עץ יוסף על בראשית רבה/צג

עץ יוסף על בראשית רבה צג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה צג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  

א  [עריכה]

בני אם ערבת לרעך. משום דדריש האי קרא בסמוך ביהודה מייתי ליה הכא. ומפרש ליה מעיקרא כפשוטו. ומייתי הא דאמר רבי חנינא ברח כו':

ברח מן הפקדונות. והיינו כדאמר בסמוך לית שמיא פקדון אלא פק דין. והטעם לפי שמביא עצמו לידי מריבה ושבועה:

ומן המאונין. דהיינו שלא ילמדוה למאן דדילמא כי גדלא מתחרטת (תוספות):

ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו. מפרש בגמרא דהיינו כערבות של ציון דאמרי שלוף דוץ. ופרש"י של ציון שם מקום שמניחים הלוה ותופסין הערב:

הדבק בחליצה. מוקי לה בגמרא כאבא שאול דאמר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם ד"א כאילו פוגע בערוה וקרוב בעני להיות הולד ממזר:

ובהפרת נדרים. כרבי נתן דאמר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן והילכך מצוה להפר נדרו:

ובהבאת שלום כו'. כדכתיב בקש שלום ורדפהו:

בני אם ערבת לרעך זה יהודה. שנרמז בזה ענין יהודה ללמוד ממנו תוכחת מוסר לדורות איך דבר הערבות מוכן לידי תקלה ושומר נפשו ירחק ממנו:

ויגש אליו יהודה. כי הגשתו היינו לנשק רגליו. ובאומרו בי אדוני קיבל עליו מלכותו ואדנותו (יפה תואר):

ב  [עריכה]

זה יהודה ויוסף. ר"ל שנרמז בזה ענין יהודה ויוסף (ועיין ביפ"ת):

זה נתמלא עברה. ופי' עברו מל' עברה לא לשון העברה כי המלכים הנועדים אין דרכם לעבור אלא לעמוד במקום אחד:

זה נתמלא עברה ע"ז כ'. כדאמר בפ' זו שכעס יהודה ושאג בקול גדול כ' ויוסף בעט בעמוד כו':

ויתמהו האנשים. בדרך ג"ש מייתי דכן תמהו הן אותם שנא' בהם ויתמהו. וכן הוא מה שהביא מכי נבהלו מפניו:

רעדה אחזתם שם. ע"י שבקש יהודה להרוג וכדלקמן:

אלו עם אלו. יאי למלך להתווכח עם מלך ואנו מה איכפת לנו כי לא יאות להדיוט לעמוד במקום גדולים כמכריעים ביניהם או כמסייעים לאחד מהם. וזהו דכתיב כאן ויגש אליו יהודה כי הוא הקרב אליו להיותו מלך:

אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף. ר"ל כי ענין זה יצדק ג"כ ביהודה ויוסף ואולי סמך המדרש על הא דכתיב קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה וגו' ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף וגו' וקרב אותם אחד אל אחד וגו' (הרש"ש):

ג  [עריכה]

כתיב תפוחי זהב כו'. בעי לפרש השתא ויגש לשון נגישות ולחיצה כמו בשי"ן שמאל. והכוונה כי בטוב טעם טענותיו דחק אותו עד שלא יכול להתאפק ונענה לו. ולהכי מייתי האי קרא לומר שדברי יהודה היו נכוחים דבר דבור על אפניו (יפה תואר):

חזורין דדהב בגו דיסקרין דכסף כו'. כלו' כפתורי זהב שהם כתפוחים בגו דיסקרין דהיינו כלים של כסף שהכפתורים מוטמנים בתוכו שברו נראה כסף ותוכו הוא זהב החשוב יותר. וכן הוא דרגת החכם המדבר דבר על אופניו כאופן העגול המראה פנים לכל צד שכן דברי יהודה נראים פנים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף. כי אע"פ שכפי הנגלה היה מדבר עם יוסף דברי פיוסים. מ"מ רמז בו ג"כ דברי קנטור:

ד  [עריכה]

כתיב מים עמוקים כו'. מפרש לשון ויגש שעמד על דעתו של יוסף ודבק בה. וזה יתואר בקורבה כאילו הדעות והלבבות קרובים זא"ז. ומייתי קרא מים עמוקים וגו' שענינו שעצה שבלב זה תושג לזולתו בחכמה כדמפרש ואזיל לבאר עמוק כו' כמו שמי הבור ידלו ע"י קשר חבל בחבל כן ע"י חיבור הטענות והשאלות משיג האדם מה שבלבו של חבירו. וכענין יהודה שעם היות יוסף מסתיר עצה ולא רצה להתגלות לאחיו אלא לצערם. מ"מ ע"י טענות יהודה הוצרך יוסף לגלות ענינו (יפה תואר):

נימא. חוט:

משיחה. חבל דק:

ה  [עריכה]

הנה ימים באים כו'. דריש שרמז בזה ענין יהודה ויוסף שנועדו יחדיו וזה סימן על העתיד להתאחדות המלכות של יהודה ואפרים. שכל מעשה האבות והשבטים סימן על הבנים:

חורש זה יהודה. בילקוט מסיים דכתיב (הושע י יא) ארכיב אפרים יחרוש יהודה:

והנה אנחנו מאלמים אלומים. שהכוונה בזה שתבואותיו נשמרה ושלהן מתרקבות כדעיל פ' פ"ד. וא"כ הוא הקוצר לבדו כי זולתו לריק יגעו והרי כאילו לא קצרו:

אלו השבטים. משום שדורש קרא הנה ימים באים ביהודה ויוסף שהגישו ונועדו יחדיו הביא אגב זה סמך גם כן מאמר השבטים מלכים מדיינים אלו עם אלו במאמר והטיפו ההרים עסיס:

אלו השבטים. שבכ"מ הגדולים נקראים בשם הרים כדדרשו חז"ל אין הרים אלא אבות. ונטפו שפתותיהם עסיס כלו' דברים נוחים וטובים כיין עסיס ולא יצאו לריב מהר (מתנות כהונה):

הגשה למלחמה. לערון עמו דין וטענה. או מלחמה ממש וכדלקמן ועיין לעיל פ' מ"ט סימן י"ג:

ר"א פשט להון. כן צריך להיות וכן הוא לעיל פר' מ"ט ובילקוט ור"ל שלמד להון כסדר בלא פלוגתא:

בי אדני בי ולא ביה. אע"ג דבי בכ"מ ל' בקשה. מ"מ דריש דרמיז ביה נמי הא בי ולא ביה כלו' בי תמצא כל מה שאתה רוצה ולא בו בבנימן. והוא מ"ש אח"כ ישב נא עבדך תחת הנער:

אם לממלא מיא כו'. להיות שואב מים אנכי טוב ממנו. אם לשמש אנכי טוב ממנו ואם לבקע עצים אנכי טוב ממנו:

בייה. דרש בי לשון בייה שהוא ענין זעקה ותרעומות על דבר עוות הדין:

וכי זו היא השמת עין כו'. שאמרת ואשימה עיני עליו שפירושו אשים עיני השגחתי עליו לטובה. ומצד זה אפי' אם היה פנים קצת לחייבו היה ראוי לך להפך בזכותו לקיים הבטחתך. ועכשיו נהפך הדבר לסמיות עינים שאע"פ שאתה מרגיש שדבר זה היה עלילה עליו מאת אחד מאנשי הבית. אתה מעלים עין מראות במראות המשפט. ואין לך עוות הדין גדול מזה:

בנימוסים שלנו כו'. לאו דיהודה קאמר האי לישנא אלא הוא לישנא דר"ס שהביא ראיה ממש"ה בענין זה בנימוסין שלנו. וס"ל דמסתמא בזה כך היה הדת גם בדין ב"נ כי הוא נימוס שכלי כי בהיות לו לשלם מדוע יהיה נמכר לעבדות. וזה שאמר יהודה בייה אתה מעביר עלינו לקחתו לעבד שלא כדין (נזר הקודש):

וזה יש לו לשלם. ולמה אתה רוצה לקחתו לעבד כנ"ל ואע"פ שגם הם אמרו הננו עבדים לאדוני. ולא אמרו אלא דרך פיוס. אבל בטחו באדוני הארץ שיעשה משפט לא יקחם לעבדים:

יכנסו דברי באזניך. לשום לב לדברי לעשות רושם על לוח לבך. באשר אני איני מדבר לתועלתי לבד כי אם גם לתועלתך להצילך מניזקין ופגעים רעים. ובא לבאר מה התועלת שיש לו בזה. וע"ז אמר זקנתו של זה כו' (נזר הקודש):

הזהר שלא ילקה כו'. קרוב לומר דהא אתיא כמ"ד בסמוך שא"ל מה פרעה להוט אחר הזכרים כו' כלו' שחשדו שלקחו למשכב זכור לכן אמר כי כמו שלקה פרעה ע"י זקנתו של זה בעבור שרצה לטמאה אף אותו האיש ילקה בצרעת בבואו לטמאו לבנימן (נזר הקודש):

ומן תמן מייתית לה. כלו' ילפינן לה מעם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה כדלעיל פ' ע"ד:

כאן בשביל זכר. ר"ל שחשדו שלקחו בשביל משכב זכור. וז"ש ליה אם להלן בשביל דינה שהיא נקבה שדרכה בכך כך. כאן בשביל זכר שאין דרכו בכך עאכ"ו:

על חיבת העין בא. ר"ל על בנימן שהוא חיבת העין שעיני אבינו עליו שהוא לבדו נשאר מאשתו העיקרית:

שנא' חופף עליו. וכדתני בפ"ק דיומא מה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קה"ק ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימן ובה מזבח בנוי ובנימן היה מצטער על זה בכל יום שנא' חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימן הצדיק ונעשה אושפיזין לגבורה שנא' ובין כתפיו שכן:

ו  [עריכה]

דבר אני מוציא מבפנים כו'. פירוש דבר אני מוציא מבפנים היינו שערות לבו כדבסמוך. ועל ידי זה ימיתם בכעסו. ומכניס דבר והיינו שישים דבר בארצם. ר"ל שיהרוג יושביה. ומיתורא דנא דרשוהו כמו נא בחולם. והיינו מצרים דמתקריא נא אמון. ודרשו ידבר לשון דבר (יפה תואר) והנזה"ק גרס דבר אני מוציא טפי. וכן הא גיר' הילקוט:

כליו. בגדיו:

עששיות. חתיכות:

כאבק. שהיה מכתתן בשיניו:

מה פרעה גוזר ואינו מקיים. כך מוכתב בסקרירון של פרעה שאין עבד מולך כדלעיל פ' צ' וכשהמליך את יוסף עבר על נימוסו. וצריך לומר שפרעה זה הוא שגזר החוק הזה. ואתי שפיר ואינו מקיים (יפה תואר):

אף אתה כו'. שגזרת שלא יכנס אדם בשתי חמורים כדלעיל פ' צ"א סי' ד' והטעם שלא ימכור אדם לחברו תבואה ובטל הגזירה כשעכבת את שמען ונתת לנו את חמורו טון בר. וגם נכנסו עם חמור שמעון למצרים כהיום. וא"כ בטל זו הגזירה:

פרעה להוט אחר הזכרים. אולי שהיה מוחזק בכך. או שחשב שעל כן נתן עיניו ביוסף שהוא יפה תואר. וכמו שמטעם זה חשד את יוסף שחמד את בנימן וכדאי' בתנחומא וז"ל כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה ואת מחמדו להיות לך לעבד (יפה תואר):

מה פרעה מלך כו'. וה"פ כי כמוך וכפרעה דהיינו אני ואבי. וזה שא"ל יהודה ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני להתווכח עמך. ואל יחר אפך בעבדך לומר כי גנאי לך להתווכח עם הדיוט. כי הרי יש כמוך וכפרעה היינו אני ואבי. וא"כ גם אני משנה כמוך:

כך אבא מלך כו'. לאו מלך ממש. כי לא מצינו זה. אבל הכוונה שהוא נכבד מאד כמלך בארץ כנען כי המון עם חולקים לו כבוד כמלך בארץ כנען:

ממך אני מתחיל כו'. והיינו כי כמוך כפרעה. וזה בעבור ששלח פרעה גבורים מחיילותיו להלחם ביהודה וסייעתו כדלעיל פ' צ"א:

היה מניחו. כי אינו נמצא שם ועד שימצאנו יראה יוסף אם יעצור כח בגבוריו לעמוד כנגדו. ואם יראה כי לא יוכל. אז יתן להם את בנימן (יפה תואר):

רמז למנשה כו'. כי אחר שנגש יהודה לנגדו לבא בכח המלחמה מאז רמז יוסף למנשה בנו להראות כנגדו גם כן כח תוקף עוצם גבורתו דהוה רפש חד רפש פי' בעט בעיטה אחת ברגלו על הארץ וחרדה ונזדעזעה כל הפלטין עד שנבהל יהודה בפניו ואמר דין רפש מדבית אבא פי' בעיטה זו מעין גבורת בית אבא שהיו גבורים מאד. ולא יהיה לו כח להתגבר עליו בכח המלחמה. ולכך הוצרך שוב לדבר דברים רכים דברי בקשה. והיינו דמסיק כיון דחמא כו'. פי' כיון שראה יהודה הדבר כן התחיל לדבר דברים רכים:

ז  [עריכה]

ד"א ויגש אליו יהודה. מיתי סמך מהחכמה תעוז לחכם. דמשמע לפי הדרשא שעמדו אחיו כנגדו וחכמתו עמדה לו:

החכמה תעוז לחכם. דרישש שרמז ליוסף עם עשרה אחיו. ומ"ש והחכמה תעוז לחכם פי' זכותו אשר זו היא החכמה האמיתית. כאומר הן יראת ה' היא חכמה. ועיין ביפ"ת:

בנימן אתה תפוס כו'. אמר זה לבנימן את תפוס מרצונך שראה שאינו מעכב כי ידע שגם בנימן היה גבור. והיפ"ת כתב וז"ל וקרוב בעיני דגרסינן בנימן אחי תפוס. ועם יוסף מדבר ולפי שאמר ואתם עלו לשלום אמר מה זה שלום אם בנימן תפוס. והוא מ"ש בסוף פ' צ"ב:

וקפץ מארץ כנען. בסוד קפיצת הדרך הידוע לקדושי עליון. ולכן לשעה קלה קפץ ת' פרסה עד שבא לארץ מצרים למען איש את אחיו יעזורו כדוגמא עתידה כי ביהודה היה כלול כח משיח בן דוד שבא מזרעו. ובחושים בן דן נכלל שרי' משבט הדני אשר יתלוה לעתיד עם משיח בן דוד במלחמה כמבואר בזוהר סדר ויחי ובזוהר בלק (נזר הקודש):

אמר איוב. כלו' בספר איוב כי האומר אליפז היה (יפה תואר):

תלמים תלמים. כמו תלמי המחרישה:

ליש אובד. מבלי טרף זה יהודה. שנקרא גור ארי' והארי' נקרא ליש ג"כ. ועי' ריש מדרש איכה. ופירש אובד מבלי טרף שראה עצמו נאבד כי אין לו מחילה והוא כליש שהוא אובד מבלי טרף ומוסר נפשו להביא טרפו. ובני לביא יתפרדו אלו אחיו שהפרידו בארץ ועשאוה תלמים תלמים:

שמא ימחול לי הקב"ה כו'. כשאמסור עצמי על בנימן אף שלא אוכל להצילו מ"מ אפשר שימחול לי הקב"ה על אותו ערבות:

אני מביאו לך ובני לביא יתפרדו אלו אחיו באותה שעה. כצ"ל וכן הוא בילקוט:

שני שלטונים זולגות דם. פי' שני עינים. ונקראו שלטונים כי אחריהם הגוף נמשך. וי"א שנקראו שליטים שהם שומרי הגוף (יפה תואר) או שהוא נמשך למטה וי"א כמין שלטי הגבורים וחמשה לבושין היה כו'. ופי' שהיה לבוש על לבו למעלה מחמשה לבושים כמין שלטי הגבורים (שקורין פאנציר) וכשהיה כועס היתה הנימה שבלבו בוקעת כל בגדיו עם השליטים שעליו. נימא פי' שער:

אחז יהודה חרבו. שאע"פ שראה שיוסף גבור ממנו. לא השיב אחור ימינו דדעתו למסור א"ע עליו כדלעיל:

ודאי זה ירא שמים. לכן אינה נשלפת ונתן לו ה' כח כמו לי:

ח  [עריכה]

מתחלה בעלילה באת כו'. דלהכי קאמר אדוני שאל את עבדיו היש לכם אח וגו' לומר כי כל זה היה לגלגל עליהם עלילות:

כמה מדינות ירדו. אלא מסתמא מפני שראה עשרה אחים בחורי חמד לבושי מכלול נתן עיניו בהם לקנותם לעבדים (יפה תואר):

לישא את אחותינו. ורוב בנים הולכים אחר אחי האם:

אעפ"כ לא כסינו ממך. והיינו ונאמר אל אדוני יש לנו אב זקן וגו':

פטיט. פי' דברן ומשמיע קול:

מפני מה לא עשית כן. כמו שאתה מתחסד עתה על שנתערבת להיות מנודה ואינך רוצה להיות במכשול למה לא חשת לנפשך ג"כ מלחטא במכירת האח ולצער האב (יפה תואר):

ואמרת לו טרוף טורף כו'. מסברא קאמר הכי ונקט לישנא דקרא אע"ג דיהודה לא קאמר בלשון זה אלא יעקב אמרה (יפה תואר):

אני אחריב ג' ותשעה אחיו כ"א אחד הרי י"ב. ואילו בנימן לא חשיב כי היה חבוש לעבד ולא יוכל לצאת (יפה תואר):

א"ל אחיו יהודה מצרים. יש נוסחאות א"ל יוסף יהודה כו' (א"א):

תחריב את כל העולם. כי כל העולם עתה תלוי במצרים לשבור רעבונם. ואם נלחמים אתם יקומו כל אנשי העולם כי הכרתנו מחייתם. או אמרו כן דרך רחמנות. כי יש לחוס על עיר אשר יש בה הרבה ב"א כמעט כל העולם שם:

באותה שעה ולא יכול כו'. פי' שלא יכול להעמיד עוד את עצמו מלהתגלות מפחד חורבן מצרים ופי' לכל הנצבים עליו שלא יכול לסבול עוד הנצבים עליו והוצרך לקרוא להוציאם מיד כפירש הראב"ע:

מוטב שאתודע להם. שאהא נודע להם:

אני אקראנו ויבא. ותמצאו בדאן:

אני יוסף אחיכם. ל"ג אחיכם כי במאמרו הראשון לא אמר אלא אני יוסף (יפה תואר):

מיד פרחה נשמתן. מרוב הבושה ואגדה פתאומית. שנבהלו לקולו בחשבם כי כן הוא. וכשנתיישבו בדבר אמרו כי זה מתחבולותיו ולא האמינו בו (יפה תואר):

פרחה נשמתן. ובנתחומא אי' עשה הקב"ה נס וחזרה נשמתן:

ולא האמינו לו עד שפרע. פי' הרא"ם דמגשו הנה הוא דמפיק לה שפי' גשו הנה שיתקרבו אליו כדי שיראה להם מילתו. דאל"כ מה צורך להתקרבות הנוסף הזה. וכן משמע לקמן:

שפרע. גלה בגדיו עד המילה:

ט  [עריכה]

על בניה של רחל. ומזה הבין יוסף שכבר שב יהודה בכל לבו לאהוב בניה של רחל:

נותן נפשו על אחיו. ומעתה ראוי להיות מלכם כבראשונה קודם שהורידוהו מגדולתו כיון שהוא עומד בפרץ:

על אחיך. אם יבא לידי:

לא עשה יוסף כשורה. שהוציא כל איש מעליו שאילו בעטו בו ברב כחם מיד היה מת. קודם שיספיק להתוודע להם. שבמרירות נפשם כשראו אותו יחידי היו מוסרים נפשם להרגו:

אין אחי חשודים על ש"ד. שב"נ מצווים על ש"ד. אע"פ שאמר יהודה שיהרגנו כדלעיל גזים ולא עביד (יפה תואר):

אין אחי חשודים. וא"כ כהוגן עשה שהוציא כל איש מעליו כדי שלא יתביישו אחיו בפני המצרים:

י  [עריכה]

ברדלא. בן איש ששמו היה דלא או ע"ש מקומו פי' בירו' אנשי ברדלא:

ויוכיח כל או"א כו'. שהאיש אשר מלא אותו אלהים בחכמה ותבונה ראוי הוא שיעבוד ה' בתוספת עבודה במעלה יתירה מהזולת כפי יתרון השגתו עליהם:

עאכ"ו. שלא יוכלו לענות:

יא  [עריכה]

הראה להם את המילה. דאל"כ הגשה זו למה:

וישמני לאב לפרעה לפטרון כיסליון. כצ"ל. אב הוא לששון קיסרית בשם המושאל כי אב ממש נקרא בל"י (פאטער) ונשאל גם כן בשינוי קצת פטרון לכל מי שמגין ועומד בפני שאר ב"א כמו אב לבניו. והמלך על עמו. כן יוסף היה מגין ומציל לפרעה ועמו מן הרעב ולזה הזכיר שניהם לפטרון כסיליאון להורות כאמור. וכדאיתא בירושלמי פרק הרואה דבסיליאוש הוא קיסר. ופטרון נגזר מן פטירא בלשון יון שהוא האב כנ"ל:

לאדון לרבון. להנהיג הבית כמו על כל רב ביתו:

מושל שליט. שיכול לגזור עליהם. כמו לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. ונאמר ויוסף הוא השליט על הארץ. והכוונה הנהגת ביתו והנהגת המדינה כולה. שכל אלו היו מסורות ביד יוסף מפרעה (יפה תואר):

שלא תעמיד את השעה. דרש אל תעמוד כמו אל תעמיד. ופי' שלא תעכב את השעה הזו שהיא עת רצון ויש לאל ידך לבא. ואם תעכב שמא יארע לך אח"כ איזה אונס שלא תוכל לרדת. ויתכן לפרש שלא יעכב השעה שהיא עת רעבון כי ברדתו תעבור הרעב ולא תתעכב כמ"ש בפ' פ"ט שכשירד יעקב למצרים נסתלק הרעב (יפה תואר). או פירושו אל תעמיד את השעה כלו' היות עכשיו לי עת רצון שהשעה מששחקת לי להיות מושל הארץ ויש לאל ידי להושיבכם במיטב הארץ תמהרו לבא מיד. כי מי יודע מה יולד יום (נזר הקודש):

ובלה"ק. וזו ראי' שאני יוסף שזה הלשון לא נמסר כי אם לבני ישראל מדור הפלגה ואילך. ולא נתפשט לה"ק לאו"ה אלא ממתן תורה ואילך מהעתקת התורה. ומתחלה כשהיה המליץ בינותם זה לא היה אלא בשפת כנען שאינו לה"ק ברור וטהור (נזר הקודש):

יב  [עריכה]

ששני מקדשות. דבהמ"ק איקרי צואר מכל הני טעמי דאי' בחזית פסוק כמגדל דוד צוארך ע"ש:

בחלקו של בנימן. שבחלקו היה בנוי אולם והיכל ובית ק"ק כדתניא בפ"ק דיומא:

עתיד ליעשות. לא קאמר הכא ליבנות כדלעיל. משום דלא הוה בנין גמור אלא אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה כדאי' בזבחים:

ועתיד ליחרב. ואז נפלו קהל ישראל ביד פלשתים:

ד"א ויתן את קולו בבכי השם שלא פייס כו'. נ"ל דה"ג ד"א ויפול על צוארי בנימן אחיו ויבך וגו'. וס"ל שהבכיה זו אינה צער אלא של שמחה וז"ש כשם שיוסף פייס כו' כלו' שבכי יוסף הוא של שמחה בהמצאו עם אחיו ועי"ז נתפייסו אחיו בהכירו כי הוא שש ושמח עמהם. כן הוא הבכי שמתוכו ישראל נגאלים. ולפ"ז ובתחנונים אובילם לשון חנינה ורחמים כדפירש הרד"ק. וכל מעשה האבות והשבטים סימן לבנים (יפה תואר):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף