עצמות יוסף/קידושין/כא/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף קידושין כא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף כ"א ע"ב

תוס' לקבעו חובה והכא לא שייך לאקשויי מאי בכל וכו' הבנת' צ"ע דמה שייך לומר הכא מאי בכל בע"ע. ונר' דאכתי ערי חומה קאי והוקשה להו לרבי יהושע דס"ל דשדה אחוזה רשות ע"כ גאולה תתנו דכתב רחמנא לבתי ערי חומה הוא דאתא דלרבי אלעזר הוא דאיצטריך לבתי החצרים ולקובעו חובה אלא לרבי יהושע דס"ל דבתי החצרים רשות איצטריך קרא דגאולה תתנו לארץ לבתי ערי חומה ולפ"ז לא איצטריך קרא דבכל לבתי ערי חומה דבלאו ריבוי דבכל שמעי' ליה וע"כ לא איצטריך אלא לע"ע הנמכר לכותי ולקובעו חובה וזה א"א שהרי כתבו התוס' למעלה דקרא לא אתי לרבויי אלא מידי דגאולת קרקע ולפ"ז היה אפשר להקשות הכא לר' יהושע מאי בכל ותירצו דל"ש לאקשויי וכו' וטעמא דאילו בתי ערי חומה היתה נכתבת בההיא עניינא דשדה וקרא דגאולה תתנו אתי לרבות בתי ערי חומה היינו מקשי' דבכל לע"ע לחודי' לא אתי אבל כיון דלא נכתב בההיא עניינא לא סגי קרא דגאולה תתנו לחודי' אם לא ריבוי דבכל וכיון דמרבינן מיני' בתי ערי חומה ממילא מרבי' ג"כ ע"ע.

ומ"ש אך הקשה וכו' לשון אך צריך שיהיה נקשר והוא בדרך זה דאי הוה מרבינן מבכל ע"ע לחודיה וקרא דגאולה תתנו לרבות בתי ערי חומה לא היתה הקושיא כ"כ כיון דלא רבינן תרווייהו מריבוי א' אבל עכשיו דמקרא דבכל רבי' ערי חומה וע"ע השתא קשה דאין הריבוי שוה.

ויל"ד מאי הקשה ה"ר שמואל כיון דכבר אמר אפי' משמע דלא מבעי' דאתי' כרבי אליעזר אלא אפילו כרבי יהושע אתי' ונראה דכוונתו לומ' דאינו מן הראוי לאוקומ' כר' יהושע דכיון שאין הריבוי שוה ליכא לאוקומי כרבי יהושע כלל.

עוד יש לדקדק מה הקשה לוקמ' כרבי אליעזר ובבתי החצרים לימא דלהכי לא מוקי הכי משום דקאמר לעיל דבכל קשי' ונר' דכיון דכבר הוכחנו דלשון אפילו הוא לומר דלא מבעי' דאתיא כר"א ואין כוונת ה"ר שמואל אלא להקשות היכי מוקי לה כרבי יהושע א"כ לא קשה ולא מידי ובנאו הכי מקשי שפיר דניחא לאוקומ' כר"א ולא כר' יהושע דאין הריבוי שוה ועוד יש דקדוקי' בהלכה עיין בהרש"ך ח"ג תיפוק ליה דבעי' אהבתי וכו'. יש לדקדק נימא דלהכי יהיב הך טעמא דנעשה בעל מום לאשמועינן אגב אורחיה דאין נרצע אלא בגובה של אזן לאפוקי סברת רבי יודן דאמר דבמלתא הן רוצעין:

תוס' בביאה שניה כ"ע לא פליגי וכו'. קשה מה שייך למפלג גבי שפחה בין ביאה ראשונה לשנייה דדוקא ביפת תאר דאיכא טעמא דיצר הרע שייך למימר הכי. ועוד מאי האי דכתבו דהא איתותב שמואל דבלאו הכי יכולין להקשות מרב ארב. ועוד למה לא הקשו קושיא זו אלישנא קמא ויקש' משמואל אשמואל. ונראה דלישנא קמא לא קשיא לשמואל דמשום יצר הרע דוקא הוא דהותרה ביאה ראשונה אבל בלישנא בתרא דתליא תלמודא במלתיה דשמואל ורב דלא פליגי בביאה שניה דלכולי עלמא אסירא כנראה דהכי ס"ל לתלמודא והוקשה להו מסתמ' דתלמוד' דידיה אדידיה דלעיל גבי שפחה לא מפליג וכו' וטעמא הוי משום דלא שייך בה הטעמא חדא אית בהו דבכולהו שייך איסור גיורת ואפ"ה שרי וס"ל לתלמודא דהכי הלכתא דהא איתותב שמואל. ומה שהוצרך תלמודא למימר לרב ושמואל דאישתרי וכו' ולא סגי בצדדי הבעיא משום חידוש ומשום דריבה בהן מצות. נראה דרב רצה לתת טעם לומ' דראוי שיודה הכא שמואל מהך טעמא וכן שמואל יהיב טעמא לומר דאפי' רב דפליג עליה לעיל ראוי הוא שיודה הכא כנראה. תנו רבנן מרצע אין לי וכו' במאי קמפלגי ר' דריש כללי ופרטי וכו' מה הפרט מפורש של מתכת וכו' בסדר הכתובים נזכר קודם הרבוי דולקחת ואחר כך מיעוט דמרצע ונראה דבעל הברייתא לא כיון רק להורות לנו הדין איך יהיה נדרש מיעוט דסם ולהביא מידי דמתכת ובמ' שבועות פ"ק כתבו התוס' ז"ל לרבות כל דבר הנלקח ביד לאו דוקא דהא ממעט סם והוקשה להרב מוהריב"ל בח"א דף ל"ז על דברי התוספות ז"ל ותמיה לי דהא ודאי הברייתא תחלת המדה נקט וה"ל כאילו אמר ולקחת כל דבר הנקח ביד מרצע מיעט מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת וחזר וריבה ונתת באזנו כל דבר הנתון ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל ומאי מיעט סם וכיון דכן הוא לא קשיא ולא מידי דבשלמא אי הוה קאמר ונתת כל דבר הנתון היה צריך למימ' דלאו דוקא נקט משום דריבה ומיעט וריבה מאי ריבה ריבה כל מילי וכו' אבל הריבוי קמא שהוא תחלת המדה פשיטא הוא מרבה כל מילי וכו' עכ"ל והוזקק הרב לדחוק עצמו בתירוצים והביא דברים רחוקים על הבנת דבריהם והנ"ל דהברייתא לא נקט אלא מה שלמדנו כפי האמת תדע לך שהרי לא הזכירה כלל הריבוי דונתת אלא ע"כ אית לן למימ' דלישנא קלילא נקט במלתא והדברים פשוטים לע"ד. ויש גילוי בזה בהבנת הברייתא מדברי התוס' בבכורות דף נ"ז עם שבאמת התם ס"ל דסם אינו דבר הנלקח ביד והבריי' סמך אריבה ומיעט וריבה וכו' וכבר אכתוב בזה במס' שבועות בס"ד ולענין הלכה בפיסקא הזאת צ"ע הרמב"ם ז"ל פרק ג' מהלכות עבדים כתב ז"ל ונוקב אזנו הימנית במרצע של מתכת וכו' כנר' שפוסק כר' והדין עמו דהלכה כר' מחברו ורבי דריש כללי ופרטי והוזקק לתרץ בגמ' אליביה דבשבועות נסיב אליבא דר' וליה לא ס"ל משום דר"מ דריש ריבה ומיעט וריבה והרמב"ם ז"ל זכי סיטרא לבי תרי ופסק בשבועות כר"ע. עוד ק' דבהל' מאכלות אסורות פ"ב כתב ז"ל שרץ המים וכו' וכתב הרב המגיד משנה ז"ל דפסק כדתנא דבי רבי ישמעאל ובפ"ק דשביעו' פריך אסברת רבי דדריש גבי ופדויו מבן חדש דדריש ליה מריבה ומיעט וריבה וכו' ומשני דס"ל כרבי ישמעאל דאין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט בעבור ששני הכללים סמוכים זו לזו וכו' וקשה דבהלכות בכורים פרק י"א כתבו ז"ל דאין פודין בקרקעות וכו' והיינו כרבנן דבי מערבא דפליג ארבי ישמעאל ולקושיא דמרצע לחודא מצינו לתרץ ולומר דבשמעתין אמרי' ד"א המרצע להביא את המרצע הגדול וס"ל להרמב"ם דפליג הך ד"א עם תנאי דלעיל והמרצע הגדול נפקא לן דהוי של מתכת אך קשה הקושיא

האחרת גם בהל' בית הבחירה פסק כמ"ד כלל ופרט וכלל ובאמת הם דברים תמוהים מאד מצד דוחק קושיות האלו ראיתי לפרש ולומר דהרמב"ם ז"ל ראה ב' לשונות במסכת שבועות האחד דקאמר אשכחן בידיעו' דאית ליה טעמיה דנפשי' שבועו' דאית ליה טעמיה דנפשיה מנלן וכו' סברא הוא לישנא אחרינא אשכחן בידיעות וכו' סברא הוא ר"ע מ"ט משום דדריש ריבה וכו' רבי נמי דריש ריבוי ומיעוטי וס"ל להרמב"ם ז"ל דהחילוק בין ב' לשונות אלו הוא זה דללישנא קמא מסברא לחודיה אמרי' דבשבועות ס"ל כוותיה וטעמא דמלתא דכיון דבידיעות סתים ד' אליבא דידיה ה"ה בשבועות ואע"ג דבעלמא רבי דריש כללי ופרטי אית לן למימר דבשבועות אית ליה שום קרא יתירא דמרבה אפי' שבועה דלשעבר וכמ"ש התוס' שם לר"ע דאית ליה שום מעוטא דממעט קרקע וכל הך דשקיל וטרי תלמודא ותלי פלוגתא דר' בהך דשבועות היינו ללישנא בתרא אבל ללישנא קמא בכל דוכתא דרשינן כלל ופרט וכלל והשתא הקושיא דשבועות בההיא דה' עבדים ניחא אבל אכתי קשה ההיא דהל' ביכורים דפסק כרבנן אע"ג דהוו תרי כללי סמוכים זו לזו הפך ר' ישמעאל ואפשר דהתם נמי איכא שום ריבוי אחר וצריך להעמיק בסוגיא בפרק אלו טרפות דנראה דעם עומק ההיא סוגיא יעלה ארוכה לדברי הרמב"ם ז"ל שם וצ"ע וצריך עדיין לתת טעם למה פסק כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא ונראה דראה הרמב"ם דההוא תירוצא בתרא אינו מסכים בפרק כיסוי הדם דפריך ולימא ליה צא טורף וכו' דהא ר' ראה דבריו של ר"ש ושנאה בלשון חכמים ולא רצה לומר תני לה וליה לא ס"ל וכמו שכתבו התוס' ז"ל אלמא הוי תירוצא דחוקה ההיא תירוצא בתרא דשבועות ולא קי"ל הכי כנ"ל תוס' אשת וכו' אין כוונתם להקשות איך קראה אשת איש דאכתי לא תירצו התוס' לזה כלל אבל כוונתם הברור' היא למה לי קרא לכך ותירצו דאיצטריך משום איסור ודבק וכו'.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף