עצמות יוסף/קידושין/ט/ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הלכה א פיסקא ובביאה מנלן וכו' מלמד שנעש' לה בעל וכו' לכאורה נראה דיליף מדכתיב בעל דה"ק מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה. וקשה דבסוף הסוגיא קאמר ורבי יוחנן האי סברא מנא ליה אם כן לכתוב קרא בעולת איש מאי בעולת בעל ש"מ תרתי והיכי מצי למכתב בעולת איש דאי הוי כתיב הכי לא הוה שמעי' דנקנית בביאה ונראה דהכא לאו מבעל דרשי' הכי אלא ממשמעותיה דבעולה לחודיה דכיון דקרא חייבי' מיתה לבועל בעבור שהיא בעולה אלמא משמע דביאה לחודא קניה ויש בזה לדקדק דלקמן פריך ור' האי בעול' מאי עביד ליה בעל עושה בעולה שלא כדרכה ואין אחר עושה אותה וכו' והנה ממשמעות אותה שהבעל עושה אותה בעולה מינה גם כן נשמע שנק' בביאה אפילו אליבא דר' ולמה לו לר' לאוכוחי מדכתיב ובעלה. ונראה דר' יוחנן לא מוכח אלא ממשמעותיה דקרא דכתיב בעול' בעל או בעול' איש כלומר דהוה מצי למכתב עם אשה בעולה מדכתב בעולת איש שמעי' דנעשות אשת איש ע"י הבעילה אבל לר' דלא דריש הכי כוליה קרא לא אתא אלא לומר דבעל עושה אותם בעולה שלא כדרכה ולקמן אבאר עוד בזה:
כעורה זו ששנה רב' וכו' לקמן דריש אליבא דר' מיעוט בעילה באמה העבריה מדכתיב ה"א דובעלה יתירא ולרבי יוחנן כוליה קרא איצטריך למעט אמה ולא פריך לר' יוחנן לכתוב ובעל לחודיה דאפשר דר' יוחנן ה"א לא דריש ומש"ה לא פריך ליה וכיון שכן יש לדקדק מאי האי דפריך תלמודא כעורה זו וכו' ניחא דמש"ה לא מפיק ר' יוחנן מהתם משום דסבירא ליה דכולה ובעלה איצטריך למעט אמה וה"א יתירא לא דריש ואי הוה מפיק מהתם דנקנית בביאה לא הייתי יודע מיעוט באמה דהייתי אומר דכוליה קרא לגופי' אצטריך. ונראה דכיון דהוה נפיק מובעלה דנקנית בביאה ממילא הוה שמעי' מיעוט באמה ממשמעות ובעלה דמשמע לזאת ולא לאחרת א"נ כיון דר' דריש ליה הכי מן הראוי שרבי יוחנן ג"כ ידרוש כמוהו:
אי מהתם ה"א עד דקדיש והדר בעיל וכו' וקשה דלעיל פריך על שהאשה נקנית בביאה והלא דין הוא ומה יבמה וכו' ומשני מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת ופי' ה"ר אליעזר משונ"א דה"פ מה ליבמ' שכן אינה עושה אלא גומרת קדושי ראשון ומשום דאשכחן ביאה גומרת לא נאמר שתקנה תחלת קנין ע"כ והשתא תקשי לך דע"כ לא יתכן לומר דקרא דובעל' אתא למקדש והדר בעיל דא"כ לשתוק קרא מיניה ותיתי מק"ו דיבמה והשתא ליכא למפרך מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת ולא יעשה תחלת קנין והשתא דקרא איירי במקדש והדר בעיל אינו עושה תחלת קנין שהרי הביאה אינה קונה בלי כסף. ונראה דאיצטריך קרא למקדש והדר, בעיל משום דאי לא הוה קרא נהי דהוה ידעינן דהבעילה לחודא לא מהניא בלי כסף אבל כסף לחודיה הייתי אומר דמהני להכי איצטריך כי יקח איש אשה ובעלה ללמדך דכסף בלא ביאה וביאה בלא כסף לא מהני:
אי מהתם ה"א עד דקדיש והדר בעיל וכו' וקשה כיון דאיתקש אשה לאחרת נימא מה אמה העבריה מקנייה בכסף לחודיה אף אשה ג"כ והשתא מקיימינן ההקש דהוי לגמרי וליכא למימר דגמרי' ב' פרוטות מאמה כיון דכבר נכתבה הג"ש דקיחה קיחה לענין כסף ולא אהני לך הקיש' אלא לגמור דיהא דומיא דאמה דנקנית בכסף לחודיה וראיתי תירוץ לזה מדברי הירוש' בזה הפ' ז"ל ר' יוחנן אמר והיא בעולת בעל וכו' למדנו ביאה בלא כסף כסף בלא ביאה מנין ויצאה חנם אין כסף אם אחרת יקח לו מה זו בכסף אף זו בכסף ע"כ ולפ"ז נלמד תירוץ לקושייתינו דנהי דידעינן כסף בלא ביאה אבל ביאה בלא כסף מנלן דמהני ונמצא א"כ דעד דמקדש והדר בעיל היינו לומר דבעילה לחודא לא קניא בלי כסף ובזה נתבטל התירוץ שכתבתי לקושיא הקודמת דאי לא הוה קרא הייתי או' דכסף לחודי' מהני להכי איצטריך כי יקח ובעלה לו' דכסף בלא ביאה לא מהני וכו' דהא לכסף לחודיה איה לן ק"ו ולבעילה דכסף מק"ו דיבמה נפקא לן לכן יש לתרץ מה ליבמה שלא ביאה ביאתה לקנות אלא לגמור אבל הכא אינו גמר אלא תחל' קנין אע"ג דהוי עם כסף:
עד דקדיש והדר בעיל יש לדקדק דלעיל דרשינן מוכח' לה אליבא דרבא דבכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף וכתבו התוס' ולענין ביאה ליכא למימר מה הויה בביאה וכו' שלהתרחק ממנה הוא עבד' והשתא תימא היכי מצי למימר דמקדש והדר בעיל דא"כ כי מיעט קרא דוכתב מיעט דאינה מתגרשת בכסף וביאה ולזה א"צ מיעוט כלל כיון דלהתרחק ממנה הוא מגרשה והדבר פשוט מאד דוכתב לה איצטרך בלאו הכי למצא חליצה באש' וק"ל:
כעורה זו ששנה ר' וכו'. יש לדקדק נימא דפשטיה דקרא הכי הוא דלעולם איירי במקדש והדר בעיל וכת' גביה וכתב לה דמטי' מיניה חליצה וה"ק כי יקח איש אשה ובעלה דהיינו תרוויהו כסף וביאה אז אינה מתגרשת אלא בכתיבה אבל המתקדשת בכסף לחודיה בלא ביאה מתגרשת אפי' בחליצה ויש הכרח לפירוש זה בכתוב מדחייב רחמנא לבא על הנערה המאורסה סקילה ולפי מה שכתבנו שמענו דבכסף ג"כ נקנית ומטעם זה נערה המאורסה הויא בסקילה. ונראה דאי פשטיה דובעלה הוי מקדש והדר בעיל שוב אין לחלק בגרושין ואין טעם בדבר לומר דבקדושי כסף מתגרשת אפי' בחליצה ובקדושי כסף וביאה אינה מתגרשת אלא בכתיבה וכיוצא בזה החילוק כתבו התו' לקמן ד"ה ותהא אשת איש דאין לחלק בין איסור קל לאיסור חמור ע"ש. עוד יש לדקדק נימא אי מהתם ה"א דוקא כדרכה ומבעולת בעל יליף אפי' שלא כדרכה בקל יתבאר. עוד יש להקשות בהאי דקאמר משכחת לה כגון שקדשה בשטר כיון דס"ל דשטר לחודיה מהני הא קי"ל דאיתקוש הויות להדדי ונראה דאי משמעותיה דקרא הוא מקדש והדר בעיל כסף וביאה חד הויה מקרי' וזה פשוט. ושטר שאני דלא כתיב גבי' כי יקח ואפשר שזה היה טעם המקשה דהוה ס"ל דשטר ג"כ היה דומה לביאה דלא קנייה לחודיה ולכך פריך היכי משכחת לה:
ע"כ לא פליגי ר' ורבנן וכו' אבל בעל וכו' פרש"י אבל בעל עושה אות' בעולה שלא כדרכה דילפי' לה מבעולת בעל כדלקמן ע"כ והיינו מאי דפריך במסקנא ור' יוחנן האי סברא מנא ליה וכו' ומשני א"כ נכתוב קרא בעולת איש וכו' ויש לדקדק כיון דהך קושיא דהכא לא קיימא אלא עם מאי דפריך לקמן לר' יוחנן ומשני אמאי פריך הכא ע"כ לא פליגי וכו' ולקמן נמי אמאי פריך לר' יוח' כלל דר' יוחנן יאמר לך דכולי' קרא איצט' ללמדך שנקנית בביאה ובעל נמי אינו עושה אותה בעולה שלא כדרכה ואי משום פלוגתא דר' ורבנן דלא פליגי אלא באחר אפי' דרבנן ס"ל דאפי' בעל אינו עושה אותה בעולה ולהודיע כחו דר' נקטי רבנן אחר במלתייהו עוד יש לדקדק מאי פריך ע"כ לא פליגי וכו' דאנא אמינא לך דהך דפליג באחר ולא בבעל הוא כפי האמת דאית לן מקרא דוהיא בעולת בעל שנקנית בביאה לחודא אבל אי לא הוה כתיב אלא קרא דובעלה דהיינו מקדש והדר בעיל הוה אמרי' דבעל נמי אינו עושה אותה בעול' שלא כדרכה. ונראה דכיון דהך דרשא דבעל עושה אותה בעולה היא מיתורא דבעל אם כן ליכא למימר דהיינו כפי האמת או כפי השקר כיון דקרא כתיב בהדיא. ונראה לומר שורש א' בפשטא דשמעתא והוא דמאי דפריך בגמ' אליבא דרבי יוחנן כעורה זו ששנה רבי ומשני אי מהתם ה"א וכו' ניחא ליה לתלמודא למימר דרבי יוחנן פליג עליה דרבי בהאי מילתא משום דלא נפקא לן לענין דינא ולא מידי דמר יליף מהכא ומר יליף מהכא אבל אי הוה נפקות' דין ביניהם אע"ג דאמרי' בכמה דוכתי רבי יוחנן תנא ופליג זהו על צד הדוחק הגדול ולכך פריך בגמ' ורבי יוחנן האי סברא מנא ליה דדוחק הוא שיחלוק על ר' דהלכתא כוותיה:
ורבי יוחנן האי ובעלה מאי עביד ליה וכו' יש לדקדק אליבא דרב הונא דס"ל דחופה קונה מק"ו אמאי לא נאמר דקרא דובעלה מעטיה דדוקא בביאה מתקדשת ולא בחופה כי היכי דממעטינן לעיל מוכתב לה בכתיבה מתגרשת ולא בכסף ודמי טפי לההיא דקאמר לעיל קאי בגרושין ממעט גירושין קאי בגרושין ממעט קדושין הכא נמי קאי באשה ממעט אשה קאי באשה ממעט אמה ואע"ג דהשתא קאי בביאה וממעט ביאה הא דמי לההיא דלעיל דקאי בכתיבה וממעט כסף נמצא הדבר שקול ומה ראה רב הונא שלא מיעט חופה ויתקיים הק"ו. ושתי תשובות נראה שיש בדבר חדא דלימא טפי לרב הונא לקיים הק"ו כיון שהיקש דאמה לאחרת נתקיים בענין שטר מקיימי' היקשא וק"ו דחופה. ועוד דמשמעות ובעלה משמע לזאת בעלה ולא לאחרת אבל מיעוט חופה אינו נלמד מובעלה. ומהך טעמא ניחא לי גם כן בשמעתי' אמאי לא יליף רבי מיעוט ביאה באמה העבריה מדכתיב בעולת בעל אלא דאין מאותו הלשון צד ואופן להוכיח כלל מיעוט לאמה אבל מובעלה משמע לזאת ולא לאחרת וק"ל:
ורבי יוחנן האי ובעלה וכו' אין לדקדק דכיון דתלמודא פריך לקמן ולרבא בר אהינ' וכו' מאי פריך לעיל ורבי יוחנן האי ובעלה וכו' דיאמר לך דאיצט' לההיא דבר אהינא וכו' דכיון דקימ"ל דהלכתא כאביי דהוו קדושין מש"ה לא מוקמי' רבי יוחנן דלא כהלכתא:
מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת וכו' להך פירכא איכא למימר אשה תוכיח אלא דאיכא למפרך מה לאשה שכן קניינה לשם אישות ותלמודא נקט הפירכא דזקוקה ועומדת משום דלא תקשי לן אשה גופה נילף בהך ק"ו דיבמה. והא דלא מהדרינן הק"ו למקומו ולא שייכא הך פירכא דזקוקה משום דאיכא למימר העראה תוכיח שקונה ביבמה ולא באשה דדעתו של אדם על גמ' ועוד יש בזה עיון:
מאי ובעלה ש"מ תרתי וקשה כיון דלא סגי קרא לא לימא ובעל לקידושין שאין מסורין לביאה אימא כוליה קרא להכי הוא דאתא ואם כן שנקנית בביאה ומיעוט ביאה באמ' מנלן אי משום דהוה סגי דלכתוב ובעל א"כ ה"א יתירא לבדה נימא דלגופא אצטריך ללמד שנקנית בביאה אבל מיעוט באמה לא ידעינן ונראה דממשמעותי' דובעלה ידעינן דוקא לזו ולא לאחרת אי נמי נראה דפשטא דקרא אתא לענין לקוחים אבל קידושין שאין מסורין הוא מיתור' דוקא וטפי דרשינן דאתא ללמד ביאה דהכי משמע כי יקח ובעלה וכו' אלא דא"כ הוא הוה ליה למכתב או בעל מש"ה דריש בר אהינ' הך דרשא וק"ל:
ורבי האי בעולת בעל וכו'. יש לדקדק כיון שהכרח הוא מאי דפרישי' בתחלת הסוגיא דרבי יוחנן לא דריש ליה מבעל אלא ממשמעות בעולת וכו' אם כן מאי דפריך ורבי וכו' צ"ל דה"ק ור' הא נשמע מהכא דנקנית בביאה משני דבעולה איצטריך בעבור בעל לומר שהבעל עושה אותה בעולה ותימא הא ממילא נשמע שהיא בעולה ע"י ביאה וי"ל דכיון דלא איצטריך אלא לומר שהבעל עושה אותה בעולה תו לא שמעינן מינה שנקנית בביאה והשתא תמיה לי במאי דמסיק אליבא דרבי יוחנן א"כ נימא קרא בעול' איש מאי בעול' בעל שמע מיניה תרתי דהשתא כיון דע"כ בעולה איצטריך ללמד שהבעל עושה אותה שלא כדרכה אם כן כוליה קרא להכי איצטריך ומנא ליה לרבי יוחנן דנקנית בביאה מהאי קרא. ונראה דהאי סברא דבעל עושה אותה כדרכה דנקט אליבא דרבי היינו לענין קנס' והלכתא כוותיה דר' וכמ"ש הריטב"א ז"ל ומשום הכי פריך ור' יוחנן האי סברא מנא ליה וכו'. ויש תימא כיון דהך קרא איירי בענין מיתה היכי שדינן ליה אקנסא דלא איירי בארוסה אי אמרת בשלמא דקרא איצטריך לגופיה לומר שנקנית בביאה ניחא ולא ידעינן ההיא דרשה דבעל עושה וכו' אלא מדשני קרא בדיבוריה ולא נקט בעולת איש ומהך טעמא שמע מינה רבי יוחנן תרתי ור' פליג בהך סברא וס"ל דכוליה קרא אתא לקנס:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |