עץ יוסף על ויקרא רבה/טו/ד

עץ יוסף על ויקרא רבה טו ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נכונו ללצים שפטים כו'. משום דק"ל דה"ל למימר אדם מכם כי יהיה בעור בשרו כדקאמר אדם כי יקריב מכם קרבן. לכן מתרץ כאן שלא רצה לתלות בישראל לרמוז שאין הנגעים עתידים לבא רק על או"ה. ולהכי מייתי קרא דנכונו ללצים שפטים דמיניה דייק למלתא ואגב אורחיה מפרש כוליה הכא כדרך המדרש:

ברם הכא. צ"ל אף הכא. שזה לשון במד"ר פ' י"ג נכונו ללצים שפטים אמר הקב"ה עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו חמשה מגלבין שאת ספחת בהרת שחין מכוה. ולפ"ז מדמה יסורי החמור ליסורי הרשעים כי כמו שעם היות השוט והמתג מוכנים לא ילקה אם אינו סורח. כך עם היות טבע האדם מוכן לנגעים הללו לא ילקה אלא ע"י חטא:

ומהלומות משל למטרונה כו'. נראה שרוצה לדרוש מהלומות נוטריקון מה אלו לאומות. וע' בבמד"ר הנ"ל ובריש מדרש אגדת בראשית:

מגלביא. רצעות ומקלות שבהם מייסרים העוברים על דת:

אבל אתם לאכול כו'. זה ודאי דפרשת נגעים נאמר לישראל כי טומאת הכהנים והטהרה אין להם עסק אלא עם ישראל אך הכוונה הוא כמו שאדם מיירא את בנו עם השבט שבידו כדי שהבן יעשה רצונו. ואם הבן עושה רצונו אין מכת שבט בא עליו. וכל זה שהאב נוטל השבט בידו ומראה לו לייראו בזה אין כוונתו בשום אופן כדי שיכנו בשבט. אלא כוונתו להיפך כדי שלא יצטרך להכותו. כי אם שיראה הבן זאת בידו ויעשה רצון אביו ויירא לעבור על רצונו ולא יצטרך להכותו. נמצא תחילת עשיית השבט ומה שמראה לו. הכל הוא חסד גמור בלי שום תערובות דין כי כל זה נעשה כדי שלא לענוש את בנו. כן ממש רצון הבורא יתברך שברא מדת הדין בעולם כדי שייראו ממנו. וכן יעשו שלא יצטרך להגיע עליה מדת הדין כלל וכלל (סדורו של שבת):

רבי ור' ישמעאל כו'. מייתי הך עובדא. דלא תקשי אדלעיל הא אנו רואים שבאים נגעים אף על הדיקים. שזה הוא כדי להגין על הדור:

מן המנחה ולמעלה. דאז דוקא שרי לקרות בכתבי הקדש. ולא קודם לזה משום ביטול בהמ"ד כדתנן בפ' כל כתבי. והיינו דמשכי לבא. ובשבת היו דורשים דרשה לבעלי הבתים שעוסקים במלאכה כל ימות החול. ובתוך הדרשה היו מורין להם הלכות איסור והיתר. וטוב להם לשמוע מלקרות בכתובים. הילכך מן המנחה ולמעלה דאין זמן בהמ"ד אז שרי. וע' ביפ"ת:

רבים מכאובים לרשע. לפי שהיה מדוכא ביסורין י"ג שנה שית מצמירתא ושבע בציפרינא ונוסף לו עכשיו מכת האצבע:

א"ל ר' ישמעאל. בירוש' פרק כל כתבי גרסינן א"ל ר' חייא רבה בחבתן מטתך כו' פי' בעונותינו הגיעך כן. וע"ז אמר ר' ישמעאל אילו לא כו' פי' אפילו לא היינו עסוקים בפסוק רוח אפינו משיח ה' וגו' אפילו הכי הייתי אומר שהגיע לך כן בעון הדור שעליו נאמר נלכד בשחיתותם. ועכשיו שעסקנו באמת באותו ענין עאכ"ו שהוא לעד שהאמת כן הוא. ולא בשביל רבים מכאובים לרשע:

ספוג לא שהוא מוצץ כו'. כלו' מה שנתן הספוג אינו לפי שהוא מוצץ ומרפא. דא"כ היה אסור. דכל רפואה אסורה במידי דליכא סכנה משום שחיקת סממנים. אלא מפני שהוא משמר את המכה שלא תפגע בשום מקום. או שמא תסרט בבגדו. ובירושלמי גרסינן ספוג אינו מרפא אלא משמר:

ומהבית. ר"ל מדנטל הגמי מהבית וא מחוץ ש"מ שבבית מוכן ואינו אסור משום מוקצה:

בכתבי הקדש. בגמ' פירשו דהיינו כתובים דוקא:

אלא מן המנחה ולמעלה. מדלא ישב לעסוק במגילות קינות אלא עם חשיכה. דאי הוה שרי לעסוק בהו קודם מנחה. הוה ליה לאתחולי מקמי הכי כדי שיוכל לגמרה בו ביום ולא יצטרך לשייר אלפא ביתר למחר:

שונין בעל פה. (מת"כ) ופרש"י בפ' כל כתבי כגון מדרש שיר השירים וקהלת:

אם צריך לדבר לבדוק. כלו' אם צריך לראות פסוק אחד מתוך הכתב לדרשתו נוטל ורואה. דכולי האי לא גזור:

ושמואל אמר חרס כו'. נראה דהיינו דגרסינן בפ' כל הכלים א"ר נחמן אמר שמואל חרס קטנה מותר לטלטל בחצר. אבל בכרמלית לא. ופרש"י בחצר דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכסוי ותורת כלי עליו. ומשום דקאמר הכא דקשר עליה גמי מהבית מפני שהוא מוכן מייתי הא דאמר שמואל נמי חרס כל שהוא פי' שאם הוא בחצר כל חרס מותר לטלטלו ואפילו היא קטנה משום דחזו לכסוי כלי. וכן גמי בכל מין שיהיה בין לח ובין יבש דלא חזי למאכל בהמה מותר לטלטל כיון דהוא מוכן בחצר להשתמש בו. ואיידי דמייתי להא מייתי נמי הא דמגופת החבית ושבריה דטעמא נמי משום הכי משום הכי וכדתני התם מגופה שנכתתה היא ושבריה מותר לטלטל בשבת. ופרש"י מגופה של חבית שנכתתה החבית היא המגופה ושבריה של חבית ניטלין בשבת דחזו לכסויי מנא:

ואם זרקן לאשפה. פי' ואם זרק למגופה זו מבעוד יום לאשפה בטלה מתורת כלי:

הקב"ה מקבלו. קשה פשיטא שהקב"ה מקבל שבים. ועוד דמהאי קרא ליכא הוכחה. אלא ה"ג אפילו רשע ובוטח בי"י חסד יסובבנו. וכן הוא לקמן בבמד"ר. ופירושו דהבוטח בה' קאי ארשע הנזכר דאפי' הוא רשע מאחר שבוטח בה' דלא חציף לגמרי אלא עודנו מחזיק קצת בה' ע"ד בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה יטה אליו חסד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף