עץ יוסף על ויקרא רבה/כ/ב

עץ יוסף על ויקרא רבה כ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פתח אמרתי להוללים כו'. משום דק"ל בתר אחרי מות שני בני אהרן תו למה בקרבתם לפני ה'. להכי בעי לפרש בקרבתם לפני ה' שלהיותם צדיקים וקרובים לה' מתו. כי כן דרך העוה"ז שאין הצדיקים שמחים בו. וזה לאות לבני מרי שילמדו ק"ו אם לעושי רצונו כך ק"ו לעוברי רצונו. ולהכי מייתי דרשת אמרתי להוללים אל תהולו דמזהר הכי כדמפרש ואזיל:

למערבביא. מפרש הוללים ל' ערוב כמו מהול במים. ור"ל שע"י רוע מחשבתם מעורבבים הם תמיד בדעתם ופי' חלחליות מחשבות כדפי' הערוך. אבל המעריך פי' חלחליות רעות מלשון מחול. ור"ל שע"י שהם עוסקים תמיד בשמחה הם מעורבבים ויוצאים מדרך הישר:

הוה צווח להון אלליא. פי' היה קורא אותן אלליא על שמביאים אללי לעולם. אבל בערוך ובמעריך גרסו קרא להו זהיינא אלו שמביאים אללי לעולם. ומפרשים זהיינא שמחים בכל עת [והכי משמע מדגרס לעיל פ' י"ז סי' א' קרא להון דהותא ע"ש] ומ"מ הוללים לשון אללי. ולפ"ז פי' הוה צווח להון ר"ל שקורא באזניהם ואומר להם דעו שהשמחים מביאין אללי בעולם. וע"ש נאמר אמרתי להוללים אל תהולו:

תפוח עקבו. העגול שבעקב שדומה לתפוח הי' כל כך יפה שהיה מכהה גלגל חמה שהיתה החמה נראית לגביה אפל. שלהיותו יציר כפיו יתברך נתן בו כח זה. ויש מפרשים תפוח עקבו כו' סוף השגתו למעלה מגלגל חמה. וע' בענף:

דיסקרי. קערות (ערוך). והמעריך פי' תיבה קטנה יפה איסקריני בלע"ז:

לתשמישן של בריות. דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ ואע"פ שהשמש מקלס להקב"ה כמ"ש בתנחומא פ' זו. מ"מ לא נברא לתכלית זה:

שנאמר בעדן גן אלהים היית. אע"ג דקרא בחירם מלך צור מיירי. ילפינן מיניה לאדם. דה"פ וכי סבור אתה להיות כאדם הראשון שהיה בג"ע והיה לו כל החופות. אבל קשה לפי זה מאי פריך ר' חמא גופיה לעיל בב"ר פ"ט סי' ו' וכי בג"ע היה חירם:

י"ג חופות. בפ' הספינה א"ר חמא בר חנינא עשר חופות. וי"ל אמוראי נינהו אליבא דרב חמא:

ולא פליגי. צ"ל דכיון דפליגי בפי' דקרא הא פליגי:

עביד כל אבן כו'. עושה מהן ג' חופות. ע' תוס' כתובות דף ח' שלשון כל אינו נופל על פחות מג':

מאן דעביד להו חד סר כו'. מי שעשה מהם י"א חופות עושה מאלו כל אבן יקרה חופה אחת:

לא עביד חד מנהון. דס"ל דכל אבן יקרה כלל. והדר מפרש מאי כל אבן יקרה אודם פטדה וגו':

ובסוף א"ל הקב"ה קח נא. אין לפרש שזה היה ערבוב שמחתו שנא' לו קח נא. וכי נצטער מזה. דא"כ ליתא נמי כל הנסיונות שנתנסה. כי בכולם הוה מצטער. אלא כל הנהו לא חשב להו העדר שמחה כיון דלטובתו הוה שנתנסה ונמצא שלם והגון. א"כ מהאי טעמא נמי ליכא לאתויי קח נא את בנך לראיה כיון דלנסיון הוה. אלא מה שלא שמח דקאמר היינו משום מיתת שרה לחוד דצער זה קיים לעולם דכל שמתה אשתו ראשונה כאילו נחרב בהמ"ק בימיו כדאי' בסנהדרין. ומאי דקאמר ובסוף א"ל קח נא את בנך כו' היינו לענין שמחתו כי שמח שנתנסה בבנו ונמצא שלם בנסיונו. ולבסוף נתערבה לו השמחה שמתה שרה:

ראה ענן קשור. שממנו הכיר כי הוא ההר חמד אלהים לשבתו ופי' שראה ענן עב מאד כאילו קשור ואחוז בהר שלא כדרך שאר עננים שנראים נשואים באויר. ומתוך שינוי זה הכיר כי ענן כבוד ה' הוא:

וחמור זה אינו רואה כו'. דאל"כ למה הקישם לחמור ה"ל למימר שמרו פה החמור:

והורידהו בקעות. כן גרס הילקוט. וכן לקמן גרס והורידני בקעות:

אך הוית ברי. אנא הייתי בני:

ווי על ברא דרויתא. אוי על בן השיכורה. ועל עצמה אמרה כן. שכורת ולא מיין. כלומר האשה העלופה והמטורפת:

כנגד ששה תקיעות. כלומר שכנגד זה נצטוינו בששה תקיעות בר"ה שלפי ששופר בר"ה כדי להזכיר עקידת יצחק כדאיתא במס' ר"ה. לכן היו ששה תקיעות כנגד ששה קולות דשרה שהיו ע"י העקידה:

ששה תקיעות. דמדאורייתא עבדין שלש של שלש שלש. דהיינו ג' תרועות ובכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה נמצא שמנין הפשוטות ששה. והנך הוא דקרי תקיעה. ובפדר"א אמר ג' בכיות שבכתה שרה כנגד ג' תקיעות. ג' יללות כנגד ג' יבבות:

הה"ד ויבא אברהם כו'. פי' ומכיון דבעי לפרש מהר המוריה בא. שמעינן דמשמועת העקידה מתה שרה. דאל"כ מאי אתא קרא לאשמועינן דמאי נפקא מינה. אלא הא קמ"ל שע"י העקידה שהיתה עכשיו בהר המוריה מתה. ונפקא מינה לתקיעות שופר דר"ה שהן כנגד קולותיה כדאי' הכא ובפדר"א:

והיה אברהם מהרהר כו'. מבואר דענין זה היה בהר המוריה. והא דקאמר לה השתא בתר ויבא אברהם. משום דענין זה מייתי לה בקהלת רבה על פסוק לך אכול בשמחה לחמך ושם שביק לה לסיפא כדרך המדרש דשביק מילתא דקרא דעסיק בה לסיפא. לכן איידי דנקיט התם הך מילתא בסיפיא נקטיה נמי הכא בסיפא:

והיה אברהם מהרהר. דלא אס"ד דאברהם שהדבר היה לנסיון. שה' חוקר לב ומה צריך נסיון. ולכן חשב אברהם שה' היה חפץ בו לקרבן ממש. ולא מסתבר ששוב חזר בו. כי לא אדם הוא להנחם:

במעשיו של הקב"ה. בגאולה ובבנין בהמ"ק שבעניינים כאלו לא שמחו עדיין שמחה גמורה:

במעשים של צדיקים. מפני שהצדיקים דוויים וסחופים בעוה"ז אין שמחת ה' גמורה. ולעתיד שיהל אורם ישמח. וקרי למעשיהם של צדיקים מעשיו מפני שחביבים לו כחבת אדם למעשיו:

ביום אחד. ביום שהוקם המשכן כדאית' בסדר עולם:

אחיה. נחשון בן עמינדב:

שני בניה סגני כהנים. היינו נדב ואביהוא. וא"ת מ"ט ב' סגני כהונה דבכל דוכתי לא אשכחן אלא חד סגן דהיינו הממונה תחת כ"ג לשמש תחתיו אם יארע בו פסול. אבל בזבחים פ' טבול יום לא גרס אלא בנה סגן:

פנחס בן בנה משוח מלחמה. בקהלת רבה לא מני לפנחס ולא מני שם אלא ד' שמחות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף