עץ יוסף על בראשית רבה/ז

עץ יוסף על בראשית רבה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על בראשית רבה - פרשה ז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  

א  [עריכה]

אין כמוך באלהים וגו' בנוהג כו'. סיפא דקרא ואין כמעשיך. שאפי' ע"פ הדמיון אי אפשר לעשות כמוהו. ועל זה אמר בנוהג שבעולם כו' (נזר הקודש) ר"ל כי ב"ו אין יכולתו לעשות אלא יש מיש. ובמקום שרואה ובמקום אויר. אבל הקב"ה כו':

ב  [עריכה]

מה עוף טעון שחיטה כדכתיב ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכדתניא בתורת כהנים מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם חיה. והכא איתקיש דגים לעוף (נזר הקודש):

תא לקי בא וקבל מלקות על שהורית שלא כהלכה:

א"ל אינש כו' בן אדם שאומר דבר תורה יהא לוקה בתמיה:

מנין הוא דאורייתא היכן הוא מוכח בתורה שהדגים טעונים שחיטה:

לא הורית טב לא פסקת יפה:

רביע הרבץ לקבל המלקות:

א"ל חבוט כו' פי' האיש אמר כן לר' חגי הך מכותך שראוי ונכון לקבלם:

רצוף רצפך מלשון ובידו רצפה שפירושו לשון הכאה. לפי דרש חז"ל שדרשו רצפה רצוף פה (מתנות כהונה). ובערוך פי' רצפה היא קרקע הבית ועל שם שהניח אותו על הארץ להלקותו אמר בדרך צחות הניחני על הקרקע כי טוב להדבק בקרקעיתך למען אוסיף לקח ממנה:

דהיא טבא לאולפנא דזה טוב ללמוד:

בנה של כתית מישראל הבא עליה והולידה לו בן:

לבית אבותם וזה אביו ישראל לכן ישראל מקרי. ובקהלת רבה איתא הגירסא ויתילדן על משפחותם לבית אבותם וכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. ויליף יליד מויתילדו. דגם במילה הולכים אחר האב:

לא הורית טב דקרא דויתילדו באביו ואמו ישראל שהולד נחשב ממשפחות האב ליוחסין ולחלוקת הארץ:

אם אתי בר כותית. פי' אם בנה קטן עמה לגיירו. דאילו גדול אפילו ישראל גמור אין מילה שלא בזמנה דוחה שבת:

למגזריה למולו:

מן הקבלה נביאים וכתובים:

וכתורה יעשה דמשמע שזה כדין תורה:

מאיזה תורה היכא רמיזא בתורה:

בנך הבא מישראלית כו'. פרש"י בקדושין סוף פרק האומר וז"ל כי יסיר את בנך לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך וסמיך ליה כי יסיר את בנך. מדלא כתיב כי יסיר את בתך. משמע דבן הנולד לכותי מבתך קאמר שיסירנו הכותי מאחרי. ושמעינן דבן בתך אפילו מן כותי קרוי בנך. ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך. מדלא כתיב נמי כי תסיר את בנך דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו. מבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לך מבנך אלמלא בן כותית אינו קרוי בנך אלא בנה ועיין שם בתוספות. וביפ"ת וקהלת רבה בעץ:

חבוט חבטך פי' האיש אמר כן לרבי חגי הך מכותך שראוי ונכון לקבלם. וקלטא מלשון קליטה וקבלה:

ג  [עריכה]

בנוהג שבעולם כו' על דרך מ"ש לעיל אאין כמעשיך. שכן בהשראת דיורין שהאדם לא תשיג ידו להשרות בחלל:

בחלל באויר הפלטין:

אבל הקב"ה שברא בריות שיוכלו לדור משך זמן באויר ע"י עפיפת הכנפים המחזיקות האויר. וכל זה הוא ציור התפעלות מלב הדורש על רוממות ה' ומעשיו הנפלאים:

ועוף יעופף וגו' על פני רקיע השמים. היינו בחלל העולם:

ד  [עריכה]

זה בהמות ולויתן לא שבהמות נרמז כאן במלת תנינם. אלא שמחבר הדרשות שדרש גם (איוב מ' ט"ו) הנה נא בהמת אשר עשיתי. חסר. לרמוז שאין להם בן זוגות. ור"ש בן לקיש סבר שבהמות מלא:

זה בהמת לשון יחיד הוא וכך שמו בהמות בהררי אלף:

שאין להם בן זוגות כמאמרם ז"ל שהרג לבן זוגו ומלחה לצדיקים לע"ל. ע"כ נקרא בלשון יחידי. ודעת השני שאין לו תאוה ולכן אינו מתואר בלשון הרבוי אחר כי אין קיום המין יוצא מהם:

גידי פחדו ישורגו. אצל בהמות כתב. ופחדיו הם ביצים תרגום מרוח אשך מריס פחדין ודרש גידי פחדיו ישורגו כאילו נשתרגו יחד. וכתוב שם הנה כחו במתניו ואונו בשרירי בטנו שאין לו תאוה ונשאר זרעו במתניו ובשרירי בטנו:

הצבוע הזה פירש"י כאן ב' פירושים אחד שהוא מין חיה. ודורש מ"ש כל חיה הרומשת זה הצבוע מין נחש רע ידוע בדברי חז"ל. וע' ב"ק ד' ט"ז. והב' שהוא מין עוף כמ"ש ירמיה העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה. ושייך למ"ש כל עוף כנף. ופרש"י בירמיה עוף צבוע בגוונים הרבה. ובתנחומא סדר תזריע אי' הטווס הזה שס"ה צבעונים יש בו. ומהיכן הוא נוצר מתוך טיפה של לבנות. וכתב היפ"ת דהכתוב בטווס איירי וכדאמר בסמוך ואת כל עוף כנף זה הטווס. ולהכי קרי ליה צבוע:

מטפה של לובן היא הטפה הזרעית:

כמנין ימות השנה סימנא בעלמא הוא (יפה תואר):

ר' ירמיה כהנא כו'. ובירושלמי כלאים הגירסא ר"י אמר כהנא שאל:

המרביע מחית הים דכל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה:

מחית הים אבל בחית היבשה פשיטא ליה שאסור:

כתיב בהן למיניהם כי היכי דכתיב בחית היבשה למיניהם ואסורין בהרבעה:

בהדא פרס בן לקיש כו'. פרס לו מצודה ותפסו במה שהשיבו שאסור להרביע. ובירושלמי ליתא. כי איך שייך שפרס לו מצודה במה שהשיב לו על שאלתו:

והלא אף הדגים כו'. פי' והא למיניהם אף על הדגים קאי דכתיב אשר שרצו המים למיניהם. דכייל דגים וכל בריות המים והא ודאי לא לאסור הרבעה אתמר בהו דאיך מצי דגים לארבעינהו. וא"כ כי היכי דלמיניהם דהתם לאו לאסור כלאים דהרבעה אתא ה"נ באינך (יפה תואר):

והיאך עבידא כלומר ואיך תתיישב קושיא זו לרשב"ל דהיכי שייך כלאים בדגים. ומתרץ ר' יונה דלמינהו בדגים איכא לאוקמיה לאסור כלאים בהנהגה דמצי מייתי ב' מיני דגים וקושרן ומנהיגן ביחד. ולהכי אצטריך למיניהם לאסור (יפה תואר):

חד מיירן וחד אספרון. בילקוט הגירסא חד אוכם וחד חיוור. ובערוך כ' אספרון בל' יוני לבן אמורן בל' יוני שחור. ובמ"ע כ' שהם שני מיני דגים חד רע ושפל נקרא אספרון. וחד טוב נקרא בלשון יוני ורומיי מורין:

הנוהג בהם באיזה מין שאמרו שכלאים נוהג בהן אסור לחרוש כו' (מתנות כהונה) והוא משנה בכלאים פ"ח מ"ב. אך אינו בזה הלשון:

ואת כל עוף כנף זה הטווס. דכנף למה לי. דכיון דעוף הוא ודאי דבכנפים מעופף ולזה אמר שרמז אל הטווס שמיוחד בכנפיו כדכתיב כנף רננים נעלסה ששמח בהדרת כנפיו. ולחשיבותו רמז אליו ביחוד (יפה תואר):

ה  [עריכה]

זה רוחו של אדם הראשון. דכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמז וחיתו ארץ למינה. לכן מפרש נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון. ולכך כתיב נפש חיה למינה כי הוא מין מיוחד בפני עצמו. וזהו מ"ש אח"כ נעשה אדם. וא"כ מתחיל בד' וחשב ד' (נזר הקודש):

זה רוחו של אדה"ר. פי' הרמב"ן ז"ל דרוח זה הוא נפש החיונית. כי כל נפשות התנועה נבראו יחד. ואח"כ בא להון גופות. וברא תחלה גופות הבעלי חי. ואח"כ גוף האדם. ונתן בו הנפש הזו. ואח"כ נפח בו נשמה העליונה:

זה הנחש. והקדימו לחשיבותו בהיותו ערום מכל. ומשום דלבסוף אחר החטא נעשה ארור מכל. לפיכך במאמר ה' נזכר באחרונה כי ה' צופה ומביט מראשית אחרית (נזר הקודש):

בנפשות אומר כו'. דרש שמ"ש תוצא הארץ הוא על הנפשות. ומ"ש נפש חיה נמשך על כולם. כאילו אמר נפש חיה. נפש בהמה. נפש רמש. נפש חיתו ארץ. וז"ש בנפשות. שפסוק הא' כולו על הנפשות. ואח"כ ויעש הוא על הגופות שבהם שייך לשון עשיה. וא"כ קשה שהתחיל בד' נפשות ואח"כ אמר ג' גופות. ומי הוא הד' נפש בלא גוף. ע"כ דריש אשדים שנבראו נפשם. וגופן לא נשלם (נזר הקודש):

אלו השדים והא דמסיק הכא שלא ברא גופן. היינו גופן בשלימות (נזר הקודש). אבל גוף ודאי יש להם:

וקידש השבת אין הכוונה שלא היה ביכולת ה' לבראן ח"ו ברגע. רק שהיה בכוונה לדעת גודל כח השבת במעלות עד שנבדל בריאה שלימה למענו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף