יפה תואר על בראשית רבה/צג

יפה תואר על בראשית רבה צג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה צג

פיסקא: א  ב  ג  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  

א  [עריכה]

אם ערבת לרעך וגו'. משום דק"ל בקרא למה כתיב ויגש אליו יהודה הלא כל אחיו היו לפני יוסף. וגם כבר השמיע יהודה קולו לפניו באמרו מה נאמר לאדני מה נדבר וגו'. לכן מפרש כי נגש אליו להדבק בעפר רגליו וכדמסיים:

זה יהודה. פי' דהכתוב הזה נתקיים יפה ביהודה. אבל עיקר הכתוב הוא תוכחת מוסר לכל בני אדם. ולפ"ז מדריש לרעך בשביל רעך וזה בנימין אחיו:

ב  [עריכה]

כי הנה המלכים נועדו. בא לתרץ למה נגש יהודה דוקא. ולפי הדרש הזה נגש יהודה למלחמה. ויען כי יהודה היה מלך יאות לו לגשת לפני מלך אחר. ומענין זה הוא גם הדרש אחד באחד יגשו כי שם יגשו הבהמות והלויתן שזה מלך בחיות וזה מלך בדגים וכמ"ש בפסיקתא ורוח לא יבוא ביניהם אין רוח אלא מלאכי השרת. כי בהגשת המלכים לא יתערבו גם מה"ש. ומעין זה מביא פה כי השבטים לא התערבו בזה כאשר נגש יהודה אל יוסף:

ג  [עריכה]

כתב תפוחי זהב וגו'. ולפ"ז בא לפרש ויגש מלשון לחיצה ונגישה וכמו לא יגוש את רעהו והכוונה כי בטוב טעמי דבריו דחק ולחץ אותו ולא יכול להתאפק מלהשיב על דבריו. וזה שמביא כי דברי יהודה היו דברים נאמרים על אפניהם ויתכן כי לטעם זה מייתי נמי קרא בסימן שאח"ז מים עמוקים וגו' וכמו דמסיים כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו:

תרגם עקילס. אינו אונקלוס הגר דאונקלוס לא תרגם אלא התורה. וגם יונתן בן עוזיאל שתרגם הנביאים אפשר שלא תרגם הכתובים משום דיש בהם קץ משיחנו וכדאיתא בפ"ק דמגילה. והטעם הוא משום דאונקלוס ויונתן תרגמו ע"פ הקבלה. ולכן לא תרגמו הכתובים כדי שלא יתגלה הקץ. אבל תרגם עקילם אינו רק לפרש הענינים כפי הסברא כתרגומו של רב יוסף בכתובים:

ה  [עריכה]

חורש זה יהודה. אגדה תמוה זו הולידה בלבב רי"א בפירושו לנביאים הרעיון לומר כי בא לרמז אשר המלכות יתאחדו יחד לעת היעוד. אבל לפי פשט המדרש נראה כי בא לרמז אשר יהודה היה המתחיל בכל דבר ויוסף היה הגומר והמשלים. וכמו החורש הוא המתחיל והקוצר הא הגומר. וכנגד הרעב אשר יוסף הי' המשביר לכל הארץ וזה ההשלמה והגמר היה יהודה המתחיל כי בעצתו נמכר לישמעאלים והורד מצרימה. וע"ז סובב הדרש ונגש חורש בקוצר. וכנגד ירידת ישראל למצרים גם זו היה יהודה הסבה בהורידו את יוסף למצרים. ויוסף היה המשלים שאמר רדה אלי אל תעמוד. וע"ז ודורך ענבים כמו הדורך בקשת שהוא המתחיל במלאכה. ויוסף היה מושך הזרע והורידו למצרים:

ו  [עריכה]

בי לא ביה. אבל לא בכל מקום נוכל לפרש בי למלת הגוף. ויתפרש בכל מקום ומקום לפי ענינו. וע' בזה בראב"ע וברמב"ן:

לסמיות עין. פי' כי אמר ליוסף אשר כל הדבר הזה עלילה היא מאחד מאנשי ביתו. ויוסף יסיר עינו מראות משפט צדק:

בנימוסיות שלנו כו'. וזה הוא הבייה והחמס אשר יש לנו לצעוק עליך. ואע"פ שגם הם אמרו הננו עבדים לאדני, יש לומר שאמרו כן רק לדרך הפלגה:

זקינתו של זה כו'. ומונה פה שלשה דברים הנכונים לו לעכבו כי לא יקח את בנימין. האחד מצד בנימין עצמו, שה' ינקום את נקמתו ממך כמו שנקם בפרעה וינגעהו. השני מצד אביו שלא יקללך ותחול עליך קללתו כמו שחלה קללתו באמו רחל. והשלישי מצד אחיו כי לא ישקוטו עד אשר יפדו אותו. וע"ע ברא"ם:

על חיבת העין בא. יש גורסים בעל חיבת העין. בעל אכסניא. ואין צורך לזה שבנימין מקרי 'חבת העין' שעיני אביו עליו כיון שהוא לבדו נשאר לאביו. ומה שמביא את הכתוב חופף עליו כל היום עי' בפ"ק דיומא (יב.) מה שמדריש על זה הכתוב:

להוט אחר הזכרים. חשב כן על שבחר ביוסף שהיה יפה תאר. וכ"ה בתנחומא, כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדתן כך אתה ראית לבנימין שהוא יפה ואת מחמדו להיות לך לעבד:

מה פרעה מלך. ויתפרש כי כמוך כפרעה כי יש עוד אחד השוה במעלה כמוך וכפרעה. ופירושו כי גדול ונכבד הוא בארצו. וכ"ה בתנחומא כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם כך אנו גדולים במקומנו:

רפש חד רפש כו'. לא רחוק לפרש כל הענין על דרך משל ומליצה מעניני הויכוחים שאמר יהודה כי ינצח את פרעה ואת יוסף בויכוחיו ויראה לכל שהם מעבירים את הדין ויעשקו משפט. ולכן כאשר אמר ליוסף ממך אני מתחיל במה שיחזיק את בנימין שלא כדין חרד מאד כי תגלה נבלותו ורמז למנשה אשר גם הוא היה חכם לב מאד. ורפש חד רפש פי' צעד רק צעד אחד בחכמתו ובדבריו ורגז כל הארמון מרוב חכמתו. ואמר יהודה כי חכם לבב כמוהו ממשפחת אבינו הוא:

ז  [עריכה]

זו היא שנאמר ברוה"ק. והנה לעיל פל"ט מדריש זה הכתוב באברהם. ובפ' ל"ד מדריש בנח. ולכן אמר זו היא שנאמר ברוה"ק. כי הדברים הנאמרים ברוה"ק מכלכלים ענינים הרבה. ואינם כדברי בני אדם אשר רק על ענין אחד יסובו דבריו אבל אחת דבר אלהים ושתים זו שמענו. ודורש כי החכמה תעוז לחכם איננה בתחבולותיו אבל הוא בישועת ה' כי ה' יושיע לחכם. ומצי קאי על כל איש ואיש אשר חכמת אלהים בלבו. וכל אגדה זו נאמרה ע"ד מליצה מחכמת יהודה שהרגיזה את כל ארץ מצרים ברב טענותיו המחוכמות. ומחכמת ח?שים להראות את העושק אשר יעשוק יוסף וע"ז בערה כאש חמתו וגם אחי יהודה בראותם את החמה אשר העלה יהודה בטענותיו אזרו גם הם חיל ולא נדמו. ויוסף פחד פן ינצחהו לקח את העמוד של אבן אשר נצב עליו בהגידו את חכמתו לפני יועצי פרעה ועשאו גל של צרורות פי' כי הראה להם כי גם הוא חכם ויכול לפוצץ לרסיסים כל דעה ודעה וכאשר ראה יהודה כי ירא שמים הוא ואלהים בעזרו אז נכנע מפניו:

בנימין את תפוס כו'. הגיד זאת לבנימין שלא ימס לבבו כי בוודאי לא ישקוטו עד אשר יפדוהו ואולי צ"ל בנימין אחי תפוס וליוסף ידבר כי מה לנו ולשלום אם בנימין אחינו הוא תפוס וכמ"ש בסוף פצ"ב:

אמר איוב. צ"ל נאמר באיוב כי הדבר הזה אליפז אמר בספר איוב:

ח  [עריכה]

אני יוסף. כצ"ל ולא גרסינן אחיכם כי במאמרו הראשון לא אמר אלא אני יוסף לבד:

והראה להם. מילה. ע' בסוף סי' י'. ואף שיוסף נולד מהול מ"מ יש הכר בדבר:

ט  [עריכה]

היה בהם. פיוס ליוסף כו'. בא לפרש את הכתוב ולא יכול יוסף להתאפק מלהתודע לאחיו כי תחנוני יהודה ודבריו נכנסו באזניו ועשו רושם. וקרוב לזה פי' בה"ע. ומ"ש לכל הנצבים עליו פי' עד שיצאו מלפניו כל הנצבים שם. וכ"פ הראב"ע:

י  [עריכה]

אוי לנו. מיום הדין כו'. כוונתו לפרש מה שנבהלו מפניו לא היה מפני היראה אלא מפני הבושה וע' ברש"י וברא"ם. אבל בתנחומא משמע כי שתים היה בהם היראה והבושה ע"ש:

הה"ד. ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו'. ואע"ג דעד השתא לא הזכיר מכירתו ואיך אמר המדרש ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו מ"מ במה שאמר אני יוסף הזכירם היטב כל אשר עשו עמדו. ואולי מפרשים גם במה שאמר העוד אבי חי בתמיה איך חי הוא עדנה ולא מת מרוב יגונו בזמן רב בזה שנפקדתי ממנו. ולפ"ז גם זה הוא תוכחה מזכרת עונם:

ויוכיח. כל אחד ואחד לפי מה שהוא. אמר בלשון לפי מה שהוא ולא לפי מעשיו. משום שיש אנשים שיש להם התנצלות קצת על חטאם. אמנם לפי טבעם איננה כלום ויכלו להתגבר על הסבה אשר הביאה אותם לחטא זה. וגם יש צדיק אשר לפי כחו והכנתו יכול להיות צדיק יותר ולכן יתחשב לפני ה' לרשע ועמ"ש לעיל פ"ג על פסוק ויבדל אלהים בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים. וזה שאמר לפי מה שהוא כי ה' יוכיחהו לפי מה שהוא בתכונתו ויכול להיות. ולא לפי מעשיו. וזה שמביא את הכתוב אוכיחך ואערכה לעיניך כי יעריך ה' את מעשיו כפי הכנתו ויוכיחהו:

לפטרון. בסיליאון. בסיליאון הוא מלך וכמו דאיתא בירושלמי פ' הרואה בסיליאוס אגוסטוס קיסר שלשתם שם אחד הם. והוא פירוש על לפטרון. ומפרש אב לפטרון אשר זה הוא אב בל"י פטירא ומפרש לאב לבסיליאון. ואח"ז מפרש לאדון הוא לרבון ופי' לשון גדולה. ואיננו כמו בכ"מ אשר האדון הוא ההפך מן עבד אבל הוא ההפך מן קטן. ומושל מפרש לשליט. ושלשתן הוא ענין הנהגה אלא שהראשון בבחינת פרעה כי היה לו לאב וליועץ. והשני לאדון לרבון בבחינת ביתו שהיה אדון גדול ונכבד בכל בית פרעה. והשלישי מושל ושליט הוא בבחינת ארץ מצרים שהי' הוא השליט עליה:

שלא תעמיד. את השעה. ודרשו רדה אלי אל תעמוד כמו אל תעמיד בהפעיל. ופי' כי עתה הוא עת רצון לבוא אלי ולא תעמיד את השעה פן יקום לך מכשול ולא תוכל לבוא:

יא  [עריכה]

ראב"ע אמר. אוי לנו מיום הדין כו'. ממה שבא המאמר הזה פה ולא בסימן שלפני זה אצל דברי אבא כהן אשר הוא מענינו נראה כי ראב"ע מפרש כי פי המדבר אליכם שאמר להם בלשון פיוס שאין לבו עוד עליהם אחרי אשר בפיו ידבר אליהם וכפיו כן לבו וכמ"ש בפ"ק דמגילה. ובכ"ז לא שקט לבם ולא יכלו דבר עמדו עד אשר נשק לכלם ויבך עליהם ואח"ז כתיב ואחרי כן דברו אחיו אתו. ולכן אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום תוכחה כי מה נעשה אנחנו ביום הדין אשר נשמע רק קול מדבר בצדקה ולא דברי פיוס ואהבה:

שהוא דיין. ובעל דין כו'. פי' כי הוא בעצמו השופט והתובע ובעל הריב וכדתנן באבות הוא העד הוא הדיין הוא בעל דין ואמר עוד ויושב על כסא דין וזה ביום הדין הגדול שאינו דן ברחמים אלא בדין גמור ועליו נאמר ונהפכו כל פנים לירקון ואפי' צדיקים מתיראים ממנו כמ"ש רז"ל ואמר ודן כל אחד ואחד בפרט שכלם עוברים לפניו כבני מרון. ולא ישפטו בכללות כמו לפעמים שנאמר ועל המדינות בו יאמר איזה לחרב וכו'. והזכיר כל אלה לפי שביוסף אין גם אחת מחמש הבחינות האלה. ועכ"ז לא עמדו בתוכחתו. ואלה הן. הא' שיוסף הוא בשר ודם ואין להכלם ממנו כל כך. וכנגד זה אמר הקב"ה כי אין ערוך אליו ומי יעמוד לפניו בהראותו. והב' שיוסף אף אם היה מבקש דין לא יהיה הוא הדיין אבל יקריב משפטם או לפני פרעה הגדול ממנו או לפני אביו וכנגד זה אמר בהקב"ה שהוא בעצמו הדיין. והג' שיוסף באשר הוא אחיהם לא יכול להיות בעל ריבם ומנגדם כל כך אפילו אם יגשו למשפט. וכנגד זה אמר בהקדוש ברוך הוא בעל דין כי אין לו יחס עם האדם וראוי לו להיות בעל דין על חטאם. והד' שיוסף לא הגישם למשפט ואדרבה נתמלא רחמים וצדקה עליהם וכמה שכתוב ולכן קראו פה יוסף הצדיק וכנגד זה אמר בהקדוש ברוך הוא יושב על כסא דין כי במשפט יבוא וכמו שכתבנו. והה' שתוכחת יוסף היתה על כל עשרה אחיו יחד ולא יכלמו כל כך. כי איש יחד פני רעהו ויחזיק זה את זה. וכנגד זה אמר בהקדוש ברוך הוא ודן את כל אחד ואחד כי בהיות כל אחד לבדו תרבה הבושה. ועל החמש בחינות אלה אמר ומה יוסף הצדיק שהוא בו"ד כו':

יב  [עריכה]

וכי שני. צוארים כו'. מ"ש הרא"ם בזה (והוא בקיצור במ"כ) לא נכונים המה וע' בשלהי פ"ק דמגילה כי שם הובא אגדה זו ומה שכתוב רש"י על זה ועיקר הדרש הזה הוא משום דק"ל למה כתיב ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך וגו' אחר והורדתם את אבי הנה. ולא כתיב מיד אחר שהתודע עליהם. לכן דריש דירידתם למצרים הוא רמז גם לגלותינו האחרונות וכמ"ש הרמב"ן (וע' בדבריו בריש פ' ויחי) ולכן זכר יוסף עתה במה שאמר והורדתם את אבי הנה את שתי החורבנות אשר תעבורנה על בני יעקב:

ששני בית. מקדשות כו'. עמ"ש בחזית על פסוק כמגדל דויד:

ד"א ויתן. את קולו בבכי. (כ"ה הגירסא במדרש עם היפ"ת) ופי' כי לפי מה שאמר לפני זה שבכה עתה בשביל ירידתם למצרים שזה הוא רמז ג"כ לשתי החורבנות. אמר עתה טעם אחר למה הזכיר פה את הבכיה. כי היתה בכיה לפיוס יען כי ראה שעודם נבהלים מפניו וכמ"ש רש"י בחומש ע"ש. וקרוב הדבר שטעות נפלה בספרים וה"ג ד"א ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף