עצמות יוסף/קידושין/יד/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף קידושין יד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף י"ד ע"א

ואימא לכולה מילתא כאשה וקשה דא"כ לשתוק קרא מיבמה יבא עליה דלמדנו ממנו ביאה ומאשה נפקא לן שטר וביאה ונראה דאי ילפי' מאשה היינו או' מה אשה אין כסף ושטר גומרי' ליורש' ולטמא לה כמו כן ביבמה אין גומרים ולהכי כתב רחמנא ביאה לו' דביאה גומרת ליורש' ולטמא לה וכסף ושטר כי ביאה ולשון רש"י ז"ל שכתב מה אשה וכו' צריך לפרשו ע"ד זה ולפ"ז איצט' ויבמה ומאי דילפינן כוליה מילתא מאשה היינו לו' דכסף ושטר גומרים דומיא דביאה וזה מכח יתורא דויבמה והא דקתני בברייתא יכול כסף ושטר גומרים בה כדרך שהביאה גומרת בה יעיד על זה עוד יל"ד לפי המסקא אמאי לא נקיים ההיקש דאשה ותהא נקנה בכסף שטר ובביאה ואיצטריך ויבמה לומר דבביא' דוקא הוי בע"כ דהכי משמע הה"א דויבמה לומר בביאה דוקא וק"ל עוד יל"ד דאי יבמה איצטר' כי היכי דלא נילף מאשה לשתוק מאשה ומה"א דויבמה ולא נימא אלא יבמה יבא עליה לחוד דמשמע דבביאה דוקא קונה ואפשר דלאשה אינו מיותר דאיצטריך לו' דהוי כאשתו לכל דבר ויוצאה בגט כאשה עוד דקדוק אחר כתבתי למעלה בשמעתא דובעלה מלמד שנקנית בביאה ע"ש. ואימא מאי ויבמה דבע"כ מיבם פרש"י ה"ג האי מבעיא ליה וטעמו ז"ל משום דלשון ואימא הוא לשון מסופק וזאת הדרשא היא מבוררת ופשוטה בברייתא ביבמות ועוד דאי להך דרשא הוא דאתא אם כן כי משני א"כ לימא קרא ויבם משמע דמוובם הוה שמעי' בע"כ וזה א"א וברוב הנוסחאות איתא בברייתא ביבמות ויבם ביאה גומרת בה ויבמה בע"כ. וקשה שאם כחו של מקשה בהקשותו האי מבעיא ליה וכו' מכח הברייתא דיבמות וכמו שפירש"י בדעת המקשה קשה דמה פריך וכי ראה תחילת הברייתא ראה סופה ונראה דהמקשה לא הקשה מכח הברייתא אלא מכח הדין שהיה מקובל אצלו מדרש' וזה דקדק רש"י באו' בדברי המקשה דהכי דרשינן ובדברי המתרץ הזכיר הברייתא פיסקא בחליצה מנלן וכו' קשה מדאיצטריך הנעל למעט גט ביבמה שמעינן דחליצה מתירתה שאם חליצה אינה אלא מצוה היכי ממעטים גט באו' נעל אין מידי אחרינא לא דמשמע דממעט גט דהיינו כריתות דכורתה ומתירה ודכוותה צריך להיות החליצה ועוד קשה לאביי דקאמר לעיל דהאשה אינה יוצאה בכסף מסברא דאין קטיגור נעשה סניגור וקרא דספר כריתות לא איצטריך אלא לחליצה דליבום לא איצטריך דלא ממעט אלא מלתא דבידי אדם ואי חליצה אינה מתירה אמאי איצטריך ספר כורתה לו' דאין דבר אחר כורתה. ונראה דס"ד דהחליצה הוא למצוה דלא מהני אלא בחליצה ודבר אחר ומ"ש ספר כורתה וכו' כיון דבלא מצות חליצה אינה מותרת היבמה לשוק נמצא שהחליצה היא המסייעה בכריתות ולזה איצטריך ספר לומר שאינו כורתה אלא ספר לחודי' מבלי סיוע דבר אחר זה נראה לתרץ לקושיא השניה א"נ אפשר דאתא כריתות לדבר הכורת בינו לבינה. בית חלוץ הנעל וכו' מבישרא' נפקא כמו שפרש"י ופריך אכתי מבעיא ליה וכו' נראה דהנך תרי קושיות הקשה אותן המקשה בבת אחת וכונתו היתה דהך ביש' בית חלוץ איצטריך לדרש' דלקמן דר"ט ומביש' להקים שם אתא לדרשא דבית דין של ישראל אלא דהתלמוד הפריד אותן ואמר ואכתי וכו' וזה הכרח גדול לע"ד דאלת"ה תקשי מאי פריך ולדידך מי ניחא מהיכא נפ' הדרשא דלקמן כיון דסבירא לך דהך קרא איצט' לב"ד ישראל דע"כ דרשא דלקמן אי אפשר אלא מקרא דונקרא שמו ביש' ולכאורה נראה דהוה מצי לשנויי דהכא מבית לחודי' נפיק לה ומשום דאסמכיה לישראל שמעינן דמותר לישראל אבל העיקר קרא דיש' אתא לדשמואל ונראה דפריך דאימא כוליה קרא להך דרשא אתא:

פיסקא ובמיתת היבם וכו'. יש להקשות דמדאיצטריך הנעל למעט גט ביבמה ידעינן דיוצאה במיתת היבם דאם לא כן לשתוק מיניה דמאשה ליכא לאתוי' דאיכא למפרך מה לאשה שכן יוצאה במיתת הבעל ואם נאמר שפחה כנענית תוכיח איכא למפרך מה לשפחה כנענית שכן נקנה בשטר תאמר ביבמה שאין בה קנין בשטר וא"ת דהא לא שייך למימר ביבמה דהא היבמה היוצאה בחליצה אינה נקנית דהא מה שייך בה קשה הרי התו' מקשים כה"ג ד"ה ותהא יבמה ואיכא פרכא אחריתי והיא מה לשפחה כנענית שכן יוצאה בכסף ואיכא למימר אשה תוכיח.

עוד יל"ד במאי דפריך אהך ק"ו מה לאשת איש שיוצאה בגט דנרצע יוכיח שאינו יוצא בגט ויוצא במיתת האדון מה לנרצע שיוצא ביובל אשה תוכיח ונראה דעל חדא מתרתי פרכי' מה להנך שכן אוסרן מתירן מה שאין כן ביבמה וכדהוה סליק אדעתין מעיקרא למפרך ועל חדא מחדא הוא דקאמר בגמ' הא נמי אוסרה מתירה.

ומה אשת איש שהיא בחנק וכו' יבמה שהיא בלאו לא כל שכן יל"ד דשפחה כנענית תוכיח דאף על פי שאינה בחנק ולא בלאו או לפחות בלאו דקדשה אפי' הכי מיתת האדון אינה אוסרת מה לשפחה כנענית שאינה נקנית בביאה שאר עריות יוכיח שנקנית בביאה ואינן יוצאות במיתת בעלים עוד יל"ד דנחזור הק"ו למקומות ונימא הכי ומה חומרת חנק שהחמיר באשת איש היקל ביבמה קול' מיתת הבעל שהקל באשת איש אינו דין שנקל ביבמה מה אמרת מה לחומרת חנק שהקל בעריות תאמר מיתת הבעל שהחמיר בעריות כרת יוכיח שהחמיר שם והקל ביבמה וכו' אף אני אביא מיתת וכו'.

ותהא אשת איש וכו' זו שיוצאה בגט וכו' אין לדקדק ש"כ תוכיח דמה לשפחה כנענית שכן אינה יוצאה במיתת האדון ואין לומר אמה העבריה תוכיח דכיון דאכתי לא שמעי' דאשה אינה יוצאה בחליצה איכא למימר דאשה גופה תיתי בק"ו דיוצאה בחליצה דמאי דלא ילפי' באמה שיוצאה הוא משום דאיכא למימר אשה תוכיח וכמ"ש התו' למע' בד"ה ספר כורתה אין לדקדק דתהא יבמה יוצאה ביובל מק"ו דנרצע שאינו יוצא בחליצה ויוצא ביובל ואם נאמר מה לנרצע שנקנה שרציע' אשה תוכיח ונראה דאתרוייהו איכא למפרך שכן יש בהם צד עבדות.

תוס' ותהא אשה וכו' ויש לדק' דנחזור הק"ו למקומות ונימא ומה גט שאינה מתיר ביבמה וכו' ונראה דניחא להו לעשות הק"ו דגמ' עצמ' דנושאים א"נ מה לגט שכן מכניס ויש בזה דחיה והראשון עיקר.

תוס' ותהא יבמה וכו' תימא מה לאשת איש שכן נקנית בשטר וכו' אין לפ' דה"ק דיבמה הנשואה ליב' אינה נקנית בשטר כי אם בביאה דהא מה שייך פירכא זו ליבמה היוצאה בחליצה שהרי היוצאה בחליצה אינה נכנסת שום קנין והבנת התוס' היא מה לאשת איש שיוצאה בגט שכן יש לה סיבה שהביאה לכך והיא כניסתה בשטר מה שאין כן ביבמה דכיון דהיא אינה נכנסת בשטר לפי שאין לה קניה מציאות לא יהיה להיציאה בשטר וה"ה דהיו יכולי' להקשות מביאה וכסף.

ותי' הר"ם וכו' ויל"ד דלפי' הר"ש הדרא קושיא לדוכתא מה לאשת יבם שיוצאה בשטר שכן נקנית בביאה וקנין הביאה גרם לה להיות יוצאה בגט מה שאין כן ביבמה היוצאה בחליצה.

ונראה דאיכא למימר אמה העבריה תוכיח דאינה נקנית בביאה ויוצאה בגט מה לאמה שיוצאת בכסף אשה תוכיח וקשה לפי זה דנשתוק מויבמה דמשמע ביאה גומרת בה ומדאיצטריך הנעל לפי המסקנא או ככה יעשה לפי הקס"ד לאשמועינן דיבמה אינה נקנית בגט ואנן ידעינן דאינה נקנית היבמה אלא בביאה דוקא דאי נקנית בכסף ושטר נמי לשתוק מהבעל ומאמה לא נפקא וגם לא מאשת יבם דמה לאשת יבם שכן נקנית בכסף ובשטר תאמר יבמה היוצאת בחליצה שאין לה שום קנין ומדאיצטריך ככה או הנעל שמעינן דדוקא ביאה הוא דקונה אותה ולא בכסף ובשטר ואפשר דהתוס' סמכו אהך ק"ו דמחזירין אותו למקומות ומהכנסה ליציאה לא עבדינן יוכיח מ"מ אפשר דעבדינן יוכיח מגט עצמו מהכנס' להוצא'.

ועם זה עלה לדעתי תי' לקושיא זו עם שבאמת היה נראה לע"ד דאין כונתם בזה אלא להקשות מגט דמהני' והקשו מהכנס' ליציאה דוקא מגט עצמו ויש עוד לפרש דאי לא הוה כתיב ויבמה הייתי או' דאתא הנעל למעט למיתת היבם ואף על גב דלא ממעט קרא אלא דומיא דחליצה היינו לפי האמת.

תוס' אמר קרא ככה וכו' וא"ת וכו' יל"ד למה לא הקשו התוס' קושיא זו בהחלט ולימא דככה אתא למעט גט ומיתת היבם דהכי משמע ככה וי"ל דהתוס' בהקשות' טלו סל דעתם קצת מן התי' דכיון דחליצ' הוי בידי אדם אין לחלק בין חליצ' שהוא בידי אדם לגט שהוא בידי אדם ולכך הקשו לפי שהיה נראה שמן הראוי היה שימעט מית' ותירצו שהסברא היא הפך זה.

וכל היכא דאיכא עכובא לא דרשינן ק"ו וכו' יל"ד נימא דקרא דועשהו חטאת גלי לן בעלמא בכ"מ דכל היכא דאיכא עכובא לא דרשינן ק"ו וכו'. ונראה דהסברא היא דקרא ממעט ק"ו וכיון שכן אין צריך לפסוק הזה א"נ פריך הכא מכח הפסוק דממעט בפ"ק דחולין גבי הערופ' וכו' דהוא מיותר וק"ל.

אמר קרא לה וכו' מייתורא דקרא הוא דנפקא לה ולהכי לא אמרינן הכא דדרשינן ק"ו אף על גב דאיכא קרא דהכא מייתורא דקרא הוא דדריש ליה.

ומה במקום שלא קדש הגורל קדש השם וכו' בפרק טרף בקלפי דף מ"א אמר רב חסדא אין הקנין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן ודריש ליה מקרא ופריך ליה מועשהו חטאת ומשני הכי קאמר מה במקום שלא קדש הגורל ואפי' בשעת עשיי' קדש השם בשעת לקיח' וכו' מקום שקדש שלא בשעת לקיח' ושלא בשעת עשייה אינו דין שקדש השם בשעת לקיחה ובשטת עשייה וכו' וקשה דהא איכא למימר דאיכא למפרך דיו אסוף דינא דמה הגרל' הו' שלא בשעת לקיחה כמו כן קריאת שם ונראה דהכא כדעבדינן הק"ו ואמרינן דהגרל' דאמרה תורה לא יעכבה א"כ אין לחלק בין שעת לקיחה ועשייה לשלא בשעת לקיחה הלכך ליכא למימר דיו ועוד צ"ע.

תוס' הא לאו הכי דרשינן ק"ו והר' רבינו שמשון וכו', קשה לדעת רבינו שמשון איך הוכיח מדאיצטריך וזאת וכו' דאם לא כן לשתוק מיניה ומדאיצטריך ועשהו וכו' דהא ע"כ ועשהו איצטריך לגופיה משום דבטרף בקלפי מסיק אליבא דרבי יהודה דאף על גב דבסדר לא מעכבא הגרל' מיהא מעכבא הלכך ליכא למימר לשתוק מועשהו דאי הוה שתיק מיניה הייתי אומר דחקה הוי עכובא בין בחוץ בין בפנים וקאי בין אגופא דהגרלה בין אסדר הגרלה להכי איצטריך ועשהו לגלות לחקה דלא קאי אסדר אלא דוקא לענין הגרלה דהכי משמע ועשהו וכו' כלומר דהגרלה מעכב דוקא להגרלה אבל לענין הסדר לא מעכב ונראה דבפ' טרף בקלפי סליק הך סברא התם לאיבעית אימא ולשינויא קמא לא שאני לן בין הגרלה גופא לסדר הגרלה.

עוד קשה לדעת ר"ש היכי מוכח מדאיצטריך וזאת דעשהו וכו' שמעינן דהיכא דאיכא עכובא לא דרשי' ק"ו דמהתם לא משמע מידי דאיכא למימר דודאי פשיטא דמדאיצטריך ועשה שמעינן דדרשינן ק"ו היכא דאיכא עכובא כמו שהוכיח הוא ז"ל דאי לא דרשינן ק"ו למה לי ועשהו ואי לאשמועי' דחקה הוי דוקא בפנים לשתוק מזאת אלא ודאי דהייתי או' בין בחוץ בין בפנים והא דאיצטריך ועשאו היינו משום דדרשיי ק"ו אף על גב דאיכא עכובא אבל היינו קודם שיכתוב קרא דזאת אבל בתר דקאמר רחמנא קרא דזאת לאשמועינן דחקה הוי דוקא בפנים תו לא שמעינן מועשהו דאפי' היכא דאיכא עכובא דרשינן ק"ו דהשתא נאמר דלא דדשי' ועשהו איצטריך לגופיה לאשמועינן דהגרל' אף על פי שהיא בבגדי לבן בחוץ מעכבא אבל לעולם דבעלמא היכא דאיכא עכובא לא דרשינן ק"ו.

ונראה לתרץ דשפיר קאמר רבינו שמשון ז"ל ומה שהקשיתי אין נראה כדאי להקשות שנא' דוזאת אתא עכשיו למעט מאי דהוה ס"ל מעיקרא דהיכא דכת' עכוב' דרשינן ק"ו דהיכי ממעטים ואדרבא נאמר להפך דוזאת לגופיה דוקא הוא דאתא דחק' הוי בפנים דוקא והסברא במקומה עומדת הא לאו הכי דרשינן ק"ו נר' דהיכי דאמרי' הכא כדדרשי' הק"ו וחקה אתא לשאר מילי כמו כן צ"ל בעכובא דככה ולשם דרשא אתא ולהכי לא שני שאני התם דדרשינן ק"ו אף על גב דאיכא עכובא משום דאיכא ענינים אחרים בפרשה והתם קאי.

ואידך לה ולא לה ולחברת' וכו' הא דלא קאמר אלא נראה דאשינויא קמא נמי סמיך אדרש' דככה וכן כדי לי' מהא דהנעל כלהו תלת איצטריכו לכך ובהכי ניח' לי מה שפירש"י בריש פירקין כשעושה ק"ו מיבמה שאינה יוצאה בגט כתב ז"ל דילפינן לקמן בהאי פרקין כתיב לה ולא ליבמה ולכאורה נר' מהסוגיי' דמה"א והנעל נפקא ולמאי דפרישית אתי שפיר.

ואימא לה לשמה קשה דלא הי"ל להקשות בלשון ואימא שהוא לשון מסופק אלא הי"ל להקשות ולומר האי מבעי' ליה לשמה וכמו שפרשינן לעיל ה"ג האי מבעי' ליה וכו'. ונראה דהמקשה הוה ס"ל דמחד לה נפקי כולהו דרשות ומשום הכי פריך בלשון ואכתי וכו':

לה ולא לה ולחברתה פירש רש"י שתי נשים ששמותן שוים וכו' ובסמוך כתב אם כתב פלוני מגרש פלונית וכו' יל"ד למה כתב למעלה ששמותן שוים וכו' ועיין.

נעלו אין לי וכו' ק"ל אמאי לא דרשינן דרשות איפכ' ונימא דנעלו אתא למעט נעל של כל אדם דהכי משמע נעלו ונעל אתא לרבות אפילו שאינו יכול להלך בו וקטן שאין חופה את רגליו והמסולים שאין לו עקב. ונראה דזה אין סבר' דכיון שהוא קטן או גדול וכיוצא בזה לא מיקרי נעל כלל ואין סברא שיהא ראוי לחלוץ בו.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף