עץ יוסף על דברים רבה/ח

עץ יוסף על דברים רבה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על דברים רבה - פרשה ח

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

הרבה פעמים שלא פנה כו'. פי' פעמים הרבה אירע לאדם שאינו פנוי להתפלל מקוצר שהיה עושה צרכיו. ר"ל שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבא לידי הפסד. וע"י כך עבר זמן התפלה. או שהיה מהלך בדרך ושכח להתפלל איזו תפלה. שכולם חשובים כאנוסים ויש להם תשלומין. אי זו שעה מותר לו להתפלל להשלים אותו התפלה אם דוקא בזמן התפלה. או אפי' שלא בזמן התפלה. ואפי' אם תמצא לומר בזמן התפלה דוקא. כיצד הוא צריך לעשות. אם להתפלל מקודם אותה התפלה שבא זמנה עתה. או שרשאין להתפלל מקודם תפלת התשלומין. והשיב כך שנו חכמים תפלת השחר עד כו' ור"ל דוקא בזמן הנמשך לתפלת שחרית ובזמן הנמשך לתפלת מנחה הוא מתפלל תפלה של תשלומין. ולא כל היום ממש כי דוקא בתפלת מוסף שנו חכמים כל היום. אבל לא בשאר תפלות. ועל ששאל כיצד הוא צריך לעשות השיב לו אח"כ א"ר אלעזר שכח להתפלל תפלת המוסף כו' מתפלל תפלת המנחה ואח"כ תפלת המוסף למה כו'. וכן בשאר התפלות משום שהכל בעתה מתבראת כלו' דבר בעתו מה טוב. לכן אותה תפלה שזמנה קבוע עתה יקדמנה:

עד הערב. עד חשכה (רש"י):

אין לה קבע. כל הלילה זמנה (רש"י):

כל היום. אפי' משחרית. שהרי קרבנות המוספים יכול להקריב מיד אחר התמיד א"כ גם תפלת מוספין יכול להתפלל מיד מן הבקר [תוס']:

הכל בעתה מתבראת. נקט לשון הכתוב הכל עשה יפה בעתו. והכוונה שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם:

למה. פי' מפני מה יש השלמה לתפלה שעבר זמנה שכן כתיב אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני. כלו' בכל שעה שתשחרני תמצאני:

סימן טוב לו כו'. כלו' שיש בידו סימן טוב שתפלתו נתקבלת. וסיפיה דקרא קדייק תכין לבם תקשיב אזניך:

גדולה היא התפלה כו' א"ר אלעזר כו'. בא ללמדנו דאפי' בשאר ימות השנה ואפי' ליחיד עכ"פ עושה חציה. ולא תשיב ריקם בשום פעם:

קין עמד על הבל כו'. ובויק"ר פ"י סי' ה' למד מקין כח התשובה:

רבש"ע כל העולם אתה סובל כו'. מפרש מנשוא לשון סבלות. וה"ק לכל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל כאילו הוא משא כבד (יפ"ת):

וישב בארץ נוד. ומסיים בויק"ר נע ונד אין כתיב אלא בארץ נוד. ור"ל שכיון דלא אשכחן מקום דאיקרי הכי. מפרשים שבכ"מ שהולך הארץ מזדעזעת תחתיו כדפרש"י:

וכן חזקיהו המלך. כצ"ל. או צ"ל וכן חזקיהו בשעה שאמר לו הנביא:

ב  [עריכה]

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ואחריה. עיין בטור א"ח בב"י סי' מ"ז מ"ש בשם הרשב"א:

שכתב אחר השירה וזאת הברכה. ר"ל מדכתיב וזאת הברכה בוי"ו מוסיף על ענין הראשון כלו' וזאת התורה מששנה להם אח"כ בירך ברכה לאחריה. ור"ל דנוסח ברכה תורה לאחריה אשר נתן לנו תורת אמת כו' והכא נמי אמר ה' מסיני בא וגו' תורה צוה לנו משה וגו' היינו ממש כנוסח ברכת התורה לאחריה:

אם נזקקת לברכתה של תורה. וזה אות שאתה אוהב התורה באמת. ולכן אף אני מברך אותך. והוא ע"ד שאחז"ל שנחרבה הארץ על שלא בירכו בתורה תחלה. שבזה הראו שאין התורה חביבה עליהם:

אם ברכת את התורה לעצמך אתה מברך. לפי שלעיל אמר שאם יברך על התורה יברך הקב"ה אותם ובאו רבנן והוסיפו שבזה הברכה שמברך על התורה מחמת חביבות התורה. בזה מברך לעצמו. וכמו שאמרה התורה כי בי [כשתדבק בי] ירבו ימיך. כלו' שימיך יהיו מרובים. ויוסיפו לך שנות חיים שהם שנים טובים של פרנסה ועושר:

שמא לרעתכם נתתי לכם התורה. הכוונה דאי' בתנחומא סדר נח סי' ג' שלא רצו ישראל לקבל תורה שבע"פ עד שכפה עליהם הר כגיגית. וכוונת ישראל שלא רצו לקבלה לא היתה רק מאהבתם את ה'. באומרם מי יעצור כח לעמוד בכל דקדוקי תורה שבע"פ. וז"ש שמא לרעתכם נתתי לכם התורה היינו תורה שבע"פ שעליה נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב יא) וכתיב (שם כח) ולא תמצא בארץ החיים. פי' ולא תמצא אצל מי שיבקש עונג תאוה וכבוד וגדולה בעוה"ז. וכדאי' בתנחומא ע"ש. תדעו לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שתזכו על ידה לשכר עולם הנצחי. שאני יודע שתוכלו להשיגה ולקיימה. ואפי' הסודות שמלאכי השרת נתאוו לה. מהם נעלמה. אבל לא מכם. כמו שנא' כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא:

ג  [עריכה]

ראמות. מלשון התרוממות וא' נוסף. ולכן אינו לומדה כי רם הוא משכלו. וע"כ בשער מושב החכמים לא יפתח פיהו:

במגלה. אל"ף בי"ת הכתובה על הטבלא פשוטה כמגלה (מת"כ). או פי' שהיו להמלמדים בימים ההם מגלות קטנות כוללות אלפא ביתא עם חנוך הקריאה וסיפורים ומשלים קלים לחנך בהם הילדים:

ואח"כ בספר. פי' ספר תורת אלהים:

אומר בלבו אימתי אני לומד כל זאת. מפרש ראמות מן אבן יקרה שאינה מצוייה כמו ראמות וגביש. כלו' כל חכמה דומה לכסיל כאבן יקרה לומר איך אעסוק בתורה מתי תעלה בידי אבל החכם שונה היום מעט ולמחר מעט:

לככר שהיה תלוי כו' לא אחד כו' שונה פרק כו'. והנמשל על השגת התורה שבלתי הלימוד מעט מעט א"א להשיגה בשום אופן שהוא נעלה בשכלו. אך אחר שירגיל בה מעט מעט אז יכנס בלבו ונקשר הפרטים כולם ויוצא הכלל מהם עד יעלה אל השגה רמה:

ואם נפלאת היא ממך. פי' מסבתך שאתה עצל להתייגע בהם היטב. והכי דריש קרא לא נפלאת היא. ואם נפלאת היא ממך מסיבתך. והוא ע"ד שאמרו בב"ר פ"א סי' י"ט כי לא דבר רק הוא מכם (דברים י) ואם רק הוא מכם. למה שאין אתם יודעים לדרוש בשעה שאין אתם יגעים בו:

ד  [עריכה]

כי חיים הם למוצאיהם. ולכל בשרו מרפא:

קילורית לעין. בויק"ר פ' מצורע איתא ומסקרות עינים ריש לקיש אמר בקילורית אדומה. ופי' הערוך כחול אדום ודומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע:

מלוגמא. בלשון יוני ורומיי רטיה ומזור שגיאה בתבנית:ממ: התו / אינו חוקי בסוף קישור(מוסף הערוך):

כוס עיקרין. מין רפואה היא:

מלוגמא למכה דכתיב כו' לבני מעיים דכתיב ושקוי לעצמותיך. בעירובין פ"ה אי' חש בבני מעים יעסוק בתורה שנא' רפאות תהי לשרך. חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנא' ושקוי לעצמותיך:

למי שמוציאן מפיו. כי באמת א"א למוצאן כי אם ע"י התגלות הפה לדבר בהם שעי"ז יוציאם מהכח לפועל. וא"כ ההוצאה והמציאה אחד הוא במובן:

לאחרים. וזהו למוצאיהם למוצא אותם החוצה ללמד לאחרים. כי מתלמידיו יותר מכולם. כי עי"ז יתרחב הדבר ויצא הדין לאמיתו:

למי שממציא אותה. פי' למי שגומר כל המצות כולם. מנין שנא' (דברים ח) כל המצוה עד שתכלה כל המצות. דכל משמע כל המצות ואיך יאמר מצוה בלשון יחיד. אע"כ שפירושו שיעשה מצוה אחר מצוה עד שתכלה כולם. כי האדם אינו עושה כל המצות ביחד רק זה אח"ז במועדו ובזמנו:

לרמ"ח איברים שבו. שרמ"ח מצות עשה הם כנגד רמ"ח איברים. וזהו שסיים שם בכתוב כל המצוה למען תחיון ורביתם וגו':

הרי כי המצוה הזאת. הכוונה כמ"ש הבחיי וז"ל כי המצוה הזאת מאמר זה על התורה כלשון כל המצוה. וכתב הא"א זה המאמר וגם האחרים הבאים אחר זה. שבאים להזהיר את האדם שאם יעשה מצוה שיגמור אותה. רבינו בחיי אין גורס אותם כי אם בסדר עקב על פסוק כל המצוה. שעל פסוק כל המצוה שייך שפיר הדרש הזה שהתורה רפואה לכל הגוף משום שכתוב שם כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם:

ד"א כי המצוה הזאת א"ר חייא כו'. אפשר שס"ל כרבי יוחנן שם בסנהדרין שאפי' לא למד אלא חק אחד ניצול מדינה של גיהנם. לכן מפרש כל המצוה שיגמור כל המצוה. וכן פי' כי המצוה הזאת לומר שיגמור אותה המצוה ודרש המצוה לשון מצוי. שימצה זאת המצוה שהתחיל לעשות:

גורם שיקבור אשתו ובניו. כלו' שנהרס ביתו. לפי שיותר קשה מי שמתחיל ואות הוא שמכיר ומחבב את המצוה. ואח"כ אחר שאינה גומרה אות היא שמבזה ואז יענש ח"ו:

וכתיב וימת ער ואונן. ואי לאו האי חטא דיהודה לא היו נענשים כיון דלא היו רק בני ז' שנים כמפורש בס"ע ולא היו בני עונשין (רש"א):

על שמו שגמר. אף שלא התחיל בה. מאחר שע"י גמרו נגמר הדבר בשלימותו:

שנא' ויקח משה את עצמות יוסף עמו. וליכא למימר על ידי שלוחו כמו ויבן שלמה את הבית דא"כ עמו למה לי:

וע"י שלא הכניסן לא"י כו'. ולא נענש על זה משום דאנוס הוה וכדפרש"י בפ"ק דסוטה (יפ"ת):

ולמה קברו אותו בשכם:. משום דשכם מקום מוכן לפורענות כדאי' בפ' חלק. לכן קשה ליה למה קברו אותו בשכם:

אמר להם יערב עליכם. ובנמשל הוא אמת שאתם קיימתם גזירתי ע"י מכירת יוסף ועבדום וענו אותם וגו'. אבל עכ"פ החזירו הקנקן היינו עצמותיו למקומו:

בשכם מכרו כו' אחיך רועים בשכם. פרש"י ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם ונקרא על שם שכם:

הוי כי המצוה הזאת. וסופו כי קרוב בפיך ובלבבך לעשותו. כלו' להתחיל ולגמור שזה בלב בהתחלה והפה בגמר:

ה  [עריכה]

אם קריתם את התורה. וזהו בפיך ובלבבך לעשותו שמסיים הכתוב שמוסב על לימוד התורה בפה:

מצוה אתם עושים על עולמי. משום שקשה דה"ל לכתוב כי התורה הזאת. להכי דרשו שאם יקיימו את התורה יהיו עושים מצוה עם העולם:

דבר קשה. דבר קשה הוא לומר שאין לו להקב"ה תורה אחרת (מת"כ). ולפי דברי המדרש שמסיים כך אמר משה כו' משמע שהמצוה הוא על משה וישראל. יתכן לפרש דבר קשה. הכוונה שקשה לפרש תיבת המצוה שאמר משה על עצמו. שמשטחיית הפסוק משמע שהכל הוא דברי ה' שאמר כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום וגו':

ו  [עריכה]

משה אחר עומד כו' שלא נשתייר כו'. כלו' שלא ידומה כי אינה נצחית רק שהיתה כפי הדור ההוא. ואח"כ תהיה התורה על אופן אחר. ולא כן כי לא נשתייר עוד תורה אחרת כי היא נצחית עומדת לעד ולדור דור והיא משלמת את כל הדורות. וזהו לא בשמים היא כלו' לא ימצא עוד דוגמתה בשמים שיאמר מי יתן ויעלה איש בשמים ויתנה לנו:

וכל כלי אומנותה נתנה. כל המדות טובות שצריכין לתורה ניתנה כדמפרש. שאין דבר פרטי שאינו מרומז בתורה וכל עניני המדות והצדקות והעניות באות ממנה:

באוסטרולוגין. החוזה בכוכבים מפני שצריכין ליטרד הרבה בחכמה ההיא. כי אי אפשר לבא לחכמת התורה כי אם בהעמיק רק בה:

כשהייתי נכנס לבית המים. שאז אסור להרהר בדברי תורה:

רבינו משה כו'. אף שמשה אמר הכל ביחד. עכ"ז אחר שאמר משה ככה משמע שאמר זאת להוציא מלבן. אחר שאמר תחלה לא בשמים היא אז בוודאי ישתוממו ויחשבו להיכן היא לכן תיכף אמר להם כי קרוב וגו':

שבעה דברים אמר שלמה על העצל. כי העצל שאמר שלמה בכל דבריו נאמר על העצל ללמוד ואותו קראו שמה עצל:

רבך בעיר כו' רבך בתוך המדינה. נראה שצריך להיות להיפך.רבך במדינה כו' והוא משיב כו' מתיירא אני מן הארי שבדרך מנין שנא' אמר עצל שחל בדרך. א"ל הרי רבך בתוך העיר כו':

הדלת תסוב על צירה. פי' הדלת של רבו תסוב על צירה. ומ"מ העצל שוכב על מטתו ואינו רוצה לקום לילך אל רבו:

נתנו לפניו לאכול כו'. הוא דרך צחות להורות שכל כך גברה עצלותו עד שיתעצל אף לאכול. והכוונה שמתעצל לעמול לאכלו ולהבאת טרפו אף בדבר נקל כמו מצלחת לפיו. וכל זה משל ודוגמא למואס במלאכה.

זה שאינו לומד תורה בנערותו. דרש מחורף לשון נערות כד"א בימי חורפי (מת"כ). והכוונה שבנערותו שהאדם הוא גשמי חמרי צריך טורח גדול שיקבל התורה. ונקרא זה חרישה. כי החרישה הוא מכין האדמה לקבל זרע. וכן צריך האדם לטרוח עד שיקבל השכל ולכך אמר הכתוב מחורף עצל לא יחרוש. ושאל בקציר ואין הקציר היא הזקנה שאז השכל נעשה שכל נבדל מן הגוף כמו שנבדל התבואה מן האדמה ע"י קציר (נתיבות עולם):

מה שאמר משה היה גדול מכולם. וזהו שהוא בפיו ואין מוציא אותה אל הפועל. וז"ש כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך היינו כשלומד על מנת לעשות שאז הספיקו בידו ללמוד ולעשות ובשביל כך התורה היא קרובה לו בתכלית הקורבה. מ"מ לא יהיה עצל מלהוציא אותה מכח אל הפועל שיוציאה מן הפה (הנ"ל):

הוצא דבר מתוך פיך. כלו' אם תרגיל עצמך לדבר בזה אזי קרוב ונקל מאד להשיגה:

ז  [עריכה]

שאין בריה מכיר את בתי. כן התורה אין בריה מכיר מעלתה ורום השגתה שנא' ונעלמה מעיני כל חי. מעיני כל חיות הקודש כדלעיל ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף