עץ יוסף על בראשית רבה/עט

עץ יוסף על בראשית רבה עט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה עט

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  

א  [עריכה]

בשש צרות יצילך כו'. דריש הכא כולהו מילי דקרא שנתקיימו ביעקב:

אין שית אינון. כלו' דלא תימא שש ושבע הרי י"ג דא"כ ליערבינהו ולימא בי"ג. אלא ה"פ בין שש בין שבע אשמרך מהם וה"ה טובא (יפה תואר):

אנא קאים בהון. פי' אני אוכל לעמוד בהם משום שהקב"ה יציל אותי:

כי זה שנתים הרעב. שלא נתקיים הרעב אלא שנתים שנסתלק הרעב כשבא יעקב למצרים בזכותו כמו שדרשו חז"ל:

יש לאל ידי. נראה מזה שבא להלחם עמו ביד נטויה שבכחו להתגבר עליו:

עשה לו מקום שיטמן בתוכו. שהקיפו ב' חומות אחד של עצם ואחד של בשר. ופירוש תחבא כנוי ללשון. והמקרא דבק לשלפניו דקאמר פדך ממות וקאמר נמי פדך משוט לשון הנטמנת:

זה לבן שבא כפון על ממונו. ואע"ג דכבר פירש במלחמה מידי חרב בלבן. התם הצלות נפשות. והשתא קאמר הצלת ממון (יפה תואר). אבל הרי"מ גרס ובמלחמה מידי חרב זה עשו ואלופיו. בשוט לשון תחבא זה דברי בני לבן לקח יעקב וגו' א"ר אחא קשה לשון הרע כו'. ולא תירא משוד יש לאל ידי לעשות:

ויקח מאבני המקום. ועשאן כמין מרזב להנצל מחיה רעה. וז"ש ומחית הארץ אל תירא כי עם אבני השדה בריתך. ר"ל שלא יירא מהחיה שע"י האבנים ניצול כאילו כרת עמהן ברית:

מעשה ראובן. שאע"פ שבלבל יצועי אביו. ידע יעקב כי לא נתכוין לחלל כבוד אביו אלא לתבוע עלבון אמו. ולכן לא נבדל יחוסו מתוך שבטי ישראל כמו שאחז"ל. וכן מעשה יהודה ותמר אע"פ שלכאורה חשבו שזנתה תמר כלתו. מ"מ ידעו הכל כי מה' היו הדברים כמו שדרשו צדקה ממני יצתה ב"ק ואמרה ממני היו הדברים ולא היה צד זנות ועולה באהלו. וז"ש וידעת כי שלום אהלך:

בן פ"ד שנה היה כו'. שהרי בן פ"ד שנה היה כשנשא את לאה כדלעיל פ"ע וראובן הי' כחו וראשית אונו. וקדריש הכא בהא ופקדת נוך ולא תחטא שפקד את אשתו מבלי שחטא קודם בראיית קרי. ואין זה מענין הצרות דפתח בהו קרא אלא איידי דמיירי במעלות יעקב סיפר שבחו. וכן וידעת כי רב זרעך. ושבע הצרות הן הרעב ומלחמת לבן על עסקי נפשות. וצרות עשו ואלופיו. וביאת לבן על עסקי ממון. וחיה רעה הרי ה'. ומעשה ראובן הרי ששה. ומעשה יהודה הרי ז' (יפה תואר):

עד שראה ס' רבוא. הנכון לפרש שראה ברוה"ק (יפה תואר):

תבא לח. דריש בכלח ענין לחות והוא ע"ד דדרשי' בספרי ולא נס לחה כו' עכשיו כל הנוגע בבשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך. וכן יעקב אבינו לא מת ולא נס לחה:

ורבנן אמרי תבא בכולא כו'. דריש כלח כמו כלא בחלוף החי"ת באלף. ור"ל בכל טוב:

ב  [עריכה]

ויבא יעקב שלם שיר המעלות כו'. מפרש שלם לשון שלום שיצא בשלום מאת אויביו ולהכי מייתי קראי דרמיז בהו הצלתו מהאויבים. ומייתי רבת צררוני מנעורי דמשמע דמיירי בדידיה שהרי כל ט"ו שיר המעלות היה אומר יעקב כדלעיל פרשה ס"ח:

א"ל הקב"ה ויכלו לך. בראשונה אמר רבת צררוני מנעורי. כלו' וה' הצילני. וא"ל ה' וכי יכלו לך כלל כלו' וכי הגיע בך רעה ושוב הצלתיך. והשיב אין צ"ל שהצלתני אלא גם לא יכלו לי כלל (יפה תואר):

רבות רעות צדיק כו'. דריש דביעקב מיירי שסבבוהו צרות רבות כדלקמן פרשה פ"ד:

זה עשו ואלופיו. שלא הרעו לו ממש אלא כקוצים בעיניו ומצטער מהם לפי שלבבם למרע:

ומכולם יצילנו ה' שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה ויבא יעקב שלם. כצ"ל:

ג  [עריכה]

פתח אם זך כו'. בא לפרש שלם שאינו חסר בהצלחותיו. שבשכר היותו שלם במעשיו השלימו ה' בהצלחתו. והיינו דקמסיים ולפי שכתוב ויעקב איש תם יושב אהלים ולפיכך ויבא יעקב שלם. ומייתי מה שנאמר באיוב אם זך וישר אתה שאף שלעבר לא היית צדיק רק אם עכשיו תהיה צדיק אין ה' מקפח שכרך. וא"כ יעקב שהיה איש תם מנעוריו כ"ש שהיה שלם בהצלחתו:

ותגזר אומר ויקם לך זה יעקב. שאם יעשה כמעשה יעקב כמקרהו יקרנו:

זה יעקב. שנתקיים ביעקב כי כל מה שאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ה' הצליח בידו וכמו שמסיק:

על שני דרכיך. בלכתו אצל לבן ובשובו:

לפי שכתוב אם יהיה אלהים עמדי וגו' וא"ל הקב"ה והנה אנכי עמך. כמ"ד לעיל פרשה ס"ט דמסורסת היא הפרשה ומתחלה אמר יעקב אם יהיה אלהים עמדי וגו' ועל הכל השיבו הקב"ה ונעתר לו. וכן באומרו ושבתי בשלום אל בית אבי נתקיים דבריו ויבא יעקב שלם שבא בשלום לארצו. ובכן נתקיי' בו ותגזר אומר ויקם לך:

והנה אנכי עמך ושמרני בדרך הזה ושמרתיך. כצ"ל א"א:

ד  [עריכה]

כתיב הזורעים בדמעה כו'. מפרש שלם בשמחת לבב. כלו' בלב שלם ובנפש חפצה. הפך ממה שהיה לבבו דוי בלכתו מבית אביו נרדף בחוסר כל:

זה אבינו יעקב. דריש דאיעקב רמיז ואתא לומר שכשם שיעקב נצטער בתחלת עניניו ושוב שמח בעניניו. כדרך הזורע והקוצר. כן יקרה לעדת ישראל שצער הגלות יהיה לששון ולשמחה. דכל מה שאירע לאבות סימן לבנים:

שזרע את הברכות. כלו' שעשה הכנות לקבל הברכות שזה במדרגת הזריעה היה בצער פן ימושני אבי. ושוב שמח כשנתברך ולא הרגיש בו אביו:

הלך ילך ובכה. דריש איעקב. וזהו הלך ילך דהיינו יעקב דכתיב ביה וילך יעקב חרנה:

וישא את קולו ויבך. ר"ל שהלך לישא אשה בצער כי אין מאומה בידו. ולכן וישא את קולו ויבך כשראה את רחל כדלעיל פ"ע:

שנמשך למקום שעתיד להזרע משם. ופירש נושא משך הזרע. שנשא וקיבל עליו גזרת משך שצוהו אביו לימשך למקום שישא אשה:

בא יבא ברנה. דריש דרמיז איעקב דכתיב ביה ויבא יעקב שלם. והיינו שאז בא ברנה בהיותו שלם בכל טוב ושלם בשמחת לבב. ואתא טעון עולימין ועלימייתא. נערים ונערות. ודריש אלומותיו עולומותי בחלוף עי"ן באל"ף:

ה  [עריכה]

שלם בגופו. דריש שלם שלימות כדלעיל סימן א'. ומדכתיב סתם דריש כל מילי. בגוף וממון ובנים ולימוד. ועוד כי לא יקרא שלם אלא בארבעתם שהם עיקר הצלחות האדם (יפה תואר):

שלם בגופו לפי שכתוב והוא צולע על ירכו כו'. דאע"פ שכבר נרפא מאז כשזרחה לו חמה כדלעיל פרשה ע"ח. היינו שמאז התחיל להתרפאות אבל מ"מ לא נרפא לגמרי אלא עד בואו לארצו שהוא שכם. והטעם כי צולעת הירך היה רמז לצער בניו בגלות. ולא תהיה להם רפואה שלימה עד זמן הגאולה בבואם לארצם (נזר הקודש):

שלם בבניו לפי שכתוב כו'. שכל זמן שלא שב יעקב לארצו בגבול שכם לא נח לב יעקב שהיה מפחד מעשו והיה תמיד חלוק לשתי מחנות. אבל עכשיו שכבר יצא ממקום סכנה נעשה שלם בבניו להיותם שוב באגודה אחת (נזר הקודש):

ט' שנים היה יעקב וכו'. דהיינו גם בזמן היותו בסוכות לפי שעדיין היה מוראו מוטל עליו אבל בבואו שכמה היה שלם בממונו שה' מלא חסרונו ממקום אחר בבואו לארצו:

שלם בתלמודו. שכל זמן שהיה בצער ופחד עשו היה מתבטל קצת מתלמודו:

אבל יוסף שכח תלמודו. מחמת אנסו שכח עיקר תלמודו:

שנאמר כי נשני אלהים את כל עמלי. לרמוז שכחת התורה הנקראת עמל כענין שנא' נפש עמל עמלה לו שע"י צערו שכח תלמודו:

ו  [עריכה]

חנן את הפנים שבעיר. הם העשירים כדדרש לקמן גבי והרעב היה על פני כל הארץ. ומפרש ויחן לשון מתנת חן דהיינו ששלח להם דורונות:

ד"א ויחן כו'. ופני קאי על כל יושבי העיר שעשה להם חנינה והנאה במה שעשה שווקים ומכר להם סחורה בזול לפי שקיבל הנאה מהם. שהבטיחוהו להצילו מכף אויביו. ולכן אמר שם ויבא יעקב שלם כי שם בטח לבו מפחדו כדפירש הרמב"ן ז"ל (יפה תואר):

הדא אמרה שצריך אדם להחזיק כו'. וכעובדא דרשב"י והך אגדתא פליגא אדפ"ב דשבת ע"ש:

הוו טמירין כו'. והיו נחבאים שמה מפני המלכות וכדאיתא באסת"ר פסוק גם ושתי:

והיו אוכלין חרובין של גרודנא. כן הוא הנוסחא בערוך. ומפרש גרודנא יבשים כלומר גרועים שאין בהם לחלוחית של דבש. וכתב בערוך שבס"א כתוב של גרודא. ופי' אילן קרח שאין לו לא אמירין ולא עלין:

נפק כו'. יצא לו רשב"י על פתח המערה. ראה ציד עופות אחד שעומד וצד עופות. וכשהיה ר"ש שמע ב"ק אומרת מן השמים דימוס פירוש רחמים והצלה. פסגא היה אותו עוף ניצל וברח. וכשהיה שומע שב"ק אומרת ספקולא והוא ל' מיתה ועונש היה אותו עוף ניצוד ונלכד בפח הצייד:

אמר צפור כו'. אמר ר"ש צפור אינו ניצוד מבלעדי גזירה מן השמים עאכ"ו נפש אדם לפיכך אלך לי אל מקומי ואם אינו נגזר מן השמים לא אמות ואם ח"ו נגזר לא יועיל בריחתי:

נפק כו'. יצא ומצא שדברי הגזירה היה שקט:

אתון כו'. באו ר"ש ובנו והרחיצו עצמן בבית המרחץ של בית מוקד של טבריא פי' במי חמין של טבריא כדי לרפאות גופם מן החלודה וכדמשמע בפ"ב דשבת:

כל הדא טבתא כו'. פי' כל אלו הטובות עשתה לנו עיר טבריא שנתעסקה ברפואותינו. ואין אנו מטהרים השווקים מן המתים שלא להטריח לכהנים לסבב את הדרך:

איטליסין. פי' חנויות:

לדכיא. לטהר:

נסיב תורמסין כו'. פירוש לקח תורמוסין וחתכן והשליך החתיכות בשוק. וכל מקום שהיה שם מת קבור היה עולה. וזה היה על ידי נס. והא דעשה זה ע"י תורמסין הוא לפי שנודע לו ששוק טבריא היה בחזקת טהרה מימים הקדמונים ע"י עדות שקצץ שם בן זכאי תורמוסי תרומה כדאיתא בפ"ב דשבת:

ואינון מפקין ונפקין. פי' והם היו מוציאין אותו לקוברו חוץ לעיר:

עומדות. במקומו ולא היה מת עולה מתחתיו:

עד זמן כו'. עד שטהרו מכל וכל:

חמתיה כו'. ראה אותו כותי עם הארץ. אמר וכי לא אלך לשחוק וללעוג בזה זקן היהודים:

אית דאמרי כו'. י"א שנטל מת משוק גרגינא שמוכרים שם עקלים לבית הבד. או הוא מין עשב. וי"א שמוכרים שם שקים. וקבר והחביא אותו בשוק של טבריא שהיה ר"ש מטהר ולבקר הלך ואמר אל היהודים לא אמרתם שטיהר ר"ש מקום טבריא:

אתון חמון כו'. בואו וראו המת הזה:

לגביה. אצל ר"ש וא"ל לא אמרת טיהרת שוק פלוני:

ואין אפיקית כו'. ואם אוציא לך משם מתים מה תאמר:

גוד. ל' משיכה והוצאה כלו' הוצא המת כאשר אמרת:

חמי ליה. הראה אותו כותי לר"ש את הקבר:

העליון. אותו כותי:

התחתון. המת שטמון:

וסליק. ר"ש עלה והיה עושה שבת בביתו. והוא עובר לפני מגדל צבעים והיה שומע קול איש דנקאי ספרא שאמר לבריות לא אמרתם שטיהר ר"ש את טבריא והלא אמרו שמצאו אחריו מת אחד. אמר ר"ש יבא עלי כך וכך אם לא כו':

פרצת גדירן של חכמים. במה שחזרת בך. או במה שחלקת על חבירך שראו שהתירו הדבר במנין:

בהדא בקעיתא. בבקעה זו של מקום בית נטופה וראה בן אדם עומד ולוקט ספיחי שביעית:

כל הספיחים כו'. גירסת המשנה במס' שביעית כל הספיחין מותרים חוץ מספיחי כרוב. והספיחין המלוקטים לא היו של כרוב:

חבירי. חכמים:

וכן הוות ליה. כן היה לו שנשכו נחש:

נכנס בע"ש. ויחן את פני העיר דריש שתקן מקום תחנותו מבעוד יום בקביעות תחומין:

ששמר יעקב כו'. ופני העיר כמשמעו לפני העיר. והיינו שכבר הגיע דמדומי חמה בהיותו במגרש העיר ולא הגיע לעיר. וקבע שם תחומין לקנות שביתה ללכת אלפים אמה לכל רוח:

ז  [עריכה]

זה אחד מג' מקומות כו'. להכי איצטריך למכתב שקנה יעקב חלקת שדה:

להונות. לגדף ולומר שהם גזולים:

יעקב קנה שכם. מיותר (א"א):

שכחון מילין. שכחו קצת דברים מלשון הערב. והלכו ללמוד בשוק הערבים ושמעו אחד אומר לחבירו תלי הדין יהבא. והבינו דיהבא משוי ונ"מ לפרש קרא השלך על ה' יהבך. וכן שאמר אחד לחבירו מה את מכסה (מעסה בי) מל' ועסותם רשעים שהוא ל' דריכה ורמיסה. וכן כל הני דמפרש ואזיל. ומייתי זה הכא לאשמועינן דפי' קשיטה כסידא בלשון ערבי ועי' בפ"ג דר"ה המעשה בסגנון אחר:

אתון סחיא. בואי ורחצי והיא השיבה ואני גלמודה. והבינו שגלמודה היא נדה ובקרא ואני שכולה וגלמודה והוא נוטריקון גמולא דא מבעלה:

אומרת אשאיל לי מבניך. דמבניך ומטאטיך חד. וכן בערוך וטאטאתיה במטאטי השמד תרגום ואהממינה כמה דמהממין במבינה ובקרא וטאטאתיה במטאטי השמד:

אתון מעוררה כו'. בא נבא לעורר על לויתן. והבינו שר"ל לעורר על צערה מלשון עורר לויתן:

השאילי לי כסיתתך. המת"כ גרס כסוסתיך פי' מרגלותיך או כבש שלך. והיפ"ת גריס השאיל לי כסידתך שהאשה אמרה לחבירתה השאילני כסידתך. והוציאה קשיטה לחברתה. ומשם ידעו שפי' כסידתך קשיטה. כסיתא למרעיא פי' קשיטה לחברתה:

בק' אונקיות. דריש קשיטה נוטריקון. והקו"ף מורה על אונקיות. והשי"ן נקראת בסמ"ך והיא מורה על סלעים. והטי"ת מורה על טלאים. והיו"ד ה"א הנשאר מורה על שם יה וכדמפרש בסמוך (נזר הקודש). והמעריך כתב בס' כ"י גרסי' במאה אנקות ופירושו גמלים נקבות. וז"ש בסמוך ק' קמיליא כי כן נקראים בלשון יוני הגמלים עכ"ל:

א"ר סימון קוף קמיליא. סמך סלעים. טי"ת טריון. ר"י דסכנין בשם ר' לוי אלו חוליות ודייקונתא שדרכן להנתן בנזמין. יו"ד ה"א מה עבדית הכא. א"ר ברכיה כו'. כצ"ל (יפה תואר ונזר הקודש). ר"ס מפרש שהקו"ף היינו קמילי (עי' לעיל) בשם המעריך. וי"מ מין כלי חשוב. ורש"י ז"ל פי' מאה אלפים. והשי"ן נקראת כסמ"ך היינו סלעים. והטי"ת טריון ופרש"י שם מטבע על שם טורינוס. ור"י בשם ר"ל אמר שקשיטה אלו חליות ודייקונתא פי' חתיכות קטנות מזהב ואבנים טובות ולשון קשט מורה על תכשיטין ודייקונתא. וקאמר יו"ד ה"א שנשאר במילת קשיטה רמז שי"ה הוא היה כותב את האונה (השטר) וכן העיד עליה שבטי יה עדות לישראל. שייחד שם יה עליהם לומר החנוכי הפלואי. להעיד שהם בני אבותיהן אף כאן העיד שם יה על שטר המקח (נזר הקודש):

ח  [עריכה]

אר"ל ויקרא לו כו'. פירושו שיעקב קרא לעצמו אל (יפה תואר ונזר הקודש) וע"ש:

ואני אלוה בתחתונים. שהצדיק מושל בסדר העולם לעשות נסים ולבטל גזירות בתפלתו:

אינו נוטל שררה לעצמו. שאינו יכול לעלות לקרוא בתורה אם לא יקראוהו תחילה:

מחר בתך יוצאה ומתענה. ולא תהיה נחשב לשר וחשוב בעיני שכם כלל אלא יעשה בבתך כאחת מבנות עבדיו (יפה תואר):

הה"ד ותצא דינה. ור"ל דדרשינן סמוכים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף