עץ יוסף על בראשית רבה/כו

עץ יוסף על בראשית רבה כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה כו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

כתיב אשרי האיש כו' מפרש דמיירי בנח האיש הידוע דכתיב ביה איש צדיק תמים. ולכן נקט ג' כתות כלפי שלשה כתות הרשעים שהיו בימיו ומכולם נתרחך:

בדור אנוש קטן היה שהרי כל ימי אנוש תתק"ה שנה היו. וכשנולד נח כבר היה אנוש בן תתכ"א שנה. וא"כ השיג נח להיות בדור אנוש בן פ"ד שנה. ועדיין כקטן היה לפי השנים הנוהגים אז. כי לא היה בן עונשים עד בן מאה כדבסמוך. ורבי יהודה ס"ל דאדרבה בזה ישובח יותר:

על דעתיה דרבי יהודה דאמר בג' דורות אשרי כו' כצ"ל:

בעצת רשעים זה דור אנוש כדאי' לעיל פרשה כ"ג סימן ט' שעבדו עכו"ם ולכן קראם רשעים. ובדרך חטאים זה דור המבול שהיו שטופים בזימה שנא' כן דרך אשה מנאפת. וקראם חטאים ע"ד ובחטא יחמתני אמי ובמושב לצים זה דור הפלגה שנא' וישבו שם. והיו לצים כדאי' לקמן פ' ל"ח:

שבע מצות שנצטוה אדה"ר ולנח הוסיף אבר מן החי:

שהגה דבר מתוך דבר דלשון הגיון הוא העיון ומחשבת הלב ע"ד והגות לבי תבונות. ור"ל שנח היה מעיי' בהשבע מצות בטעמיהם ובסודותיהם העיונים ומוציא דבר מתוך דבר:

ששתלו הקב"ה בתוכה שקיימו הקב"ה בתיבה על המים. והיינו על פלגי מים:

זה שם שהוא העיקר שממנו יצא אברהם וזרעו קודש. ולכן הוא הפרי. ועלהו זה חם שהוא הטפל לפרי כמו העלה שאינו אלא לשמירת הפרי שאלמלא עלייהו לא קיימין אתכלייא. כך חם אינו אלא להיות עבד לאחיו ולהכין צרכיו. וכל אשר יעשה יצליח זה יפת שאע"פ שאינו עיקר הפרי מ"מ גם לעצמו יש הצלחה בעוה"ז ואינו משועבד לאחיו כדכתיב יפת אלהים ליפת:

ב  [עריכה]

שתולים בבית ה' זה נח כו' רמיז נמי לנח ששתלו הקב"ה בתיבה הנקראת בית ה' וכמפורש בזוהר פ' נח ע"ש (נזר הקודש) וזה היה בזכות בניו. וזהו שמסיים ויולד נח כו':

עוד ינובון זה נח כו' שנתחדש כנשר נעוריו להעמיד תולדות לעת זקנתו. ומייתי מימרא דר"י כי לטובתו כבש ה' מעיינו בבחרותו (נזר הקודש):

אם רשעים הם כו' כלו' לא הוי ניחא ליה להקב"ה באבודן וכליונם מפני צער הצדיק:

אם רשעים הם כו' אע"ג דליכא ספיקא קמי שמיא. מ"מ נקט לשון מסופק לדידן דלא ידעינן מפני מה נמנע בריאתן אי מה"ט אי מה"ט:

מעיינו של ההולדה:

אפי' יפת שהוא הגדול כדלקמן פ' ל"ז:

אינו בן ק' שנה דתחלת הולדת נח בשנת תק"א היה. והמבול היה בשנת ת"ר לחיי נח וא"כ לא היה ק' שלמים:

שראוי לעונשים שכן היה השיעור קודם מתן תורה (רש"י בחומש ועי' בנזה"ק) ואע"ג דבמבול מתו גם הקטנים. בעון אביהם מתו:

א"ר חנינא אין מיתה כו' בסנהדרין צ"א כתיב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות. כאן בצדיקים כו':

מעל כל פנים וכל אתי לרבויי אף מכחישי השם:

מעל פניהם של ישראל ולשון כל בא לרבות כל המאמינים בה' אע"פ שאינו הגון:

ודא מסייע לר"ח כדאיתא בפ"ו דפסחים דף פ"ח ע"ש:

ראוי לכלל עונשים ר"ל מיתת ב"ד אבל מיתה בידי שמים ליכא ושפיר קאמר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים. דבהרוגי ב"ד ליכא אלא אנינות בלב ולא בפרהסיא (נזר הקודש):

והא כתיב כצאן לשאול כו' והאי קרא לעתיד מיירי דכתיב שם וירדו בם ישרים לבקר וזהו לימות המשיח כדכתיב ועסותם רשעים וגו' (יפה תואר):

מסייע ליה לר"ח ועל הרשעים נאמר כצאן לשאול וגו' שהם מוכנים למיתה ולא יאריכו ימים ומשני דהאי קרא לא קאי כלל אגזירת מות (נזר הקודש):

פרעה בשעתו כו' לא נפרע מהם בגוף ונפש אלא לפי שעה ושוב פסק במותם בהיות גופם שב לעפר ואפר. ולא נידונו בעולם הנשמות אלא בנפש. אבל לעתיד שוב יחיו שנית לרעתם שהקב"ה עושה למלאך המות סטטיונר שלהם (כלומר מנהיגם ושופטם) לדונם תמיד בגוף ונפש ביסורים מרים וקשים. ולפ"ז הא דכתיב מות ירעם לא קאי על מיתה ממש אלא ה"ק שמלאך המות ירעם תמיד בהיותו ממונה עליהם לרעה לדונם תמיד ביסורים קשים בגוף ונפש:

וירדו וימשלו בם ברשעים הללו:

ישרים הצדיקים:

לבקר לעת קץ הימין הנמשל לבקר:

וצורתם של רשעים תבלה את השאול שגיהנם כלה והם אינם כלים. ואמר שכל זה יהיה להם מזבול לו על ידי שפשטו ידיהם בזבולו ית' הוא בהמ"ק:

ג  [עריכה]

והלא יפת הוא הגדול כדנפקא לן לקמן מאחי יפת הגדול:

מתחלה אתה דורש כו' כלומר שראוי להקדים החשוב תמיד שהיה צדיק כמ"ש ברוך ה' אלהי שם. שאין הקב"ה מייחד שמו אלא על הצדיק. ואחר שהוצרך להקדים את שם לחשיבותו סדר אחריו את חם שנולד אחריו (יפה תואר) והנזה"ק כתב דיפת הוא הבכור ואחריו חם ואחריו שם ומפני חשיבות שם הזכיר הכתוב סדר התולדות למפרע:

כשהוא מהול וזהו מעלה גדולה שלכן נקרא שלם וכן הוא בשוח"ט מזמור ט' מלך שלם שהיה שלם בגופו שנולד שלם:

ושייחד הקב"ה שמו עליו כדכתיב ברוך ה' אלהי שם:

ושאברהם שהיה ראש המאמינים עתיד לצאת ממנו:

וששימש בכהונה גדולה כדכתיב במלכי צדק והוא כהן וגו' והיינו שם. ועיין בשוח"ט ע"ו ובפדר"א פ"ח:

ושנבנה בהמ"ק בתחומו שנקרא שלם ע"ש בהמ"ק וירושלים שנפלה בחלקו:

שמנין אותיותיו כו' ולכן חשבו מתחילה אחר שזכות שמו עיכב הפורעניות זמן רב ככה:

ש"מ שנה ארפכשד נולד שנתיים אחר המבול. ומלידת ארפכשד עד מות פלג של"ח שנה. והפלגה בסוף ימי פלג היה כמ"ש בסדר עולם וכדלקמן פ' ל"ז כאותיות שם להורות שתלה ה' בזכותו. שהתחילו בעצת דור הפלגה מיד אחר מעשה המבול כדלקמן פ' ל"ח (נזר הקודש):

ד  [עריכה]

בג' מקומות כו' כבר נתבאר לעיל סוף פ' כ"ג ע"ש:

לרוב על פני האדמה כו' שע"י חטא האדם נתרבה תאוותם והיה הזרע רב בגופם והיו משחיתים ע"פ האדמה על העצים ועל האבנים ולתקן זה נתן להם הקב"ה בנות רבות. אבל הם חטאו גם בבנות שגזלו הנשים זה מזה:

ר"ש ברבי אמי תיבת אמי ט"ס וצ"ל ר"ש ברבי ורבי חייא היה תלמיד רבי. וכן הוא בב"ב דף ט"ז ר"ש ברבי:

חמתיה ראו ראהו מצטער ובא לנחמו ובפ"ק דב"ב שאביו היה מנחמו וב"ק א"ל תנחומין של הבל הן:

לברכך בברכת רבים:

מנא לך שנקבה היא ברכה:

ויהי כי החל האדם לרוב. ובנות יולדו להם שברכת הרביה היה ע"י לידת בנות הרבה:

שמחך הבבלי כלומר כלום בירך אותך רבי חייא רבה שמבבל:

צורך ליין כו' כלו' מ"מ טוב ממנה היה בן זכר. שצורך לעולם בזכרים יותר מהנקבות בענין המלאכות והמסחר וביחוד בלימוד החכמה והתורה ומעשה המצות:

משאדם מוציא כו' ראיה שהבת אינה חשובה כבן שהרי מוכרח להתפלל על הבנות שלא יחזרו לביתו אחר טרחו הגדול בהם כאילו מגרשם שלא יחזרו לעולם:

לא יהי כו' יהי רצון שלא תצטרך לחזור אלי:

אסיב ברתיה השיא את בתו:

צלי עלי התפלל עלי וברכני:

לא ישלח כו' לא יפסיק ויסיר אוי אוי מפיך:

שתי שמחות כו' ובפעם ראשון לא חששה שאמרה ודאי ברכה היא אלא שאינה מובנת אצלה:

תרתיהון צלוון ברכות שהברכה תפלה היא. ועיין מ"ש בתנחומא סוף בראשית:

ומן גו דהוי בריך קיים כו' מתוך שיהיה בנך קיים בשלום וטובה לא תסור מלת אוי מפיך שבכל עת תאמר אוי שעדיין לא אכל אוי שעדיין לא שתה אוי שעדיין לא הלך לבית הכנסת:

ה  [עריכה]

בני דייניא בני הדיינים כד"א עד האלהים יבא דבר שניהם מלשון מרות הוא. ולכך רשב"י מקלל לכל מאן דקרי להון בלשון תרגום בני אלהייא שבלשון תרגום אלהייא לשון אלהות ממש. וכוונת הכ' להגדיל עונם שהם החטיאו רבים וכדמפרש כל פרצה כו' (יפה תואר):

פרצה שאינה מן הגדולים כו' שכשהגדולים עצמם פרצו בעבירה אין להם תקנה וכמשל המורגל בימיהם:

כהניא כלומר הכהנים שהם כהני עכו"ם גונבים האלילים ומראים שאין בהם ממש מי ישבע שוב בא או מי יקריב אליה קרבן (יפה תואר):

ולמה קורא אותן בני האלהים כמו ד"א למה קורא כו':

שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין כל כך למה רבי חגי. כצ"ל וכן הוא בילקוט (א"א) ור"ל לפי שהרבו ימים בלא צער לכן נקראו בני האלהים לשון חשיבות ומרות. והואיל וזכר שהרבו ימים בקש הסיבה למה האריכו ימים:

כדי לעמוד על התקופות שצריך אורך ימים לעיין בחלופי מצבי כוכבי שמים ומקריהם ונסיונות רבות להביא מופתי הדברים שרוב חכמה זו לקחוה מן החוש. והיה זה כדי שכשיבאו הדורות תהיה החכמה נודעת להם:

כדי שיטלו שלהם כו' שיקבלו בעה"ז שכר קצת מצות שקיימו באורך ימיהם וגם כן שכר הרשעים שיבואו אחריהם ר"ל שלא ישאר זכותם לבניהם הרשעים (יפה תואר):

טבת כתיב חסר וי"ו הוא לשון הטבה על ידי תכשיטין. והיינו בכלה הנכנסת לחופה שדרכה להתקשט:

אלו הבתולות כמ"ש בנות האדם שהיו עדיין תחת יד אביהן והן הבתולות:

ויקחו להם נשים אלו נשי אנשים מכל אשר בחרו אלו זכר ובהמה כן הוא בילקוט. ור"ל מדכתיב ויקחו להם נשים ולא לנשים משמע נשים של אחרים לקחו בחמס וגזל. ומכל אשר בחרו משמע לבד בתולות ונשים לקחו עוד אחרים היינו זכר ובהמה ותיבת מכל משמע לרבות שאר מינים:

גמומסיות פי' הערוך כתובה בלשון יון וכדי שיהיה פנים של היתר עשו זאת (מתנות כהונה) אבל בחולין צ"ב פרש"י שהוא לגנאי ששהפקירו עצמן לעריות בפרהסיא ודייק זה מדכתיב כאן ויקחו להם:

בכ"מ שאתה מוצא זנות כו' דכתיב הכא ויראו כו' את בנות האדם וגו' והיינו זנות ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' שהיא מכה כללית והיינו כרבי יהושע ב"ל בסמוך ודאמרינן בפרק חלק שלא נחתם גז"ד אלא על הגזל. כבר האריך בזה המזרחי והיפ"ת והנזה"ק:

שאתה מוצא כו' ואף שבכאן לא היו טובים כלל חוץ מנח ובניו. אפשר לקטנים קרי טובים. ובשוח"ט מזמור א' איתא שקטנים מתו בעון אבותם:

אנדרלומוסיא מורכב מן אנדרי (פי' איש) ולמוסיא (פי' הכרתת האנשים) כלומר מגפה כולל רעים וטובים (מעריך) כמ"ש כיון שניתן רשות למשחית אין מבחין כו' וזהו כי בא העונש בסער גדול ובחימה שפוכה. עד שלזה צריך זכות גדול מאד להנצל מהעונש הכללי היוצא ע"פ תבל כולו:

א"ל עוד מי לך פה קרי ביה פה בסגו"ל וכוונתו כלום יש לך עוד פה להשיב ללמוד סניגוריא על רשעים אלו:

אין לך ללמד כו' שבעון זנות אין אריכת אפים. ואע"פ שגם מקודם זה היו נוהגים במעשים אלו מ"מ לא מנעוהו מסניגוריא עד שיראה בעיניו שכולם רודפי זמה (יפה תואר):

ו  [עריכה]

ויאמר ה' לא ידון כו' כי בסילוק רוחם מגופם בעוה"ז שוב לא ישוב עוד רוחם בקרבם לעולם שלא יקומו עוד דור המבול לת"ה. בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. ביום הדין הגדול:

אין גיהנם לע"ל כו' נתבאר לעיל פ"ו סי' ו'. ומייתי ליה הכא משום מילתא דר"י בר"א למדרש לא ידון רוחי באדם לעולם כדמסיק בפרק חלק אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים. נשמתן קשה ליה כגיהנם שנאמר רוחכם אש תאכלכם (נזר הקודש):

עוד אין הרוחות הללו נדונות כי העומדים בדין הוא טובתם לכלות פשע ולהתם חטאת והם לא יקומו כלל בדין תחית המתים ויאבדו לנצח:

רב הונא בשם כו' מפרש לא ידון לשון נדן ונרתק שהגוף הוא נדן ונרתק הנשמה. כלו' שאינו מחזיר עוד רוחן לנדניהו בת"ה ומוסיף רבי חייאבר אבא שהוא לשון מילוי כדבר הניתן בנרתק שממלא את כולו להורות שלעתיד לבא הרוח ממלא כל הגוף (נזר הקודש):

הרוח נבזקת (פי' נפזרת) רק באחד מאיבריו. והיינו רוח השכלי שאינו אלא בראש ובלב כנודע אבל לעתיד יתפשט בכל הגוף כדכתיב ואת רוחי אתן בקרבכם בכם לא נאמר אלא בקרבכם ללמד שיתפשט בקרב כל הגוף:

אבל לע"ל היא נבזקת בכל איברי הגוף. ולכן כל איברי הגוף יהיו נשמעים לעבודתו ית':

עוד איני דן כו' ופי' לא ידון רוחי רצוני לא ידון באדם לעולם בדין היה דהיינו מבול. אלא אייסר החוטאין בשאר עונשין. בשגם הוא בשר ע"ד ויזכור כי בשר המה. ומ"מ עכשיו הביא מבול לפי שחטאו יותר מדאי. אבל מכאן ואילך יכנע לבבם מהמבול:

לא אוסיף ולא אוסיף שני פעמים לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם ולא אוסיף עוד להכות כל חי כאשר עשיתי. ומפרשש ר"ה שפירושו ליסגי ליסגי ר"ל די די. כלומר שדי בגזרה זו ולא יוסיף עוד ודרך הלשון לכפול בזה. או שפירושו לרבוי. כלומר שהכפל הוא לרבוי וחוזק הענין בשבועה כדאיתא שבועות דף ל"ו ע"ש:

לא אוסיף לב"נ כו' לכן כפל הקב"ה לא אוסיף לאשמועינן שאפילו לבני בניו יעמוד זכותו (יפה תואר):

אני אמרתי כו' פי' שרצוני תהיה מתנהגת בהם כלו' שיקיימו רצוני ומאמרי. והם לא רצו שאמרו לאל סור ממנו. לכן אני משגמן ביסורין. דדריש בשגם מלשון שגימה והוא לשון מהומה. וגם הוא מלשון קשירה. ור"ל שתמורת מה שהם בקשו להיות בני חורין משלטנותי אני אעבידם ואקשרם ביסורין:

משגמן אלו באלו היינו איש אחד חוטא וחבירו הורגו ונענש על חטאו וגם חברו נענש על שהרג ונהרג ג"כ וזהו בשגם הוא בשר משמע שגם הוא בשר כמו חבירו ואשגם אלו באלו דעת ר"נ שאפי' זאב וכלב שגם זה נכלל בכלל בשר כמ"ש כל בשר אשר הוא חי. וכמ"ש שנים מכל בשר. ועיין קהלת רבה פסוק את כל זה:

כי את עול סבלו כו' שבט וכו' כיום מדין ביום הדין. ר"ל שכמו שנדון סנחריב ביום דינו כן יהיה נדון אפילו המקל והרצועה ביום הדין והכוונה ללמד לאדם שיקח מוסר שיטפל עצמו לעושה טוב וחסד ולא לדבר רע שלא להזיק לשום אדם כי יענש ביום הדין ק"ו משבט ועול:

אפילו אילני סרק עתידים ליתן דין וחשבון להאבידן מן העולם כשנכשל והוזק אדם בהם (נזר הקודש):

אינן דנים רוחם בעצמן שב"ו הן. כן הוא הנוסחא ביפ"ת ונזה"ק. ופי' אינם חושבים בפחיתותם שהם ב"ו שסופם למות. על שחיו שנים רבות בלא יסורים חשבו שיחיו לעולם. ועל כן והיו ימיו ק"ך שנה ולא יותר. ורוחי פירושו הנפש ורוח שנתתי בהם לא ידונו בעצמם באדם בשגם הוא בשר שהוא ב"ו וכו':

מי גרם כו' דריש נמי בשגם על היסורים. אלא דס"ל דקאי אדורות של אחר המבול לחדש בהם יסורים כדי להחזירן למוטב. ועל זה אמר הדלת הזו מי מעמידה שגמיה. הם הצירים אשר הדלת תסוב עליהם והיא נבקעת ונפגמת על ידם. ומ"מ הם עיקר העמדתה בכותל. אף כך שברון היסורין מעמידין האדם (נזר הקודש):

בכ"מ שאין דין כו' פי' במקום שאין דין למטה יש דין למעלה כלומר שמתעורר קטרוג דין וכעס למעלה. ע"ז אמר ר"ב בשיטת ר"א לא ידון רוחי באדם לעולם שהכתוב מושך עצמו ואחר עמו. כאילו כתוב לא ידון רוחי באדם ידון רוחי באדם ופירושו לפי שרוחם שהוא נפש האדם לא דן למטה לכן ידון רוחי ומאמרי באדם ואעשה הדין למעלה (יפה תואר):

הן לא עשו כו' הבעל א"א כתב שצריך להיות הן לא עשו מדת הדין למטה אני עושה מדת הדין למעלה. וכן גרס רש"י וכן הוא גירסת הילקוט פרשה זו. ולפי גירסא זו כולה רב ביבי קאמר לה. וה"ק בשיטת רבי אליעזר פירש רבי מאיר לא ידון רוחי וזה במה שאמר הן לא עשו מדת הדין כו' ועי' ביפ"ת שמפרש לקיים גרסתנו:

בלא חכמת התורה פי' לפי שלא נהגו כמשפט התורה הגמור:

ואין משים אלא דין כו' מפני שלא שמו הדין הגמור לכן לנצח יאבדו:

עוד איני דן כו' פי' שלא ידון ויכבוש עוד מדת הדין מפני מדת הרחמים. אלא אדונם במדת הדין (מתנות כהונה):

ויאמר דור המבול כו' ויהיה ה' דבק עם מלת לא ידון ופי' שאמר דור המבול הנזכר לעיל ה' לא ידון שכפרו במציאת ה' או בהשגחתו בעולם ואף דסיפיה דקרא רוחי באדם וגו' ע"כ דברי ה' הן. אין משיבין על הדרש:

אבל אית דין כו' סיפיה דקרא כי אתה עמל וכעס תביט וגו' שבור זרוע רשע וגו' (מתנות כהונה):

לא שהיה כדאי וכדילפינן בפרשה כ"ט מהסמיכות נחמתי כי עשיתם ונח. ומ"ש ונח מצא חן. כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. לא קשה דהא והא גרמו דודאי לולי שהיה הגון בדורו לא תועילנו זכות משה לבדו (יפה תואר):

שמשה עתיד כו' יתכן לפי שמשה עתיד להנצל מן המים בזכותו ניצל גם אביו נח מן המבול (יפה תואר):

שנאמ' בשגם דל"ל בשגם לימא שהוא בשר אלא דרמיז למשה לא ידון רוחי באדם לאבדו לגמרי בשביל משה שיקבל התורה וכמ"ש ה' למבול ישב כו' ה' עוז לעמו יתן שבזכות התורה ניצול העולם על ידי נח מהמבול:

היה ק"ך שנה כמ"ש ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו:

ז  [עריכה]

שבע שמות נקראו להם המורים על גבורתם. דכתיב בפרשה דברים האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים רפאים יחשבו אף הם כענקים והמואבים יקראו להם אמים. וכתיב תו התם רפאים ישבו בה לפנים והעמונים יקראו להם זמזומים עם גדול רב ורם כענקים. ובפרשת שלח לך כתיב ושם ראינו את הנפילים בני ענק. והכא כתיב הנפילים היו בארץ וגו' ועוד כתיב (דברים ב י) והעוים. ודעת המדרש שמ"ש והעוים פירושו שהם עם גדול כענקים ועל כן ישבו בחצרים (ועיין ביפ"ת ובנזה"ק):

גבורים כו' מוח קליתו כו' פי' שנקראו גבורים בשיעור הגוף שמוח קוליתו (פי' המוח שבעצם הירך החלול) של אחד מהם היה נמדד י"ח אמה. ועיקר גבורת האדם ע"י העצמות והמוח. ומיהו אית ספרים דלא גרסי הכא כלל מלת גבורים וקאי ארפאים דבסמוך שנראו גבורים בשיעור הגוף שמוח קוליתו כו' והכרת פניהם ענתה בם על גבורתם (נזר הקודש):

מנתרומין פי' במוסף הערוך מחרידים ומטילים אימה:

מגיסטי מלחמה בל"י גדולים וראשי העם (מוסף הערוך) האחשדרפנים תרגום מגיסטרים:

ענקים תכשיטין כמ"ש משלי א' וענקים לגרגרותיך:

ענקים ע"ג ענקים שלפי שהיו רמים וגבוהים היו בעלי צואר גדול שיכולין לתת כמה ענקים לגרגרותם. אי נמי שהיו עשירים מאד כי איש זרוע לו הארץ (יפה תואר):

עונקים גלגל חמה פי' שהיו מרימים צוארם בגאוה נגד גלגל החמה ואמרו אין אנו צריכים וחפצים בזוהרך אלא תן לנו מטר ובפירש"י שהיו עושים חמנים ואלילים להוריד עי"ז את המטר כמעשה בעלי הצאב"ה:

שצדו את העולם כו' שעשאוהו שממה במבול ע"י הגזל והחמס ורציחה ושאר חטאים שעשו:

ושהוצדו מן העולם שנעשה שממה מן העולם במבול. ואע"פ שהראשונים כבר ספו תמו במבול. מ"מ גם אלו היו בדוגמת הראשונים:

המד"א עוה עוה כו' שפירושו מלשון חרבה מגזירת עי השדה כדפרש"י שם. וענינו שם שתהיה עטרת המלוכה חרבה ושממה:

שהיו בקיאים בעפרות הכיר כל אחד לאיזה זריעה הגון או אם אינו הגון לזריעה כנחש שמאכלו עפר ומכיר בחלוף העפרות:

לחויא אויא שאין קפידא בחילוף אותיות:

שהפילו את העולם בחטאם שחמסו וגזלו ועשו כל רע:

ונפלו מן העולם שנכרתו ונאבדו:

ושמלאו את העולם כו'. כדרך הזונות המפילים נפלים להסתיר קלונם:

אחראי לא ילפון מן קדמאי כו' דורש שהכתוב מתמיה שמאחר שנענשו דור אנוש היה להם לדור המבול ללמוד ולא למדו. ומ"ש שדור הפלגה לא למדו מדור המבול דורש מפסוק שלהלן בסוף נח ויולדו להם בנים אחר המבול כמפורש לקמן פ' ל"ח בהדיא:

מעמדת בחור כיוצא בו כלו' כמו הנואף. ודייק מדלא כתיב ויולדו מהן וכתיב ויולדו להן ללמד שילדו כמותן (נזר הקודש):

גם בני בלי שם וס"ד נכאו מן הארץ והיינו דור המבול שנאבדו מן העולם. וכאן קורא אותם אנשי השם:

אלא שהשימו לשון שממה. וכן שם לשון שממה:

אנשים שנתפרשו שמותם. כלו' אלו דומים להאנשים הנקובים בשמותם במ"א:

ומי שפירש מעשיהם כו' וכאילו אמר המה הגבורים כו'. ומי פירש מעשיהם אנשי השם כו':

אילו לא בא איוב פי' ספר איוב שנמצא בו סיפור הצלחת הרשעים של דור המבול שנאבדו מן העולם (נזר הקודש):

אליהוא בן ברכאל הבוזי בס' איוב:

כל אורה שנא' באליהוא הן פורש עליו אורו. על כפים כסה אור. ואורו על כנפות הארץ. יפיץ ענן אורו. ועתה לא ראו אור. מדבר בירידת גשמים. והוא מלשון כי טל אורות עליך שהוא מטר:

קשה היא המחלוקת שמ"ש אנשי השם ללמד על דור המבול שהיו בעלי מחלוקת נוסף על רשעתם וחלק לבם ונאשמו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף