עץ יוסף על ויקרא רבה/יא

עץ יוסף על ויקרא רבה יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על ויקרא רבה - פרשה יא

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

פתח חכמות בנתה וגו' (משלי ט) משום דק"ל מ"ש דקרא לאהרן ולבניו למעשה הקרבנות ביום השמיני ולא בשבעת הימים שעשאן משה. ובעי לתרוצי משום חצבה עמודיה שבעה כמו שאפרש. פתח בהאי קרא. ומכיון דמייתי ליה מפרש ליה ברישא בכל פירושי דאשכחן כדרך המדרש:

ה' בחכמה. וע"ש חכמות מפני שבחכמתו כוללת חכמות רבות באחדות פשוטה:

אלו ז' ימי בראשית. שאע"פ שבששה ימים נברא העולם. מ"מ היה חסר מנוחה עד שבא שבת בא מנוחה והיינו דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי (תוס' פ' אד"מ) וזהו ג"כ כוונת המדרש במה שהביא כי ששת ימים וגו' הכוונה וסיפיה דקרא וינח ביום השביעי. ומה שהביא המדרש ויברך אלהים את יום השביעי נראה שנתן עוד טעם שלהיות שיום השבת מבורך ומקודש בכמה מילי כדלעיל בב"ר ה"ל יום השבת כבריאה אחריתי:

תוצא הארץ נפש חיה בהמה. שהוא דבר העומד לטביחה:

מסכה יינה ויאמר אלהים יקוו המים. כלו' שאז נתקן ענין המים הצריכים לשתיה דה"ל כמזיגת היין לסעודה. שמתחלה לא היו המים ראוים לשתיה שהיה יסוד העפר מעורב בהם. ובהקוות המים נבדלו חלק העפר מהמים:

אף ערכה כו' תדשא כו' עשב מזריע. דבר הערוך ומוכן לשולחן והן מיני פירות הארץ וזרעים חיים:

זה אדם וחוה. ונקראו נערות שהיו כבחורים כשנבראו כמ"ש לעיל בב"ר כבן עשרים נבראו. ופי' שלחה נערותיה תקרא. החכמה הנזכר שלחה לנערותיה וקראתם וזימנתם לסעודה:

שהסיטן הקב"ה. שהגביה אותם במה שקראם אלהות. ודריש גפי מלשון כנפים ע"ד השאלה:

והייתם כאלהים. לא גרסינן לה שזה מדברי הנחש ועוד דוהייתם כאלהים קאמר אלמא דעדיין לא היו כאלהים. וגרסינן במקומו אני אמרתי אלהים אתם דדרשי לה במדרשות באדם הראשון קודם החטא:

הן הניחו דעתו כו'. ומי פתי יסור הנה הכי פירושו כי כפתי הזה שיסורו מהנה דהיינו שיניח דעתי מפני דעת הנחש:

בשביל כך חסר כו'. כלו' בשביל זה דהיינו שהיה חסר לב לכן אמרה לו החכמה הנזכר גזירת כי עפר אתה. ולא הזכיר הכתוב זה. כי באומרו אמרה לו יודעים שהיא הגזירה שגזר עליו. וע' בענף:

ב  [עריכה]

בחכמה יבנה בית. והיינו בהמ"ק כדאיתא בש"ר פ' מ"ח:

הן פרטגמיא. פי' שיתעשרו בקבוץ השלל כסוחר המקבץ מעות וסחורה:

דעביד פרטגמיא אכיל משתותא. פי' שהזוכה ומרויח בפרגמטיא עושה משתה ונהנה מיגיעו. וכן זה אם זכה לעשות פרגמטיא בשבע שנים אלו יזכה לעוה"ב. ואי לא לא. וכדאי' בירושלמי דשביעית סוף פ"ד המת בשבע שני גוג אין לו חלק לעוה"ב. סימנא דאכיל פרטגמיא אכיל משתותא. ופירושו שהמת בשבע שני גוג לפי שהם פרגמטיא של צדיקים סימן רע לו. שאילו היה צדיק היה נהנה בהם. ולכן הוא סימן שאין לו חלק לעוה"ב. ונתנו סימן לדבר ממאי דאמרי אינשי אכיל פרטגמיא כו' וכנ"ל. וע' עוד בענף:

זה יחזקאל. דריש נערותיה לשון שליח ומשרת כמו משרתו יהושע בן נון נער. ואמר נערותיה לשון רבים על יחזקאל והנלוים אליו מבני הנביאים ההולכים במלאכות ה':

אמור לציפור. ופי' מי פתי יסור הנה וכו' לכו לחמו בלחמי. היינו החיה והעוף שאינן בעלי דעת כאדם:

ג  [עריכה]

זו תורה. ר"ל חכמות זו תורה. בנתה ביתה זה העולם שע"י התורה נברא העולם. הה"ד כי ה' יתן חכמה זה לראיה שהחכמה שם נא' על התורה כדכתיב כי ה' יתן חכמה דמיירי בתורה הנתונה לישראל מפיו כדאי' בש"ר פ' מ"א. ולראיה שהעולם נבנה ע"י התורה הביא קרא ה' קנני ראשית דרכו וגו' דמהני קראי ילפינן שהתורה קדמה לעולם ועל ידה ברא ה' העולם כדאי' בב"ר פ"א:

אלו ז' ס"ת. כלומר שע"י התורה שהיא ז' חלקים. נברא העולם על ידה ג"כ ז' חלקים שהרקיעי' ז' וכן הארצות ז' כדלקמן פ' כ"ט:

אלו העונשים. משום שתכלית הבריאה להשלים את ישראל ע"י התורה עד שיהיו כמלאכי ה'. אמר שהיו בה בתורה ג' ענינים שבעבורה תתקבל אצלם. והם השכר והעונש. והפלפול. ואהבת ה'. כי יש שעושה מפני השכר והעונש ויש מפני ההתחכמות בעצמו. ויש מאהבת ה'. ועל האחד אמר העונשים. ועל השני ק"ו וג"ש שזה עיקר הפלפול. וכנגד הג' ערכין כי מאהבת ה' יקדיש ערך נפשו לה'. והכוונה שנתן ה' לישראל דרך שיקבלו התורה בכל צד שאפשר להדריכם:

אלו העונשים. דאית בהו מיתה וכרת דדמי לטבחה:

קלים וחמורים. דהא דמיא למסיכת היין שמערבו זה בזה. וכן ע"י ק"ו וג"ש לומד מזה לזה:

אלו ישראל. כמד"א כי נער ישראל וגו':

שהטיסן. שהפריחן:

חסר לב כו'. פירושו ע"ד שפירשתי לעיל סי' א':

ד  [עריכה]

פתר קריא באוהל מועד. משום דקשה למה לא נקרא אהרן לעבודה עד יום ח'. שבכל הז' היה משה מכהן בעבודה. וקאמר ראב"כ שזה היה כענין מנהגו של עולם שאין מזמינים את האורחים אלא אחר תיקון הבית והסעודה שיהיה הכל מתוקן לפניו. ולכן לא נקרא אהרן עד שהיה ענין הבית נגמר. וכן ענין הסעודה הנעשית שם. כי הקמת המשכן לא נשלם עד יום השמיני. שכל ז' ימי המלואים היה משה מעמידו ומקריב קרבנותיו עליו וחוזר ופורק כדאי' בת"כ. על זה אמר כאן חכמות בנתה ביתה זה בצלאל כו' פי' שה' בחכמה בנה הבית הזה ע"י בצלאל שנתן בו חכמה. והחכמה האלהית גזרה שתהיין עמידות הבית ז' פעמים קודם יום השמיני. והיינו חצבה עמודיה שבעה כלו' קצבה שהקמותיה יהיה ז'. ואף שאנו לא נדע ולא נשיג טעם לדבר הזה. שכמו שהבנין היה על ידי חכמתו יתברך הנעלמת. כן הדבר הזה. וענין הקרבנות ר"ל ידיעת הקרבתם לאהרן לא נגמרה עד עבור ז' ימי המלואים כי בהם למד מעשה הקרבנות והנסכים וסדור לחם הפנים ממעשה מרע"ה. ואחר שנשלמה הידיעה הזו כשולחן ערוך לפני אהרן אז נקרא לכהונת העבודה כקריאת האורח אחר תיקון הסעודה. וז"ש מי פתי שיסור הנה וכו' כלו' טעם קדימת כל זה הוא לפי שמי פתי שיסור הנה לעבודת ה'. וחסר לב פירש ומי החסר לב שיתקרב את עצמו לעבודת ה' קודם שימלא את ידיו בידיעת מעשה העבודה. אבל עתה שמלא יד אהרן ובניו אמר להם לכו לחמו בלחמי וכו':

ה  [עריכה]

זשה"כ עם חסיד כו'. משום דבעי לאתויי הכא הא דא"ר שמואל ב"נ כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה כו' הה"ד ויהי ביום השמיני. להכי מייתי האי קרא עם חסיד וגו' שר' נחמיה פתרו במשה וס"ל ג"כ שמאמר שלח נא ביד תשלח חשבינן צד חטא במשה עד שענשו ה' עליו כדאכתוב לקמן:

בא"א כיון שבא בחסידות הקב"ה בא עמו בחסידות. בשעה שבא בתמימות הקב"ה בא עמו בתמימות. בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר לו עסקיו. ובשעה שבא בעקמנות הקב"ה בא עמו בעקמנות. אימתי בא בחסידות כו'. אימתי בא בתמימות כו'. אימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר ואנכי הולך ערירי מה כתיב תמן לא יירשך זה. אימתי בא בעקמנות בשעה שאמר במה אדע כי אירשנה כו'. כצ"ל לפי דעתי. וע' בשוח"ט מזמור י"ח וכן אי' בפייט מוסף דר"ה ועל נאמו במה אדע נידון בקו ידוע תדע. וכן אי' בסוף סדר שמות ואם בשביל שאמר אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה ואמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך א"כ הרי עשו וישמעאל מבניו כו':

אל נא תעבור. דאע"ג דעוסק במצוה פטור מן המצוה. עשה לפנים משורת הדין להקבל פני אורחים אע"פ שהיה מקבל פני שכינה. ועוד דבלאו הכי היה פטור מהכנסת אורחים שהיה בצער מילתו דיום שלישי היה ומצטער פטור ג"כ. ולכן עשה לו י"י ג"כ לפנים משורת הדין להמתין לו כדר' סימון:

תקון סופרים. ר"ל שבאמת השכינה היתה ממתנת לאברהם שהרי כתיב וירא ה' אל אברהם הרי שהשכינה באת אצלו ואמר לו זעקת סדום ועמורה וגו' והו"ל למימר וה' עודנו עומד וגו'. אלא שהכתוב תקן הדבר מפני הכבוד כסופר זה שמתקן דבר מה:

במשה בשעה שבא בחסידות הקב"ה בא עמו בחסידות בשעה שבא בתמימות הקב"ה בא עמו בתמימות. בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר את עסקיו. בשעה שבא בעקמוניות הקב"ה בא עמו בעקמוניות. אימתי בא בחסידות כו' אימתי בא בתמימות כו'. אימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. מה אמר לו זה שמי לפי שעה אהיה אשר אהיה. אימתי בא בעקמנות בשעה שאמר לו ועתה לך כו'. כצ"ל לפי דעתי. וכדאי' בש"ר פ"ג אלהי אבותיכם שלחני אליכם אותה שעה נתברר משה על עסקיו כו'. וברבה סוף ס' שמות אי' עתה תראה וגו' במלחמת פרעה אתה תראה ואין אתה תראה מלחמת ל"א. וע' בשוח"ט מזמור י"ח:

בשעה שאמר הראני כו'. נראה דהיינו חסידותיה שרצה ללמוד מטוב מדותיו להתחסד. וי"י נהג עמו בחסידות להראות לו נפלאות מכבודו ואמר לו אני אעביר כל טובי על פניך. והיינו מה שעבר על פניו ויקרא י"י י"י אל רחום וחנון. ומשם למד חסידות טפי ע"ד שאמרו והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון כו':

מדוע לא יבער הסנה כו'. והשיבו ה' מפני ששכינת כבודו שם אז בא משה בתמימות. והיינו במה שהסתיר פניו מהביט. וענין התמימות לפי זה הוא תמימת הדעת. היינו שלא העמיק לחקור על מראה השכינה ההיא איך היא. אלא ירא והסתיר פניו. ומה שה' בא עמו בתמימות היינו מה שנתן שכרו. שבשכר ויסתר פניו זכה לדבור פנים בפנים כדלעיל ש"ר פ"ב. וזה דרך תמימות שלא דקדק ה' עמו אם ראוי למעלות אלו אלא חננו במדרגות גבוהות כהנה:

ו  [עריכה]

ר' יודן כו'. איידי דבעי לאתויי הכא דרבי חלבו דאמר כל ז' ימי המלואים כו' עד הה"ד ויהי ביום השמיני. וההוא ס"ל שלא שימש משה בכהונה אלא ז' ימי המלואים. מייתי נמי הכא דר' יודן ור' ברכיה דפליגי עליה וס"ל ששמש כל מ' שנה:

משה ואהרן בכהניו. משמע ליה בכהניו קאי נמי אמשה וכינוי דכהניו קאי אקב"ה. וכמו שלא פסקה הכהונה מאהרן כל ימיו כך לא פסקה ממשה כל ימיו. אלא מזרעו (רש"א):

יקראו על שבט הלוי. משמע אבל משה בעצמו כהן היה (מת"כ):

פשוט הוא לן כו'. משום דאיכא מ"ד דמסתפקא להו הך מילתא וכדאמר בפ"א דתעניות ובפ"ב דע"ז. להכי קאמר ר"א שפשוט אצלינו שבחלוק לבן שמש כו'. וכתב הרשב"א בתשובה סי' מ"ב חלוק לבן גמרא:

ולא שרתה שכינה. וכיון שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה ושמש שרתה שכינה על ידו כדכתיב כי היום ה' נראה אליכם. וכתיב וירא כבוד ה' אל כל העם וגו' וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם:

הרי ששה. ע' מ"ש בש"ר פ"ג סי' כ':

כל ז' ימי אדר. שבז' באדר מת משה כדיליף בפ"ק דקדושין מקראי:

וכסבור שלו הוא. כלו' שעל ידו שרתה השכינה (מת"כ) מתרץ בזה דאי כפשוטו שסבור שהכהונה שלו הלא יקשה הא כבר נאמר לו ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך וגו' ובז' ימי המלואים הלבישם אהרן ומשחו וקדשו. ועוד יקשה הרי משעה שאמר לו הלא אהרן אחיך הלוי הודיעו שנטל ממנו הכהונה:

ויהי ביום השמיני. ר"ל דקשה כיון דאין שייכות לענין השמיני עם הז'. שהז' היו ימי המלואים. ומעשה השמיני לחנוך אהרן לעבודה ולהשרות שכינה לישראל. לא הוה ליה לטפלו אל הז' לומר ויהי ביום השמיני וכו' שמאחר שיום זה נטל עשר עטרות דחשיב מכל הז'. אלא ויהי באחד לחדש מבעי ליה או ויהי ממחרת. אע"כ ששייכות אל מספר הז'. שבז' חשב משה שהוא יהיה כהן ובשמיני נדחה. דומה למעשהו בשלח נא ביד תשלח:

ז  [עריכה]

עלה בידינו מן הגולה. פי' קבלנו מחכמי גלות בבל (זית רענן):

וחמשה הן כו'. הנה כל סימן זה פירשתי כבר בב"ר פ' מ"ב סי' ד'. והכא לא באתי אלא לפרש בקיצור:

ברברים. תוגרמה תרגום ירושלמי ברבר. מעם לועז ת"י מעם ברבראי (זית רענן):

שאין המלך נזקק למדינה כמו שהיה. למוד אם יהרגו את אוהבו. כצ"ל (א"א):

ונברכו בך. ודרשו חז"ל אפילו ספינות שבים נתברכו בשבילו:

גלגל עינו של עולם. ויהיה פי' עי' משפט עין העולם העושה משפט:

עין שעשתה מה"ד. בענין סדום. שהפך בזכותם ואמר השופט כל הארץ וגו' וכן דרכו תמיד כדכתיב כי ידעתיו וגו':

לפדגוג. פי' אומן המגדל את בני המלך:

אם אין תישים. כי אין מי שיפרה וירבה הצאן. והצאן הנמצאות יכלו מעט מעט:

אין רועה. פי' אין רועה את הצאן:

אין עולם. כלו' שלא יתנהג העולם כראוי כי לא ימצאו עדר הצאן הצריכות לעיקר צורך המדינה:

אין ב"כ וב"מ. ולא ימצא מקום מוכן שתחול השכינה על איזה איש:

צור תעודה. כלו' שאחז צרר וקשר והסגיר התעודה זה בתי מדרשות שהם מקום בית ועד לתורה כדי להיות חתום תורה בלמודי להשכיח התורה מישראל ולסלק השכינה מישראל (נזה"ק):

וחכיתי לה' המסתיר כו'. והוא שישעיה בא שוב לנחם את כנסת ישראל שלא תתקיים מחשבת רשע זה להשכיח את התורה מישראל כי אי אפשר להיות שום דבר מעכב למנוע התורה מישראל. ועל זה אמר וחכיתי לי"י המסתיר פניו מבית יעקב שאין לך שעה קשה לישראל שהקב"ה עמם בכעס וזעם כאותה שעה שכתיב בה ואנכי הסתר אסתיר פני מהם. כי בהיותם בהסתר פנים פני השגחתו הם מעותדים לכל מקרה ופגעים רעים. ואעפ"כ גם על אותה שעה ופרק נאמר שם בכתוב כי לא תשכח מפי זרעו. ומזה ראיה ברורה שלעולם אין התורה משתכחת מישראל אפילו בשעת זעם. וע"ז אמר ומאותה שעה קויתי לו כלו' מאותה שעה שהיא קשה מאד קויתי לו תמיד. שהרי אם בשעה היותר קשה הבטיח ה' כי לא תשכח התורה מפי זרעו כ"ש בשאר זמנים (יפ"ת ונזה"ק):

התחילו הכל צווחין ווי. ואע"ג שאמר ישעיה שלא יועיל כוונתו. מ"מ עכ"פ מחשבתו של אותו רשע הועילה במקצת לפי שעה לבטל תורה הרבה מישראל בהיותו אוחז ב"כ וב"מ לכן צווחו ווי. כי קיום כל העולם אינו אלא ע"י התורה כדכתיב אם לא בריתי וגו' (נזה"ק):

וכיון שהגיעו לפסוק כו'. אגב אורחיה אשמועינן הכא מ"ט שרפה כקרוא ד' דלתות ולא קודם או אח"כ. וס"ל דהמגילה ששרף היתה מגילות קינות. ודלתות היינו פסוקים. ולכן בפסוק החמישי התחיל לשרוף לפי שנאמר שם היו צריה לראש אז כעס שתסור המלכות ממנו. אבל בפסוקים הראשונים לא חשש. דקאמר בהו ואנא מלכא כדאי' בגמרא. כלו' אע"פ שכתוב ישבה בדד וגלתה יהודה לאו לגמרי קאמר אלא ברובה ודרך גוזמא קאמר קרא והוא עדיין ימלוך על הנשארים:

כיון שראו כן התחילו צווחין ווי. כי ע"י מעשה יהויקים תחתם הגז"ד בחורבן בהמ"ק אשר היא צרה כוללת לכל ברואי עולם:

מקטף בעוללות. פי' להכרית העוללות והם פירות הקטנים שעדיין לא באו לידי גדולם:

מזנב באשכלות. פי' לחתוך פירות הגדולים עם הענפים:

החרש והמסגר אלף. שהגלה נבוכדנצר אותם. והם החכמים או היועצים. והיינו אשכולות שהם עיקר הכרם. וחשב נ"נ שימותו כולם בטלטולם וישתכח תורתם:

זה וזה אלף. פי' שניהם יחד הם אלף:

הבוליותים. פי' שרים שהכל נשמעים להם ופתחו ואין סוגר:

אלו ת"ח. ואיקרו חרש ומסגר כדאמר בפ' המגרש בשעה שפותחין בד"ת נעשו הכל כחרשין. ובשעה שסוגרין שוב אין פותחין:

לקעקע ביצתן. פי' לעקור שרשן ועיקרן:

בעא למזבן בכל בעיתא. הוא פי' על לקעקע ביצתן. בעיתא הוא תרגום ביצה שאמר בסמוך לקעקע ביצתן. והרד"ל כתב וז"ל בעי למזכי בכל ביעתא כצ"ל והוא פי' לקעקע ביצתן. וענינו ליטול כל בצי ואפרוחי העוף ואינו מניח כלום לקיום המין. ולשון למזכי הוא כזוכה מן ההפקר כאסוף בצים עזובות עכ"ל:

ליפס. מס:

גבאי טמיון. פי' גובה מס לאוצר המלך:

עבדא פלגא כו'. פי' פשרה וחלוקה. ואמר כל מקום שנא' ויהי ברוב מקומות הוא צרה. ובא למעט מקומות עכ"פ אין שמחה. אבל והיה הוא בהיפך ברוב מקומות הוא שמחה ובמיעוט עכ"פ אין צרה:

אדם. פי' אדה"ר:

וימנע מרשעים אורם. והמ"ם הוא מ"ם הסיבה שבשביל הרשעים נמנע אף מצדיקים. אי נמי כפשוטו דמרשעים לבד מנע שכיון שהצדיקים לבסוף יזכו בה שלהם מתוקנת לא הוי מניעה לגבייהו:

נמלחו. ענין השחתה וכליון. כמו (ירמיה לח) ובלוי מלחים:

החרדל. שאינו נאכל מצד חריפותו צריכין להמתיקו:

ותורמוסין. הוא מין קטניות שאינו נאכל מפני מרירותו צריכין להמתיקו. שמתבשלת ז' פעמים ואח"כ היא מתוקה ע"י תיקון כדאי' במסכת ביצה פ' אין צדין:

אותה רשעה. פוטיפרע. שעל ידי היותו מוצלח. וכל יש לו לרבו. מסר בידו. חשבה פוטיפרע שתפיק רצונה שהוא ברשותו ואין דורש מעשיו. וע"י זה נתגלגל ששמו אותו בבור:

איפופסין. פי' גמול. ובזה נתכפרה עונותיהם כמו שנאמר תם עונך בת ציון שאלולי חורבן הבית לא היה נשאר ח"ו מישראל שריד ופליט. וכדאמרינן מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך קינה לאסף מבעי ליה. אלא אמר מזמור על ששפך חמתו על העצים ואבנים. שאלולי כן לא היה נשאר ח"ו שריד ופליט מישראל (נזה"ק) וגם צרת גלות לא חשיבה צרה כלל כיון דעל ידו יכופר עון. כמו שלא יצטער הלוה בפריעת חוב המלוה:

ח  [עריכה]

נמשלו ישראל לעוף. דכתיב יונתי בחגוי הסלע. וכתיב כנפי יונה נחפה בכסף:

חוץ מזקניהם. היינו ת"ח כדאמר בקידושין אין זקן אלא זה שקנה חכמה. כי בעצתם וזכותם ישראל עומדים כדלעיל בש"ר פ"ג. ולהכי אידמו לכנפים כי הם סוככים בכנפיהם על ישראל:

גדולה זקנה כו'. ר"ל דאע"ג דסתם זקנים הנאמרים בפסוק הם חכמים כדלעיל. מ"מ גדולה הזקנה ממש הילכך אם החכמים הם זקנים ממש הם חביבין ודאי. אבל אם נערים הם נטפלה להם ילדות כי אין דעתם שלמה מצד הילדות. ולכן אינם חביבין בהחלט. וע' בתנחומא ס' שמיני ומ"ש שם:

עלה אל ה' כו'. וזה בסיני היה שפרשה זו קודם מ"ת נאמרה כדפרש"י בחומש:

אף לע"ל כו'. ר"ל לא מיבעי בעוה"ז אלא אף לע"ל שכל הארץ ימלא דעה את ה'. על כל זה יחלוק כבוד לזקנים בחכמה ובמנין. שגם אז יהיו החכמים מכובדים שכפי הכנת האנשים עכשיו יתחכמו אז ויתחלפו במדרגה זה מזה:

עתיד הקב"ה לישב כגורן. פי' שיהיה יושב אצלם בעגולה כגורן כדרך המלכים כדמפרש ואזיל. והיינו נגד זקניו כבוד פי' כבוד ה' יהיה נגד זקניו בהיותם יושבים בחצי עגולה ורואים זה את זה:

וכי בגורן היו יושבין. הא אין כבוד מלכים לישב בגורן. ובפ"ק דחולין גרסינן מאי גורן ממש. אטו שעד שומרון גורן הוה:

כי הא דתנינן כו'. ר"ל שמקום מושבם נקרא גורן להיותו כחצי עגולה כגורן. וע' מ"ש בש"ר:

כדי שיראו זא"ז. פרש"י שיהיו רואים זה את זה להיות שומעין איש דבר חבירו ומתוכחים זה עם זה עד שיצא הוראה כהלכה. שאילו היו יושבים בשורה שלא בעגולה אין בני השורה רואה את בני סוף שורתו. ובעגולה שלימה לא היו יושבין כדי שיהיה מקום לצאת ולבא. והיפ"ת כתב מפני סופרי הדיינים:

אני חמיתי מצומצם ביניהון. פי' אני ראיתיו כו' ור"ל שלמה ברוה"ק ראה שעתיד שהקב"ה יושב עם הזקנים כדלעיל. ואמר נודע בשערים בעלה על עתיד שאז יהיה נודע וניכר שמראים עליו כאילו באצבע. ולפ"ז אשת חיל רמז לכנסת ישראל. ובעלה רמז על הקב"ה ע"ד תקראי אישי:

ט  [עריכה]

ראש חולה. מלשון מחול הכרם. ומחול פי' עגולה. וירצה שיסדר הצדיקים סביבו כעגולה. והוא יתברך יהיה באמצע. ולהיות השי"ת באמצע אמר שיהיו מראין אותו באצבע. שהאמצע נראה לכל המסובבים. ומ"ש שהקב"ה יהיה ראש חולה הוא היותו באמצע כמו המרכז לעגולה (יפ"מ):

שיתו לבכם לחילה. ואע"ג דפשטיה דהאי קרא מיירי בירושלים כדכתיב התם הר ציון ירכתי צפון וגו' סובו ציון. י"ל הרמוז בתיבת חילה מיירי בג"ע. דאפשר שהכתוב ידבר בענין זה וירמוז בענין אחר:

לחולה כתיב. לשון מחול הכרם דתנן בכלאים:

והן עולין עליו בעולמא. צ"ל והן חלין לפניו בעלמות (יפ"ת) ופי' שהם ירקדו לפניו בחוזק ובזריזות [כמ"ש בש"ר ותלך העלמה שהלכה בזריזות. ופרש"י כעלמה בכל כחה]:

ואומר. פי' שכל אחד יאמר כי זה וגו':

בעלמות בזריזות. כצ"ל כמו שפירשתי לעיל:

עלמות כאלין עולמתא. זה פי' אחר ור"ל שהם חלות במחול כעלמות פי' נערות החולות במחולות. וזהו שסיים המדרש כמד"א בתוך עלמות תופפות:

תרגום עקילס איתניסא עולם שאין בו מות. כתב הערוך לשון יון תנסיא מות. והאל"ף שבראש התיבה מהפך פירושה מן מות ללא מות וזהו עלמות אל מות (מעריך) ור"ל שאותיות אחה"ע מתחלפין והעי"ן מתחלף באל"ף. או מפרש עלמות שעולות על מות. ושני תיבות עולם שאין בו מות דקאמר המדרש אינו מדברי עקילס אלא דברי המדרש הוא שמפרש מילתא דעקילס דר"ל עולם שאין בו מות. עוד כתב המעריך וז"ל ודע כי עד היום יש בספרי הרופאים מרקחת ששמה אתוסיא לומר שמצלת מן המות:

עלמות בשני עולמות. וכדאמר בפ' אין מעמידין גבי עלמות אהבוך קרי בי' עולמות. וע' מ"ש בקהלת רבה פ"א סי' למ"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף