עץ יוסף על ויקרא רבה/כד/ב

עץ יוסף על ויקרא רבה כד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הה"ד ואתה מרום כו'. משום הא דמסיים רוממות אתה נוהג בעולמך כו' נקט ליה ודרש ליה ג"כ באנפי אחרינא כדרך המדרש וכמו שכתבתי לעיל:

לעולם ידך בעליונה. שדינך דין אמת וכשיבואו להתוכח עמך תענה בך צדקתך ותהיה ידך על העליונה. לכן יברכוך על יושר דינך:

דימוס. בלשון רומי נמחל ונסלח (מוסף הערוך). ור"ל כשנותן להם פסק דין של הצלה ומחילה וחסד:

ספיקלא. בלשון רומי יסורים ועונשי הגוף (מוסף הערוך). ור"ל כשנותן להם פסק דין של עונש:

שטף. ענין מהירות שאינו מדקדק אלא דן ברהיטא. אי נמי מענין אכזריות ושטף אף. והמליצה באה מלשון המקרא (ישעיה כ). שוט שוטף כי יעבור והייתם לו למרמס (יפ"ת):

אם חסד אתה עושה עמי ואם משפט אתה עושה עמי אשירה בין כך בין כך לך ה' אזמרה. כצ"ל. וכן הוא בירושלמי. והא דדייק מסיפיה דקרא דהיינו מן לך ה' אזמרה ולא סגי מחסד ומשפט אשירה. משום דאפשר לומר דוקא כשהחסד ומשפט יחדיו דהיינו שאין הדין גמור אלא שיש עמו קצת רחמים. אבל בדין הגמור לא. להכי קאמר תו לך ה' אזמרה לומר על כל אחד אזמרה:

כתיב באלהים אהלל כו'. דרשינן באלהים מדת הדין. ובה' מדת הרחמים. ומ"מ הוצרך להביא מהכתוב האחר דכתיב באלהים אהלל דברו. דאי לאו האי קרא הוה מפרשינן באלהים אהלל דבר על דין שעושה ה' באויביו שזכר שם. ובה' אהלל דבר היינו על מה שהטיב עמו. אבל השתא דקרא אחרינא כתיב באלהים אהלל דברו. וא"כ חד מינייהו יתירא. ש"מ דלגלויי אתא שפירש באלהים אהלל דבר שאפילו על מדת הדין יהלל. וע"כ על הדין שעושה עמו. דאי באחרים מאי קמ"ל:

בין שנטל ברחמים נטל. לכפר על עונותיו ונפרע ממנו למטה מעונותיו וכמ"ש בצדוק הדין של אבל (ברכות דף י"ט). הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממנו אלא וכו' (רד"ל):

שאתה מוצא וה' הוא ובית דינו. ובמדרש שעם היפ"ת הגירסא שאתה מוצא ה' וה' הוא ובית דינו. וכתב היפ"ת פי' כל מקום דה"ל למימר ה' והוסיף וא"ו וכתיב וה' דרשינן הוא ובית דינו. ומכ"ש היכא דכל השם יתירא. וע' מ"ש בב"ר פ' נ"א:

ובנין אב שבכולם כו'. משום דכתיב התם ברישא דקרא נתן ה' רוח שקר וגו' מהו שוב וה' דבר דלא ה"ל למימר אלא והוא דבר וגו' אלא לרבות בית דינו. שמייעץ עמהם:

רוממות שאתה נוהג בעולמך לעולם. כצ"ל וכן הוא בילקוט. וטעם מאמר זה כלפי מ"ש ברשעים להשמדם עדי עד קאמר בצדיקים שמעלתם לעד לעולם (יפ"ת):

נתן ממלכה וגו'. לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח:

שנא' קדושים תהיה. שאע"פ שהוא אזהרה על הפרישות כדאי' בת"כ. מ"מ מדלא קאמר היו קדושים כמו היו נכונים לשלשת ימים בלשון צווי. משמע שהוא לשון בשורה שנותן להם הקדושה. ומדתלי לה בהקב"ה שנא' כי קדוש אני. ש"מ למימר שכשם שקדושתו לעדי עד. כך קדושת ישראל לעדי עד. או דרש תהיו בהוייתכם שתהיו לעד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף