עץ יוסף על ויקרא רבה/לו

עץ יוסף על ויקרא רבה לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על ויקרא רבה - פרשה לו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  

א  [עריכה]

הה"ד לפנים הארץ יסדת כו'. משום דק"ל למה נזכרו האבות כאן שלא כסדר זכירתן בכל מקום. בעי לתרוצי משום דשקולין הם כדמסיק. מייתי האי קרא דמקדים ארץ לשמים שלא כדרך הכתוב בכמה מקומות. ובעי למימר דהיינו משום דשקולין הם זה כזה כדלקמן. ואגב אורחיה מייתי פלוגתא דרבוותא בסדר בריאתן דמר דייק מהכא ומר מהכא. כדי לאתויי דעתיה דרשב"י דכאחת נבראו וטעם חלוף הכתובים בסדרם משום דשקולין הם זה כזה. וע' בב"ר פ"א ששם פירשתי כל הסימן הזה:

אפיפירון. כסא קטן כשיושבין מלכין בקתדרא מניחין אותו כורסי קטן תחת רגליהם:

מסלקין אותו. דוחין דברי ב"ש:

איך נחלקו אבות העולם. ב"ש וב"ה. קראן אבות העולם משום שבתחילת הבריאה אמר הקב"ה נעשה אדם בצלמנו. תיבת נעש"ה נמלך עם שמאי הילל שהם כלל כל נשמות הצדיקים והן הן ממש אבות העולם שמאי משמאל המרכבה. הלל מימין המרכבה [מגלה עמוקות אופן ע"ד]:

כאלפס וכסוייה. שהאומן עושה אותן בבת אחת:

אם כדעת אבא. ניחא מה שפעמים מקדים זה לזה להגיד ששניהם שקולין כאחד ושניהם כאחד נבראו:

הוא אהרן ומשה מלמד ששניהם שקולים. והא דהודיע זה כאן אצל הוצאת ישראל ממצרים ששניהם שקולים כדכתיב הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל ממצרים. הוא להודיע שזכות ופעולת שניהם שוים בהוצאה וגאולה זו (במ"ח):

ב  [עריכה]

הה"ד גפן ממצרים תסיע. משום דק"ל סדר זכירת האבות בכאן שלא כסדר זכירתן בכל מקום כדלעיל. בעי לתרוצי דכיון דחדוש הוא שיהא החיים נשענים בזכות המתים. להכי הכא דמיירי בעמידת החיים בזכות האבות המתים. נקט המתים תחלה באחרונה דהוי רבותא טפי דלא מבעי המתים בזמן קרוב אלא אפילו המתים מזמן רחוק ישענו ישראל בהם. ולהכי מייתי האי דישראל נמשלו לגפן וחד מטעמיה מה גפן נשענת ע"ג עצים יבשים כו' כדלקמן. ואגב אורחיה מייתי נמי כולהו טעמי:

טרשים. אבנים:

בולשין. מחפשין:

מה הגפן הזו כל מה שאתה מפנה מפניה. כצ"ל וכן הוא בילקוט. ופי' שמלבד מה שמפנין האבנים ממקום נטיעתה ממש אלא גם מפנים גם שאר העצים וזרעים שהם מזיקים לה שהם יונקים מן הארץ ותכחיש כח הגפן (יפ"ת):

ישראל פנית לפניהם. ר"ל ז"ש (שם) פנית לפניה (רד"ל):

כל מלך. היינו אותם שהיו בח"ל סמוך לא"י גם הם השמידם ה' שלא יהיו צוררים לישראל:

ושולטת בכל אילנות. לפי שעושין לה משענת מכל מיני אילנות (י"מ):

ומכבש כמה אילנות. זהו מה שאמר למעלה ושולטת בכל מיני אילנות. אלא דלעיל איירי בגוף הגפן והכא אפילו בשרביט אחד ממנה. גם אפשר שכבוש האילנות הוא שמסתבך שרביט הגפן באילנות וקושר אותם:

מכסים על האשכולות. שלא יכם שרב ושמש ורוחות כך ע"ה חורשים וזורעים וקוצרים מה שת"ח אוכלים:

הגדול מחבירו נראה כאילו היא נמוכה. פי' מתוך גודלה ואורך האשכול מגעת עד סמוך לארץ נראה שהיא נמוכה הגם שהעוקץ הוא למעלה אבל גודלה מגעת עד לארץ (י"מ):

וגדול מחבירו בתורה נראה נמוך מחבירו. שאין ד"ת מתקיימין במי שמגביה דעתו עליו. וכל מי שגדול בתורה עניו ביותר כמו ששנינו ומלבשתו ענוה. ולפיכך זה משה רבינו ע"ה היה ראוי שתנתן התורה על ידו לפי שהיה עניו מכל האדם:

ג' ברכות. דאענבים מברך בורא פרי העץ. ואיין בורא פרי הגפן. ואבוסר בורא פרי האדמה. אבל מה שמברכין על החומץ ועליו ולולבין שהכל לא חשיב משום דלא נטעי גפן אדעתייהו. והרד"ל כתב וז"ל ואפשר ר"ל ברכה מעין ג' לאחריה או ג' ברכות ממש לר' גמליאל לדעת התוספות בברכות עכ"ל:

יש בה צמוקים וכן יין וחומץ. וכדאי' באגדת שמואל:

יש בה יין ויש בה חומץ זה טעון ברכה וזה טעון ברכה. עמ"כ [שפי' כששותה החומץ לרפואה טעון ברכה] ואפשר לפרש כשהחמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת וכששותה שינוי יין לטוב אומר ברוך הטוב והמטיב (רד"ל):

מה הגפן הזו כל מי שאוכל ממנה ושותה מיינה פניו מאירות וכל מי שאינו שותה ממנו שניו קהות. כך חכמת האדם תאיר פניו בשעה שהוא נשאל ומשיב. ועוז פניו ישונה בשעה שהוא נשאל ואינו משיב. מה הגפן הזו כל שהוא אוכל ממנה בוסר שיניו קהות עליו כך ישראל כל מי שבא ומזדווג להם סוף שנוטל את שלו מתחת ידיהם פרעה וסיסרא באו להזדווג להם סוף שנטלו את שלהם ל"א מלכים עשו מלחמה עם ישראל וכולם נפלו. כצ"ל יפ"ת:

מה גפן זו עולה על כל מסע ומסע כך ישראל סוף עולין על כל מלכות. כצ"ל ופי' דעולה על כל מסע ומסע ר"ל שחוזרין ושותלין אותם במקום אחר כדאי' בש"ר פ' מ"ד ובכל מסע שחוזרין ושותלין אותה עולה לשבח. וכן ישראל ע"י גלותן מזו לזו זוכים לעלות (יפ"ת):

השומר שלה עומד למעלה. שע"י שהיא נמוכה נמצאת סוכת השומר גבוהה ממנה. אבל שאר אילנות שהם גבוהים אין השומר למעלה מהם:

על גבי עצים יבשים. עיין ש"ר פ' מ"ד:

ג  [עריכה]

הה"ד יד ליד לא ינקה רע. משום דק"ל למה הוזכרו האבות בסדר זה כדלעיל ובעי למימר דמשום דזכות יעקב עדיף טפי לזרעו מפני שהוא היה יותר מחוסר הנאות בעוה"ז שבכל ימיו לא שלו ולא שקט. משא"כ יצחק שבא למדריגה שכרת ברית עם מלך פלשתים. וכן אברהם. ולהכי נקט ברישא זכות יעקב והדר יצחק ואברהם דהוי רבותא טפי שאף שנהגו בעוה"ז מ"מ נשמר זכותם לזרעם. ולהכי מייתי האי קרא דדריש ביה שראוי להניח זכות המצוה לבנים כמו שעשו האבות כדבסמוך. והואיל ומייתי קרא דריש נמי הכא סיפא דהיינו וזרע צדיקים נמלט. ולהכי מייתי הא דבר קפרא עד א"ר סימון. והקדים דרשת סיפיה דקרא לדרשת רישיה. משום דרישיה שייך לוזכרתי את בריתי יעקב דקאי עליה. ודרך המדרש למנקט מה דשייך דקרא קאי עליה בסיפא:

אחז וכל מלכי ישראל הרשעים. בר קפרא תנא הוא ופליג אסתם מתני' דפרק חלק דלא מני אלא ג' מלכים דהינו ירבעם אחאב ומנשה:

כל מלכיהם נפלו. היינו בעוה"ב. משום ואין קורא בהם אלי. שנפלו מאמונתם עד כי אין קורא בהם אלי כי נשחתה נפשם לגמרי:

באיפטיא. בחשבון (ערוך). ור"ל קושיא הוא. והא הרי הוא נמנה בחשבון של מלכים הצדיקים. ומשני מפני שהיה לו בושת פנים. או על ידי שנתייסר בבנו. או בזכות אביו. זכה להמנות בחשבון המלכים. ומ"מ לא יזכה לעוה"ב:

שאין שכינה שורה במקום טומאה. ולכן לא יצא הנביא שם פן תבא שכינה לשרות עליו ותמנע מפני המקום:

שדה כובס. ושדה כובס הוא מקום טומאה שמכבסים שם בגדים טמאים והבגדים המטונפים. ואע"פ שיציאה זו לקראתו לא היתה לקנתרו אלא לבשרו שאל ירך לבבו ממלך ארם ומלך ישראל. מ"מ לפי שכשהיה רואה את הנביא בא היה חושב שבא לקנתרו והיה בורח שם. הוצרך לצאת אליו שם:

אל תהי קורא כובס. מדה"ל למימר כבוס שהיה ראוי לקראות השדה ע"ש המלאכה ולא ע"ש הפועל דרשו כן:

אלא כובש שהיה כובש פניו ובורח ממנו. הא כיצד בשעה שהנביא בא לקנתרו היה בורח למקום טומאה וכובש את פניו במקום טומאה. כן הוא בירושלמי. ולפ"ז כובש פניו דקאמר לאו היינו שמשפיל וכובש פניו למטה כדרך המתביישים כדמשמע בתלמודא דידן. אלא הבריחו למקום טומאה היינו כובש הפנים שפי' שמסתיר פניו מהנביא בברחו במקום שלא יראהו:

בבנו הבכור. ואע"ג דהקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו כדאי' בפ"ק דברכות. י"ל אחרי זאת שב על קיאו ככתוב בד"ה. ולכן נטרד מעוה"ב. ולא הועיל לו צער בנו רק לימנות בחשבון המלכים הצדיקים:

ר' הושעיה רבה אמר כו'. בירושלמי ה"ג ר' הושעיה רבה אמר מפני שהיה אביו צדיק ומנשה לא היה אביו צדיק. מנשה אביו צדיק ובנו רשע הוא. וחזקיהו אביו רשע ובנו רשע. הוא שחזקיהו אומר הנה לשלום מר לי מר. מר לי מלפני מאחז. מר לי מאחרי ממנשה. אחז אביו צדיק ובנו צדיק הה"ד יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט. וזרע צדיק אין כתיב כאן אלא וזרע צדיקים זרע שהוא מוטל בין ב' צדיקים נמלט. וה"פ כיון דאחז נמנה באפטיא של מלכים מפני כבוד אביו ה"ל לממני מנשה בהדייהו שהרי גם בימיו נתנבא ישעיהו. ומשני דלא דמי דמנשה אע"ג דאביו צדיק בנו רשע הוה דהיינו אמון. אבל אחז היה אביו צדיק ובנו צדיק הפך חזקיהו שהיה אביו ובנו רשעים. ולכן זכה אחז לימנות באפטיא של מלכים:

זרע שמושחל מבין שני צדיקים נמלט. ר"ל קצת רשעים נמלטים מן גיהנם ע"י שהם נמשכים מבין שני צדיקים. ומ"מ לא אהני לאחז על שהרבה אשמה. אלא אהני ליה קצת שימנה באפטיא של מלכים. וזהו כבוד גדול שזכה יותר ממנשה שהיה בנו רשע:

רשע הוא. דרש רע כאילו כתיב רשע כד"א אוי לרשע רע:

הא סקא כו'. פי' כזה שאומר הרי לך השק והסלעים והסאה קום ומדוד לך כמו שתרצה כי אינך חסר כלום. וזהו מיד ליד שרוצה ליטול שכרו תיכף ומיד כקונה דבר ונותן מעות מידו ליד המוכר ומקבל דבר הנקנה לידו כאינש דאמר הא סקא כו'. לא ינקה רע רשע הוא שאינו מניח לבניו כלום. וע' בש"ר פ' מ"ד:

קום טול. זהו שבוש וצ"ל קום כל פי' מדוד. כמו וכל בשליש עפר הארץ (מעריך):

ד  [עריכה]

הה"ד ועתה כה אמר כו'. משום דק"ל למה נזכרו האבות אחורנית. וקאמר לרמוז דזכות יעקב עדיף מכולהו שבזכותו נברא העולם:

אמר הקב"ה לעולמו. אע"ג דקרא בהדיא בישראל קמיירי דכתיב אל תירא וגו'. ה"ק לישראל כה אמר ה' לעולם בוראך הוא יעקב. ומכיון דהוא חביב שבשבילו נברא העולם אל תירא כי זכות יעקב תעמוד לבניו. והוזקק לפרש כן דכיון דבהדייהו קמשתעי לא היה צריך לומר יעקב וישראל אלא כה אמר ה' בוראך ויצרך כדכתיב בוראך ויצרך מבטן:

יעקב בוראך. וזהו שנא' אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו ר"ל שהיה שברו שה' יהיה אלהיו כלו' שייחד שמו עליו ויהיה נקרא אלהי יעקב. עושה שמים וארץ ר"ל שיעקב עשה וברא שמים וארץ כמו שאמר כאן יעקב בוראך:

יעקב בוראך וישראל יוצרך. כצ"ל וכן הוא בילקוט. ויראה שהבריאה על תחילת ההויה יש מאין והיצירה על יציאת כל דבר בשלימותו כדאי' בב"ר פ' י"ב שכל אחד הופיע בזמנו:

אשר עשיתי עמך. דריש כעין ג"ש והיקש. דכתיב גבי יעקב והנה אנכי עמך וגו' עד אשר אם עשיתי:

ביעקב. בזכות יעקב:

הה"ד כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. הוכרחו לדרש זה משום דהיה ראוי להיות הפסוק מסורס כן. ה' אשר פדה את אברהם אמר אל בית יעקב. ומדהפך הסדר לכן דרש שיעקב פדה את אברהם כו'. והענין הוא כי כשנגמר דינו של אברהם לישרף היה הדין נותן שישרף כיון שעתיד לצאת מיוצאי חלציו ישמעאל ועשו. אך שצפה הקב"ה שעתיד לצאת ממנו יעקב שמטתו שלימה שגם כל יוצאי חלציו כולם צדיקים לכך נפדה מן השריפה. שאם ח"ו היה איזה פיסול ביעקב או בזרעו היה נשרף. נמצא הצלת אברהם מן האש בזכות ביתו של יעקב ובניו להיותו שלם. וזהו שדייק בעל המאמר וקאמר הה"ד כה אמר ה' אל בית יעקב וגו' שס"ל שבית יעקב היה לו יד ושם בפדיית אברהם כאמור (כלי פז). וע' מ"ש בב"ר פ' ס"ג:

ה  [עריכה]

לומר אם אין מעשה ביעקב כו'. ובת"כ אי' לומר אם אין מעשה אברהם כדי מעשה יצחק. ואם אין מעשה יצחק כדי מעשה יעקב. כדי לכל אחד ואחד שיתלה העולם בגינו ע"כ. ופי' הקרבן אהרן וז"ל אילו אמרם כסדרן לא היה מזכיר יצחק עד שקדם לו אברהם. ולא היה אומר ליעקב עד שקדם אברהם ויצחק. ולזה הייתי אומר שיצחק צריך לאברהם ויעקב צריך ליצחק ולאברהם. לזה אמר אחורנית והתחיל ביעקב לומר שמיעקב לבדו יספיק אף אילו לא היה אלא הוא. וגם יצחק לבדו בלא אברהם יספיק. וא"כ באומרו אותו אחורנית הפרידם כל אחד לעצמו. וכפי סדר זה אין לומר שיצחק צריך ליעקב ואברהם צריך ליצחק וליעקב. שיצחק קדם בלא יעקב ואברהם קדם לשניהם. ואין לומר זה מבנים לאבות עכ"ל. אבל הגירסא שלנו קשה להולמה שהרי האבות היו מוסיפים זה על זה במעלה כמ"ש בתנחומא גבי והנה ה' נצב עליו ע"ש ובב"ר פ' ע"ז קראו ליעקב בחיר שבאבות. וי"ל דה"פ שאפי' לא היה יעקב כל כך גדול וכדי. כדי מעשה יצחק. ואם לא היה יצחק כ"כ גדול היה כדי זכותו של אברהם לבד. ומכ"ש שיצחק היה גדול מאברהם ויעקב גדול משניהם:

שהיה בן של יסורים. שנא' ותכהינה עיניו והיה כלוא בבית והיסורים היו ממרקים אותו עד שנחשב כאחד מצבא המרום ולא צריך לכתוב בו זכירה:

כאילו צבור ע"ג המזבח. ולא יאמר זכירה על דבר הנראה תמיד:

ולא נאמר ביעקב אף. זהו טעם אחר ג"כ למה אמרם אחורנית. וזה שהיה בשביל שלא יצטרך לומר אף ביעקב. ועל זה אמר ולמה זכרם בזה הסדר שאמר אף באברהם ויצחק ולא אמרם כסדרן ויאמר אף ביעקב. ודוק בזה שאמרנו. שאלולי זה יקשה דאיך יאמר אף ביעקב ובו התחיל ולא יאמר אף בהתחלה (קרבן אהרן). וע' בענף:

שהיתה מטתו שלימה. שמלת אף תורה פסול מה. כאומר ואף זה אעפ"י שהיה טעם לשלא אזכור. ועל זה לא יאמר אלא מי שיש לו שום טעם פיסול שנמצא בזרעו. אבל לא על יעקב שאין טעם לשלא יזכר שהיתה מטתו שלימה:

הה"ד כלנו בני איש אחד נחנו. נראה דכלך יפה רעיתי גרסינן דדרשינן ביה בחזית שיעקב מטתו שלימה. דאי מהאי קרא מה ראיה דאינהו הוא דמשתבחי לומר כנים אנחנו (יפ"ת):

אין אתים אלא אמהות. שמלת את מורה על המחובר וטפל לאחר והאמהות הם מחוברות לאבות:

מזכיר הארץ עמהם. שהארץ גדלתם שדירת א"י עוזרת אל השלימות ואל רוה"ק לזה הזכירה עמהם:

ו  [עריכה]

עד מתי זכות אבות קיימת. הא דמייתי לזה הכא הוא משום דקשה ליה בתר וזכרתי את בריתי וגו' והארץ תעזב מהם. להכי קאמר דהא בזמן ההוא תמה זכות אבות ולכן לא מהני בזמן הזה זכות אבות רק להצלה פורתא. אבל לא לעשות נס או הצלה שלימה בזכותם לבד. שלהצלה שלימה או לנס תמה זכות אבות. אלא א"כ ע"י בקשת רחמים:

עד עתה זכות אבות קיימת. דכתיב ויפן אליהם למען בריתו את אברהם וגו' ולא השליכם מעל פניו עד עתה. ועד עתה משמע דמכאן ואילך השליכם ולא פנה אל ברית אבותם. ולמ"ד מימי אליהו תמה זכות אבות. לא קאי עד עתה אזכות אבות אלא אהשלכתו מעל פניו. ומה שזוכרה זכות אבות בימי יהואחז. תירץ רש"י דע"י רחמים הוזכרה זכות אבות להושיע:

הה"ד ויהי כעלות המנחה וגו' ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו'. ופרש"י היום יודע שאתה זוכר ברית אברהם יצחק וישראל. ומדאמר היום יודע ותו לא מכל דתמה. ושאר אמוראי מצו מפרש היום יודע לענין הנס שימהר לעשותו ביום ההוא ולא יאחר להם ליום אחר:

ואין איש אלא אברהם. דאל"כ פשיטא שאין מידו מציל. אע"כ ע"י זכות קאמר. היינו שכבר תמה זכות אבות. ולמ"ד דמימי אברהם או יהואחז תמה זכות אבות. יש לומר דאיש לא יצילנה מידי היינו זכות איזה צדיק שבדור. שלכובד פשעם לא יגן בעדם זכותו:

כד"א למרבה. סיפא דקרא מעתה ועד עולם קנאת י"י צבאות תעשה זאת. משמע מעתה קנאת ה' צבאות תעשה זאת ולא זכות אבות. ולמ"ד דמעיקרא תמה זכות אבות יפרש דמעתה ועד עולם דבק עם להכין אותה ולסעדה. וקנאת ה' צבאות לא איצטריך למעוטי זכות אבות:

אם ראית כו'. משום דהא סייעתא למ"ד תמה זכות אבות. דלא כר' אחא דקאמר לעולם זכות אבות קיימת מייתי לה הכא:

לך והטפל בג"ח. פי' לבקש מהקב"ה שיעשה למען חסדו. א"נ להתעסק בג"ח. ופי' וחסדי מאתך וגו' החסד שצויתי לעשות:

הרים אלו אבות. וע"ד כי מראש צורים אראנו וגו'. וכן מדלג על ההרים וגו':

ולעולם מזכירין אותה וכה"א כי אל רחום כו'. כצ"ל (יפ"ת):

ולא ישכח את ברית אבותיך. ולמ"ד תמה זכות אבות יש לומר לפי מה שכתבתי בריש סי' זה דלעולם זכות אבות מועילה קצת. או ע"י בקשת רחמים. א"כ יש לפרש האי קרא בהכי. עי"ל דלמ"ד תמה זכות אבות מפרשינן ברית אבות על הברית שכרת עם ישראל ביציאת מצרים ובמדבר. וע' בתוס' בשבת דף נ"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף