עץ יוסף על בראשית רבה/ע

עץ יוסף על בראשית רבה ע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה ע

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יח  יט  כ  

א  [עריכה]

אמר רבי יצחק הבבלי ודבר פי בצר לי שנדר מצוה בעת צרתו כו'. דאע"ג דבעלמא הנודר נקרא חוטא אבל בעת צרה מצוה לידור דבר מצוה כדי שיגין עליו באותה שעה. והיינו דכתיב הכא וידר יעקב נדר לאמר. לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה להיות לבם נכון בטוח בה' בזכות המצוה (יפה תואר):

ולאביר יצחק אין כתיב אלא נדר לאביר יעקב תלה את הנדר. כצ"ל (א"א) והיה נודר בעת צרה שהיה מצטער על מציאת המקום כמה שנאמר את כל ענותו (יפה תואר):

ב  [עריכה]

אלא אלהי ישראל אבינו תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה. ובהילול זה ר"ל תלה דברי ההילול והשבח על הנדר במי שפתח בו תחלה:

עוד מן אתרא כו'. לפי שמקרא זה הוא בתורה שממנה נלמוד הדינין. קרי אתרא להאי קרא טפי מהראשונים (יפה תואר). או פי' מן אתרא כו' כלו' ממקום שכתוב בו נדר ישראל בהדיא אין חסר להביא ראיה ממנו (מתנות כהונה):

ישראל סבא. דאע"ג דהנודרים בהכרח בני ישראל הוו קאמר וידר ישראל סבא לפי שהם תלמידיו בדבר זה וה"ל כאילו הוא הנודר שהדבר נקרא על שמו (יפה תואר):

ג  [עריכה]

ד' הן שנדרו כו'. טובא אשכחן בקרא. אלא דחשיב הכא רק אותן שנעשה בהם רושם על ידי הנדר הן לטובה והן לרעה. שאלו נזהרו בו ונשתכרו להיות נענה מיד ואלו לא נזהרו והפסידו (נזר הקודש):

יעקב נדר והפסיד. היינו על מה שנתאחר מלשלם נדרו נתבקרה פנקסו כדלקמן פרשה ע"א. ובא לידי ג' עבירות. וקבר את אשתו כדלקמן בויק"ר פ' ל"ז:

יפתח נדר והפסיד. והיינו במה ששילם נדרו והפסיד בתו כי לפי הדין לא חייב לכל המרבה אלא הקדש דמים. ועוד שה"ל להתיר נדרו. ונענש עוד בנישול אברים כדלעיל פרשה ס'. וטעם הפסדו לפי שלא נדר כהוגן כדאי' התם:

חנה נדרה ונשתכרה. שנתן ה' שאלתה. ונשתכרה ג"כ בקיום הנדר עצמו שיהיה בנה נתון לי"י כל ימיו:

ישראל נדרו ונשתכרו. שניתנה שאלתם:

שנאמר וידר ישראל כו'. לפי שמפורש נדרם ומה נדרם ומה שנשתכרו כתוב זה אצל זה מייתי קרא להא. אבל לשארא היה צריך להאריך להביא פסוקים רחוקים זה מזה. לכן לא האריך בהבאתם (יפה תואר):

ד  [עריכה]

מסורסת היא הפרשה. דבתחילה נדר את נדרו אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וכו' ושוב חלם ונענה בחלומו והנה אנכי עמך וגו' ואע"פ שנכתב וידר יעקב נדר בתר הכי. אין מוקדם ומאוחר בתורה:

אתמהא. בתמיה וכי היה מסופק בהבטחת ה' אלא הוא אמר כן בראשונה. והקב"ה השיבו עליו הנה אנכי עמך וגו':

אם יתקיימו לי התנאים כו'. דמאמר והנה אנכי עמך אינו הבטחה אלא תנאי. כלו' אם אנכי עמך שתזכה להשרות שכינתי עליך אז ושמרתיך בכל אשר תלך כי באור פני מלך חיים:

מלשון הרע. דריש שהשמירה מעון. על דרך רגלי חסידיו ישמור ובדרך דרש מלה"ר שנמצא בו לשון דריכה. ואיידי דדרש בדרך בלה"ר דרש נמי ונתן לי לחם וגו' בג"ע וש"ד וע"ז דהוו דומות ללשה"ר משום דלה"ר שקול כנגד שלשתן כדדרשי' בערכין (יפה תואר):

מג"ע. וה"ק ונתן לי לחם כלו' אשה בהיתר ואהיה ניצול מזנות:

לשון נקי. כדלקמן פרשה פ"ו שפי' הלחם אשר הוא אוכל היא אשתו:

רבנן פתרין לה בכל ענינא. ר"ל הני תיבות בדרך הזה פירשוהו על כל ענינים האלו על ג"ע ש"ד וע"ז:

ואין דרך אלא לשון הרע שנא' וידרכו את לשונם וגו'. כצ"ל. ואגב שיטפא דמייתי לקמן בויק"ר פ' ל"ז וישמע את דברי בני לבן גבי לשון הרע ביעקב כתבוה פה (יפה תואר):

ה  [עריכה]

הרי כל שבחו כו'. דקס"ד שזהו כל עיקר שכרו להיות לו רק מזונות מצומצמים ועז"א שזה הוא דבר קטן. וחשב שאין זה אלא לפי שהגר אינו חביב כל כך בעיני הקב"ה. אך ר' אליעזר העיר לבבו כי לקדושים אשר בארץ אשר כל מגמתם לדבק בה' וזה כל מאוים וחפצם. להם הבטחת דבר זה ההכרחי דבר גדול. שבא להם מיד ה' צרכם והמה ינוחו ויתעסקו בעבודת ה' באין טרדה ועמל:

ובא זה והושיטה לו בקנה. פי' ובא זה הגר והושיטה לו הקב"ה בקנה כלו' בנקלה:

נכנס אצל רבי יהושע. הא"א מוחק זה:

טווסין. מין עוף שמן:

פוסייני. שליו והוא עוף שמן מאד:

אפילו עבדי לא משגיחין עליהן. כצ"ל:

נזף ביה. הוציאו בנזיפה ובגערה כי שאלו דבר של הבל. ועוד שנראה שהוא נתגייר על מנת לקבל פרס:

אמרו לו תלמידיו רבי כו'. ר"ל שאמרו לו שלא ה"ל לדחותו בדברי גערה לבד אלא לדבר על לבו דדבר שנתחבט בו הזקן הושיטה לזה בקנה וא"כ דבר גדול הבטיחו ה'. וכך צ"ל בהנוסח אחר נזף ביה. א"ל תלמידיו רבי דבר שנתחבט עליו אותו זקן את מושיטו לזה בקנה. ועד כאן הנוסח אחר. ואח"כ צריך להיות נכנס אצל ר' יהושע התחיל מפייסו כו':

מפייסו בדברים. וא"ל שלא היה כוונת יעקב כפשוטו על לחם לבד. כי אם עיקר בקשתו היה על עניינים נפשיים. שעל זה בקש בדרך רמז וקרא לתורה שהוא מזון הנפש בשם לחם שמשביע לנפש כלחם לגוף. וטלית הוא לבוש הנפש לזכות בחיים הנצחיים וכן קרא בגד לבגדי כהונה וזהו הבטחה שהבטיח ה' לגר ג"כ שיזכה לשלימות הנפש עד למדי:

היה חוזר לסורו. פי' לאולתו וכסלותו על שלא רוה ר"א צמאו בשאלתו וגער בו:

טוב ארך אפים מגבור. טוב ר' יהושע שהשיב באריכות אפים מר"א שהשיבו בכעס כגבור ואיש מלחמות. בקה"ר גרס טוב ארך רוח מגבה רוח:

ו  [עריכה]

נטל הקב"ה כו'. דכל מה שאירע לאבות סימן לבנים:

ז  [עריכה]

גוי אחד שאליה כו'. זה השואל היה מכת שאינם מאמינים בתורה שבע"פ אלא בתורה שבכתב לבד. ולזה בא לפקפק על קבלת החכמים האומרים שפדיון פטר חמור הוא אף בגדי. ובא ר"מ לברר לו הדבר מתוך הכתוב (נזר הקודש). ומייתי ליה הכא איידי דבעי לאתויי שאלת הכותי לר"מ דבסמוך. לומר שדרכם היה לשאול לר"מ שהיו תשובותיו חביבין בעיניהם (יפה תואר):

מן הכבשים ומן העזים. ר"ל מכיון דכתיב תכוסו על השה שה תמים והדר כתיב מן הכבשים ומן העזים משמע דהיינו פירושא דשה. ודחי ליה השואל דדילמא לעולם אין שה אלא כבשים. ובפסח קאמר קרא דלאו דוקא שה אלא אפילו עזים (יפה תואר):

דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו כו'. ומתרגמינן תורין אמרין דרחלין וגדיין דעזים:

א"ל הפריש שבטו של לוי כו'. שכך היה קבלה בידם וכמ"ש שלא היו המצרים משתעבדין בהם כי יודעים היו שהם חלק ה' (נזר הקודש):

והלא י"ד הם אפרים ומנשה כו'. ואע"ג דאפרים ומנשה הם במקום יוסף ואיך מנה יוסף וגם אפרים ומנשה. י"ל דס"ל דכיון דכבר חל מתחלה חובת מעשר על יוסף קודם שהקדיש את אפרים ומנשה במנין השבטים. גם הוא לא נפיק ולא נפטר ממעשר אפילו לאחר הקדש מנשה ואפרים כי אין דין תמורה במעשר ולפיכך נכנסו שניהם בכלל חובת מעשר (נזר הקודש):

אוסיפתא מיא אוסיף קמחא. כלו' מאחר שהגדיל הקושיא ראוי יותר לבקש תשובה:

ואין קודש כו'. ונשארו עשרה והפריש מהם שבט לוי למעשר. והא דהפריש לוי ולא אחר מפני שראה שזה יותר מוכן לעבודת השמים:

ח  [עריכה]

חיי בשרים לב מרפא כיון כו'. שפירש חיי הבשרים הלב מרפא. כי בשמחת הלב תלוים חיי הגוף. ולכן כיון שנתבשר וכו':

טעין לביה כו'. נושא לבו את רגליו כי ההולך בלב עצב. הוא כמוכרח על מעשהו. והרי זה כמו שרגליו מוליכין אותו. אבל ההולך ברצון הרי הרגלים הולכים כפי רצון הלב וכאילו לבו נושא את רגליו וזהו שאומרים הבריות במשליהם הכרס נושא את הרגלים אם כריסו מלא נפשו רחבה עליו וקל הוא ברגליו:

פתר בה שית שיטין. כי קשה שהכתוב יבא רק להודיע ספור הדברים בענין הבאר דמאי דהוה הוה. וכבר הפליג בספר הזוהר בגנות החושב שהתורה באה לספר לנו ספורים אלא שיש בכולם רמזים:

זו הבאר. דכתיב ביה עלי באר ענו לה. והוא הסלע שהיה מתגלגל והולך עם ישראל במדבר והיינו והנה באר בשדה:

והנה שלשה עדרי צאן משה כו'. שראה במחזה נבואתו שיהיה באר עתיד להגלות לישראל ע"י זכות שלשה צדיקים כמ"ש בפ"ק דתעניות שהבאר ניתן בזכות מרים וכשמתה נסתלק וחזר בזכות משה ואהרן:

שמשם כל או"א מושך כו'. ר"ל שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכין במטותיהם כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו:

כמלא פי כברה. כלו' מ"ש פי הבאר דמשמע צרה לפי שעיקרו לא היה אלא כפי כברה (יפה תואר):

וגללו בשעת המסעות. כלו' שהבאר היה מתכסה ומתגלגל עמהם כשנוסעים. וה"ל כאילו היה נסתם באבן ובשעת המחנות שהיה נגלה ונותן מימיו הוה ליה כאילו גוללין האבן מעליו (יפה תואר):

באר בשדה זה ציון. פי' שדה זה ציון כד"א ציון שדה תחרש. והבאר הוא מי השלוח שמשם שואבים מים לנסוך המים:

אלו ג' רגלים. ופי' ג' עדרי צאן. ג' זמנים של קבוץ ישראל הנקראים עדרי צאן:

שמשם היו שואבים רוה"ק. שעל ידי השמחה הנעשית בבית השואבה היתה רוה"ק שורה עליהם:

זו שמחת בית השואבה. שהיתה שמחה גדולה. ובדרך משל אמר על השמחה הגדולה והאבן גדולה שהיא חשובה כאבן יקרה מאד:

למה נקרא שמה שמחת בית השואבה. . דכיון דעיקרה לנסוך המים מוטב שיקראו שמה על הנסוך ולא על השאיבה שאינה אלא הכשר מצוה:

מונח לרגל הבא. רוה"ק כי אחר הסתלקם משם היה סר מהם רוה"ק ומונח לרגל הבא. דאל"כ יהיו כל ישראל בכל יום שורה עליהם רוה"ק:

לרגל הבא. היינו חג הבא. כי לא היה ענין בית השואבה אלא בימי החג. ומ"ש כאן אלו ג' רגלים אינו לענין הבאר רק לענין ציון הזכיר קבוץ ישראל בג' הרגלים. ואמר כי באחד מהם הוא ענין השואבה (יפה תואר):

דבר אחר וירא והנה באר בשדה זו ציון. כי שם הוא משכן השכינה הנקרא באר מים חיים אשר הוא מקור מעיין הנובע חכמה ותורה. וכענין שנא' כי מציון תצא תורה:

אלו ג' בתי דינים. שבציון שהם מנהיגי העם רועי צאן קדשים והם היו רובצים על הבאר החכמה שבציון לקבל משם חכמה ותורה להורות לעם את הדרך אשר ילכון בה:

שמשם היו שומעין את הדין. בהלכה למעשה בהיות דין קשה יביאון אל ב"ד הגדול שבלשכת הגזית ועז"א והאבן גדולה על פי הבאר זה ב"ד הגדול שבלשכת הגזית:

אלו בתי דינים שבא"י. שכשיפלא מהם דבר למשפט יתאספו לב"ד הגדול לברר להם הדין:

שהיו נושאין ונותנין. ופי' והשיבו לשון תשובה שהיו נושאין ונותנין עד שהיו מבררים האמת:

ד"א והנה באר בשדה זו ציון. כי שם היא קדושת באר מים חיים של השכינה:

אלו שלשה מלכיות הראשונות. בבל מדי יון אשר ניתן להם שבט מושל על ישראל ונעשו רועים ומנהיגים לצאן קדש אלו ישראל באשר נכבש בידם ציון וירושלים אשר היא גאון עוזם של ישראל:

זו זכות אבות. שהיו אבן הראשה שעמדה להם לישראל כנגד ג' מלכיות אלו שנאבדו מן העולם:

שהיא מכתבת טירוניא. (פי' מס) מכל העולם. שמושלת בכיפה. והם שוב גללו את האבן מעל פי הבאר שהעשירו כו'. וזה יהיה עד עת קץ הימין כי אז ישוב האבן על פי הבאר למקומה לזכור שוב חסדי אבות לבנים:

זו סנהדרין. שנמשלו לבאר כי אתם הוא באר מים חיים הנובע ממקור החכמה וכל הענינים נעשים על פיהם ומצותם. והם בשדה הר המוריה זה ציון:

והנה שם ג' עדרי צאן. רועי מנהיגי צאן קדשים. אלו ג' שורות של ת"ח שהם יושבים לפניהם היינו מכ"ג כ"ג כדאי' בסנהדרין דף ל"ז במשנה:

שהוא מסרס את ההלכה. פי' מלשון סרסהו ודרשהו. והיינו שמהפך ומפלפל בה מראשה לסופה ומסופה לראשה. עיין ערוך סוף ערך סרס ראשון:

זו בית הכנסת. שבה באר מים חיים של קדושת השכינה השוכנת בבהכ"נ ואמר בשדה לפי שבתי כנסיות שלהם היו בשדה כדמשמע בגמרא:

אלו שלשה קרואים. שבתורה בשני ובחמישי כדי שלא ילכו בלא תורה ג' ימים:

ונאספו שמה כל העדרים זה הצבור. דנפישי זכותייהו טובא ובכחם כי רב וגללו את האבן זו יצה"ר מעל פי הבאר של התורה שמשם בנה"כ היו שומעים את התורה. אלא שמ"מ אין זה אלא בזמן בית הכנסת. אמנם אח"כ והשיבו את האבן וגו' שכיון שהם יוצאים להם ונתפרדה החבילה ביניהם מיד חזר היצה"ר למקומו:

ט  [עריכה]

באר זה סיני. שבו היה באר מים חיים של תורה. והוא היה בשדה במדבר:

כהנים לוים וישראלים. ואע"ג דבמתן תורה עדיין לא נבדלו כהנים ולוים. מ"מ קראם ג' עדרי צאן על שם העתיד (יפה תואר):

שמשם עשרת הדברות. ולא מן השמים:

זו שכינה. שירדה למטה על ההר. כדאי' במכילתא שהרכין שמים העליונים והתחתונים על ההר:

חסרים עד אחד. מששים רבוא לא היו יכולים לקבל את התורה:

וגללו את האבן. הראשה היא השכינה מעל השמים (יפה תואר):

אתם ראיתם כו'. פי' מה שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים וגו' חזרה שכינה השמימה ופי' והשיבו את האבן (אשר) על פי הבאר למקומה (השמים):

י  [עריכה]

פתר קריא בגלות. כי כל מה שאירע לאבות סימן לבנים:

מחרונו של הקב"ה כו'. היינו שעל היותם נודדים מגוי אל גוי שואל מאין אתם כלו' איזו מקומכם שאין לכם מנוחה במקום אחד. והתשובה כי אנו נודדים מפני חרונו שהיא עלינו:

הידעתם את מי שהוא עתיד כו'. כלו' האם אתם מצפים לישועה בטרדת צרתכם. והתשובה שיש להם תקות שלום (יפה תואר):

הה"ד קול ברמה נשמע כו'. שכשעברו בגלות בדרך אפרת שרחל קבורה שם בקשה עליהם רחמים ובזכותה נדר ה' להושיעם וכדלקמן בפרשה פ"ב:

יא  [עריכה]

השלום ביניכם לבינו. וטעם שאלה זו לפי שהיה רמאי וקרוב שיהיה שנאוי מכולם:

ואם פוטטין את בעי. ואם דברן אתה רוצה. והנה רחל בתו באה עם הצאן ובה תמלא חפציך בדבור. שהדבור מצוי בנשים:

אם שומרי שכר אתם כו'. הן עוד היום גדול ולא השלמתם פעולתכם וחייבים אתם מן הדין לרעות עדיין ואם הבהמות שלכם אעפ"כ לא עת האסף המקנה:

בא וראה כמה כו'. עם היות רועה היא לבדה דייקא ואין עמה שום איש לא הכלימוה ולא נזדווגו הרועים להרע לה. ולשון הזדווגו נאמר ג"כ על התחברות להזיק למי:

בין שכונות לשכונות. פי' בין שכונות בני אדם טובים ובין שכונה של בני אדם רעים:

להלן שבע. אצל בנות יתרו שבע היו:

הה"ד ויבואו הרועים ויגרשום וגו'. ויקם משה ויושיען ואין ויושיען אלא מג"ע כדכתיב צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה. או אין ויושיען אלא הצלה ממים. כמד"א הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. וכדאי' בש"ר פ' הנ"ל:

ויחלצם לסובבים ליראיו. כלו' חונה מלאך ה' על הסובבים ליראיו דהיינו שכנים הסובבים אותן ליתן חן יראיו בעיניהם שיאהבם. ועל ידם יחלצם מן החטא לבל יפגעו ביראיו:

יב  [עריכה]

כזה שהוא מעביר פקק כו'. שהעבירו בנקלה כמעביר כיסוי הצלוחית בלי טורח גלגול (יפה תואר):

כל נשיקה של תפלות. מייתי הך אגדתא דלר' תנחומא נשיקה של קריבות כזה אין בה תפלות ולת"ק היינו בכלל נשיקה של פרקים דהא דמי לה:

של תפלות. שוא ותפל. כי פועל הנשיקה וסבתה נמשך מרוב האהבה והחשק הבוער בלב להתחבר אתו עד ששפתותיו משיקות איש אל אחיהו:

למה בכה. ואע"ג שדרך הקרובים כשנמצאים זה עם זה לבכות מרוב שמחתן זהו בקרובים שהיו מכירים זה את זה:

אמר אליעזר בשעה שהלך. כצ"ל:

הדא היא דהיא אמרה ללאה לכן. כצ"ל:

שאינה נכנסת עמו בקבורה. והי' קורת רוח לאבות להיות נקברים עם בת זוגם. ולהיות רחל עיקר בת זוגו היה מצטער על שאינה נקברת עמו:

דמיך. מת. ודרך ישכב לשון שכיבה עם אבותי נבאה ולא ידעה מה נבאה:

מלחשים. ע"פ דאיתא יומא דף י"ט ע"ב הוא פורש ובוכה שחשדוהו צדוקי (הרש"ש):

אנשי מזרח. הם אנשי ארץ לבן דכתיב ארצה בני קדם:

יג  [עריכה]

אם לרמאות כו'. פי' כי אחי אביה הוא כלו' דומה לו או מתייחס אחריו שהוא רמאי כקרובו. ועיין בסוף פ"ק דמגילה:

לעולם אין האשה רגילה כו'. פירשתי לעיל פ"ס:

אמר אליעזר פסול הבית כו'. דרשו ענין לבן לגנאי ולא לשבח שלא מחמת שמחתו ביעקב רץ לקראתו וחבקו ונשקו מדכתיב ויחבק לו וישק לו דמשמע לו להנאתו ולטובתו (מתנות כהונה):

זה שהוא אהובו כו'. שכבר נודע לו שהוא קבל הברכות ונודע לאביו מדרגת עשו (יפה תואר):

אפיסתקיתי. פרש"י פרגמטיא:

דנרין אינון כו'. דנרים הוא שהביא והם בחיקו סביב למתניו:

ממון אתית כו'. ממון באתי טעון לא באתי טעון ונושא אלא מילין סיפור דברים מה שקרה לי. שאני בורח ונטלו ממוני:

יד  [עריכה]

מלך הייתי סבור כו'. דמדקאמר אך משמע שהיה בדעתו בענין אחר וחזר בו ואמר לא אעשה אך את הדבר הזה. ודריש שהיה כוונתו לגדלו ולכבדו מאד. ולא שאמר בפירוש כן אלא שהמובן מדבריו שכוונתו היה כן:

כהדין גרמא. פרש"י שהוא חלק שאין בו בשר ועצמי קדייק:

אפשר כן. שהיה לבן צדיק ומשני שכל דבריו היו ברמאות ומה שאמר שלא יעבדהו חנם במלת חנם הורה לו שחנם לגמרי לא רצה אבל בפחות מערכו רצה וזולת זה אינו רוצה לאספו הביתה:

פולרין. פי' פרוטות בלשון תוגרמי (מעריך):

בגין תרתין טלייתא. בשביל שתי הנערות שלך לבחור לי אחת מהן אשר תיטב בעיני:

טו  [עריכה]

כב' קורות. דרש בנות כמו בונות. ועז"א כב' קורות וכו' שכל בנין העולם סמוך עליהם:

זו העמידה אלופים כו'. בבני יהודה מצינו אלופים טובא. והיה כאלוף ביהודה. ואמרו אלופי יהודה. וברחל כתיב הנה אלפי הדל במנשה. וכתיב והם אלפי מנשה:

זו העמידה מלכים. מלאה דוד וכל מלכי יהודה. ומרחל יוסף ושאול ואיש בושת וירבעם אחאב ויהוא ובניו:

מזו עמדו הורגי אריות. שמשון מבני רחל הרג כפיר אריות. ודוד מלאה הרג הארי. גם בניהו בן יהוידע הכה את הארי בתוך הבור:

מזו עמדו נביאים. דמשה רבינו ע"ה מלוי וכן שמואל וישעיהו בן אמוץ מיהודה. ויהושע מיוסף ואליהו מבנימין כדלקמן פ' ע"א:

מזו עמדו שופטים. דעתניאל בן קנז מיהודה. ותולע בן פואה מיששכר. ואבצן זה בועז מיהודה. ואילון מזבולן. ועלי הכהן מלוי. הרי כל אלה עמדו מלאה. ואהוד מבנימין וגדעון ממנשה. וכן יאיר ויפתח ועבדון מאפרים:

מזו עמדו מכבשי ארצות. משה ודוד מלאה. יהושע ושאול מרחל. ורבים מהמלכים הנזכרים כבשו ארצות וחלקום:

וקרבן בנה של זו דוחה שבת. שבחנוכת המזבח שבמשכן הקריב אפרים בשבת הרי קרבן בנה של רחל דוחה שבת. ובנה של לאה היינו שלמה שהקריב כמה זבחים לחנוכת בהמ"ק ודחה שבת כדכתיב ויעשו ביום השמיני עצרת כי חנוכת המזבח עשו ז' ימים (יפה תואר):

מלחמת בנה של זו דוחה שבת. מלחמת יהושע ביריחו אחז"ל שהיה בשבת. ומלחמת דוד שהוא מלאה דחה שבת כדאי' בפ"ד דעירובין גבי מלחמת דוד בקעילה שהיה דוחה שבת (נזר הקודש):

ולזו ניתן שתי לילות ללאה לילו של פרעה ולילו של סנחריב לרחל לילו של גדעון ולילו של מרדכי. כצ"ל (א"א יפ"ת) וה"פ דבמשה שהוא מלאה כתיב ויהי בחצי הלילה וגו'. ובחזקיה כתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו'. ובגדעון שהוא מרחל כתיב ויבא גדעון כו' בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה וגו'. ובמרדכי ג"כ שהוא מבניה של רחל כתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו' ולא הוצרך להביא ראיה רק לשל מרדכי שאינה כל כך מפורש. שלא הצליח בלילה ממש אלא שהוכנה מעלתו בלילה (יפה תואר):

גדולה במתנותיה כו'. שאע"פ שמשתיהן נבנה העולם וכדאמר לעיל שהיו שני קורות. מ"מ לאה הצליחה יותר:

כהונה לעולם. לרבותא נקט דלא מיבעי שהיתה יתירה בכהונה אלא שהיה עולמית (יפה תואר):

ומלכות לעולם. ירושלים לעולם דכתיב וירושלים כצ"ל. ולפי שירושלים נחרבה מייתי וירושלים לעולם תשב וגו'. וה' שוכן בציון שלעולם הקדושה שם אפי' בחורבנה וכדכתיב זאת מנוחתי עדי עד (יפה תואר):

יוסף לשעה. שלא נמשכה מלכותו לדורות וכן שאול. ואע"פ שהיו ג"כ מלכים אחרים מבניה כירבעם ואחאב לא זכרם כי אלו אינם נחשבים ממתנותיה לרשעתם (יפה תואר):

ושילה לשעה. שמשכן שילה שבחלק יוסף היה לשעה שלבסוף נחרב ושוב אינו חוזר:

טז  [עריכה]

אמוראיה דר' יוחנן. דרכם היה להיות להם מתורגמן להשמיע לרבים דרשתם ונקרא אמורא שלו:

ועיני לאה רכיכין. והיה מפרש רכות כמשמעו רך. שראייה שלה לא היתה עזה ובהירה. וא"ל עיני אמך היו רכים. ודרך רוגז אמר כן. והא"א גרס אמר ליה עינוהי דאמך הוו רכיכין לא בא הכתוב אלא לספר בשבחה ומהו רכות כו' שהיו רכות מבכיה וזהו שבחה:

שהיו אומרים. ההמון היו אומרים כי תנאים היו בין רבקה ללבן ששני בניה ישאו ב' בנותיו הגדולה לגדול והקטנה לקטן. ונתיראה שמא יתקיימו הדברים:

שבטלה את הגזירה. שמכיון דרובא דעלמא היו אומרים כן מסתמא הגזירה כך היתה:

אלא שקדמה לאחותה. דמה שהצליח לבן ברמאותיו להחליף לאה ברחל היה מהקב"ה:

עיקר סימניה כו'. שהרוצה לרמוז עליה היה אומר בת לבן הנאה. שהיופי היה סימן מובהק לה:

יז  [עריכה]

ויאהב יעקב את רחל אמר בגין. כצ"ל:

בגין דאנא ידע כו'. משום דמפריז על תנאו לומר ברחל ולא בלאה כו' כדבסמוך ואין זה מדרך ארץ. לכן אמר שתלה הדבר באנשי מקומו שהם רמאים:

אעבדך ברחל ולא בלאה. כצ"ל ותיבת בתך מיותרת כאן (א"א):

שלא להחליף שמותן. לקרוא הגדולה רחל ותטעון שעליה היה התנאי (ועיין ביפ"ת):

אפי' אתה נותן כו'. דברי הספר הן:

בחמור של חרשים. פרש"י ספסלים של דף עבה שמגררים בו הנסרים:

אין אתה מועיל ממנו כלום. אין אתה מוצא תועלת ממנו כלום:

נאמר כאן אחדים ונאמר להלן אחדים וישבת עמו ימים אחדים מה כאן. כצ"ל (א"א):

אף להלן ז' שנים. ולא תאמר שעבר יעקב על צווי אמו:

יח  [עריכה]

אלא כך א"ל הקב"ה. צ"ל אלא אמר כך א"ל הקב"ה (א"א):

שאני מעמיד י"ב שבטים. זה נודע לו מתוך התאחדות האבנים כדלעיל פ' ס"ח:

הריני כבן פ"ד. שהרי בן ס"ג היה כשנתברך וישב עוד י"ד בבית עבר כדלעיל פ' ס"ח. וז' שעבד ברחל הרי פ"ד שנה. שכבר הגיעו ימי הזקנה. וזה נרמז באומרו כי מלאו ימי ונערותי. לפיכך לא נתבייש בכוונתו לשם שמים:

יט  [עריכה]

כינס את כל אנשי כו'. והרמז לזה דכתיב ויאסוף לבן כו' אנשי המקום ויעש משתה שמתחילה אספם ולקח משכונם ומזה עשה משתה:

דחוקים למים. שבעבור זה לא היו יכולים להשקות עד האספו כל העדרים:

מאי אהנו לך. לפי שכוונתו לומר שמעתה ילך לו אמרו מה בידך לעשות על זה ומה הנאה יש ברצונך לעשות ואנחנו עצמנו נסייע אותך. אמר להם אם אתם רוצים אני מרמה אותו ואתן לו לאה. ומפני שהוא אוהב רחל הזאת הוא יעשה וישהה פה עוד ז' שנים אחרים. ואמרו עשה מה שהוא הנאה וטוב בעיניך. אמר להם תנו לי כל אחד מכם משכון שלא יפרסם לי אחד מכם. ונתנו לו משכנות. והלך והביא על המשכנות יין ושמן ובשר. ואח"כ מי שחפץ במשכון שלו היה צריך לפדות מן החנוני:

וכולא יומא כו'. כל אותו יום היו מכינים לו צרכי החופה כמ"ש (מגילה כז:) איכלל בריה. והיו משבחים ומזמרים בשמחה לכבוד חתן וכלה. וכיון שנכנס לעתותי ערב ועוד הם מזמרים ומחנגין לפניו. אמר להם יעקב מהו כזאת כלו' למה אתם גומלים עמי חסד כולי האי:

אמרין ליה את גמלת חסד בזכותך גם אנו נגמול חסד עמך והיו מקלסין קדמוהי. כצ"ל (א"א) ופי' אתה גמלת חסד עמנו בזכותך שנתברכו המים לרגליך:

והיו מקלסין קדמוי ואמרין הא ליא. פי' שהיו מקלסין לפניו ואמרו בקול שמחה הא ליא הא ליא לרמוז לו הערמה. והני תיבות היא לאה היא לאה הוא פירוש להא ליא הא ליא. והוא מתומתו לא הרגיש בזה:

אתון מעלתא. באו להכניס הכלה. וטפון כו' פי' וכבו הנרות. אמר להם יעקב מה היא זאת למה אתם מכבים הנרות ולהיותם אנשים ונשים מעורבין. ולזה השיבו מה את סבור שאנו פרוצים וחשודים על הערוה שאתה חושדנו בכך ודרך צניעות אנו עושין שתהיה הכנסת כלה בצנעה (יפה תואר). דכרין פי' פרוצים כאילים:

וכל ההוא לילא כו'. כל אותו הלילה היה יעקב קורא אותה רחל והיא ענתה. ולכן כתיב בבוקר והנה היא לאה משמע דבלילה לא היתה לאה. לפי שהיתה עונה אותו כרחל ממש:

אית ספר כו'. אם יש חכם שאין לו תלמידים כלו' כי היכי דאת שקרת כדי לקיים מצות אמך ולהקריב אליך השלימות דמותר לשנות מפני שלום. גם אני למדתי ממך לעשות כן לקיים מצות אבי ולהקריב השלימות לי להבנות ממך:

מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה. דאין נושאין נשים במועד שלא לערב שמחת חופה בשמחת החג. כי היכי דלא ערב שמחת חופה זו בזו:

מלא שבוע זאת. דהיינו ז' ימי המשתה. דשבוע זאת דבוק הוא שבוע של זאת:

כ  [עריכה]

בנוהג שבעולם כו'. שדרך כל פועל אפילו שאין לו שום סיבה להתעצל ואף שאינו אלא יום אחד דרכו להתעצל בתוך זמנו. ויעקב אף שזמנו ארוך וברמאות מ"מ מתנהג באמונה (יפה תואר):

אמר להם הנביא לישראל דוגמא. כצ"ל (מתנות כהונה) פי' שהם דומים ליעקב שכמו שנשתעבד הוא קודם שנשא אשה. וגם אחרי נשואתה. אע"פ שהיה ראוי שכשנשא אשה ינוח מרגזו. כן בניו אע"פ שנולד הגואל נשתעבדו קצת זמן בתחילה שאחר שנולד משה ואף אחר שבא לגאלם נשתעבדו ואז כבדה העבודה. וכן אנו אע"פ שכבר נולד הגואל ביום שנחרב הבית כדאיתא באיכה רבתי. מ"מ אנו משועבדים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף