עצמות יוסף/קידושין/יד/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף קידושין יד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף י"ד ע"ב

מתני' ע"ע נקנה בכסף וכו' מלישנא דמתני' דקתני בשטר נר' דבע"ע הנמכר לישראל איירי דקנה אותו הישראל בשטר ויל"ד על דבר' רש"י ז"ל שכתב ז"ל ובגרעון כסף כדכתיב והיה כסף ממכרו וכו' דלמה הביא פסוק דכתיב גבי ע"ע הנמכר לכותי ולא הביא הפסוק דוהפדה דמינה יליף ע"ע הנמכר לישראל משום דאיתקש לאמה, ונר' דרש"י ז"ל לא הביא הפסוק הזה כ"א ללמוד ממנו מציאות הגרעון היכי הוי דמוהפדה לא שמעינן מינה היכי הוי אבל מכסף ממכרו במספר השנים ידעינן ענין הגרעון בתכלית.

יתירה עליו אמה העבריה וכו' פירש"י כדילפינן מויצאה חנם ואע"ג דלעיל ילפינן לה מאין כסף דמויצאה חנם נפקא לן לימי בגרות נראה שלשונו של רש"י אינו בדיוק ולסיפא דקרא אזיל:

גמ' ע"ע נקנה בכסף מנלן קשה דמאי בעי מנא לן דמק"ו ילפינן לה מאש' שאינה יוצאה בשנים ויובל נקנה בכסף ע"ע שקונה עצמו בשני' וביובל אינו דין שיה' נקנה בכסף מה לאשה שכן יוצאה במיתת האדון שפחה כנענית תוכיח מה לשפחה כנענית שכן נקנית במשיכה וחזקה אשה יוכיח ונר' דאיכא למפרך מה לאשה ושפחה כנענית שכן כספן מאכילתן בתרומה משא"כ בע"ע שאינו קנוי קנין עולם כדאמרינן לעיל דף ד' ועדיין נר' דאיכא למימר אמה העבריה יוכיח שאין כספה מאכילתה ואתי מתלת ותירוץ קושי' זו ית' במה שאתרץ לקושי' אחרת שקשה בהא דבעי לקמן מוכר עצמו מנלן ואמאי לא יליף ליה ממכרוהו ב"ד וכי תקשה ותאמר מה למכרוהו ב"ד שכן הוי בע"כ ע"ע הנמכר לכותי יוכיח מה לע"ע שנמכר לכותי שיוצא במיתת האדון מכרוהו ב"ד יוכיח.

לכן נראה לפרש דמק"ו לא מצינן למילף קנין מחודש לישראל יוצא מן הכותי דאמרי' בבכורות מדישראל בחדא אף כותי בחדא הלכך כיון שיש קנין אחר מפורש בו ליכ' למילף קנין אחר אם לא פרשו הכתוב בהדי' ודכותה כתבו התוס' בסוף דיבור הואיל וכל קניינו בכסף ואע"ג דהתוס' לא כתבו זה אלא כדבעינן למילף מכותי מ"מ הסברא דמה ישראל בחד' במקומה עומדת.

ובזה ניחא לי מה שקשה לי על דברי רש"י שפי' גבי אשכחן ע"ע וכו' הואיל וכל קניינו של כותי בכסף ולא במשיכה וכו' כנר' שקושיית התלמוד היא דכיון דמצינו ביה ביש' קנין משיכה מנלן שנקנה בכסף והנה כשבקש טעם שיהא נקנה בכסף מקרא דוהפדה אכתי תקשי מנלן שלא יקנה ג"כ ע"ע במשיכה דומיא דמטלטלי כיון שלא מיעטו קרא בהדיא ואין לומר דאה"נ שנקנה במשיכה מדלא קתני ליה במתני' ולקמן בגמ' לא קאמר דשייר מתני' משיכה אלא ע"כ אית לנו למימר כל כמה דלא מרבה קרא בהדיא אין להביאו ובשלמא אם לא היה מפרש כסף הייתי אומר דנקנה במשיכה אך קשה דכיון שנקנה בשטר למה יהא קונה אותו במשיכה ואי משום דמה שקונה במטלטלין הוה ליה כאלו כתוב בהדיא גבי ע"ע לפי האמת ג"כ מנלן שלא יקנה עבד עברי במשיכה וצ"ע.

אמר קרא והפדה מלמד שמגרע מפדיונה פרש"י דאי לא קנאה בדמים מאי מגרע' וכו' ולכאורה נר' דאינו הכרח דאפשר שקנאה בשטר ואח"כ נתן לה דמים ועכשיו שפיר חגרע' מן הדמים שנתן בעבורה שוב ראיתי בהריטב"א שהקשה כן לרש"י ז"ל ותמהתי עליו ז"ל שזאת הקושיא קיימא על דברי בטל התלמוד עצמו שבא בבירור בלשונו ז"ל לעיל דף י"א אהא דבעי לאוכוחי דינר לב"ש מקרא דוהפדה אי אמר' בשנמ' דיהב לה דינר היינו דמגרע' ומאי מוכח מהתם דהוי דינר לב"ש דאפשר דקנאה בשטר מגרע' מהדמים שנתן בעדה דוק.

תוס' הואיל וכל קנינ' כו' מ"ש התוספו' דבמסכת ע"ז אמרינן דלכ"ע משיכה בכותי קונה היינו רבינא וגם רב אשי שהיה מסופק מעיקרא אבל ודאי אליבא דר"ל דמשיכה מפורשת בישראל מן התורה משיכה בכותי אינה קונה.

והנה עתה מחדש בא אלינו תשובות הריב"ל וכתב בזה ז"ל ואמת דלכאורה נראה דדברי התוס' סותרות זו את זו דמעיקרא קאמרי דמכסף מקנתו אתא לאפוקי שטר כנראה דאי לאו מיעוט' הוה אמרינן דה"ה שטר והדר קאמרי דיש' גופיה לא קני ע"ע בשטר אלא משום דאיתקש לאמה ואמה לאחר' כנר' דאי לאו הקישא לא הוה אמרינן דישראל גופי' קני ע"ע בשטר עכ"ל ול"נ שמ"ש לאפוקי שטר היינו משום דלא מצינו ישראל גופיה דקני ע"ע בשטר אלא משום דאיתקש לאמה וכו' ולפ"ז אמרינן דמכסף מקנתו הוי לאפוקי שטר דאל"כ הייתי אומר ה"ה שטר.

עוד כתבו בשם ר"ת הואיל וכל קניינו של כותי בעבד עברי וכו' לאפוקי שאינו קונה בשטר וכו' וקשה כיון דדעת המקשה באומר הואיל וכל קניינו וכו' כבר אסיק אדעתי' הקישא דע"ע לעבריה ומש"ה קונה בשטר מה שאין לו' כן בכותי א"כ מאי בעי בסמוך אשכחן אמה העבריה וכו' כיון דכבר אסיק אדעתי' הקיש' דע"ע לעבריה:

ונראה דהבעיין היה יודע הדין שהישראל קונה בשטר ולא הכותי אבל לא היה יודע טעמו של דבר מהיכי ילפינן ליה והתוס' הזכירו ההיקש משום שלפי האמת משם ילפי' לה.

עוד כתבו בשם ר"ת דאפי' בקרקעות כותי אינו קונה בשטר וראיה מפרק חזקת הבתים וקשה בעיני דמההיא דחזקת הבתים נר' דאין ראיה כלל לומר שכותי אינו קונה בשטר דלעולם שהכותי קונה בשטר ג"כ וטעמא דהתם הוי משום דכיון שהכותי אנס וידו תקיפ' מיד כשקבל הכסף מסתלק עצמו ואינו ממתין לכתיבת השטר אבל הישראל הקונה לא סמכ' דעתי' מימר אמר כיון שהכותי אנס יבטל מכירתו אבל בכתיבת השטר סמכה דעתיה וכיון שכן אין הכרח משום דאין קנין שטר לכותי ואעפ"י שאמרוהו התוספות בלשון משמע עם כל זה נראה דאין משם משמעות כלל.

עוד כתבו וא"ת דק"ו מכותי וכו' אין להק' מה לע"ע הנמכר לכותי שכן יוצא במיתת האדון דשפחה כנענית תוכיח וכו'.

עוד קשה דאיכא למפרך מה לכותי שקונה ע"ע בכסף שכן קונה מטלטלי במשיכה תאמר בישראל שאין לו קנין זה ג"כ בע"ע לא יהיה לו קנין כסף ודוחק לומר דלא פרכינן אלא פירכא השייכ' בע"ע לא פירכ' דמעלמא.

ונר' דישראל הקונה אמה העבריה יוכיח שעם שאין לו קנין משיכה במטלטלין קונה האמה בכסף כמו כן הכא בע"ע והוי יוכיח מבחוץ הביאוהו התוספות בחולין רמזתיהו למעלה בדיבור ספר כורתה אי נמי לא היה לנו שום פירכא בק"ו זה נראה דכוונת התוס' היא להקשות בלשון הגמ' דאמר אשכחן ע"ע הנמכר לכותי הואיל וכל קניינו בכסף וכו' כנר' שמטעם שקניינו בכסף ולא בשטר קונה בכסף אבל הישראל שקונה בשטר לא יקנה בכסף ולכך הוקשה להו דזהו טעם לפגם שאין טעם קניית השטר לשלא יקנה בכסף והדברים ק"ו מה כותי וכו'.

ולענין מסקנא דמלת' נר' דהכי הוי דאמה העבריה ויצא' בכסף מדכתיב והפדה ועבד עברי יליף מאמה בהקיש' והיינו מכרוהו ב"ד ומוכר עצמו ותמהתי מכל מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה הפלא ופלא הוא ז"ל כתב שע"ע נקנה בכסף מדכתיב מכסף מקנתו ואמה יליף מע"ע שהיא נקנית בכסף כמותו וכיון דלענין גרעון כסף שיליף ע"ע מאמה הא מהך קרא גופי' ילפי' דאמה נקנית בכסף כדאית' בגמ' עוד כתב בסמוך ודע שע"ע כשמכר הוא עצמו מפני העניות הוא שנאמ' בתורה כי ימכר לך וכו' ע"כ והוא הפך שמעתין דמלשון כ' ימכר נפיק מכרוהו ב"ד ודבריו ז"ל צל"ע.

אשכחן מכרוהו ב"ד וכו' פרש"י דין הוא שיהא נקנה בכסף בלא חזקה לא ידעתי מאן דכר שמיה דחזק' דמיעוט חזקה לא נפקא לן מהכא אלא מקרא דוהתנחלתם סלתם אותם לבניכם דדרשינן אותם בחזקה ולא אמר וכו'.

למאן דלא יליף שכיר וכו' קשה מאן דלא יליף ש"ש מנליה במוכר עצמו שנקנה בשטר דהא שטר ילפינן בע"ע מדאיתקש לאמה העבריה ואמה העברי' לאחר' אבל מוכר עצמו לא ואיתקש. ונר' דכיון דטעמ' דאיצטריך קרא לקנין כסף היינו משום דממכרוהו ב"ד לא נפק' משום דנמכר בע"כ וכיון שנתמעט סברא זו בכסף שהרי מוכר עצמו נקנה בכסף אע"ג נמכר בע"כ ממילא רבינן ביה שטר וילפינן ממכרוהו ב"ד ואין לחלק ביניהם כיון שכבר נתמעטה סבר' דבע"כ ומיניה ילפינן ג"כ דאינו יוצא במיתת האדון אע"ג דמעוטא דעובד את הבן ואינו עובד את הבת כתיב גבי מכרוהו ב"ד דכתיב ביה ועבדך דדרשינן לך ולא ליורש דכיון דסבר' דבע"כ נתבטלה אין לחלק בין מכרוהו ב"ד למוכר עצמו כל שלא בא מפורש בכתוב.

תוספות מוכר עצמו מנלן כו' נאמר במוכר עצמו וכו' הפי' שדוחי' התוספות הוא זה שהייתי מפ' דמאי דילפינן ש"ש שכיר הנאמר במוכר עצמו אשכיר הנאמר בכותי שהם סמוכים בפרשה אלא מדאמרינן מאן תנא וכו' לקמן כנר' דיליף מוכר עצמו ממכרוהו ב"ד ויש להקשות בדברי התוס' שנר' שג"ש זו אינה מופנה ולמדין ממנה ומשיבין דהא כתבו התוס' לקמן בד"ה מאי קאמר ז"ל וא"ת אכתי היכי בעי למילף ש"ש מנמכר לכותי מה לנמכר לכותי דין הוא שיגאל באלה שכן לא יטמע בין הכותים י"ל דהאי סבר' שלא יטמע אינה כתובה וכו' כנר' שאם היתה כתובה היינו משיבין אע"ג דהוי גזירה שוה כנראה דאינה מופנה דא"כ איך משיבין עליה וכיון שכן איכ' למפרך מה לע"ע הנמכר לישראל דין הוא שיקנה בכסף שכן קונה בשטר מה שאין כן בע"ע הנמכר לכותי שאינה קונה בשטר ונר' דכיון דאמרינן מה ישראל בחדא וכו' אין לסתור מהאי פירכ' דאדרבה מטעמ' שאינו קונה בשטר דין הוא שיקנה בכסף. והוא על דרך שכתבו התוס' בד"ה הואיל וכו' א"נ אפשר שהיא ג"ש מופנה ולא פרכינן אלא דוק' כי ההו' דלקמן שלא יטמע דהוי חשוב לסתור דהיא סבר' אלימת' ולכך לא הקשו לקמן מה לע"ע הנמכר לכותי שכן יוצא במיתת האדון וכמו שהקשה הרב מוהרי"ן לב זלה"ה עיין לקמן.

עוד קשה למה לא הקשו ג"כ אפילו למאן דלא יליף ש"ש למה לי מכסף מקנתו לענין קנייה דמכסף ממכרו דכתיב בענין גרעון כסף דמדמגרע' אלמ' נקנית בכסף כי היכי דאמרינן גבי והפדה ונר' דאין הכרח מן היציאה דאע"ג דבוציאה הו' בכסף היינו משום דשייך טעמא דלא יטמע בין הכותים אבל קנייה ליכא למילף מינה כיון דלא שייך טעמא דלא יטמע.

עוד יש לדקדק למה לא הקשו התוס' למה לי מכסף מקנתו וגם גרעון כסף דכתי' בע"ע הנמכר לכותי ונילף ליה מע"ע הנמכר לישראל וע"ע מעברים דאית לה ג"כ גרעון כסף ונר' דגרעון כסף איצטריך לגופיה לאשמועינן עכן הגרעון איך יהיה ואיצטריך לגאולת קרובים שמצוה לגרוע לו פדיונו ולחשוב עם הכותי כפי שניו.

עוד קשה למאן דלא יליף ש"ש ולא אייתר מכסף מקנתו שאינו נקנה בתבואה וכלים מנא ליה ואפשר דלא דריש לה ולפי המסקנ' א"ש דלית שום תנא דלא יליף שכיר שכיר.

וצריך שתדע דלעיל ד"ח גבי, ההיא בריית' דדריש בכסף הוא נקנה ואינה נקנה בתבואה וכלים נר' מההיא סוגי' דע"ע נקנה בפרוטה דאמרינן התם אלא לאו דאית בהו ש"פ וכיון דלא קיצ' לא וכן מההיא דקמשני לרב נחמן לא מבעי' קאמר לא מבעי' כסף דאי אית בהו ש"פ אין אי לא לא אבל תבואה וכלים אימא מדמקרבה הנאתה וכו' ולפ"ז קשה בדברי התוס' מאי מקשי בתחלת הדיבור למה לי קרא דמכס' מקנתו דהא איצטריך דאי לא הוה מכסף מקנתו אלא היינו למדים אותו מעבד עברי ועברי מעבריה הייתי אומר דלא יהא נקנה פחות מב' פרוטות דומיא דעבריה אבל השתא דכתיב מכסף מקנתו דשמעי' דאפי' בפרוט' דכסף נמי איקרי פרוטה מעתה יליף עברי מכותי דנקנה בפרוטה.

וכן קשה במה שמקשים בסוף הדיבור אמאי איצטריך הקישא דע"ע ועבריה נילף ש"ש וכו' דאינה קושיא דע"ע הנמכר לישראל יליף מאמה שיהא נקנה בשתי פרוטות ואי הוה ילפינן מישראל הנמכר לכותי לא היה נקנה אלא בפרוטה.

איבר' דכפי דברי הכמב"ם ז"ל נר' דאינו נקנה בב' פרוטות אלא האמה לבד והרב בעל כסף משנה נדחק לבאר טעמו. דוחק ליישב לדעת התוס' הסוגי' דלעיל דמשמע מינ' דע"ע הנמכר לכותי דנקנה בפרוטה וכו' דפרוטה דלעיל לאו דוק'.

ולכאורה יש ליישב ולומר בהודא' שיציאת כסף הנזכר בכותי' מיותרת והוה מצ' למילף ליה מישראל וישראל מאמה בהקיש' ולא הקשו התוספות לשתוק מכסף מקנתו וגם מיצאת כסף משום דהוה שמעינן ב' פרוטות ולא הוקשה להו אלא מכסף מקנתו דמדהוה מצינן למילף גם כן מע"ע הנמכר לישראל יציאת כסף ואפ"ה כתביה רחמנ' ש"מ למימר אתא דלא נילף ב' פרוטות מעבריה ולהכי כתב היציאה לחלקו משם ומה שהקשו עוד למה לי והפדה וכו' אע"ג דוהפדה איצטריך לב' פרוטות אפש' דלבעה"ג מקשי' דיליף מיניה קנין כסף וז"ש לענין כסף.

ורוב הדקדוקים יתורצו על אופן זה שהתוס' מקשי' לפי מאי דקאמר בגמ' דקנין כסף ילפינן מכסף מקנתו משמע דלקנין אתא וכן והפדה ולכך מקשי' למאי איצטריך לענין קנין כסף נילף ש"ש וכו' אבל לפי האמת כל קרא וקר' איצטריך לגופיה לדין ב' פרוטות איבר' שהתוס' היה להם לתרץ זה לפי האמת ולא לומר דאיצט' לדרשות אחרות הן אמת שדקדוק דברי התוספו' באומרם בדיבור' זה בקצת מקומות אמאי איצטריך לקנין כסף וכו' נראה שכוונו לכך ועדיין יש לי גמגום בתירוץ זה.

והנראה דודאי כך הוא האמת שאינו נקנה בשתי פרוטות אלא אמה העבריה אבל הע"ע בין שנמכר לישראל בין שנמכר לכותי אינו נקנה אלא בפרוטה ואע"ג דאיתקש עברי לעבריה וצריך אני לפרש טעמ' דמלתא אחר שאזכיר דברי התוספות שכתבו למעלה בד"ה מעיקר' דדינ' פירכ' שהקשה הר' יעקב למה לי כי יקח נילף מהקישא דאמה ותירצו דאי מהקיש' לחודי' ה"א דלא סגי בפרוטה וה"ר נתנאל תירץ כיון שלא ידענו דאמה העבריה נקנית בכסף אלא מוהפדה הואיל ויוצאה וכו' לא ילפינן קנין של אשה לפי שביציאתה אינה יוצאה בכסף והנה התוס' לתירוץ זה אין עושים חשיבות מב' פרוטות כנר' דשפיר הוה מצי למילף קנין כסף אפילו בפרוטה אי לאו דאינה יוצאה בכסף.

וטעמ' דמלת' נראה דדוקא באמ' אמרי' הכי כדיהיב טעמא לעיל דף ל"ב דפריך ודילמ' ה"ק רחמנ' היכ' דיהב לה דינר מגרע עד פרוטה היכא דיהב לה פרוטה לא תגרע כלל לא ס"ד דומי' דקדושי יעוד וכו' ה"נ כל היכ' דלא מצי מגרע' לא הו' זביניה וכו' משמע דבאמה ע"כ הוו ב' פרוטות מטעמ' דדמי' ליעוד הא בעלמ' דליכ' למימר הכי לא ובע"ע לא ילפי' מאמה אלא מציאות הקנין אבל מה דילפינן באמה בדומי' דיעוד לא ילפינן בהקיש' ולכך מקשים התוס' למה לי מכסף מקנתו וכו' דלא ילפי' מהקיש' דאמה אלא קנין הכסף לחודיה.

ועדיין צריך יישוב למה שחזרו להקשות למה לי קרא דוהפדה וכו' דהא איצטריך לשני פרוטות דכיון דכתיב והפדה גבי יעוד ידעינן ליה דהוי שתי פרוטות מכח הדמיון וכמו שפרש"י לעיל.

ואפשר הייתי לומר שהתוספו' מקשים קושי' זו אליבא דר' יוסי בר יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו וצריך שיהא שהות ביום לגרוע שיעור פרוטה מעבודתה לפי שיעור הדמים שקנאה וכמו שפירש"י לקמן נמצא א"כ דאם לא קנאה אלא בפרוטה לא שייך בה יעוד דבמה מקדשה אחר זמן והלא נשתייר בעבדות שיעור פרוטה ע"כ לומר דאינו קונה אותה בפחות מב' פרוטות והשתא יש שהות ביום בעבודה שיגיע לפרוטה מקדשת בו ובלאו והפדה שמעינן ליה כיון דע"כ אם בא ליעדה אם ירצה צריך שיהיה שיעור קידושין דהיינו פרוטה אלא שקשה לזה דרבי יוסי לא נפיק הך מלתא אלא מקרא דוהפדה כדאית' לקמן א"נ אפשר לומר דזהו ממש תירוץ התוס' באו' דאת' לגרעון כסף דלכאורה יש לתמוה דגרעון כסף נמי נילף מע"ע הנמכר לכותי שיוצא בגרעון כסף אלא ע"כ איצטריך לשיה' בו גרעון בכסף הקנייה עצמה והיינו שתהא נקנית בב' פרוטות. וראיתי בפירוש רש"י להרא"ם בפרשת משפטים העלים דברי התוס' וכתב ז"ל ולמה לי והפדה שיוצאה בגרעון כסף תיפוק לי' מהקיש' דעבריה לעברי מה עברי יוצא בגרעון כסף כדנפקא לן מג"ש דש"ש ממוכר עצמו לישראל דיליף ממוכר עצמו לכותי מו' וכי תשיג כדאית' פ"ק דקידושין אף עבריה יוצא' בגרעון כסף י"ל דאיצטריך והפדה להא דתני' בפ"ק דקדושין מפדין אותה בע"כ של אביה אבל ליכא למימר דאיצטריך והפדה ללמד שנקנית בכסף דאי לא קנאה בכסף מאי מגרע מפדיונה איכא דע"כ לשתוק קרא מיניה ותיתי מהקישא דאחרת מה אחרת מקניי' בכסף אף אמה העברייה מקנייה בכסף כ"ה דילפי' מיניה מה אחרת בשטר אף אמה העבריה בשטר עכ"ל ולא ידעתי מה לו למאן דיליף ש"ש אצל דוכי תשיג דכיון דשכיר כתיב גבי כותי שפיר יליף ישראל מכותי ואם יאמר דלא נתקבלה אלא ש"ש דישראל מישראל תקשי להו לבעלי התוס' דמקשי' ל"ל מכסף מקנתו גבי כותי וכו' וגם איך יתכן דוהפדה איצטריך לקנין כסף דהא מעבד עברי הנמכר לכותי נפקא קנין כסף ג"כ כ"ה דיליף הגרעון ואי מהקיש' דאחרת קשה גם כן לדעתו דא"כ תהא נקנית בפרוטה דומיא דאחרת אם לא שיתרץ דומיא דקדושי יעוד שכתבתי למעלה סוף דבר דבריו קשי' בעיני מאד לא ירדתי לסוף דעתו עוד יל"ד היכי מצי מקשי התוס' דלא לכתוב והפדה דא"כ הייתי אומר דמכסף מקנתו לא אתא למעט תבואה וכלים כיון דלא אייתר דלגופיה איצטריך לקנין כסף ונראה דממשמעות כסף ידעי' דדוקא כסף ולא תבואה וכלים וכוונה שימה נראה בדברי התוס' שהוקשה להו אחד מב' קושיות בהכרח דלשתוק מכסף מקנתו בכותי ונילף מש"ש מע"ע הנמכר לישראל וע"ע הנמכר לישראל מאמה או לשתוק מוהפדה ונילף מע"ע הנמכר לישראל וע"ע הנמכר לישראל מע"ע הנמכר לכותי מש"ש ותירצו דאין אחד משניהם מיותר דכל אחד משניהם איצטריך דמכסף מקנתו איצטריך לתבואה וכלים ואי הוה שתיק מוהפדה לא הוה ידעי' גרעון כסף כן נרא' לתרץ הך קושיא ואין להקשות לר"נ דתבואה וכלים הוו פחות מפרוטה לשתוק מיניה ומאמה ילפינן דכיון דאינה נקנית פחות מב' פרוטות אינה נקנית בתבואה וכלים אע"ג דמקרב' הנאתייהו ונראה דשאני אמה דאפי' בפרוטה אינה נקנית מה שאין כן בעברי וק"ל. עוד הקשו התוס' אמאי איצטריך הקיש' וכו'. וקשה דהא איצטריך דע"ע הנמכר לישראל נקנה בשטר דומיא דפמה דאמה דאיתקש לאחרת וגם בתירוצם קשה יותר שלא הזכירו שטר כלל ונראה דטעמא שלא הזכירו שטר הוא משום דאי ס"ל דאתא הקיש' לשטר א"כ מאי בעי לקמן דע"ע שנקנה בשטר מנלן כיון דאפילו אדעתיה דהמקשה ילפינן ליה ולהכי איצטריך ואי טעמא דבעי משום דס"ל דנהי דהקיש' להכי אתא אבל מנלן שהאמה נקנית בשטר לא משמע הכי לישנא דבשטר מנלן אלא דקאי אע"ע הנזכר במתני' אלא ע"כ אית למימר דהקישא אתא ליציאת אברים ושטר לא הוה ידע מנא ליה ולכך בעי בשטר מנלן ואין להקשות לתירוץ תוס' לשתוק קרא מלא תצא כצאת העבדים דשמעינן שאינה יוצאה בראשי איברים ומדאיצטריך הקישא דעברי לעבריה ידעינן לה דהקיש' איצטריך לשתהא יוצאה בשש וק"ל אחר ימים בא אלינו חלק ד' מתשובות הריב"ל ושם נתעורר בקצ' הערות שכתבתי הניחם בצ"ע והנ"ל כתבתי.

אזנו של זה ולא של מוכר קשה דלשתוק מן הג"ש דש"ש ומדאיצטריך אזנו למעט אזנו של מוכר ידעינן לה דאל"כ מהיכא תיתי לרבויי ונראה דלא הוה דרשינן אזנו להכי א"נ הוה ילפינן במה מצינו עוד קשה ל"ל להענקה קרא דאף לאמתך נילף להענקה מע"ע בהקישא ונראה דלא הוקשה אמה לעבריה אלא בענין קניות ויציאות שהם דבר מעבדו' לא לענין הענקה א"נ היית' ממעטה מדכתיב במכרוהו ב"ד הענק תעניק לו לו ולא לה.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף