עץ יוסף על דברים רבה/ז

עץ יוסף על דברים רבה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על דברים רבה - פרשה ז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  

א  [עריכה]

הלכה אדם כו' מהו שיהא מותר לו לענות אמן אחר הכהנים. השאלה היא אם מותר לו לענות אמן באם הבטחתו שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הצבור. או לא מהני אפי' הבטחתו. והשיב כך שנו חכמים העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף (שלא תטרף דעתו ויטעה) ולימדונו רבותינו ואם היה יכול לענות שלא תטרוף דעתו יענה וכו'. והיינו במאי דקתני בסיפא בנשיאות כפים ואם הבטחתי כו' רשאי. ואם בהפסק גדול כמו נשיאות כפים רשאי באם הבטחתו. מכ"ש בעניית אמן. ומ"ש אח"כ למה שאין גדול לפני הקב"ה יותר מאמן כו' והפסק לא הוי מאחר שצורך תפלה הוא:

אספיליאות. לא ידעתי פירוש המלה אולי אסכליות גרסי' ופירושה בלשון יוני דקדוקים ופירושים שגיאה בתבנית:ממ: התו / אינו חוקי בסוף קישור(מוסף הערוך). ור"ל שאמן משמש לשלשה אלו. שפעמים משמש לשבועה שהעונה אמן אחר שבועה כמוציא שבועה מפיו דמי. ומוכיח לה מאמן דסוטה שצריכה לענות אמן על שבועת הכהן. ופעמים משמש לקבלת דברים שהאומר לחברו על מנת שתקיים לי תנאי כך וכך ואמר אמן קבל דבריו וחייב לקיים דברו. ומייתי לה מואמר כל העם אמן. וכ"ה בבבלי שבועות דף ל"ו. אבל בבמדב"ר פ"ט סי' ו' ובירוש' פ"ב דסוטה מייתי ליה מדכתיב ירמיה י"א ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת את אשר צויתי את אבותיכם וגו' ואען ואומר אמן ה'. ופעמים משמש להאמנת דברים שראוי לענות אמן על דבר תפלה ותחנה שהוא לשון מאמן הדברים שיהא רצון שיהא אמת כן:

א"ר יודן כל מי שעונה אמן כו'. בתנחומא סדר צו סי' ז' מייתי לה מדכתיב ברוך ה' וגו' אמן ואמן:

זוכה לענות לע"ל. כי פה בעה"ז הוא עולם ההכנה להוציא מכח לפועל ציורי האמונה האמתית והדביקות בה' וע"י יזדכך נפשו לע"ל:

זוכה ליכנס כו'. ע"ד זה אי' בירוש' פ"ה דברכות וז"ל כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעה"ז אינו נכנס בבה"כ לע"ל:

עוד יהללוך סלה. בעה"ב. כדאמרי' תנא דבי ר"א ב"י כל מקום שנא' נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים:

כל מי ששומע בקול כו'. דרש אם שמוע תשמע:

מתרומם בב' עולמות. בעוה"ז זוכה לטוב עוה"ז עושר ובריאות ובעה"ב שם יזכה ושכר הנפש המשכלת להתענג בנועם ה':

שמוע תשמע כאומר שמע בעוה"ז. תשמע בעתיד כי זוכה לשמוע לע"ל:

ב  [עריכה]

ששמועותיו. שהוא מבקש לשמוע הם לי כלו' רק למעני לא לאהבת זולתי מתענוג וכבוד כי לומד לשם שמים:

אל תעמוד על הפתח החיצון כו'. ר"ל כשאיכא ב' דלתות ממש היינו אחת דלת העזרה ואחת של בית הכנסת לא יעמוד בעזרה אלא יכנס תוך בית הכנסת להתפלל (כן פי' היפ"מ) והיינו אפילו בדאיתא עשרה בעזרה. משום שהקב"ה נותן שכר פסיעות כדמסיק:

דלתי אכ"כ. לשון יחיד. הדל"ת פתוחה והתי"ו בחירי"ק (יפ"מ):

וכי יש מזוזה כו'. כלו' מזוזה של קלף שכתוב עליו פרשת שמע. והלא כתיב ביתך ופי' חז"ל בית שאתה משתמש בו:

כי מוצאי. פי' שמוצא אותי מצא חיים שמקבל פני שכינה וכתיב באור פני מלך חיים:

ולא מוצא. בתמיה כלו' שבודאי ימצא. כי יופיע עליו רוח חכמה ובינה:

אלא שאתה יושב בבית הכנסת והקב"ה עומד עליך. כצ"ל (רד"ל) וטעם העמידה. שהוא מוכן להשלים חפצם (יפ"מ):

בעדת אל. היינו בבכ"נ ובבמ"ד וכדפרש"י בפ"ק דברכות בבית מועדו:

ויפק רצון מה'. פי' שמשיג רצונו מהקב"ה:

הוי והיה אם שמוע תשמע. וסיפיה דקרא ובאו עליך כל הברכות וגו':

ג  [עריכה]

אדם מצטער בהם בתחלה. שמתחלה קודם שיבין וקודם שירגיל עצמו מרה לו לסבול עולה ולהבינה. אבל באחרית יתענג ממנה:

מה השמן הזה חיים לעולם. כי השמן מבריא הגוף ומחייהו. כן התורה הוא חיות הנפש המשכלת וזהו מזונה האמתי ועיין בשהש"ר פ"א סי' י"ט:

אף אני שומע תפלתך. דרש ביה שמוע תשָמע פי' תהא נשמעת (מת"כ):

זוכה לישב בין החכמים כו'. דרש אם שמוע תשמע אם שמעת בעוה"ז תשמע לעה"ב. וכוונת הדרש לומר שאף שהוא אדם שאינו יכול ללמוד בעצמו רק לשמוע מאחרים מ"מ אם ישמע מאחרים בעוה"ז יזכה גם לע"ל לקבל השגה מפי חכמים:

ד  [עריכה]

עונשו חמור כו'. דרש לשמור לעשות לא תהא למד אלא על מנת לעשות:

אריסים. אריס בלשון בלשון יוני שומר והוא מקבל שדה או כרם ליתן חלק מהפירות לבעל השדה והשאר שלו שגיאה בתבנית:ממ: התו / אינו חוקי בסוף קישור(ערוך):

יוחן רשע כו'. פי' חנינה יהיה לרשע מפני שלא למד צדק ר"ל התורה. ואינו יודע עד כמה הגיע עונשו. אך מי שבארץ נכוחות יעול אז בל יראה גאות ה' מאומה. אחר שהוא מעול בפועל שידע עונשו ועבר עליה:

ה  [עריכה]

שאתה עושה בעיר חלה כו'. בתנחומא הגירסא נשתנה עיין שם:

שנתברכת. שלכן כתיב בוי"ו העטוף. משא"כ בשאר להורות שהברכה בעיר תלוי ע"י ברכת השדה:

המקרא הזה מדבר במשה כו'. דהיה לו להקדים היציאה ברוך אתה בצאתך וברוך אתה בבואך. לה"ק שמדבר במשה כו':

מדבר במשה. שמתחלתו ועד סופו היה עוסק בטוב ובשלימות להשלים אנשים ולקרבם לעבודת ה' באמת. ולהיות שמשה זכה לזה על כן ברכם בדמות זה שיזכו להיות טוב כמוהו:

זה ראובן. שהיה רחוק ע"י שבלבל יצועי אביו ונתקרב שבקש עליו שיחיה שנא' יחי ראובן כו'. ועיין פרש"י בסדר וזאת הברכה:

ודוד מפרשה כו'. בטעות נעתק כאן ומקומו באידך דרשא בבואך לעולם וביציאתך מן העולם. וע"ז מביא וכן דוד מפרשה ר"ל מדמסיים ביה מעתה ועד עולם דמפרש ליה מעתה תחלת ביאתך לעולם. ועד סוף ימי עולמך:

בביאתך לעולם כו'. ושיעור הכתוב כך הוא ברוך היית בבואך שלא היה בך חטא. וככה תהיה ברוך בצאתך שלא יהיה בך חטא. ועיין בש"ח. וזהו עת ללדת ועת למות. וא"כ יראה שיתקן שעת מיתתו כשעת לידתו:

ו  [עריכה]

ואין בריה שולטת עליהן. שלא נמסרו ביד שליח אחד ביחד. ועיין בעין יעקב:

אני ה' בפתחי. אני ה' ולא שליח:

ויפתח את רחמה. בעצמו ולא ע"י שליח:

שהיא שקולה כתחיית המתים כו' לפיכך קבעוה כו'. הענין הוא כי הגשמים אינן ע"פ הטבע כלל. כי כל הדברים שבעולם אומרים הפילוסופים שהוא ע"פ הטבע אף זריחת השמש ושקיעתה. אבל על הגשמים מודים שאינן ע"פ טבע כלל כאשר אנו רואים שפעמים לא ירד כלל ופעמים ירד בכל יום ויום. ולכן נקראת גבורות גשמים שבזה ניכר גבורות ה' יותר מכל הדברים. ז"ש שהיא שקולה וכו' כי תחיית המתים אינו ע"פ טבע (אד"א סדר ברכה):

אף מו"מ מתברך. פרש"י כשנושא ונותן איש עם חבירו ובשעת הסחורות יורדות גשמים מסורת הוא ביד התגרים שיש בו סימן ברכה:

אף הדגים. עם היותם תמיד במים מרגישים בטובת הגשמים. שאז מתעדנים במים יותר:

הרביעה. בפ"ק דתענית אי' מאי לשון רביעה א"ר אבהו דבר שרובע את הקרקע שנא' כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' והולידה והצמיחה ע' ברש"י שם:

והיו שמין אותו. באומד הדעת שישקול לפי גדלו ש' ליטרין. ושקלו אותו ולא מצאו בו רק ר' ליטרין:

זקן אחד. שהיה צד דגים:

אילו ירדה הרביעה כו'. ור"ל שלפי שלא ירדו גשמים ולכן אינן מתענגים. והם כחושים ובשרן רפה ולא ישקלו כנראה לפי גדלן:

ראה כמה גדול כו'. אחר שהקב"ה מבטיל להם בזאת זה לאות כי טובה גדולה היא בעולם:

ואין טיפה מתערבת בחברתה. כי על הרוב דבר היורד ממרחק גדול כמוהו מתעקם ונוגע אחד באחד ומתערב יחד. וצורך נס זה לארץ. דאל"כ לא יצליח. שתשחת הארץ בגשמים:

יפתח ה' לך. לא מייתי מפותח את ידך. דקרא דאורייתא עדיף (יפ"ת):

ירונו יושבי סלע. ואי' בספרי ירונו יושבי סלע היינו אבות ואמהות. וא"כ בתחיית המתים מיירי (יפ"ת):

ז  [עריכה]

בני כל הטובות כו' בזכותכם. דרש לך בזכותך ולמענך הגשם מתברך ויהיה טוב לכולם:

ויתן לך. בזכותך:

אף השלום. שענין השלום הוא ענין גדול מאד:

לבשו כרים הצאן. בירידת גשמים כדכתיב לעיל מיניה פקדת הארץ ותשוקקיה. ופירושו שאז מתלבשות הנקבות מן הזכרים:

מה כתיב אחריו מזמור הריעו לאלהים כל הארץ. כצ"ל והוא במזמור ס"ו א':

ח  [עריכה]

הלכה כו' מהו שיהא מותר לו לקרות פחות מג' פסוקים. במשנה ד' פרק ד' דמגילה הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים ואפשר לטעות שכל השלשה יקראו ג' שכל אחד מג' גברי צריך שיקרא פסוק אחד. ולא יקרא פסוק אחד לשנים. לכן שואל כאן אדם מישראל כו' מהו כו'. ר"ל אדם אחד מהו כו' והשיב כך שנו חכמים כו' שכל אחד לא יפחות מג' פסוקים:

כנגד אברהם יצחק ויעקב. שבזכותן נתנה תורה לישראל שנא' (שמות יט ג) ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר. ומנין שנקראו אבות הרים שנא' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים (תנחומא סדר כי תשא סי' כ"ח):

שנתנה התורה על ידם. שהם היו פרנסי אותו הדור (מת"כ). ולי נראה הכוונה משום שהשלשה מתנות שניתנו בזכותם לישראל היינו המן והבאר וענני כבוד היו לתועלת התורה שיתקיים בידם כדאי' בתנחומא ריש בשלח ע"ש:

ראה הפחות כו'. שלכן כתיב ויקרא משה אל כל ישראל ביחד אתם ראיתם. כי כולם ראו מעשה ה' וזכו לנבואה גדולה:

מה שלא ראה יחזקאל גדול שבנביאים. ר"ל שהיה אף הוא גדול בנביאים. אבל הגדולים מכל הנביאים היו משה וישעיה כדאי' לעיל ריש ואתחנן ע"ש:

אילו היו ישראל חסרים כו'. כי לא היו זוכים למעמד הנבחר פחות מס"ר. ואע"ג דאמר בקה"ר בפסוק את הכל עשה יפה בעתו שלולא שאדם הראשון עבר על ו' מצות היתה התורה ניתנת על ידו. אפשר דכיון שבטבעו טובעו הכל. חשיב כששים רבוא (יפ"ת):

בקריאה ניתנה לו מנין שנא' (שמות יט) ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. כצ"ל כמ"ש כאן:

כשם שקבלתי את התורה בקריאה כו'. שהקריאה הוא במעלת הנבואה ענין גדול כמו שביארו המפרשים:

בקריאה מנין ממ"ש בענין ויקרא משה כו'. (דברים כח) כצ"ל:

ט  [עריכה]

מהו אם תקח אמרי. ר"ל שתיבת אם מיותר:

אצל מי שמוצא אלא אם תקח אמרי אם יהיה לך זכות. כצ"ל. שתיבת אם הוא תנאי אם יהיה לך זכות. תקח אמרי. שהתורה יקר הערך שמלאכי השרת נתאוו לה:

אמרו לפניו רבש"ע הנוה שיש לך. כצ"ל. או צ"ל הנאה שיש לך. דרש נות בית הדבר הנאה והיפה שבבית:

צופנים. אוצרים:

ואני צופן לכם שכר. כצ"ל. וכ"ה במדרש משלי ובתנחומא:

אימתי אתם נקראים בני. שאשגיח עליכם כאב על הבן. כשתקחו אמרי היינו התורה:

סיימני. עשה רושם וסימן שידעו הכל שאני בנך:

פורפירא. בלשון יוני ורומיי בגדי תכלת שגיאה בתבנית:ממ: התו / אינו חוקי בסוף קישור(מוסף הערוך). ובנמשל פורפירא המצות שהם לבוש לנשמה. ועטרה היא התורה (ראשית חכמה שער האהבה):

והכל רואים שאתם בני. שע"י התורה והמצות תושגחו בהשגחה וידעו הכל שאתם בני. וזה שמסיים אימתי אתם בני כו' פי' אימתי אתם ניכרים לכל שאתם בני:

הוי (דברים כ״ט:א׳) ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם וגו'. כצ"ל. ור"ל וגו' אתם ראיתם וגו' המסות הגדולות וגו':

שנא' המסות הגדולות אשר ראו עיניך. (דברים כ״ט:ב׳) כצ"ל:

ממסות גופיהן כו'. דרש מלשון המסה והמקה שנימק גופם מפני רוב המכות:

שהיו נרשמות על גופיהן כו'. וכ"ה בשוח"ט מזמור ע"ח וע"ש שלמד שם מקרא. ור"ל שנעשה אות על גופם מאיכות המכה ההיא:

מפתות כו'. דרש המופתים כמו המפתים לשון פתוי. ור"ל שכשהורווח להם מן המכה נתפתו שלא לשלח את ישראל:

והיתה עושה פי'. והיתה שוהה:

ולא היו חוזרים. פי' לפיכך לא היו המצריים חוזרים מקושי ערפם לשלוח ישראל:

י  [עריכה]

שמעו ישראל ושתקו. ואף שכלל בידינו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. תירץ האלשי"ך שאין זה אלא להפך הבחירה. אך לעזור אחר שהתחיל אדם בצדקות הוא יתב' ממשיך צדקו בכל עוז. ובכן הטיב אמר בעל המאמר כי אחר שהיה לבבם שלם אז עם ה'. היה עוזרם להחזיק ביד לבבם בל ימוטו מכשרונם עכ"ל:

לחבר. יודע לחבר נחשים:

עכנא. נחש:

הכל ממך. כלו' ברשותך היא. ובך הדבר תלוי. הן לחברה הן להניחה:

מי גדול הגנב או הנגנב. כלו' שלא תאמר שח"ו באמת גנבו דעת המקום. וא"כ הגנב גדול. אלא כה רחמיו של הנגנב גדולים שיודע ושותק (רד"ל). ועיין מ"ש הידי משה. ור"מ ס"ל שבשעה שאמר נעשה ונשמע לבם לא היה נכון כדכתיב ויפתוהו בפיהם כו'. ולפ"ז מה שאמר הקב"ה מי יתן והיה לבבם וגו' פי' מי יתן שמה שאומרים בפיהם יהיה ג"כ בלבבם. יהיו שוים לטובה:

רבש"ע סלח נא. מקרא זה כתוב במרגלים. וצ"ל דלאו דווקא נקט קרא זה אלא כלו' שמשה בקש מהקב"ה שיסלח לחטאתם כדכתיב למה ה' יחרה אפך בעמך שוב מחרון אפך וגו' ועיין דב"ר פ"א סי' ג'. וצ"ל שגם מה שמסיים שנאמר סלחתי כדבריך ג"כ לאו דווקא שהרי פסוק זה נאמר ג"כ במרגלים. עוד י"ל לפי שכל הכעס שהיה על ישראל במרגלים היה ע"י התעוררות חטא העגל. הוה כאילו כתובים אלו נאמרו במעשה העגל וצ"ע:

בטל סלח נא כו'. אפשר שכן עלה ברצונו יתברך אם יסכים למשה בסלח נא יסכים משה להקדוש ברוך הוא ולא יבקש אעברה נא. ולכן אמר לו שאתה אוחז החבל בשני ראשין שרצונך שאני אסכים לכך בכל מכל ואתה לא תסכים עמי מאומה:

שנאמר ואולך אתכם מ' שנה במדבר. שהוא לשון מדבר בעדו. בזה רמז להם ראו מה שעשיתי לכם טובות רבות. ועכ"ז לא נתן לכם לב לדעת זאת ולבקש על נפשי:

יא  [עריכה]

מה שהיה עליהם לא בלו כו'. לא בלו שלמותיכם מעליכם דרשינן מה שעליהם שדרך להתבלות לא בלו. ומה שהיה להן בתוך התיבות שהן דרך להתבלות ותבלו. וזה להגדיל הנס:

כלי קוריים. בלשון יוני חוט הערב ונקראו כן כלי אריגה שגיאה בתבנית:ממ: התו / אינו חוקי בסוף קישור(מוסף הערוך). ור"ל וכי לקחו עמם למדבר כלי אריגה שיהיו יכולים לארוג להם במדבר בגדים חדשים:

החלזון הזה. תולעת שצובעים מדמו התכלת:

אסיטון. ובילקוט עקב גרס אמיטין. ופי' המוסף שהוא בלשון יוני ורומיי מין אבן הנטוית ונארגת לבגד ובהיותה מלוכלכת מגהצין אותה באור. אבל בשוח"ט גרס אסיטון כמו כאן. ופי' המתנות כהונה שהוא בגד עשוי מצמר סלמנדריא שהוא מין חיה שנבראת במקום שבוער בו אש ז' שנים. ועיין רש"י פרק העור והרוטב:

במיתתן לא נגע בהם רמה כו'. בפדר"א פ' מ"א כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת לא ראו טיפת קרי מימיהם ולא משל בהם כל מיני כינים. ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה. אשריהם בעוה"ז ואשריהם בעוה"ב. ועליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו עכ"ל:

היו מתענגים כו'. דכתיב בנאות דשא ירביצני. ופי' שהיו רובצים דרך תענוג על הדשאים והיו מתגלגלים עליהם כדרך המתענגים. ובזה קבלו הבגדים ריח טוב מן הדשאים הריחנים. ובשהש"ר הגי' היו מתגעגעים. והכוונה אחת:

יב  [עריכה]

והיו מכעיסין אותו כו'. וז"ש ואולך אתכם וגו' במדבר הזכיר להם המדבר לרמוז להם אף ששם חטאתם לה' מאד עכ"ז הוא טוענן:

ובמדבר אשר ראית וגו'. ר"ל וגו' אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו:

נשאן וגידלן. למעלת המלאכים השרוים למעלה בשמים:

אדם יש לו בן נותנו כו'. זהו לדרוש כאשר ישא איש את בנו:

לע"ל. שתזכו להשגות גבוהות מה שלא יזכה שום בן אדם אליו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף