עץ יוסף על דברים רבה/ו
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
א [עריכה]
הלכה. תינוק שנולד כשהוא מהול מהו שיהא מותר למול אותו כו'. דפליגי בה במס' שבת קל"ה אם צריך להטיף ממנו דם ברית או אינו צריך ע"ש. וזהו ששואל שאפשר שאין צריך להטיף ממנו דם ברית וא"כ אסור למולו שמא יעשה אותו כרות שפכה. או דילמא צריך להטיף ממנו דם ברית משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא:
מפני בריתו של אברהם. ואברהם בזקנותו בודאי לא היה ניכר הערלה ועכ"ז מל עצמו:
מפני בריתו של אברהם. לכן נקרא דם ברית:
אל תהי קורא בו אלא. הני תיבות מיותרים כאן וצ"ל בדברי רבי לוי. רבי לוי אמר המול ימול אל תהי קורא בו אלא המהול ימול מכאן למוהל שצריך כו'. דמילה ופריעה ילפינן מרבויא דהמול ימול. וזה דהמוהל צריך להיות מהול ילפינן דקרינן המהול ימול. ועיין בב"ר פ' מ"ו:
ולמה התינוק נימול לשמונה כו'. עי' בס' אמור וסוף מס' נדה:
שנתן הקב"ה רחמים עליו. והא דאי' בברכות פ"ה האומר על קן צפור יגיעו רחמיך כו' משתקין אותו. כבר העיר בזה התוס' יו"ט שם וכתב שדוקא האומר כן בתפלתו הוא דמשתקין אותו. משא"כ דרך דרש ע"ש:
ב [עריכה]
לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה. איזה קלה ואיזה חמורה. לעשות החמורה כדי שתקבל עליה שכר הרבה:
כענין שנא' ושקל בפלס. מה פלס דהתם משקל אף פלס דהכא משקל:
בתום. בירושלמי פ"ק דפיאה ובתנחומא ר"פ עקב הלשון כל המצות משלם פי' בשלימות. וכאן ג"כ פירושו בתום בשלימות:
פרח לבן הוא. ואין בה חשיבות:
כבוד או"א חמורה שבחמורות. שהוקש כבודם לכבוד המקום:
ג [עריכה]
נעשה ד"ת חן לרשיותך. לימי זקנתך שאז אדם נעשה רש ותש כח. ונעשים ד"ת חן בעיני הבריות לפרנסו בכבוד תורתו. וזהו וענקים לגרגרותיך להעניקו מכל טוב הצריך לו להאכילו ולהשקותו:
המצות מלוות אותך. כלו' תסובב אותך:
אם עשית לך דלת כו'. עי' טוש"ע י"ד סימן רפ"ו:
ואם קצרת כו' שנא' ושכחת עומר בשדה. הביא מצוה זו של שכחה שאינו ברצונו של אדם. לומר שאפי' מצוה זו שאינה מדעת האדם שכרה מרובה שהיא רבה כדאי' בילקוט רות פסוק וגם שול תשולו וגו' מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בשדהו ועשה אותו היום סעודה ושמחה גדולה אמר מצוה זו בא לידינו בלא כווה נשמח עליה ע"כ:
ד [עריכה]
אע"פ שהתרתי אותה לך לא התרתי לך כו'. שזה שהתירה התורה לא היה אלא כנגד יצה"ר שאם לא היה מתירה ישאנה באיסור. ולכן צותה התורה וגלחה את ראשה ועשתה צפרניה כדי שלא תמצא חן בעיניו וישלח אותה:
מה כתיב אחריו כי יהיה לאיש כו'. בתנחומא אי' מה כתיב אחרי כי תהיין לאיש ב' נשים. שתיים בבית מריבה בבית. ולא עוד האחת אהובה והאחת שנואה או שתיהן שנואות. מה כתיב אחריו כי יהיה לאיש בן כו' ר"ל שסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. ואם חסים עליו אביו ואמו ולא יביאהו לב"ד לרגום אותו סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות ויתחייב מיתה. וזהו שנא' אחריו וכי יהיה באיש חטא משפט מות:
ומתוך כך כי תבנה בית חדש כו'. שאם יקיים מצות שילוח הקן יזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה. ויזכה עוד לכרם ויקיים המצוה לא תזרע כרמך כלאים. ויזכה עוד לשדה ויקיים לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. ויזכה עוד לבגדי צמר ופשתים ויקיים לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו [ונראה שזה נשמע בטעות מפנים המדרש] ויזכה למצות ציצית. וכל זה דריש מסמיכות הפרשיות. ועי' בתנחומא:
ה [עריכה]
לא היה צריך לומר כן. כלו' לא היה צריך להקפיד על הצלת האם:
בכבודו של עולם. להיות זרע ע"פ כל הארץ שהוא יופי העולם. ובתיקונו של עולם שבני אדם אוכלים אותם. ולכן כדאי הוא שתנצל:
ולא כריתות ברית. היינו בריתות שנכרתו עם האבות שהוא קיים לעולם. ואפי' למ"ד תמה ברית אבות זכות אבות לא תמה:
ולא שבועות. היינו שנשבע לשבטים כמ"ד (חבקוק ג) שבועות מטות אומר סלה:
בניה מכפרים עליה. שבשבילם היא נצלת:
שאם סרח אחד מהם שהוא מכפר עליהם. פי' עאכ"ו שאם חטא אחד מאביו ואמו ומת להם אחד מבניהם שהוא מכפר על אביו ואמו. וכן אי' בקה"ר ריש פ"ד ע"ש:
ו [עריכה]
וצריך הדיין לשנות טענותיהם מפיו. נראה פשוט דצריך לשנותן לפני הבע"ד מיד אחר שטענו בעוד שעומדים הבע"ד לפניהם:
שקושט כחץ. הוא ענין יריית חץ (מת"כ). והא"א כתב (בסדר נשא פ' י"ב סי' ג') לע"ד אפשר שהוא לשון תרגום שתרגום אמת קושטא. והכוונה מענין קולע אל השערה ולא יחטא. ולשון חץ יעוף דרש חץ כחץ ממש. ויעוף דרש טס כעוף:
אם קיימת מצות שלוח הקן אני מצילך מאותן. ע"ל נשא פי"ב האיך יליף לה:
שאם אין לך בנים כו'. עיין בבחיי סדר זו:
ומה שכר אתה נוטל ואת הבנים תקח לך. דייק מתיבת את דמיותר דהל"ל והבנים תקח לך. לרבות שיקח לו בנים אם אין לו:
ז [עריכה]
זוכה לשלח עבד עברי. שיזכה להעשיר לקנות עבד ולקיים מצות שילוח עבד. ומצות הענק תעניק:
משלחי רגל השור והחמור. וכדאי' בתנחומא בראשית השור זה משיח בן יוסף שנמשל לשור. וחמור זה משיח ב"ד כו':
ח [עריכה]
כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. כל ההלכות שבתורה אדם מורה לעצמו חוץ מג' אלו נגעים ונדרים ובכורות שתלויין במאמר. נגעים שיאמר הכהן טמא או טהור. נדרים שיאמר החכם מותר. ובכורות שיאמר היחיד מומחה או שלשה הדיוטות כשר:
ר"מ אומר אף לא נגעי קרוביו. דאתקיש נגעים לריבים דכתיב (דברים כא) כל ריב וכל נגע. מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים. ועי' זבחים דף ק"ב:
ע"י עין הרע. פי' צרות עין:
אלא על לשון הרע. ואע"פ שגם על עין הרע באין הנגעים. וכן על שאר עבירות שאחז"ל כמ"ש בס' מצורע. מ"מ בלשון הרע אינו מתכפר בנגע צרעת מוסגר בלבד אלא בנגע מוחלט שבעת טהרתו צריך תגלחת וצפרים. ועי' בתנחומא ס' מצורע:
שנא' זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. וכמו שפרש"י בחומש אם באת להזהר שלא תלקה בצרעת אל תספר לשון הרע זכור העשוי למרים כו':
ט [עריכה]
שאינו בן אומתך. ז"ל התנחומא ס' פקודי אם דברת באחיך עשו שהוא אחיך סופך לדבר בבן אומתך זה משה כו':
באחיך שמאביך ולא מאמך. כלו' אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שהוא מן האב ולא מן האם סופך שתדבר באחיך שהוא גם מן אם אחת:
י [עריכה]
שהפה חוטא על הבשר. כלו' שהפה חוטא שילקה בשר הגוף על ידו:
שכתוב בהם שש כנפים כו'. לכן נקרא בעל כנפים שיש להם כנפים רבים:
וחבל את מעשה ידיך שאותו האיש לוקה בנגעים. ויתבטל כל גופו ואינו יכול לעשות מעשה כלל. ונקט מעשה ידים שהם עיקר:
יא [עריכה]
לעכינא. בלשון יוני נחש:
בא הדרכון. פי' כמו דרקון וגם הוא מין נחש. אך לא כל כך רע כמו עכינא [מעריך]:
החבר. מחבר נחשים:
אף הוא היה צריך לדבר בי. בתמיה:
אמר משה ותדבר כו'. דייק מדכתיב מרים תחלה ואח"כ אהרן:
גם איש שלומי כו'. האדם המברך לכולם בשלום וא"כ צריך להיות בעצמו איש אוהב שלום:
בטחתי בו בשעה שעצר כו'. שבטח משה בגבורתו ובכח צדקו שיוכל לעמוד ולעצור את מה"מ:
ד' מדות בנשים. אף שמדות כאלה ימצא גם באנשים. מ"מ מצינו בנשים יותר. והראי' שאף בנשים הצדקניות כמוהן נמצא ככה. זה מורה שטבעיהן כן:
גרגרניות. לשון זוללת:
צוותניות. פי' שמבקשים לידע כל דבר סתר:
דכתיב מהרי. ר"ל מדכתיב מהרי מכלל שהיתה מתעצלת בטבעה:
איסטסיניות. אפשר שצ"ל אסטניסיות. והוא מלשון איסטניס המורגל בש"ס על איש מפונק. ובב"ר הגי' איסטטנות. ועי' מ"ש שם:
שנא' ויבן כו'. דרש ויבן היו"ד בקמ"ץ והוא לשון בינה:
שלא תהא עינה רמה. להביט על כל דבר:
שלא תהא צוותנית. מבקשת לשמוע כל דבר. ולשלוח מדנים:
שלא תהא דברנית. הרבה ותבא לדבר לשון הרע:
פרדניתא. יוצאת וסוררת תרגום פדניתא. והוא מלשון פרדה שמפזרת רגליה [מעריך]:
ואעפ"כ לא הועיל כלום. ר"ל שלא הועיל לגמרי שאעפ"כ נכשלות במדות הללו אף הכשרות כ"ש שאר הנשים ואלמלא נבראת מאיברים הללו היו נכשלים ביותר:
ושרה שומעת. דמשמע שהטתה אזנה לשמוע דברי המלאכים:
ותגנוב רחל את התרפים. כדאי' בתנחומא (ס' ויצא סי' י"ב) למה גנבה אותם כדי שלא יהיו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו. אבל בב"ר פ' ע"ד אי' שכוונתה היתה לש"ש. אבל מ"מ היתה בה מדה זו. וכן אינך אף שכוונתם היתה לטוב מ"מ מצינו מדות אלו בהן:
יב [עריכה]
מטרונה. אשה חשובה:
סנקליטור. יועץ שגיאה בתבנית:ממ: התו / אינו חוקי בסוף קישור(מוסף הערוך):
אנונה. מתנה. ור"ל שהתחילה מערבת ומבלבלת מתנות ומנות המלך. והמעריך כתב שצ"ל לעכר אוננא של מלך:
למטלון. לבית הסוהר הוא מקום גלות לחייבים. ופי' מוסף הערוך שהוא מקום חציבת המתכיות (הנקראות מעטאלל) בהרים ששולחים שם הפושעים:
יג [עריכה]
התחיל צווח ומתפלל כו'. שנא' ויצעק משה צעקה מכאב הלב. גם מלשון נא ב"פ משמע שהתפלל בכל לבו ונפשו:
ואם לאו מרפא אני אותה. וכאילו מרומז זאת בכתוב אל נא רפא נא אתה לה. ואם לא הנני רופא אותה אני בעצמי. ולכן הכפיל מלת נא:
ואם לאו מרפא אני אותה א"ר אבא בר כהנא. כצ"ל לפי דעתי והני תיבות (ד"א מהו אל נא) מיותרים ודוק:
שעלת מלכיא לראותו. כתב המתנות כהונה מלכיא פי' הערוך סם. ופי' שבא לפניו חולה והיה צריך לראות ולבדוק איזה סם לרפאותו עכ"ל. והמעריך כתב שהוא ט"ס וצ"ל שעלת מלונא באחותו. ופי' נגע רע. ולשון לעז הוא. והמוסיף כתב מלכיא בלשון יוני אשה חולה. לראותו פי' לקבל פניו שירפא אותה:
ואם לאו הרי אני מרפא אותה. להיות שהיודע טבעי הנגעים ומהותם ואיך נמשכו מלמעלה מיסודם. אז יוכל לדעת ג"כ אופן תקונם במה הם מתתקנים:
הקולר. בלשון רומי סוגר הנתון בצואר השבוים והחייבים שגיאה בתבנית:ממ: התו / אינו חוקי בסוף קישור(מוסף הערוך):
נתנה כו'. ר"ל שנטלו הקולר מצוארו:
מה לך צווח. מה אירע לך שאתה צווח:
יד [עריכה]
מי אדון לנו. דלסוף כופר בעיקר. ואומר כן ל"א האומרים ללשוננו נגביר כאילו אומרים אין אדון לנו (רש"י):
שיחתוך הקב"ה את לשונם. הוא דרך מליצה. והכוונה שיכשלו בלשונם ולשונם יגרום להם כל רע וצרה:
ע"י שהיו ביניכם בעלי לש"ה סלקתי את שכינתי כו'. וכדאי' לעיל סדר שופטים כל שאומר לש"ה מסלק השכינה כו' עד מה כתיב אחריו רומה כו':
שאני עוקר יצה"ר. ואז אין שנאה ואיבה בתוככם וע"י האהבה יוקשרו אגודת ישראל ביחד לעבוד את ה' ועי"ז ישרה השכינה בתוכם ויזכו לתורה באמצעות השריית השכינה. ולכן הסמיך הכתוב יחד וכל בניך למודי ה' ע"י שיהיה רב שלום:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |