עץ יוסף על בראשית רבה/עח

עץ יוסף על בראשית רבה עח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה עח

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  

א  [עריכה]

על שאתה מחדשנו. שהשינה היא מיתה קטנה להאדם. שכל איבריו נחים ושקטים מפעולותיו ושובתים. והשכל איננו אתו. ואנו מפקידים נשמותינו בלילות בידו של הקב"ה כשכל האיברים עייפים מטורח היום והקב"ה מחזירם לנו בבקר חזקות כאילו הם חדשות. וע"ז אנו מברכין מחזיר נשמות לפגרים מתים מזה אנו יודעים תחה"מ כי זה מעין תחה"מ:

אמר ר"א ממה שאתה מחדשנו בבקרן של מלכיות. כלו' שדרך המלכות העומדת לדחות המלכות שקדמתה כמדי לבבל ויון לפרס שהאחת דוחה את הראשונה ומבטלת שמה. וישראל לעולם קיימים ולא נשכח שמם חלילה ואדרבה הם מתחדשים בהצלחה אצלם מזה נדע שרבה אמונתך שאמונתך רבה לגאלנו. כי לולא ה' שהיה לנו אזי ח"ו היינו נאבדים אצלם ואחר שהוא תמיד משגיח עלינו בוודאי יגאלנו בעת קץ:

אין כת של מעלה מקלסת ושונה כו'. פי' שאין אותן המלאכים שכבר אמרו שירה חוזרים לומר פעם שניה. כי בכל בוקר בורא מלאכים חדשים כמ"ש חדשים לבקרים:

והא כתיב ויאמר שלחני כו' והגיע זמני לומר שירה. דה"ק מוכרח אתה לשלחני כי הגיע זמני לומר שירה ועבור זה מוטל עליך לשלחני מפני כבוד שמים. וא"כ מוכח מזה שאין כת המלאכים שאומרים שירה נבראים בכל בוקר שהרי זה עומד מהלילה והגיע זמנו לומר שירה בבקר ואין סברא לומר שאותו המלאך באותה הלילה נברא ומיד בא להתגושש עם יעקב ועוד הלא שרו של עשו היה:

א"ל חניקא סברית למחנקני. פי' שאתה סבור למנוע הדבור ממני כמו מאיש החנוק שאינו יכול לדבר כן אתה חושב שאין לי תשובה מה להשיב לך על קושייתך ובאמת אני אומר ומשיב מה הוא דין דכתיב וכו':

זה מיכאל וגבריאל. ר"ל מיכאל וגבריאל ודדמין להם שהם שרי מעלה ואין מתחלפין. וה"ה שרו של עשו שהוא מן השרים. עוד י"ל דפליג אדלעיל וס"ל דלא שרו של עשו היה אלא או מיכאל או גבריאל משום דבמדרש אבכיר אי' דמלאך זה היה מיכאל. ובר"מ פ' בא דף י"ח אי' דמלאך זה היה גבריאל. ולכן כדי לצאת ידי שניהם נקט הכא מיכאל וגבריאל כלו' או זה או זה. ובא להראות לו שלא יתיירא מעשו מק"ו:

שחיק טמיא. ישחקו ויטחנו עצמותיו:

ולאן אינון כו'. ולהיכן הם הולכים א"ל מהיכן שהן נבראים:

מן נהר דינור. (עיין ביפ"ת בארוכה ותמצא נחת):

כהדין ירדנא כו'. כירדן הזה שאינו פוסק מלכת יום ולילה:

ומן אן הוא אתי. ומהיכן הוא בא אותו נהר דינור. א"ל מזיעות של חיות הקודש מפני שהם נושאים כסא הכבוד:

סונקתדרון. יועץ המלך:

נטר הוינא. פי' פעם אחת הייתי שומר בבית פעור וראיתי שם שהירדן שעובר משם מהלך ביום ובלילה וי"ג אתר הוא בבית פעור. ופי' מקום יש שם שמהלך ביום ובלילה. ואל תתמה איך אפשר שמהלך במקום זה ונפסק במקום זה. כי אולי יש מקום בנתיים שסותמים דרך המים ומעכבים אותם בלילה. ומהמקום ההוא ואילך הוא שאינו מהלך בלילה. ועד המקום ההוא הולך ביום ובלילה (יפה תואר):

ר"מ ור"י ור"ש. פליגי בעלמא מנא לן דגדולים הצדיקים ממה"ש. דר"מ יליף לה מכי מלאכיו יצוה לך לשמרך דמי גדול השומר כו'. ור"י יליף לה מעל כפים ישאונך ור"ש יליף לה משלחני ומש"ה מייתי לה הכא:

מי גדול השומר כו'. ר"ל כשהמלך מצוה בהכרח על איזה מעבדיו לשמור את אחד מבני עמו מנזק אז ודאי הנשמר גדול מן השומר ומדכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך א"כ ודאי דצדיק עדיף ממלאך:

מן מה דכתיב כי מלאכיו כו'. והיינו ביעקב כדלעיל פרשה ע"ה:

רבי יהודה אומר מי גדול הנושא כו'. דלא מיבעי שמירה שאינו אלא השגחה בעלמא. וגם אינו אלא הרחקת הנזק ולא תוספת טובה ותועלת. אלא אף זו שמוטל עליהם לעובדם בפועל ממש לנשאם כדכתיב על כפים ישאונך והוא ענין תוספת טובה ותועלת (נזר הקודש):

מן מה דכתיב על כפים ישאונך. והיינו ביעקב שנשאוהו בקפיצת הדרך כדאיתא בשוח"ט (יפה תואר):

ר' שמעון אומר מי גדול המשלח או המשתלח מן מה דכתיב ויאמר. כצ"ל וכן הוא בילקוט כאן ובשוח"ט. והוא הוסיף עוד דלא מיבעי שמירה ונשיאה שהוא ע"פ ציווי ה' כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך על כפים ישאונך וגו' אלא אף זו שהצדיק יש לאל ידו לגזור מעצמו על המלאך לעשות כחפצו ורצונו אף בלא גזירת צווי ה' וכדאשכחן ביעקב שא"ל המלאך שלחני דמשמע שלא היה יכול לזוז משם מבלי רשותו של יעקב אע"פ שלא היה גזירת שמים בדבר להיות מתעכב תחת רשותו של יעקב אלא יעקב תפסו מעצמו. וע"ז אמר מי גדול השולח או המשלח (נזר הקודש):

ב  [עריכה]

הגיע זמן קילוסי. אמאי דקאמר כי עלה השחר יהיב טעמא דבעת זו הגיע זמן קלוסו ע"ד ברן יחד כוכבי בקר (יפה תואר):

אמר שייצת סייבת. כתב המעריך וז"ל דע שאלמלא המלאך ציער את יעקב וגם נגע בכף ירכו לא היה יעקב יכול לומר לו לא אשלחך. ובפרט שהיה המלאך אומר הגיע זמני לומר שירה. אבל כיון שהוא הקדים לצערו. בכח ובדין אמר לא אשלחך כו'. וז"ש שייצת סייבת כלומר כיון שהצקתני וציערתני כל הלילה ואח"כ נגעת בכף ירכי ועשיתני צולע לא אשלחך וכו'. שייצת מלשון שיצין שהן קוצים. סייבת מלשון סיב של דקל עכ"ל. ויש שפירשו שייצת ויכל תרגום אונקלס ושיצי. סייבת כמו סייפת. כלומר עשה סוף וגמר לדבריך שלא תדבר עוד כי לא אשלחך כי אם ברכתני. והיפ"ת פי' שייצית כנ"ל וסייבת פי' לשון זקנה. וירצה או שתכלה ותמות או תשב עד שתזקין לא אשלחך והוא ע"ד תשב עד שתלבין ראשה:

אלא בברכה. דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן וגו':

על מנת כך. שמהשלשה מלאכים שנשתלחו לאברהם היה אחד מהן לבשר את שרה כדלעיל פ' נ'. ונשתלחו דקאמר הכא לשון רבים לאו דוקא. אלא כלומר שהיה ביניהם שליחות לברכה ולא פירשו ממנו עד שיצתה ברכה מביניהם:

אני לא נשתלחתי לכך. ומתירא אני לעשות דבר שלא ברשות:

ע"י שגלו מסטירין כו'. פירשתי לעיל פ"נ:

אשמע לך ואדחה ממחיצתי. דיותר רע לברך שלא ברשות מגלוי מסטירין (יפה תואר):

ואין אתה מבטל גזירתן. כדכתיב ותגזר אומר ויקם לך:

הה"ד בית אל ימצאנו. רישיה דקרא וישר אל מלאך ויוכל לו בכה ויתחנן לו המלאך שישלחנו וא"ל שבבית אל ימצאנו ה' ויחלף שמו. ובזה הלשון א"ל ושם ידבר עמנו. ומ"ש ואני עומד שם ר"ל שיודה על הברכות שם (אע"פ שהוא שרו של עשו). אבל עכשיו אין מקום לזה כי אין ראוי להקדים האמן לברכה:

ג  [עריכה]

ר' ברכיה בשם ר' לוי כו'. ה"ג בספרים המדויקים ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר ממה שמקים דבר עבדו אין אנו יודעים שעצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה. אלא מקים דבר עבדו זה מלאך אחד שנגלה על יעקב אבינו וא"ל עתיד הקב"ה להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך אני עתיד לעמוד הה"ד בית אל ימצאנו וגו' ונגלה עליו הקב"ה לקיים גזירתו של אותו מלאך שא"ל לא יעקב ואף הקב"ה א"ל כן הה"ד ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו' לא יעקב וגו' ירושלים שכל הנביאים מתנבאין עליה עאכ"ו שיקיים דברי נביאיו. ועיין לקמן פ' פ"ב. ור"ל שהמקרא יפורש בל' תימה ודרך ק"ו ומה אם הקב"ה מקים דבר עבדו והיינו המלאך האחד שנגלה על יעקב. כ"ש וק"ו שועצת מלאכיו ישלים לקיים גזירתו בענין ירושלים. והוא דברי כל הנביאים שנבאו נחמות על ירושלים. ונקראו הנביאים מלאכים כמבואר בריש ויק"ר ע"ש. וכן ודאי יוכל המלאך להקרא עבד ה':

לא שיעקר שם יעקב כו'. דכוונת הכתוב הוא שמך יעקב הוא מ"מ. אלא ולא יקרא שמך העיקר עוד יעקב כי אם ישראל יהיה עיקר שמך ויעקב טפל ועיין לעיל פ' מ"ו סי' ו':

נתגוששת עם העליונים. פירוש שרית מל' התאבקות וגשישות:

עם העליונים. הוא המלאך שיכול לו:

הוא דהוה אמר ליה כו' כראות פני אלהים. היינו מלאך. ומכיון שהמלאך נדמה לו כעשו בודאי שרו של עשו היה:

מה פני אלהים דין כו' מה פני אלהים ולא יראו כו'. לא גרסינן לה ואגב שיטפא דגרס לה לקמן בפירוש דקרא כתבוהו כאן (יפה תואר):

את הוא שאיקונין כו'. שרית ל' שררה שנחשב לשר כאחד מצבא המרום אחר שצורתך חקוקה למעלה אצל המלאכים. ופי' אלהים מלאכים סתם. וכן עם אנשים נחשבת לשר וגדול:

ד  [עריכה]

כתוב אחד אומר מונה כו'. דלכולם שמות יקרא משמע שלכל אחד יקרא שמות הרבה. ולכולם בשם יקרא משמע שלכל אחד הוא קורא שם אחד. ועז"א אלא מלמד כו' לא כשם שנקרא עכשיו כו'. שבבחינות חלופי השמות לפי שינוי השליחות יש לכ"א שמות הרבה. ובבחינת פרטי זמני השליחות נקרא המלאך בכל פעם בשם אחד ובשני הכתובים מלת לכולם פירושו לכל אחד מכולם:

אלא מלמד שיש שם שינוי. שיש שמות המלאכי' המשתנים בכל פעם להקרא בשם אחר אבל יש ג"כ שאינם משתנים:

ה  [עריכה]

אלא לו לרפואתו כו'. ס"ל שבזמנה זרחה השמש אלא שהיה לו ענין מיוחד בזריחתה דהיינו רפואתו:

ר' הונא כו'. ס"ל שההבדל הוא דליעקב זריחת רפואה ולעשו זריחת להיטה. כדאשכחן וזרחה לכם יראי שמי וגו' כי להם הוא רפואה ולעכו"ם להיטה שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים (יפה תואר):

הנה היום בא. דהיינו השמש שהוא במקום גיהנם לעתיד כדלעיל פ' כ"ו:

ריב"ל סליק לרומי כו' נפק ר' חנינא לקדמותיה אשכחיה כו'. הבעל סדר הדורות רוצה לגרוס ר' לוי לא ריב"ל ע"ש באריכות אבל היפ"ת פי' את דמי לסבך אתה דומה לזקנך שכשהיה בא לקראת עשו איתרע מזליה והיה צולע. רמז שהוא מט לפניו בעוה"ז. וכן אתה על ידי בואך לרומי איתרע מזלך להיות צולע ע"כ. משמע דגרס ריב"ל:

ו  [עריכה]

שנשה ממקומו. שקפץ ממקומו:

פקוקלתא. פי' הערוך הן הקנוקנות דאמר בגמרא וקנוקנות פירש"י בגמרא גידין דקים ההולכים באורך הירך מתחת הבשר מגיד החיצון לגיד הפנימי. ור' הונא אזיל כעולא דאמרינן התם דלא אסרה תורה אלא גופו של גיד אע"פ דעץ בעלמא הוא. ודלא כמ"ד לא אסרה תורה אלא קנוקנות. ומייתי לה הכא משום דנפקא מיניה לפירושא דגיד:

כר' יוסי. שאמר באחת נגע ושניהם נאסרו משום שהנגיעה היה בשמאל ולעולם השמאל טפל לימין. אין לחלק דין אחר לשמאל לבד לכן שניהם נאסרו:

שנאמר ויגע בכף יריכו וגו'. בהאבקו עמו. ור"ל כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו כדאיתא בגמרא. ופרש"י שחובק את חבירו מלפניו וידו הימנית מגעת לכף ירך ימנית של חבירו מאחוריו:

שנאמר כי נגע בכף ירך יעקב. קרא יתירה דריש דבתר דכתיב על כן לא יאכלו בני ישראל מה צ"ל כי נגע בכף ירך יעקב. אלא דאתא לומר שלא היה אלא דרך נגיעה כמו שנוגע בימין לירך העומד נגדו שהוא נוגע בירך השמאלי שהוא כנגד ימינו (יפה תואר):

ז  [עריכה]

מאן אזיל כו'. מי ילך ויפייס אותו:

אמר להון כו'. אמר להם השועל בואו עמי לשם ואני אפייס אותו כי אדע ש' משלים ובהם אפייס אותו:

אגומין. פי' טוב וישר (א"א). והערוך פי' בלשון יוני נלך:

ציבחר. מעט:

אנשי מאה. פי' שכחתי מאה:

אית במאתן ברכאן. בשלהי ברכות ירוש'. כל ברכיא טבין וברכיא דאורייתא בישין. ופירושו לשון הסתפקות וקמצנות. וכן כאן פירושו יש די וסיפוק במאתים משלים לפייסו. וכן פי' בעל מוסף הערוך בערך ברך ג':

יש בי כח. מוהיה המחנה הנשאר לפליטה דייק דמשמע בעל כרחו כדפרש"י בחומש. ולדעת ר' יהודה ב"ס אין זה אלא בכח תפלה לא יעזבנו ה' לגמרי. ולר' לוי הוא בכח מלחמה שעכ"פ ה' יעזרהו במקצת שיהיה המחנה הנשאר לפליטה:

וכיון דמטא כו'. ואף ע"פ שכבר התפלל ואמר הצילני נא מיד אחי. אולי עיקר התפלה היתה צריכה בעת ראותו את עשו. כי בהביטו אליו יכוין אל הכנעתו. אבל כשבא להתפלל כשראהו לא יכול כי נבעת (יפה תואר):

ואינש זכותיה תקום ליה. כצ"ל (א"א ויפ"ת):

ח  [עריכה]

הדא אמרה אחרון כו'. כלומר להכי איכפל קרא לאשמועינן שהניחם בסדר הזה לומר דאחרון אחרון חביב שעל כן שם החביבים יותר באחרונה:

כרחמן שבאבות. משום דהול"ל כרחם אבות בלשון רבים. לכן אמר שרמז לאב היותר רחמן והיינו רחמן שבאבות:

זה אברהם. שהיה אב המון גוים ובא לעורר רחמים על הסדומיים הרשעים:

אמר אברהם חלילה לך. בשוח"ט מייתי מדכתיב האף תספה צדיק עם רשע. ולפ"ז ניחא כי במדת רחמים בא כדמסיים שישא למקום למען הצדיקים. אבל לפי מה שהביא כאן מדקאמר חלילה לך קשה כי אין זה אלא מדת הדין שלא ימות צדיק עם רשע וכדמסיים בה השופט כל הארץ לא יעשה משפט (יפה תואר):

זה יעקב. הוא היה ראוי להיות נשאר באחרונה. כי כן דרך השיירות שהעם עוברים תחלה והאדון בא אחריהם אלא לכך הוא עבר לפניהם משום דאמר מוטב דיגע בי ולא בהם. ומזה למדנו הפלגת רחמיו על בניו (יפה תואר):

למה שבע. דהוה הכנעה יותר מדאי. ואינו ראוי להראות את עצמו נכנע כ"כ פן יאמר אויבי יכלתיו:

על שם כי שבע כו'. כלו' שרמז לעשו שאע"פ שהוא נכנע לפניו בוטח בה' כי בשבע צרות יצילנו:

לפנים משבעה קנקלים. חדרים. כי כן דרך גדול הדיינים:

לא זז משתטח כו'. שההשתחויות כנגד ה' היה. ופירש שבע הרבה כמו והחזיקו שבע נשים (יפה תואר). וכן הוא בזוהר ס"ז:

ט  [עריכה]

נקוד עליו. כאן הגירסא משונה ומחוסר איזה מלות ממה שהוא בשהש"ר פסוק צוארך (שה"ש ז') וכן שם יש חסרון ממה שהוא כאן. ויש להגיה משם לכאן ומכאן לשם. וכן צ"ל כאן וירץ עשו לקראתו וישקהו כולו נקוד עליו כו' אתה דורש את הכתב ומניח הנקודה כו' ולא נקודה רבה על הכתב אלא כולו נקוד מלמד שנכמרו רחמיו כו'. א"ל ר"י א"כ כו'. כן צריך להגיה כאן משם. ושם דילג המדפיס דעת רשב"א כולו וצריך להשלימו מכאן וה"פ כיון דהכא הכתב והנקודה שוים מפרש רשב"א שהנקודה בא להוסיף על הכתב כאילו נאמר וישקהו ב"פ שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. ור' ינאי הקשה ע"ז א"כ למה נקוד עליו דמוישקהו ויבכו הוה משמע שפיר נשיקה של אהבה גמורה. אלא מלמד שהנקודה בא להוציא המלה מפשוטה. למימר דעיקר כוונתו היה לנשיכה ואחר שנשכו וקהו שיניו נהפך לאוהב ונשקו:

צוארך כמגדל השן. ומיירי בכנסת ישראל שיהיה צוארם חזק להקהות שיני האויבים דכל מה שאירע לאבות סימן לבנים:

י  [עריכה]

לפי ששמענו חנינה. כמ"ש אשר חנן אך באשר באותו הפרק עדיין לא נולד בנימין ולא שמענו כזה בשבט בנימין והיכן שמענו להלן ויאמר אלהים יחנך בני:

וגבהה קומתו. אע"ג דמהכא לא דייקינן אלא שעמד בפניה לא שהגביה קומתו. קאמר הכי מדיוקא דבן פורת יוסף (יפה תואר):

הה"ד בן פורת יוסף וכו'. ה"ג בן פורת רביית יוסף. בן פורתרביית עלי עין. בין פרות רביית יוסף. בן פורת עלי עין א"ר ברכיה בש"ר סימון עלי לפרוע לך מאותו עין. וה"פ בן פורת רביית יוסף דפורת הוא ל' רבייה והגדלה שמלך יוסף. בן פורת רביית עלי עין כלו' עבור שהגדיל והגביה קומתו בפני עין עשו. ומדנקט ל' פורת. דריש דרמיז ביה לשון פרות דהיינו ע"י פרות שראה פרעה בחלומו והוא פתר חלומו שמתוך כך עלה לגדולה. ולקמן פ' צ"ח דריש מיניה נמי לשון פירות והיינו השבלים שראה פרעה בחלומו. והא דכתיב תו בן פורת עלי עין מפרש ר' ברכיה עלי לפרוע לך כו' לשון פרעון. והיינו מדה כנגד מדה שלא תשלוט בו עין רע וכדאיתא דלא שלטא עינא בישא בזרעו של יוסף:

יא  [עריכה]

באילין דעשו. פי' בחיילותיו של עשו. והיו אומרים להם משל מי אתם. והם אומרים משל עשו. והם אומרים המלאכים לחיילותיהם הכו הכו אותם:

יהבון להון. פי' תנו להם מכות:

כיון דהוו אמרי כו'. כיון שהיו אומרים משל אחיו של יעקב אנחנו היו מה"ש אומרים הניחו להם משלנו הם:

מיכתת כו'. מוכה אנכי אצלם:

למצוא חן בעיני אדוני. כלומר מאחר שתראה שכל אותן המחנות שפגשת הם כולם אוהבי אמצא חן בעיניך שתשוב גם אתה להיות מאוהבי. והשיב יש לי רב אחי כלו' צדקת בדבריך כי כבר קבלתי רוב מכות די והותר אשר על ידם בהכרח אודה לך ואומר יהי לך (הברכות אשר עבורם רבה המשטמה עד כה) ומעתה גם אני אתהפך לאוהב לך (מהרא"ב):

יש לי רב מכות. פי' מכות הרבה:

מפוקפקות. שעדיין לא הודה עליהן בנפש חפצה:

מן מה דאמר ליה אחי יהי לך אשר לך. שכך א"ל מה שלקחת מאבינו יהי לך שמעתה לא אערער עליהם (מזרחי):

אחי יהי לך אשר לך. גימטריא זה הברכות (נפלאות חדשות):

יב  [עריכה]

מה פני אלהים דין כו'. הכוונה כי הנותן מתנה לאחד הוא בג' פנים. או מפני שהמקבל נצרך. או דרך פיוס על חטא שקדמהו. או דרך הכנעה וכבוד ולפי שעשו דחה הטעם הא' באומרו יש לי רב. אמר יעקב כי עוד לי ב' טעמים. הא' כי הוא כעומד לדין שהיה לו דין עליו ועכ"ז ותרצני ולכן ראוי לי לפייס במנחה. והשני דרך הכנעה מה פני אלהים כו'. כי כן היתה עולת ראיה להראות השתעבדות לה':

מה פני אלהים דין. דהיינו הנצב לפני ב"ד. כי בקרב אלהים ישפוט:

כמה יגיעות יגעתי כו'. ר"ל שאף שלפי ערכך היא מתנה מועטת. מ"מ לפי גודל צערי ויגיעתי שהיה לי עד שבאת לידי. יהיה נחשב לפניך כמרובה. ותקבל ממני בסבר פנים יפות:

אשר הבאתי אכ"כ. כצ"ל וכן הוא בילקוט:

אלא אשר הובאת. מבנין שלא נזכר שם פועלו מי המביא:

מתחמא חזר וידיה פשוטה. היה מתראה כחוזר לאחוריו שלא לקבל. וידו פשוטה לקבל שהכיר יעקב שלבו בל עמו והוא חפץ ורוצה בהפצרה להפציר בו כדי לקבל. לפיכך הוצרך למלאות רצונו ויפצר בו ויקח. ואהא מסיק ומייתי הא דכתיב מתרפס ברצי כסף וגו' דקאי אזרע עשו כדאיתא בפרק ערבי פסחים:

מתיר את הפס. כלומר פושטה:

ר"ל סליק כו'. דרבינו הוא ר"י נשיאה נכדו של רבי וספור מעשה זה לראיה למה שאמר דעשו אוהב ממון שכן היה מצטער ר"י נשיאה מבני מלכות רומי שהיו נוטלים ממנו תמיד:

א"ל צלי עלי. ר"י נשיאה אמר כן לר"ל כי ע"י שהיה נשיא היו מאנשי המלכות נמצאים תמיד אצלו ומבקשים ממנו מתנות:

לא תסב מבר נש כו'. שלא תקבל מתנות משום אדם ואז לא יקחו ממך כלום. כי לא יאונה לצדיק שיאכלו זרים כחו:

מן דיתיב גביה כו'. כשהיה יושב אצלו באת אשה אחת ונושאה מתנה קערה אחת וסכין מונח בתוכה. והיה נוטל את הסכין והחזיר לה הקערה. דיסקרין פי' קערה:

בלדר. מושל בחצר המלך המוליך כתבים:

וחמא כו'. וראה אותה סכין וחמדה ולקחה:

בפתי כו'. לפנות ערב חזר ר"ל והלך לשאול בשלומו של רבינו. וראה אותו שוחק:

ההוא סכינא דחמית יתיה. פי' אותו סכין שראית אותו אצלי היום:

חד עם דארעא. הזכיר היותו ע"ה ללמדנו כי אין לבזות דברי שום אדם אלא לקבל האמת ממי שאמרו. וגדולה מזו שאין מתביישין מלומר הלכה בשמם ברבים. וטעם מאמר זה כאן כי לא יקשה בעינינו למה מה' היתה זאת שילקה יעקב בגופו ובממונו:

את אמרת כו'. תאמר אותו משמי בצבורא:

אלא ישיבו. דמשמע מה שנטלו ממנו:

יג  [עריכה]

הילדים רכים זה משה ואהרן. על שם שעדיין אינן בעולם קרי להו ילדים דרך קטנות. או ע"ש שהם נקיי החטא ע"ד שכתיב בן שנה שאול במלכו (יפה תואר):

שנאמר ואתן צאני. ואע"פ שלא נמצא שנקראו בקר. אחר שנקראו צאן לא יקשה שיקראו כאן צאן ובקר:

בימי אדריינוס. שהרג המון רב מישראל ביום אחד כדאי' בריש אסת"ר ולולא רחמיו של הקב"ה היה עושה כלה:

בימי המן. שגזר להשמידם ביום אחד:

יד  [עריכה]

שנהא שותף עמך בעולמך. כלו' שאני אזכה עמך בעוה"ב ואתה עמי בעוה"ז. והשיבו יעבור נא אדוני לפני עבדו. כי הוא יאכל עולמו בעוה"ז לבד. וא"ל ואיך לא תירא מהדברי ורברבני שיצערוך כשתהיה שפל ונכנע לפניהם. והשיב שיתנהג לאטי בנחת כלו' שלא יהרוס להתקומם לנגדם ולהתגאות בשום דבר לתת להם מקום להתקנאות בו. אלא יהיה סובלן בסבלנות גדולה ובפיוסין וכיוצא. א"נ שילך בפנים כרוכות ר"ל שיתכסה מעיניהם ויברח מפניהם עד יעבור זעם:

יעקב אמתי הוא. דכתיב תתן אמת ליעקב:

ומרמה כו'. ואע"ג דמותר לשנות מפני הסכנה. שאני יעקב שהוא מדת האמת (יפה תואר):

טו  [עריכה]

בקש ללותו. על ידי אנשיו. וזה אומרו אציגה נא:

ולא הוה נסיב. לא היה לוקח ארמאי עמו ללותו מבית המלך:

עד שמכר הסוס. בילקוט וברמב"ן הגיר' הפינס שלו פירוש מעיל חשוב שלו:

היכן הם. דליכא למימר שלהיותם טפלים לו לא הוצרך להזכירם. שהרי כולם ראשי גייסות כדלעיל פרשה ע"ה ולא בטילי לגביה:

נשמטו כאו"א. בעוד יעקב ועשו נושקים ומחבקים זא"ז. שמתחלה עלו למלחמה לפי שלא הכירו במעלת יעקב. ועתה הכרת פניו ענתה בו כי חוט של חסד משוך עליו:

אימתי פרע להם. כי ה' נותן שכר לעכו"ם בעוה"ז:

כי אם ת' איש. ויתכן שהיו מבני ארבע מאות איש דעשו ונשמר להם זכות אבות:

טז  [עריכה]

י"ח חודש סוכות ובית וסוכות. כי הסוכות הם בששה חדשי הקיץ. והבית בחורף ושוב סוכות בימי הקיץ (ועיין ביפ"ת):

ובבית אל ו' חדשים. משום דקים לן שנתעכב בדרך בשובו מחרן שתי שנים. דכ"ב שנה פירש ממנו יוסף כדרך שהוא פירש מאביו כ"ב שנה. כ' בבית לבן ושנים בדרך כדאי' בפ"ק דמגילה. לה"ק די"ח חדשים היה בסוכות והששה בבית אל:

כל אותן חדשים שעשה בסוכות היה מכבד. כצ"ל (יפה תואר ונזר הקודש). ופי' כי שם היה מפחד מעשו כי היה קרוב לו. וטעם ההודעה זו כדי שלא תיקשה לן למה נתעכב יעקב ולא מיהר דרכו לבית אביו. כי היה אנוס שהיה מפחד מעשו בכל אותו הזמן פן יחזור עליו. ולר' אבין נתעכב שם ט' שנים לסבה זו (יפה תואר):

יודע לחשב את מי טבריא. גוזמא קאמר. ע"ד אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף