ערוך לנר/יבמות/כג/ב

ערוך לנר יבמות כג ב

דף כ"ג ע"ב

בגמרא סיפא אצטריכא לי' מת ולו אח א' וכו' דקא פגע באחות זקוקתו. ק"ק דהא מרישא שמעינן לי' מדאר א' חולץ לשתיהן ולא מייבם לחדא וחולץ לחדא ע"ה ה"ט משום דקפגע באחות זקוקתו וכמו שפי' רש"י במתני' וי"ל דברישא אשמעינן באת א' דיש זיקה ובסיפא אשמעינן דאפילו בב' אחים יש זיקה ואסורה משום אחות זקוקה וכמו דמחלקינן לעיל (ר"פ) בין זיקת אח א' לזיקת ב' אחים, א"נ ברישא ישן לפרש הטעם לאו משום אחות זקוקה אלא משום בטול מצות יבמין דדלמא הראשונה שמייבם היא אחות יבמתו וע"י קדושי' פקע הזיקה בלא יבום וחליצה ובטל מצות יבמין אבל בסיפא קדייק שפיר דאיכא משום אחות זקוקה דאי משום בטול מצות יבמין ליכא כיון שחולץ האח האחר, א"נ י"ל דקמ"ל בסיפא דאף דמייבם והדר מיחלץ אסור מכ"מ מיחלץ והדר מייבם מותר ולא גזרינן דלמא ייבם ברישא כיון דרק איסור דרבנן הוא משום אחות זקוקה וכמש"כ הרשב"א, אכן ק"ק על הרשב"א למה לא גזרינן כן בשנים שקדשו ב' אחיות דהתם איכא איסור דאורייתא לייבם ברישא משום יבמה לשוק וכדאמרינן בגמרא ואעפ"כ אמרינן דמיחלץ והדר מייבם, וצ"ל דהרשב"א סמך לעיקר על מש"כ בסוף דבריו דדלמא דידי' אתרמי לי':

תרי אטו חד קמ"ל ודוקא מיחלץ כו'. הא דלא קאמר דהא קמ"ל דדוקא מיחלץ כמו שמתרץ לעיל י"ל דבשלמא לעיל קמ"ל דאסור לפגע באחות זקוקה דקמ"ל בזה דיש זיקה אבל הא דאסור לפגוע ביבמה לשוק לא צריך לאשמעינן דדאורייתא הוא ומהיכי תיתי יהי' מותר ספק איסור דאורייתא, אכן המהרש"ל כתב דהוא תירוץ בפני עצמו והוא כמו א"נ וכן נראה מפי' רש"י, אבל ק"ל אמה שכתב רש"י ד"ה מהו דתימא וז"ל ואתי למפגע באחות זקוקה קמ"ל עכ"ל דממנ"פ אי החשש שייבם האח האחד קודם שהשנים אחר חולץ ואחד מייבם לאחרת א"כ יש חשש יותר מאחות זקוקה שהוא חשש יבמה לשוק כדאמרינן ודוקא מיחלץ וכו' ואם החשש שייבם האח האחד אחר שהשנים חלצו ויבמו לאחרת א"כ מה חשש אחות זקוקה איכא כיון שנשאת זקוקתו להאח האחר שיבמה א"כ אינה זקוקתו עוד וי"ל כיון דאפילו נשאת יבמה לשוק עדיין צריכה חליצה מיבמה כדאמרינן לקמן (צ"ב:) לכן מקרי אחותה אחות זקוקה:

ברש"י ד"ה קמ"ל. ולא מייבמי עד שיחלוץ היחיד לשתיהן. לכאורה אין וה חשש שלא יחלוץ היחיד דמהיכי תיתי יטעה היחיד בכך שתצא זיקתו בכדי ולכן אם תקשה דמרישא שמעינן לה היינו מדלא חיישינן שמא לא יחלוץ האח האחד מהשנים וא"כ רש"י אפכא הל"ל מדקא עסיק היחיד בחליצה גם האח האחד מהשנים לא ישכח מלחלוץ וי"ל דזה ודאי אין קושיא דמרישא שמעינן מדלא חיישינן שמא ישכח האחד דהא גם אי ישכח ליכא רק ספק איסור אחות זקוקה ולהא לא חיישינן כ"כ כיון דרק דרבנן הוא וכמו שפי' הרשב"א לעיל אבל בסיפא צריך לאשמעינן דלא חיישינן אפילו לאיסור יבמה לשוק שהוא איסור דאורייתא וא"כ אי קשיא דמרישא שמעינן היינו מדלא חיישינן שמא לא יחלוץ היחיד לשתיהן ואיכא ג"כ איסור יבמה לשוק ולכן תירץ רש"י שלא ישכח היחיד דמידכר ע"י חליצת האחר ואם בלא"ה אין זה חשש שיטעה היחיד שתצא זיקתו בלא כלום א"כ פשיטא דא"ש דלא מרישא שמעינן לה:

בתוספות ד"ה קדמו. אין צריך לרבנן אפילו להמתין. ק"ק כיון דלהך ס"ד לא חלקו התוספות בין הך דכנס ודאי אחות זקוקה להך דקדש אחיו את אחותה א"כ למה הוצרכו לומר אין צריך לרבנן אפי' להמתין הא בכהאי גוונא דנשא כבר אפילו לר"י בן בתירא אין צריך להמתין כמו שכתב הר"י גופא (לעיל י"ח:) וי"ל:

בד"ה קדושין. פי' דע"י קדושין קמתסרא בביאה. עי' בקדושין שבארו יותר אכן ק"ל לדעת הרמב"ם דס"ל (פ' ט"ו מהל' א"ב) דבכל חייבי לאווין לא חייב עד שיבעול אחר הקדושין הקדושין א"כ בכל ח"ל הקדושין גורמין האיסור ואפילו לפי מה שכתב ה"ה שם בשם תשובת הרמב"ם שתלי זה בפלוגתת אביי ורבא ע"ש מכ"מ ק' לרבא לשיטתו שהרי אליבי' דרבא כתב דבעינן קידושין בח"ל ורבא הוא המ"ד דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין וכן ק' ממחזיר גרושתו דאמרינן בקדושין (דף ע"ח) דלכ"ע לא מחייב עד שיבעול אחר הקידושין, וי"ל דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל (פרק ראשון מהל' אישות) דהכא על האשה לשם זנות שלא לשם קידושין לוקה מלא תהי' קדשה ועיין שם בה"ה דכתב דעכ"פ ע' דאוריית' איכא והראב"ד השיג עליו וכתב דבמיוחדת לו לזנות אין איסור מ"ה, וא"כ לכאורה גם על שיטה זו דהרמב"ם ק' כאן דא"כ גם בשתי אחיות לא הקדושין גרמו האיסור לבא עליו דגם בלא קדושין אסורה היתה כל אחת לו מלא תהי' קדשה, אכן ז"א דרק הנך קדושי כסף או שטר שקדש א' מהן גרמו האיסור שאסור לבא לעולם עליהן אבל בלא קדושין אילו הי' מותר לבא עליהן דהיינו לקדשם ע"י קדושי ביאה ולכן שפיר מקרי הנך קדושי כסף או שטר קדושין שאין מסורין לביאה, וא"כ מתורץ ג"כ מח"ל להרמב"ם לשיטתו דהם גם קודם קדושין ממנ"פ לא הותרו לביאה דבלא קדושין איכא מלא תהי' קדשה ובקדשה ע"י ביאה הוי לאו דחייבי לאווין ולכן גם ממחזיר גרושתו לק"מ, ואף לפי מש"כ הכס"מ (ה' נערה בתולה פ"ב) ע"פ דברי הרמב"ם שם דרק ביחדה לו לזנות איכא מלא תהי' קדשה מכ"מ ממנ"פ זה א"ש דביאה זו דומיא דביאת קידושין שהיא במיוחדת לו אסור' בין קודם קידושין בין אחר קידושין ולראב"ד לשיטתו ג"כ לק"מ אף דס"ל דליכא בביאה לשם זנות משום לא תהי' קדשה דהרי דלדידי' גם אחייבי לאווין חייב בלא קדושין ובלא"ה לק"מ מח"ל אכן ממחזיר גרושתו עדיין ק', ואולי דהראב"ד ג"כ לא פליג על הרמב"ם רק דאיסור לאו ליכא בפנוי' אבל מכ"מ מודה דאיכא איסור ע' וכמש"כ בהרב המגיד:

בד"ה ומאי שנא. פי' בקונטרוס דפריך אהא דקתני. ואף דמפי' הקונטרוס משמע דגם מחולצות ולא מתייבמות קפריך וכמו שכתב רש"י בד"ה חולצות אכן ממה שכתבו התוספות כאן וכן ממה שכתבו הרשב"א והריטב"א נראה שהך ד"ה חולצת אינו מפי' רש"י ואפשר דגליון הי' ונכתב בטעות בפירושו וכן נראה מפי' רש"י גופא מדפירש הקושיא מקדמו וכנסו ברישא והוא כתוב אחר חולצת ולא מתייבמת וכן נראה ממה שכתב רש"י לקמן בר"ה ואי למ"ד וז"ל מספיקא לא מפקינן לה עכ"ל משמע שהקושיא לא היתה אלא מהא דאין מוציאין ואף שממה שכתב וכיון שנאסרה שעה א' א"נ חולץ חד לחדא וכו' משמ' שהקושיא היתה גם כן למה לא נימא שיחלוץ חד וייבם חד מכ"מ כבר כתב המהרש"ל שבס"א לא כתוב זה ולכן נראה שגם זה הוספת הגליון, ובעיקר הדבר מה שהקשו התוספות על רש"י למה לא פי' דגם מהא דחולצות ולא מתיבמות פריך כבר כתבו הרשב"א והריטב"א טעם שיטת רש"י ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף