מתנות כהונה על בראשית רבה/צג

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ צג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה צג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יב  

א  [עריכה]

ויגש אליו יהודה:

מן הפקדונות. שלא לקבל פקדונות:

מן המאונים. שלא ילמוד את בתו או אשה אחרת שתמאן ומפרש בגמ' במסכת יבמות בפ' ב"ש דלמה גדלה ומיחרטא בה:

ערבות. מפרש בגמ' בפרק ב"ש בערבי ציון דעבדי שלוף דוץ פי' רש"י שולף עצמו מן הלוה ותוקע עצמו על הערב ליפרע ממנו קודם שתובע ללוה:

בחליצה. שיותר טוב לחלוץ ליבמתו מליבמה ומפרש טעמא התם כאבא שאול דאמר אבא שאול הכונס לשם נוי לשם אישות לשם ד"א כאילו פוגע בעריות וקרוב בעיני להיות הולד ממזר:

ובהפרת נדרים. כדר' נתן דאמר רבי נתן הנודר כאילו בנה במה פי' בשעת איסור הבמות והמקיים כאילו הקריב עליה קרבן:

ובהבאת שלום. שנאמר בקש שלום ורדפהו ואתיא רדיפה רדיפה וכתיב רודף צדקה וחסד וגו':

פוקדון. הוציא זה מביתך שלא תקבלנו ורש"י גרס פוקדין כלומר הבריות פוקדין אותו כל שעה היאך לגנבו ממנו:

לך והדבק בעפר כו'. התרפס דרש נוטריקון תהא נרפס ונידוש תחת כפות רגליו:

וקבל מלכותו כו'. דייק ורהב לשון מלכות ואדנות וכן כתיב בי אדוני:

ב  [עריכה]

יהודה ויוסף. יהודה מלך באחיו ויוסף מלך במצרים:

נתמלא כו'. עברו יחדו דרש מלשון עברה וזעם:

יאי למלך כו'. נאה והגון למלך שידין ויריב עם מלך דוגמתו ואנחנו נשתוק:

ג  [עריכה]

חזורין. על שם שהתפוח עגול כמו כפתור שתרגומו חזור:

בגו דיסקרין. בתוך השולחן של כסף כן פי' רש"י והערוך:

אופן. גלגל הסובב ועל כן מראה פנים לכל צד:

כך היו כו'. שהיה מדבר דברי פיוסין ומרמז מתוכן דברי יושר בעבר והוה ועתיד וכמו שדרשו רז"ל לקמן מלשון ויגש שהכין עצמו לפיוס ותפלה ומלחמה:

ד  [עריכה]

לשתות הימנה גרסינן:

נימה. חוט. והערוך גרס נניא וגם הוא חבל ועיין בויקרא פ' כ"ב:

משיחה. גם הוא חבל דק:

עד שעמד על לבו. שנצחו ורכך את לבבו מקשיותו וזהו ויגש אליו יהודה כלומר אל עצמותו ולבו נגש גם יכול לו:

ה  [עריכה]

חורש. זה יהודה בילקוט מסיים דכתיב ארכיב אפרים יחרוש יהודה:

ה"ג זה יוסף. שנאמר והנה וגו':

ה"ג זה יהודה שנאמר כי וגו':

אלו השבטים. שבכל מקום הגדולים נקראים בשם הרים כדכתיב שמעו הרים את ריב ה' ודרשו חז"ל אין הרים אלא אבות ונטפו שפתותיהם עסיס כלומר דברים נוחים וטובים כיין עסים ולא היה נפתים לצאת לריב מהר:

והטיפו הרים גרסינן:

ו  [עריכה]

פשט להון. יהודה היה מפרש כל אותן כוונות ליוסף ואמר לו אם למלחמה אתה רוצה הריני מוכן כו'. ובילקוט גרס ר' אלעזר פשט להון:

בי אדוני כו'. כלומר בי תמצא כל מה שאתה רוצה ולא בו בבנימין:

אם לממלא כו'. אם אתה רוצה ממנו להיות שואב מים אני טוב ממנו ואם לשמש גם אנכי טוב ממנו ואם לבקע עצים אנכי טוב ממנו:

בייה. לשון צער ויללה שיש עלינו לצעוק עליך חמס וע"ל בפרשה י"ב:

אלי וגו' גרסינן:

לסמיות עין. לשון נופל על לשון בחילוף סמ"ך בשי"ן:

בנימוסות. בסדר חוק ונימוס שלנו:

ומן תמן כו'. הם דברי הספר ולא דברי יהודה:

מן תמן. משם מאותו דבר שאמר עם אשר וגו':

על חיבת עין כו'. מצאתי פירושו על אשה שהיא חיבת עין כד"א טוב מראות עינים כפי מדרש חז"ל טוב מראות עינים באשה יפה כו' כלומר על אחותינו כך החרבנו כרך גדול על בנימין שבחלקו נבנה בית המקדש והוא אכסניא של הקב"ה על אחת כמה וכמה ועוד י"ל שהמשך הדיבור כך הוא כאן בשביל זכר שהוא חיבת עין ואכסניא של הקב"ה עאכ"ו ויהיה מלה על אחת כמה וכמה הנושא לכל הדיבור ושוב מצאתי און לי ברבינו בחיי ועי' שם והכי מוכח גירסת הילקוט ועיין שם:

דבר אני מוצא כו'. בילקוט גרס מפי ור"ל קול צעקה ולגירסת הספר י"ל על השערות הבוקעין בגדיו וכדמפרש ואזיל:

דבר בנא. במצרים כד"א (נחום ג') התטבי מנוא אמון ודריש דבר כמו דבר מפני שהוא מיותר ונא כמו נוא:

כאבק. שהיה מכתתן בשיניו:

אחר הזכרים. שבשביל כך בחר בך בשביל יפייך:

היה מניחו. ולא היה מדבר אליו מאומה שלא היה מתיירא ממנו:

ורפש כו'. בעט בעיטה אחת ברגלו על הארץ וחרדה ונזדעזעה כל הפלטין וכן פי' רש"י וערוך:

אמר דין גרסינן. פי' יהודה אמר בעיטה זאת היא מזרע בית אבא והיה רואה ולא ידע מה ורש"י גרס ווי דין רפוש כו':

כיון דחמי מיליה כן. כיון שראה יהודה הדבר כן ובילקוט לא גרס מיליה:

שרי כו'. התחיל מדבר דברים רכים:

ז  [עריכה]

תפס. נתפס כאן:

ושלום כו'. בבית אבא חושבים כי שלום יש והכי מוכח גירסת הילקוט דגרס ושלום יש בבית אבינו:

חושים. קל ברגליו היה ועל שם כך נקרא חושים כד"א ואנחנו נחלץ חושים:

תלמים תלמים. כמו תלמי מחרישה:

מבלי טרף וגו' גרסינן:

שמסר כו'. וזהו ליש אובד שמסר עצמו לאיבוד כדא אמרת ארמי אובד אבי על מחשבתו:

ה"ג אמר שמא ימחול לי הקדוש ברוך הוא. פי' בתמיה ודאי הוא שלא ימחול לי:

אני מביאו לך. וזהו מבלי טרף שהבטיחו שלא יבא לכלל טרף מאריה וגנבים כדאיתא בפרק אילו נערות ובילקוט ריש פרשה זו גרס אותו עון שאמרתי לאבא טרף טרף יוסף וזהו מבלי טרף אכן בילקוט איוב גרס כגירסת הספר:

הכי גרסינן בילקוט מביאו לך ובני לביא יתפרדו אלו אחיו באותה שעה כו':

הכי גרסינן בילקוט פרשה זו ובספר איוב בית שילו אומרים עינו של ימין זולגת דם ויש אומרים ה' לבושין היה לובש ונימה כו'. וטעות הסופר נגלה לעין ודו"ק:

הכי גרסינן קורעת את כולה מה כו'. פירוש השער היתה קורעת את כל הבגדים ויוצאת וכן הוא בילקוט בהדיא:

הכי גרסינן חרבו לשולפה מתערה לכך נאמר כו' כדלעיל:

ח  [עריכה]

שפטיט. משמיע קול ומדבר דברים הרבה הלא יש באחיך דברנים וראויים לדבר יותר ממך ולמה אתה מדבר לפניהם שלא כדרך הארץ:

את אהיך. עם אחיך:

לנפתלי. הוא היה קל ברגליו כמה שכתוב נפתלי אילה שלוחה:

אני אחריב כו'. שלא נשארו כי אם תשע שהיו שליטים בנפשותם כי יוסף איננו ושמעון ובנימין היו נתפסים ואף על גב דכתיב ויוצא אליהם את שמעון אולי לא יצא עדיין לחירות לגמרי וקרא דייק הכי דכתיב ויוצא אליהם וגו' משמע אליהם הוציאו להראות להם כי הוא חי עדיין בלי פגע:

כל אחד ואחד אחד אחד. כלומר כל אחד ואחד מכם יקח לו שוק אחד ויחרבנו והוא לבדו יחריב שלשה מהם כי יהודה גבר באחיו:

תחריב את כל העולם. כלומר אי אפשר שנחריב למצרים כשם שא"א שנחריב כל העולם או רצה לומר שכל העולם תולה במצרים לשבור משם אוכל ואם יחריבוה נמצא כל העולם חרב ולאו דוקא כל העולם אלא כל הארצות אשר שם הרעב ועיין לעיל פרשה צ':

שאתודע להם. אהא נודע וניכר להם כדא אמרת אל תתודע לרשות:

שפרע. גלה כל בגדיו עד על המילה:

ט  [עריכה]

על בניה של רחל. וכך היתה כוונתו בשעה שאמר לכו ונמכרנו כדי שלא ימות בתוך הבור וכמו שהעיד עליו הכתוב וידינו אל תהי בו:

אני נותן כו'. על יוסף אם אמצא אותו:

להתאפק וגו' גרסינן:

בעטו בו. דרסו בו דריסה אחת ברגל מפני בושה או המורא פן יגמלם כמעשה ידם:

י  [עריכה]

ברדלא. בן איש ששמו היה דלא וכן הוא בירושלמי בכמה וכמה מקומות ובמדרש קהלת ובזולתו מהמקומות אין מספר ולהוציא מלב הדוברים על צדיק עתק כתבתי זאת וע"ל סוף פרשה ע"ו:

עאכ"ו. שלא יוכל לענות:

בסילון. פי' הערוך מושל וכן פי' רש"י מלך בלשון יון:

ועלו אל אבי גרסינן:

שלא תעמיד. תעכב ותעצור השעה כיון שהשעה שעת רצון כד"א ויעמוד השמן פי' הפסיק:

בלשון הקדש. עיין ברמב"ן ובמהר"א מזרחי ונראה שאע"פ שבארץ כנען היו מספרים בלשון עברי לא היה שפתם ברורה וטהור בפיהם כמו בפי עם קדש שלהם נתייחד לשון קדש וכמו שאמרו גבי בלעם גוי אע"פ שמסיח בלשון קדש לשונו סרוח:

יב  [עריכה]

צואריו. לשון יחיד כד"א בעליו אדוניו וכן כתיב בסוף הפרשה ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד וכן על חלקת צואריו ומדצואר בנימין אתי לדרשה צוארו של יוסף נמי אתי לדרשה דמסתמא שני הבכיות היו על כוונה אחת גם צואריו מיותר הוא דהל"ל בכה עליו כדלקמן ויבך עליהם ומהר"א מזרחי כתב וזה לשונו ולגבי יוסף דכתיב על צוארו בלשון יחיד והל"ל על צואריו בלשון רבים כו'. עד אלא גבי יוסף דכתיב צוארו ולא צואריו כו'. ואני בעניי יגעתי בכל הספרים קטן וגדול וכתוב בכולם צואריו וכן מצאתי שוב בפי' רש"י וז"ל צואריו לשון יחיד כמו בעליו צוארי משמע שנים עכ"ל וראיתי ושמחתי:

הכי גרסינן בילקוט ותנחומא ליחרב ויתן את קולו וגו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף