עצמות יוסף/קידושין/עה/א
|
|
עצמות יוסף
קידושין עה א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ושניהם לא למדוה אלא וכו' בכאן מצינו כלל מחודש בדברי התוספות דעם היות אמת שעיקר הילפותא היא ממקרא אמ' שניהם לא למדוה לומר דהכונה דלא תקשי ממקום אחר:
פיסקא הלל שונה לי וכו' פי' דמשנה הלל הויא כסתמא וכמו שכתבו תוספי רי"ד. ורב אמר הולד ממזר וכו' פרש"י דאמרינן מרובא דעלמא וכו' וקשה לי דלכאורה נראה דלא פריך לרב ולא מידי דלעולם אימא דטעמיה דרב התם הויא משום דרוב פסולין אצלה ולכך הולד ממזר. ונראה עם דקדוק אחריתי דאיכא למידק במאי דקאמר בגמרא ואי איתמר בהא בהא קאמר רב משום דרוב כשרים אצלה ואמאי לא קעביד צריכותא כאורחא דתלמודא ונימא הכי ואי איתמר בהא בהא קאמר שמואל אבל בהא אימא מודה לרב. ולכאורה יש לתרץ ולומר דלא מצי למימר הכי כיון דבהך פלוגתא קמייתא לא אפליגו רב עם שמואל פה אל פה דהא רב הוא דאמר הך מימרא אמתניתין ואח"כ אמרה רב יהודה לקמיה דשמואל וכיון שכן תקשי לרב אמאי איצטריך הך מימרא דהכא דמההיא מימרא דרוב פסולין אצלה נפקא במכ"ש כיון דהתם רוב פסולין אצלה. והנראה נכון לע"ד הוא דבעה"ג עשה ב' צדדים כי היכי דלא תקשי לן מאי דפרכינן מעיקרא דלא פריך ולא מידי ורמי דרב אדרב וכו' ולהכי קאמר דאיכא ב' צדדים הא' דרוב פסולין אצלה והאחר דאיכא למתלי בארוסה וכו' וכיון שכן הוי הענין כמסופק והתלמוד אמר כן לפי שכך הוא האמת שיש צדדי ספק בזה ודמי לשתוקי דבעלמא ומה שכתב רש"י ז"ל טעם לרב משום דרוב פסולין אצלה וכו' וכת"ק לא הוי משום דהוא ודאי מהך טעמא דהא לרבנן טעמא דמותר בשתוקי הוא משום דהתורה אמרה בקהל ספק יבא אבל טעם דאסור בישראל הוא דכיון דיש ספק בדבר אזלינן לחומרא ונטה לצד זה לחומרא משום מעלה עשו ביוחסין כדלעיל:
תוס' וכולן מותרים וכו'. ונראה לר"י לפרש דכל אחד ואחד מותר וכו' קשה לדברי ר"י מאי פריך בגמרא משמואל אשמואל דשמואל לא אמר הלל שונה וכו' אלא דוקא במינו אבל שלא במינו לעולם ס"ל כרבי אליעזר דאסור ואפשר בדוחק דמאי דקאמר הלל שונה היינו דוקא למעט הלכה כרבי אליעזר וז"ש הלל שונה וכו' ואת אמרת כרבי אליעזר אבל הוא לעולם ס"ל דהלכה כרבנן ודאי דקאמר הלל שונה פירוש במין במינו ואתי דלא כרבי אליעזר ואת היכי פסקת כוותי' אבל לדידי כולה כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ודלא כהלל בזה ולא קאמר הלל שונה אלא להכריע ג"כ שאין הלכה כר' אליעזר ולכך פריך דשמואל אשמואל עוד נראה לתרץ עם דקדוק אחד שיש לדקדק עוד בדברי התוס' שכתבו דכל אחד מותר במינו דא"כ נמצאו שלשה מחלוקות בדבר דלדעת רבנן אפי' מין שלא במינו מותר ולרבי אליעזר הכל אסור ולהלל מין במינו מותר ושלא במינו אסור עוד יש לדקדק לדברי התוס' דה"ק כל אחד מותר במינו היכי קאמר עשרה יוחסין וכולן מותרים במינן דהא כהנים לוים ישראלים מותרים לבא זה בזה ונראה דכלן מין אחד חשיבי והפירוש הוא דבבת אחת כלל הכל כל הי' יוחסין והוא להיותן מותרים לבא במינן ומינה נלמוד מן הטעם שיש במינן דמותרים גם כן שלא במינן כיצד ישראל שכשר בישראל ולא שייך ביה איסור מותר ג"כ בכהן ולוי וממילא משמע וכן בשתוקי ואסופי כיון דמותרים מחמת עצמן זה בזה ה"ה דיהיו מותרים לבא שתוקי באסופי דהא כיון דלשתוקי בשתוקית לא חיישינן דילמא אחד יהיה ממזר והאחר יהיה ישראל ה"ה דמטעם זה יקח שתוקי האסופי ולא חיישינן להך חששא אלא דהלל נתן טעם כולל יכלול כל הי' יוחסין בבת אחת ולא רצה להאריך לחלקם כסדר המשנה ואי קשיא לך הא בגרים דקתני דמותרין לבא זה בזה דהו' מין במינו לא שמעינן ממילא דמותר בממזרת י"ל דאפשר כמ"ד דגר אסור בממזרת דהוי כר' ומה שכתבו התוספות והיינו דלא כר' אליעזר דלדידיה ספיקן בספיקן אסור וכו' ה"ה דספיקן בודאן לפ"ז דהוי דלא כר' אליעזר אלא דהתוס' נקטי במלתייהו מאי דחדוש יותר דאפי' מין במינו אסר רבי אליעזר והתירוץ השני מהתוספות הוא דוכלן דקאמר היינו כסדר המשנה ובפי' וכולן הוא דפליגי וק"ל:
ושמואל אמר הולד שתוקי וכו' אין לדקדק דלרב דאמר הולד ממזר היינו דאינו מותר בממזרת אלא דאסור בבת ישראל ושמואל אמר הולד שתוקי פירוש ומותר בממזרת וע"כ צ"ל דרב ס"ל דאסור ושמואל מותר דהא כיון דרב אמר הולד ממזר אדרבא הוה משמע הך לישנא דמותר בממזרת טפי משמואל דקאמר הולד שתוקי דשתוקי לא גריע כ"כ והיה לן לאוסרו בממזרת וכיון שכן צריך לומר ע"כ מלישנא דידהו דלאו בהכי פליגי:
שמשתיקין אותו מנכסי אביו פירוש והשתא רב ושמואל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכ"כ הרא"ש ביבמות פרק אלמנה ולקמן דמוקי לה מאי שתוקי בדוקי כתב שם הרא"ש ז"ל דפליגי ויש לתת טעם למה לא כתב שם דמר אמר חדא וכו'. ונראה דהטעם הוא מדקאמר רב הולד ממזר בסתמא ולמה החליט הדבר ונשאל לאשה ממי נתעברה ותהיה נאמנת אלא ודאי דבכל גוונא קאמר רב דהוי הולד ממזר ושמואל אמר בדוקי וכו':
האומר שמואל חדא זמנא קשה דכיון דהך מימרא דהכא הוי' יותר מחודשת משום דרוב פסולין אצלה אמאי איצטריכא המימרא דהתם דהלכה כר' שמעון בן גמליאל ובדוחק י"ל דהכא איכא למהימנה יותר משום דאיכא למתני בארוסה וחזקה שלא נבעלה לאסור לה דהיינו כל העולם. והנראה יותר דהתם בכתובות אמרינן דשמואל אמר לרב יהודה הלכה כר' שב"ג וכו' ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה ולהכי הוצרכה ההיא מימרא לומר דלכתחילה נמי עבדינן ההיא עובדא ואי קשיא אמאי צריכא התם ההיא מימרא דשמואל דהלכה כר"ג דהא כבר אמר שמואל לרבי יהודה את לא תעביד עובדא וכו' ונראה דההיא איתאמרא מכלל חברתה דהיינו ההיא דקאמר שמואל לרב יהודה שיננא וכו' תוס' כותי לא ישא כותית וא"ת היאך מסופק וכו' והא רבי אליעזר גופיה קאמר במתניתין וכו'. ויש לדקדק נימא דהיא גופא קמבעיא ליה מאיזה טעם קתני במתניתין דהוי ספק. ונראה דא"א לאומרו דא"כ היכי קאמר רב יוסף עשאוה כגר וכו' כיון דעיקר הבעיא היא למבעי' טעם הדבר למה יהיה ספק לא שייך טעם עשאו כגר לעיקר בעייתו כלל צ"ל דקמבעיא ליה טעם לאיסור ולכך מקשי' התוס' דטעם האיסור הוי משום דהוי ספק דמדבעי טעם כנר' דלא מבעיא ליה אלא הטעם לאיסור לבד:
תניא וכן ר' אליעזר לכאורה יש לדקדק מה חדש בברייתא יותר מן המשנה ואפשר דהספקות דקתני במתניתין היינו כותי באסופי ושתוקי אבל כותי בכותי לא משמע בהדיא וכן נראה מלשון התוספתא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |