עצמות יוסף/קידושין/כד/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף קידושין כד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף כ"ד ע"ב

לחפשי ישלחנו רבויא הוא וכו' וקשה למה לא אמר אלא כיון דקהדר ביה ממאי דהוה קא דריש מעיקרא בכלל פרט וכלל עו"ק אמאי לא קאמר וכי יכה ריביא הוא דהוא הכלל הראשון. עו"ק דכיון דאיכא פלוגתא דתנאי אי דרשינן בכלל ופרט וכלל או בריב' ומיעוט וריבוי הול"ל הא מני ר' פ' היא דדריש בריבה ומיעט וכו'. ונראה דאפי' מאן דדריש כל התורה בכלל ופרט הכא דריש בריבה ומיעט וריבה וטעמא דמילתא נראה שפירשו ז"ל דריבה לו שלוחין מדלא כתיב יצא חפשי וכו' ובודאי דאי הוי כתיב יצא חפשי היינו דורשים כלל ופרט אבל מדכתב ישלחנו ריבה לו שלוחים ואפילו מאן דדריש בכלל ופרט וכלל מודה הכא דדרשינן ריבה וכו' ולהכי לא קאמר אלא משום דלא לישתמע דהדר ביה ממאי דהוה סליק אדעתיה מעיקרא וישתמע דהוי אליבא דמאן דדריש ריבוי ומיעוט אלא כלומר דאפי' מעיקרא נמי הכי הוה ס"ל והוה דריש בריבוי ומיעוט ואי רבויא וכו' אלמה תניא הכהו על ידו וכו' וקשה אמאי לא מייתי הבריי' עצמה שהוא התחיל בה תנא יוצא בשן ועין ובראשי איברים שאינה חוזרים דאמאי נקט שאינם חוזרים אפילו חוזרים נמי ונראה דמשום דהתם הוה מייתי מצד דיוקא להכי מייתי הך ברייתא דקאמר בהדיא דכיון דסופם לחזור אין עבד יוצא לחירות א"נ נראה לתרץ ולומר דמאי דקתני התם שאינם חוזרים אראשי איברים קאמר דכיון דהם הראשים דלא עביד ליה היזק כ"כ משום הכי צריך שיהיה ההיזק שלא יחזור עוד לקדמותו דאל"כ לא מקרי היזק כלל אבל אם הכה באבר עצמו לעולם אימא לך דאפי' סופו לחזור עבד יוצא בהם לחירות להכי מייתי הך ברייתא דקתני בהדיא הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור אין עבד יוצא לחירות. א"כ שן ועין מאי אהני וכו' קשה כיון דדריש ריבויי ומעוטי ומרבה הכל ולא אהני מיעוטא כ"א לדבר קטן א"כ לא לכתוב קרא כי אם עין לחודיה וע"כ מרבינן מהריבוי אפילו לא נברא עמו ומיעוטא אהני לדבר שסופו לחזור ונראה דטפי ממעטי' שן שלא נברא עמו ומרבינן מצד הריבוי אפילו מה שסופו לחזור כיון שהמכה היא במקום שנברא עמו. תוס' הואיל ומדרש חכמים וכו' לפי' ריב"א שפי' דבשן ועין אינו צריך גט שחרור כיון דכתב ביה קרא לחפשי ישלחנו דמשמע חפשי מעיקרא. קשה מאי פריך בגמ' שן ועין מאי אהני ליה נימא דכתבי' רחמנא לו' דהני שן ועין אינו צריך גט שחרור אבל שאר איברים צריכין גט שחרור ונראה דסוף סוף לא ימלט מלמדרשי' בריבה ומיעט וריבה מדכתביה רחמנא להך מיעוטא בין שני הריבויים ע"כ למעט מידי אתא ולכך פריך בגמ' שן ועין מאי אהני ליה מאי טעמא דר' שמעון יליף שילוח שילוח מאשה וכו' קשה דהא דרשי' לעיל דלחפשי ישלחנו ריבוייא הוא ומדכתיב ישלחנו פרש"י דריבה לו שלוחים מדלא כתיב חפשי הוא והיכי מצי למכתב חפשי הוא כיון דהוכרח למכתב שילוח לג"ש והנראה לכאורה הוא דתרי ישלחנו כתיבי חד בעין חד בשן ומחפשי ישלחנו דריש לעיל לריבויא ואידך אתא לג"ש. אבל קשה שרש"י ז"ל כתב לדברי ר"מ אי כתב חפשי לבסוף וכו' וכי אתא ישלחנו לשאר ראשי איברים אתא ע"כ ולמה איצטריך הך ישלחנו לשאר ראשי איברים דהא מאידך ישלחנו נפקא לן ראשי איברים. עו"ק לא ימנע מחלוקה הך ג"ש נתקבלה מסיני ור"מ קבלה מרבו או לא אי קבלה מרבו א"כ ליבעי גט שחרור ואם לא קבלה מרבו מאי פריך ור"מ וכו' נימא דהך ג"ש לא קבלה מרבו לכך נראה לתרץ דהך ישלחנו לאו ג"ש גמורה הוא דעיקר הפסוק איצטריך לריבה ומיעט וריבה ותרוייהו ישלחנו כחד חשיבי והכא הוי גילוי מילתא בעלמא דהך שילוח הוי בגט דומיא דאשה דהוי בגט ולכך פריך לר"מ ומשני אי כתב לחפשי וכו' ולא הוי גילוי מילתא כלל. והך דיליף מאשה אע"ג דגט דאשה מוציאה מבעלה מבלי שיצטרף לה דבר אחר מ"מ כיון דילפינן דהך שילוח דהכא הוי שטר ע"כ אראשי איברים דלעיל מיניה קאי וק"ל. ת"ר הכהו על עינו וסמאה וכו' הך סמאה לאו דוקא דה"ה כהת' ואינו יכול להשתמש בו. ואמר רב יוסף וכו' מייתי מלתיה דרב יוסף כי היכי דלפריך בין מסומכוס בין מרבנן דסבירא ליה ח"נ דאליבא דכולהו משלם. א"ל שאני אדם וכו' כדתניא וכו' קשה מה מייתי מהך ברייתא ומאי אולמיה דהך ברייתא מאידך ברייתא דהכסו על עינו דפריך. מינה מתרנגול וכו' והייתי סבור לו' דהביאה משום דלא נימא דיש לחלק בין הכם כנגד עינו לתקע בכלי עצמו אבל זה א"א דהא סוס שצנף הוי דומיא דהכה בכותל וחרשו ואפשר דהביא הך ברייתא לפי שהיתה ידועה בפי הכל והכונה דע"כ צריך לחלק כן והא דנקט הבריי' כנגד אזנו ולא נקט תקע באזנו כדקתני אידך ברייתא דפטור נראה דאע"ג דנקט ברישא הכהו נקט כנגד אזנו ופרש"י דהכה בכותל וכו' ת"ר הכהו על עינו וכהתה וכו' בזאת הברייתא נקט כהתם ובברייתא האחרת נקט הרי שהיתה עינו כהויה וסמאה ודקדק הר"ן ז"ל דכשהיתה כהויה אע"ג דכהתה על אופן שאינו יכול להשתמש ל"מ אלא א"כ סמאה לגמרי אבל כשהיתה בריא מעיקרא אע"ג דלא סמאה לגמרי כיון שכהתה על אופן שאינו יכול להשתמש יוצא לחירות ודברים של טעם הם ולשון הברייתא יוכיח דבר זה אלא שי"לד לזה צריך בעה"ג לעשות צריכות אחר דהא הני תרתי צריכי לאשמועינן דיש לחלק בין היתה כהויה מעיקרא להיתה בריאה דבהיתה בריא סגי בכהתה ובהיתה כהויה צריך שיסמאה ואי לא הוה תני אלא חדא הייתי אומר שהדין שוה בשניהם וצ"ע ת"ר הרי שהיה רבו רופא וכו' ותנא תונא וכו' נחטט' עינה פרש"י אע"ג דסמויא מעיקרא כי חטט' משוי ליה מומא. ויל"ד היכא מוכח מהכא דהך נחטטה דהכא הוי אע"ג דסמויא מעיקרא. ונראה דסמוי' דעוף אינו מעלה ומוריד דבעלת מום בעוף שרי ומ"מ יליף מהתם דמחוסר אבר גרוע טפי ולכך יוצא לחירות ומ"ש רש"י ז"ל אלמא אע"ג וכו' משוי ליה מומא פי' משוי ליה מום גדול והוא מחוסר אבר, תוס' מבעיא ליה לכדתניא וכו' וי"ל דשאני הכא וכו' אבל ההיא דהתם לא וכו' פי' דהתם לא הוי לא לטיבותא ולא לגריעותא והוי דומיא דלכחול את העין דאיכא חדא לטיבותא וחדא לגריעותא והוי כאילו ליכא כלל וראיתי בשיטות הרי"טבא שכתב תירוץ לקושיית התוס' ז"ל ובההי' דאבן איכא חדא לגריעותא שלא נתכוין לטובה אלא לרעה אע"פ שלא נתכוין לאותו אבר ע"כ ובאמת הוא לשון ק' להולמו דכיון שלא הכיר בה איך קאמר דנתכוין לרעה. תוס' סמויא וחטטה ואע"ג וכו' דברי התוס' לכאורה נראה שהם דברי מותר דבהדיא נתן רב ששת הטעם מ"ט מחוסר אבר וכו. ונראה שהתוס' אינם מפרשים בפירוש וחטטה שהוציאו לגמרי אלא שהוציאו חוץ למקומו ונשא' שם בולט ולפי שאינו במקומו המוטב' מקרי מחוסר אבר ולכך הקשו התוס' דמ"ש מההיא דלעיל דהיתה כהויה וסמאה וכו' ותרצו דשאני הכא דחטט' עשאו מחוס' אבר רצוני דזה השמיענו שעשאו מחוסר אבר עם היות אמת שלא הוציאו לגמרי ואפשר שזה כיון רש"י ז"ל באומר הוציאה לחוץ ולא הספיק לו' הוציאה תוס' ת"ל מן העוף וכו' מכל החי מכל הבהמה וכו' נראה דט"ס יש בספרים וצ"ל מכל החי מכל בשר וכו' ובתירוץ הראשון שכתבו התוס' דאי לא כתב קרא גבי ישראל הוה מוקמינן קרא בישראל ולא לבני נח. קשה דהיכי קאמר בגמ' יכול יבשה גפה וכו' והיכי מצי למימר הכי דהא בלאו קרא דמן העוף נמי ידעינן דמחוסר אבר אסור בישראל מקרא דמכל החי. נראה דה"ק יכול וכו' כלומר דמהך קרא דזכר תמים איכא למטעי ולומר דדוקא בהמה ולא עוף א"נ ה"ק יכול יבשה וכי' יהא מותר ולהכי איצטריך מכל החי ושדינן ליה אישראל אבל לא לבני נח ת"ל מן העוף והשתא קרא דמכל החי וכו' קאי לבני נח עוד כתבו א"נ ה"א כיון דאישתרי וכו' נראה דהוכרחו לומר מדאישתרי בעופות דאי לא"ה הייתי אומר דמאיזה טעם שדינן קרא אבהמה ולא אעופות. ובזבחים פ' חטאת העוף דף ס"ח ד"ה ושנסמאת כתבו ז"ל. א"נ. הוה אמינא דכיון דאישתרי בעל מום בעופות לישראל טפי מבהמה אישתרי אפי' מחוסר אבר. א"נ הוה מוקמינן מכל התי דכתיב בבני נח דדוקא בהמה שמצינו שנאסר בה מום לישראל ע"כ והנה בתירוץ הראשון שכתבו נ"ל דהייתי אומר דלישראל מקלינן טפי כיון דמצינו דהותר בו הבעל מום וקרא לבני נח דוקא כתיב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף