עץ יוסף על בראשית רבה/סט

עץ יוסף על בראשית רבה סט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה סט

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  

א  [עריכה]

והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' וגו' ר"א בשם ר"י בר זמרא פתח צמאה לך נפשי כמה לך בשרי א"ר אייבו ככמהות. כצ"ל. פי' צמאה לך נפשי ככמהות הללו שהן צמאים למים כי אין צמח שמתאוה כל כך למים ככמהות לפי שאין יונקים מן הארץ אלא מאוירא רבו לפיכך הם צריכים הרבה למים מלמעלה. וכן הצדיקים אין להם יניקה למטה אלא מלמעלה מאת ה' מן השמים:

רבנן אמרי כשם כו'. דכמה הוא מל' כמו הנאמר על הדוגמא והדמיון. ועז"א כשם שנפשם העליונה נפש המשכלת צמאה לך כמו כן צמאה לך בשרי הם הרמ"ח איברים שיש בי דהיינו רוח החיוני שבהם הם צמאים לך לקדושתך. כי גם הרמ"ח איברים הם מתוקנים בקדושה שהם מכוונים כלפי הרמ"ח מצות עשה שבתורה. ועז"א היכן נפשי ובשרי צמאים לך כל כך בארץ ציה ועיף בלי מים באשר עתה נגרשתי מפניך מא"י אשר שם משכן השכינה אל ארץ ציה ועיף בלי מים הוא קדושת השכינה הנמשל לבאר מים חיים. ובהיותי רחוק ממקום קדושתך נפשי ובשרי צמאים לך ולקדושתך לקבל ממך שפע רוה"ק. ועז"א על כן בקודש חזיתיך בקדושה חזיתיך כלו' על כן באתי לחזות מקום קדושתך המשכן ובית המקדש שהוא מקום קדושה כדי לראות שם עוזך זו פמליא שלך שנראה על ידם תוקף עוזך בעולם בשליחותם וכבודך החופף עליהם (נזר הקודש):

ב  [עריכה]

אין סכין כו'. כי מצא מין את מינו לחדדו ולתקנו:

כך אין ת"ח מתחדד אלא בחברו. כצ"ל ופשטות המקרא גם סופו ואיש יחד פני רעהו מוסב על ת"ח כלומר כמו הברזלים מתחדדים זה מזה. כך ת"ח מחדדים זה את זה בתורה. ושנה המדרש והזכיר כל המקרא עוד הפעם לדורשו בחידוש נוסף על פשטותו. ודרש מלת יחד מענין התיחדות ודבקות איש לרעהו כמבואר. ואולי צריך להיות ד"א ברזל בברזל כו' (נזר הקודש):

שנתיחדה עליו השכינה. שנקרא ריע כאומרו ריעך וריע אביך אל תעזוב ור"ל שכמו שמתיחד ברזל עם ברזל. כן יעקב נתיחד עם השכינה והשכינה עמו:

ג  [עריכה]

משל לבן מלכים כו'. ס"ל כמ"ד בסמוך עליו על יעקב. ולפי שלזה יקשה אם ה' נצב עליו איך היה מקום למלאכים לעלות ולרדת בו דהיינו לקטרגו ולהזיקו. לכן אמר משל לבן מלכים כו' דברישא לא ה' נצב עליו. וכשבא ה' ברחו המלאכים:

אלא למ"ד עליו על יעקב מי מתקיים עליו. בתמיה כי אין דרך לומר שה' נצב על אדם. ופירש ר"י שהתיצבות זו היא השגחה להצילו מכל נזק ופגע וז"ש ר' יוחנן הרשעים צריכין לעמוד על אלהיהם לשמרם. אבל הצדיקים אלהיהם נצב עליהם לשמרם ולהצילם. ופירש נצב עליו משגיח עליו (יפה תואר). והמת"כ נטה בזה מפשטיותו:

והנה עומד על היאור. שהיה אלוהו כמ"ש לי יאורי ואני עשיתני:

ד  [עריכה]

וכנגד כן קבעו חכמים כו'. כתב האבודרהם דלפי שהתפלות למדו אותן מן האבות שאברהם תיקן תפלת שחרית וכו' לכן אמר שנתקנו י"ח ברכות כנגד י"ח פעמים שנזכרו:

והנה ה' נצב עליו לית הוא מן המנין. לפי שלא נזכר שם אלא אברהם ויצחק ולא יעקב ואנן בעינן שלשה אבות:

ואם יאמר לך אדם י"ז הם. שהרי בפסוק ויקרא בהם שמי ושם אבותי וגו' ג"כ לא נזכר יעקב מפורש עז"א דמ"מ הוא חד מנהון. כי באומרו ויקרא בהם שמי הרי הוא כאילו נזכר גם שמו מפורש:

קפלה כפנקס. כלומר במראה הנבואה נדמה כאילו הארץ מקופלת תחתיו להורות שיכבוש כולו. והטעם לפי שהמקום הלז הוא העיקרי לקדושה עד שכל הארץ עומד על ידה וכמ"ש אבן שתיה שממנה הושתת העולם:

ונתנה תחת ראשו. ובילקוט משמע דגרסי' מאי דתחותא דידך. ולפי גירסתנו כאיניש דאמר מן תחות רישך דידך פי' מה שתחת ראשו של אדם ודאי שלו כן קפלה תחת ראשו להחזיקה שהיא שלו:

ובלבד שיהא נקבר עליה. ר"ל דתנאה קאמר דדוקא אם יהיה נקבר עליה תנתן הארץ ההיא לזרעו. וזהו הרמז אשר אתה שוכב עליה בתנאי אם תשכון עליה לאחר מיתה. כי אז זכותך עומד עליהם. ואע"ג שאין זה ביד יעקב ובהחלט. מ"מ היה מוטל עליו להשתדל ולטרוח בדבר בכל אשר היה לאל ידו כאשר מצינו שהשביע על זה יוסף בנו (נזר הקודש):

ה  [עריכה]

מה עפר כו'. נתבאר לעיל פ' מ"א סי' י"ב:

דממיגין מכתיך. ממסים מכתך:

משקשקין כו'. פי' שעושים אותך ריקם מעונותיך:

בפולטריות. פי' בשווקים:

כרים. שוורים עם כלי המחרישה וחרשו עליהם. ובאו"א הגי' רדיה. פי' כלי המחרישה:

הוא סימן טוב. וזהו ותשימי כארץ גוך כמו שהארץ מכלה והיא עומדת לעולם:

תרעייא דימא. פי' לשון שבירה וקריעה. תרגום פרץ ה' תרע ה'. ור"ל אתה פורץ הים כלו' שבזכותך יקרע הים לעבור גאולים. וזה עלה הפורץ זה יעקב לפניהם ובזכותו נקרע כמ"ש מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אלוה יעקב:

חלוקי יחזקאל. זהו חלוקת א"י לע"ל. שחלק את הארץ מפאת קדמה ועד פאת ימה לי"ג חלקים לחלקן לשבטים לעתיד. ודרש ופרצת על החילוק שהיא פרוצה ממקום למקום:

והלא לא פירש יחזקאל אלא מן המזרח למערב. והכא כתיב נמי צפונה ונגבה. ומשני שכבר פי' ישעיה נגבה וצפונה באומרו כי ימין ושמאל תפרוצי. וימין ושמאל הוא דרום וצפון:

ו  [עריכה]

על הכל השיבו. שהבטחת ה' הם תשובות על שאלות יעקב (יפה תואר):

אם יהיה אלהים עמדי. שיהיה כבוד ה' חונה תמיד עמו באהלו (נזר הקודש):

ועל הפרנסה לא השיבו. והטעם מפורש בתנחומא שאמר הקב"ה אם אני מבטיחו על הלחם מהו מבקש ממני עוד שמתאוה ה' לתפלת צדיקים ולזככם בכור עוני. רק הבטיחו שלא יגע בו שום רעה המונעו משלימותו. ודעת רבי איסי שאף על הפרנסה השיבו. כי עזיבה הוא כולל גם על זה. כי העדר הפרנסה מכונה בשם עזיבה:

ז  [עריכה]

ממשנתו. שבא לרמוז בל' משנתו ממשנתו שהיה נפשו שונה ולומד למעלה בשעת השינה כמ"ש חכמי האמת שהצדיקים וחכמים השלימים בשעת השינה נפשם עולה בישיבה של מעלה ולומדים רזי תורה אשר ממנו נעשים כמעין המתגבר ביום:

אכן השכינה שרויה במקום הזה. השראה גמורה שהוא בקביעת קבוע וזה לא הייתי יודע:

הסולם הזה עומד בבאר שבע. ס"ל שיעקב בחברון נתברך ומ"ש ויצא יעקב מבאר שבע שהלך שם ליטול רשות והוא המקום שלן בו וראה מראות אלהים. והסולם שראה לדעת ריב"ז ראה שרגליו בבאר שבע במקום שהוא שוכב שם. וסוף שיפועו שהוא ראש הסולם הגיע עד כנגד ביהמ"ק נסמך בשמים. ולכן ידע שבאר שבע הוא שער השמים טוב לתפלה. וביהמ"ק בית אלהים:

אמר ר"י ב"ס הסולם הזה עומד בבהמ"ק כו'. ס"ל כי ויפגע במקום הוא הר המוריה. וראה הסולם רגליו במקום ההוא ושיפועו שהוא ראשו מגיע עד כנגד בית אל וזה הוא עיר לוז. ואמר כי זה המקום בית אלהים. ושיפוע הסולם שער השמים. והנה הר המוריה טוב לתפלה. וגם בית אל מקום ראוי לעבוד שם אלהים. והקים מצבה בבית אל. כי לדעת כולם כנגד סוף שיפועו הקים אותה (רמב"ן):

עתיד השער הזה כו'. שהראה לו הקב"ה בזה סימן לדורות לומר עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך. שבעת השינה נפש הצדיקים עולה ויורד דרך אותו השער (נזר הקודש):

אין בהמ"ק של מעלה כו'. ובספר מים יחזקאל כתב שפירושו שביהמ"ק של מעלה גבוה יותר מביהמ"ק של מטה ח"י מיל. וע"ש החשבון:

בנוי וחרב ובנוי. נת' לעיל פ' נ"ו:

כי אם בית אלהים. וגו' וזה שער השמים:

המד"א כי חזק בריחי שעריך. והתם בבנין העתיד מיירי דבריש ההוא מזמור כתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. והכא נמי דכתיב שער מיירי בבית העתיד:

ח  [עריכה]

שופע לו מן השמים כמלא פי הפך. כצ"ל וכן הוא לקמן פ' פ"ב ור"ל שדריש ויצוק הוא שופך בשופי. ואם לא מן השמים במקום שמם מנא ליה שמן. דודאי לא היה מוליך עמו שמן כי בורח הוא (יפה תואר):

היא לוז שצובעין בו כו'. עי' בענף:

שעלה סנחריב ולא בלבלה. אע"פ שבלבל כל העולם כדכתיב ואסיר גבולות עמים:

נבוכדנצר ולא החריבה. אע"פ שהחריב כל א"י וקבלה היה בידם (יפה תואר):

שלא שלט בה מה"מ מעולם. עי' בזוה"ק שהאריך:

הטריף מצות ומע"ט. דרשה זו היא על לוז דכאן שאמר ואולם לוז וכו' ונקראה לוז דיעקב. ולשון הטריף מצות לא ידעתי מה עניינו ולקמן סוף פ' פ"א גורס הרטיב מצות והוא ל' לחלוחית ורטיבות. כלו' שמפריח מצות כאילן לוז וכן בילקוט שופטים סוף רמז ל"ח העתיק מדרש זה וכתוב שם בהדיא הפריח ע"ש:

מצות ומעשים טובים כלוז. המוציא פירות הרבה והודיע הכתוב שם העיר שהיא לוז לפי שמתייחס לענין המצות שכל יושב בה מפני קדושת המקום מוכן להרבות מצות ומע"ט (יפה תואר):

אין לה פה. שהוא סתום ואינו כרוב הפירות שיש בהם נקב מה כרימון ותפוח:

לא היה אדם יכול כו'. שהיתה חומה מקפת אותה מכל סביבותיה ואין שום פתח בחומה אלא היו נכנסים מתחת לחומה דרך מערה כדלקמן:

אמר ר"ס לוז היה עומד על פתחה של עיר. דהא דלא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר היינו משום דלוז היה עומד על פתחו וממנו היו נכנסים לעיר. והרואה שם הלוז לא היה סבור שהיה שם פתח וכדמפרש רבי אלעזר:

הראנו נא מבוא העיר. ומדקבעו הראנו נא את מבוא העיר ש"מ שלא היה הפתח ניכר:

עביד לה הפטרה. בכבוד האכסניא דרש כשנפטר מהם וכדלעיל פרשה ס' סימן י' (יפה תואר):

מה אם זה שלא הלך ברגליו ולא דיבר בפיו אלא ע"י שהראה. כצ"ל (נזר הקודש). וכן הוא בילקוט שופטים. דלא כתיב אלא ויראום. באצבעו או בעקימת שפתים (רש"י):

ניצול מן הפורעניות. שהכו העיר לפי חרב ואת האיש שלחו. ועי' בפרק עגלה ערופה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף