י לקמן דדרש מאשר יולדו דהולכין אחר ראם קשה, אבל י"ל דלפי הנראה מסוגי' דלקמן הא דאמר רבא מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה אי אמרינן עובר ירך אמו הוא טעמא דרבא בפשיטות א"ש דכל זמן שהוא מעוברת ממנו אינו גוף לעצמו וא"כ ההוי אמינא דמעוברת שנתגיירה יחשב הבן מצרי ראשון ג"כ לא שייך רק אי אמרינן עובר לאו ירך אמו הוא דאז הוא גוף לעצמו והוי כמו שנתגייר אחר שנולד כבר בגיותו והוי מצרי ראשון אבל אי אמרינן עובר ירך אמו א"כ בשעת גירות דאמו עדיין הי' כמי שלא נולד וכמו שנתגיירה קודם שנתעברה ממנו דאז פשיטא דמצרי שני הוי והשתא כיון דפליגי תנאי בחולין (בפרק א"ט) בהך דעובר ירך אמי וכמו שהאריכו התוספות בזה בסנהדרין (פ':) ע"ש א"כ י"ל דרבי יהודה ור"ש ג"כ בהא פליגי דר"ש ס"ל עובר לאו ירך אמו הוא ולכן צריך קרא דבן מעוברת שני הוא דה"א היא ובנה חד ולא מיותר לתלאן הכתוב בלידה אבל רבי יהודה י"ל דס"ל עובר ירך אמו הוא ולכן ל"צ קרא להורות דבן מעוברת שני הו' ושפיר מוקמינן לתלאן הכתוב בלידה, אכן לפ"ז לרב דימי אר"י דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא ואעפ"כ מוקי אשר יולדו לתלאן הכתוב בלידה ע"כ צ"ל או דבאמ ס"ל היא ובנה חד או דס"ל דתרתי איכא למישמע מינה אבל רבה בב"ח אר"י י"ל דס"ל דצריך קרא שלא תימא היא ובנה חד ולכן לא מיותר לתלאן הכתיב בלידה היינו משום דס"ל עובר לאו ירך אמו אבל לעולם מודה למ"ד עובר ירך אמו דמוקי קרא להכי ולכן ל"ק מה שהקשינו לעיל לרבה בב"ח אר"י איך מוקי להך דרבי יהודה דתלאן הכתוב בלידה די"ל דהוא מודה דר"י ס"ל כן משום דס"ל עובר ירך אמו הוא וא"ל אי ס"ל עובר ירך אמו הוא א"כ ל"ל קרא דתלאן הכתוב בלידה ודבתר אמו שדינן דהא מסוגיא דלקמן נראה דרק אי אמרינן עובר לאו ירך אמו הוא צריך קרא להכי י"ל דלרבי יהודה אצטריך שפיר לאשמעינן עי"ז דנקבות אסורות ועיין מש"כ בזה לקמן:

ובזה נ"ל דעת הרמב"ם (פי"ב מהל' א"ב) שכתב דמעוברת שנתגיירה בנה שני הוא ואח"כ כתב דמ"ש שבא על מ"ר בנה שני הוי מדכתיב אשר יולדו, ולכאורה איך יליף תרתי דרשות מאשר יולדו ואפי' נימא דס"ל דלרב דימי תרתי שמעת מני' מלבד דדוחק הוא לומר כן מכ"מ ה"ל להביא גם אהא דמעוברת דרש אשר יולדו, אבל לפ"ז א"ש כיון דהוא פסק עובר ירך אמו הוא (בפ"ד מהל' איסורי מזבח) א"כ למעוברת ל"ל קרא ולכן לא הביא קרא רק אדרשה דהלך אחר האם:

והנה הרב המגיד הביא שם פלוגתא בין הרמב"ם ובין רש"י ורמב"ן דלהרמב"ם ילפינן מאשר יולדו דלעולם הולכין אחר א"ר בין שהוא מ"ר בין שהיא מ"ר ולרמב"ן לעולם הולכין אחר האם בין להקל בין להחמיר. ונ"ל דהרמב"ם לשיטתו הוצרך לכתוב כך והרמב"ן לשיטתו הוכיח ג"כ כדבריו דלכאורה אכתי קשה להרמב"ם ל"ל קרא דאשר יולדו דהולכין אחר האם כיון דפסק עובר ירך אמו הוא הרי מהגמרא נראה דאי אמרינן עובר ירך אמו הוא לא מצרכינן קרא להכי אכן לשיטת הרמב"ם דהולכין אחר האב להחמיר שפיר מצרכינן קרא להכי וא"ש אבל רש"י והרמב"ן כתבו דבריהם ארב דימי אר"י דס"ל עובר לאו ירך אמו הוא ושפיר מצרכינן קרא דהולכין אחר האם אפילו להקל:

א"נ י"ל דהם אפי' להלכה כתבו כן וס"ל כדעת ר"ת בתוספות דסנהדרין הנ"ל דס"ל עובר לאו י"א הוא להלכה והרמב"ן לשיטתו ג"כ הוכיח שיטתו ע"פ מה שהקשה הטורי אבן במגילה (דף י"ד) לשיטת הרמב"ן דנתינה לא אסורה רק דור ראשון מדאורייתא א"כ מאי פריך מצרי שני במה יטהר הא קושית התוספות במקומה עומדת דישא נתינה דלא שייך תירוצם דאזיל בתר דידה דא"כ הוא נתין שני וג"כ כשר ותירץ כיון דאמרינן דאזלינן בתר דידה א"כ אינו נקרא מצרי שלישי דלא אזיל בתר אב כלל ע"ש, אכן התינח אי אזיל לעולם בתר דידה אפילו להקל אבל אי להחמיר אזיל בתר אב א"כ לעולם הקושיא במקומה עומדת דלמא הא דהתיר קרא מצרי ג' הוא בשנשא מצרי שני נתינה ואי לאו דהתיר קרא מצרי שלישי הוי אזיל להחמיר בתר אב אע"כ הוכיח הרמב"ן לשיטתו דלעולם אזלינן בתר אם לרב דימי אר"י אבל להרמב"ם לשיטתו אין זה ראי' דהוא ס"ל דנתינה לעולם אסורה גם שאר דורות וא"כ שייך שפיר תירוץ התוספות:

בתוספות ד"ה מצרי שני. אלימא מחלל ואלמנה. לא ידעתי למה נקטו חלל דזה לא מעלה ולא מוריד כיון דאחלל איכא למיפרך שכן יצירתו בעבירה, וצריך לומר ע"כ אלמנה יוכיח והרי אלמנה ליכא למיפרך שכן ביאתו בעבירה לחזור הדין דהא הכא ג"כ ביאתו בעבירה וא"כ גם מאלמנה לחוד איכא למילף:

בא"ד. במצרי שכן ע'. עיין המהרש"א מ"ב שהקשה למה לא הקשו בקיצור אר"ל כן, ולענ"ד י"ל דאר"ל לא הוי מצי למיפרך די"ל דס"ל כר' זכאי ומדלא הכשיר הכתוב רק גיורת מכנה מוכח דמב' עממים לא וא"כ גזירת הכתוב היא אבל לר' יוחנן הקשו שפיר כיון דהוא לא ס"ל כר"ז אלא מוקי קרא לב' עממים א"כ מהיכי תיתי לפסול, אכן לפי מה שכתב הריטב"א דמה דקאמר ר' יוחנן ללישנא בתרא ומעם שיש בו ב' עממים יליף כן מדכתיב מעמיו ולא מעמו יש לתרץ קושית התוס' דהוי אמינ' דמדכתיב מעמיו אתי למעט בת מצרי שהוא עם א':

בא"ד. יש חלל מח"ע. הנה התוספות נסתפקו לקמן אם חללה הבאה מחייבי ע' היא בלאו או בע', והמשנה למלך (בפרק י"ט מהל' א"ב) כתב לדעת הרמב"ם דהיא בלאו, ולכאורה לתירוץ התוספות דהכא מוכח שהיא בע' דלפי מה דמבואר לעיל (נ"ה:) בכל חייבי לאווין וע' חייב בהעראה ולפמש"כ התוספות (שם) אינה ראוי' להתעבר בהעראה אפילו למ"ד העראה זו הכנסת עטרה וא"כ אכתי איך תרצו התוספות הכא דנילף מחלל דחייבי ע' הא מכ"מ נולד מאיסור לאו דכשהערה בה נעשית חללה וחל עלי' איסור לאו וכשגמר ביאתו ונתעברה נולד מאיסור לאו ובשלמא ממה דאמרינן יש חלל מחייבי ע' לא קשה היאך משכחת דהא כשנתעברה מחלל כבר היא בלאו די"ל דיש נפקותא דאי אין חלל מח"ע היא עצמה לא נעשית חללה אבל אתירוץ התוספות ודאי קשה אע"כ מוכח לכאורה דחללה הבאה מאיסור עשה ג"כ אינה רק בע', אכן לפ"ז ק"ל על הרמב"ם דס"ל דהיא בלאו דלדידי' קושית התוספות במקומה עומדת, ויש ליישב זה דשיטת הרמב"ם כמש"כ הריטב"א בקידושין (דף ע"ז) דאף דהעראה כגמר ביאה זה דוקא בשלא גמר ביאתו אבל בשגמר לא נעשה זונה עד גמר ביאה בבא על אחותו וא"כ ה"ה הכא נמי מכח תירוץ התוספות אין ראי' שחלל מח"ע הוא בע':

בד"ה שכן. הבא על בת ישראל. לכאורה אין זה קושיא לפמש"כ לעיל (מ"ה.) דאמוראי ננהו אליבי' דר' יוחנן ע"ש, אכן ז"א דהא הכא הוא רבה ב"ב חנא אליבי' דר"י והוא גופא קאמר בשם ר"י דהולד ממזר לעיל (מ"ו.), אבל מכ"מ לפענ"ד י"ל כיון דודאי גם ר"י מודה דאיכא תנאי דס"ל דהולד כשר דהא אפילו סתמי דמתניתן משכחינן כן כמו שכתבו התוספות (ס"פ קמא) לעיל א"כ פריך דכי ס"ד דהם כולהו יסברו כר"ש, א"נ י"ל דלשאר אמוראי פריך דס"ל דהולד כשר דכיון דאין לנו אוקמתא רק הך דר' יוחנן א"כ יקשה להו ק"ו דר"ש ובודאי לא יסברו כוותי' דר"ש להתיר מצרית:

בד"ה מחלל. ותירץ דשמא חללה. כבר כתבתי לעיל מה שכתב המ"ל לדעת הרמב"ם דחללה מח"ע היא בלאו וא"כ קושית התוספות דהכא במקומה עומדת, ועוד ק"ל לפי מה שכתב התוספות הרא"ש לעיל (דף ס') נראה מדבריו דס"ל דחלל מח"ע היא בלאו וא"כ קשה לדידי' מסוגיא דהכא, ולכן נ"ל ביישוב קושית התוספות דה"ק דילפינן מחלל דח"ע דכמו שכה"ג שבא על הבעולה אף דליכא אלא איסור מ' מכ"מ הולד בין זכר בין נקבה פסול ה"ה במצרית שניי' שנולד ג"כ ע"י מצרי ראשון שאיסורו איסור ט' ואי נימא עכ"פ הכא הי' ביאתו בעבירת ע' והכא לא עריות יוכיחו וע"כ אין זה נוגע כלל אי הולד הוא באיסור ע' או לאו דאדרבא אם הוא בלאו כש"כ שי"ל דילפינן מחלל דאם התם ע"י איסור ע' נעשה איסור לאו בנקיבות כש"כ דבמצרית עכ"פ נעשה איסור ע' בנקיבות ממצרי ראשון שאיסורו איסור ע' ובזה מתורץ קושית התוספות, אכן לפ"ז ק' על הרא"ש למה הוצרך הכא לתרץ כתירוץ התוספות כיון דלדידי' ע"כ צ"ל כדכתבנו א"כ קושית התוס' ממילא ל"ק:

בד"ה הלכה. דא"כ אמאי פליג עליו ר"י. ודאי כל פלוגתות שבש"ס תלי בהלכה למשה מסיני שכל אחד קבל שיטתו מרבותיו בשם הלכה למשה מסיני אבל הכא דייקו מכ"מ שפיר דא"כ אמאי פליג ר"י כיון דאמר אם הלכה נקבל הרי שלא היה לו קבלה מתנגדת לשיטת ר"ש וא"כ למה לא קבל מיני' קבלתו אע"כ שגם ר"ש ל"ק בשם הלכה למשה אלא בשם רבותיו שדנו כן מעצמם מק"ו וכיון דהק"ו לא ס"ל לר"י לכן לא קבל מר"ש קבלתו מרבותיו, אכן לפי מה שכתב המהרש"א דתנא דמתניתן אינו ר' יהודה לכאורה אין ראי' די"ל דחכמים באמת הודו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף