עץ יוסף על איכה רבה/א/לא

עץ יוסף על איכה רבה א לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א"ר הלל כו'. זה לטובת ישראל שלא יהיו רק ביד אנשים גדולים ורמי המעלה אשר לרוב המה גם בעלי מדות טובות:

את מוצא עד שלא חרבה ירושלים כו'. משחרבה ירושלים נעשה קסרין שם עיר מטריפולין [פי' הערוך מטרי בל"י אם. ופולין עיר כלו' אמן של עיירות] ותנופילין תנו כמו תניין פי' שנים. ופילין פי' שררה כלו' כפולה ומכופלת:

דערביא כו'. מיני ארצות הם:

פנגה שמיה. משום דלקמן סיפר מה עלתה בו לפיכך אמר כאן מה שמו ומי הוא:

בליטין. חכמים ומנהיגי העיר ועשיריה:

בן בטיח. ריש בריוני הוה כדאי' בפ' הנזקין. אוקיד כו'. ושרף כל האוצרות כדי שיהיו מוכרחי' לצאת מן העיר לערוך עמהם מלחמה:

ווי. אוי לאותו מעשה הרעה הזאת:

חביבך. דודך דוד אהרן ת"י חביבא דאהרן:

שלח ואתייה שלח בן בטיח. והביאו לרבי יוחנן:

אלא וה. והוא לשון שמחה:

א"ל וה אמרת כו'. כלו' אם וה אמרת שהוא לשון שמחה אשאלך למה שמחת. א"ל על ששרפת האוצרות אמרתי שכל זמן שהאוצרות קיימין לא ימסרו עצמו למלחמה. נשמיהון גופיהון. כלו' את עצמן:

בין ווי לוה. כלו' מבין דקדוק משמעות לשון שבין ווי לוה יצל רבי יוחנן. וקרא עליו ר"י על עצמו:

ששולקין תבן. מפני הרעב:

כל סמא כו'. לו' כל עיקר ושורש הדבר וסופו. אין כאן הצלה רק שאצא מן העיר לפייס האויב:

אפקוני. הוציאני מחוץ לעיר אפשר דהוי הצלה פורתא. ואע"ג שלמעלה אמר שכעס על רבי יוחנן ובקש להמיתו. י"ל זהו מפני שאר הבריונים עשה. אבל הוא בעצמו נהג בו כבוד ומורא (מ"כ):

עבדינן כו'. עשינו בינינו שלא יצא שום אדם לחוץ אלא מי שמת. א"ל הוציאני כדמות מת שנושאין במטה ויחשבו הבריונים שאני מת:

טען ר"א ברישא כו'. ולא מניחו אחרים לשאת המטה כדי שלא ירגישו שהוא חי דזה ידוע לכל דחייא קליל ממיתא. לכן נשאו מטתו תלמידיו ולא נודע הדבר [בפרק הנזקין]:

מהלך קומוי. הלך לפניו כאילו הולך לפני מטתו:

מן דמטון. כשהגיע לפתח שער העיר [כן הוא בפ' הנ"ל]:

בעי כו'. רצו לדקור בו ברמחים שמא מערים הוא:

שיהו אומרים יאמרו השונאים שבחוץ רבן דקרו ונהיה לשמצה בקמינו:

מן דנפקון. משיצאו חוץ לשער נתנוהו במערה אחת שהיתה למת. שכך היה מנהגם שלעולם היו מכינים מערות לקבור בהם מתים לכשימותו כדאי' במס' ב"ב:

אן הוא מלכא אנה. ואיה הוא המלך. הלכו ואמרו לאספסיאנוס יהודי אחד רוצה לשאול בשלומך. אמר להם יבא. משבא א"ל וביבא כו' כך היו שואלין בשלום המלך. ובערוך ערך דומינו גרס ביבי דומינ"י אמפטו"ר ופירושו אומר חיים אל האדון:

א"ל שאילא כו'. שלוכו של מלך שאלת בי ואני אין אני מלך ומעתה ישמע המלך זאת וימית אותי על שאני מחזיק את עצמי כמלך. א"ל אם אינך מלך עדיין. סופך אתה נעשה מלך שאין הבית נחרב אלא ע"י מלך. ואע"ג דאכתי לא נחרב מידו עד שבא טיטוס. מ"מ כיון דכבר צר עליה ג' שנים ומחצה והוה כפנא הוה כאילו כבר נמסרה בידו [תוס' בפ' הנזקין]:

שנא' והלבנון כו'. וכדאי' בגמרא שם ואין לבנון אלא בית המקדש כו' ואין אדיר אלא מלך כו' ע"ש:

נסבוהו כו'. לקחוהו לר' יוחנן ונתנוהו לפנים מן שבעה חדרים. שהיו שבעה חדרים זה לפנים מזה ונתנוהו בשביעי הפנימי שהיה שם חשך מאד והיו שואלים אותו כמה שעות בלילה הגיד להם וכן כמה שעות ביום ואמר להם:

מפשוטיה. מחזרת תלמודו היה יודע כמה שעות. שהיה ידוע לו שבשעה אחד יכול לחזור כך וכך דפין או הלכות:

לבתר תלתא כו'. ואחר ג' ימים אלו הלך אספסיאנוס ורחץ את עצמו בהדא גופנא פירושו בנהר ששמו גופנא. משרחץ ועלה היה נועל מנעלו אחד בא לו בשורה שמת נירון והמליכוהו בני רומי עליהם. ורצה לנעול המנעל האחר ולא נכנס רגלו במנעלו. שלח והביא את רבי יוחנן ואמר ליה האין אתם יכול לומר לי כל הימים העוברים לבשתי ב' המנעלים והיו רגלי נכנסים בהם. ועתה אחד נכנס והאחד אינו יכול ליכנס. א"ל בשורה טובה נתבשרות כו' (מ"כ):

מה נעביד כו'. מה נעשה שיכנס גם רגל זה. א"ל היש פה בן אדם שאתה שונא לו או שפשע כנגדך יעבור לפניך ובשרך שחי פי' ישפל כד"א שחי ונעבורה:

ורוח נכאה תיבש גרם. וכאשר תירא רוחך מחמת השונא תיבש העצם שלך [רש"י]:

התחילו מושלים לפניו משלות. כלו' לתפוס לריב"ז. כלו' שהוא וסייעתו היה להם לשבור חומות העיר ולבא אל המלך להביאו אל העיר. והשיב להם שכך הוא יותר טוב להניח החומה אולי יתפייסו גם הבריונים [ועיין בפ' הנ"ל]:

חבית שקינן בו נחש. והדמיון הבריוני הם הנחשים וחומת העיר הוא החבית [מהרש"א]:

פנגר. הוא היה הדוכס של הערביים. הורגין כו'. ובעיני המלך היה נראה יותר טוב דברי ריב"ז ולפיכך הרשוהו לשאול שאלה כדלקמן:

כל מגירייא כו'. כל השכינים העושים רעה לשכינים הם עושים. והערביים שוכנים סביב לארץ ישראל:

עד דלית כו'. כלו' לא די לך שאין אתה מלמד עלינו סניגוריא פי' מליצה טובה. אלא שאתה מלמד עלינו דבר קטרוג. א"ל לטובתכם אני רוצה ומתכוין שכל זמן שבית זה ר"ל הבהמ"ק קיים המלכיות מתגרין בכם:

לעקל כו'. כך היה למשל בפיהם. פי' הלב יודע אם כוונתך לקשור ולתקן או לקלקל. וכן הוא בפ"ק דסנהדרין וע"ש:

שאל לי כו'. שאל ממני שאלה ואני עושה אותה. א"נ אני חפץ ממך שתנוח העיר הזאת ותלך לך ממנה. א"ל כו'. כלו' וכי בשביל זאת המליכוני שאניח אותה והלא לא המליכוני אלא כדי שאכבש אותה. אלא שאל ממני שאלה אחרת ואני אעשה לך. א"ל אני חפץ שתניח שער המערבי שהוא הולך ללוד וכל מי שיוצא ממנו עד ד' שעות על היום יהיה נשאר להצלה. משנכבשה א"ל אם יש לך מי שהוא אוהבך או בן אדם שהוא קרוב לך שלח לו והביא אותו טרם שיכנסו החיילים ושוב אין בידי לעכבם:

לאפוקי. להוציא:

אזלין כו'. הלכו ר"א ור"י ומצאוהו בפתח שער העיר. כיון שבא ר' צדוק קם רבי יוחנן מלפניו:

מן קדם כו'. וכי מלפני זקן זה המאוס אתה עומד:

צותרא. לפי הענין פי' מאוס:

אי הוה חד כו'. אם היה בעיר עוד אחד כמותו והיה עמך עם כפלים כמו שיש עתה עמך לא היית יכול לכבוש העיר. א"ל מה כחו וגבורת צדקתו:

גמזוז. הוא מין פרי דומה לתאנה. אכל פרי זה ולא יותר והיה חוזר ולומד על אותה אכילה מאה דרשות:

פרקין. זמן שיעור הלימוד שלומדין בבית המדרש נקרא פרקא והוא ידוע:

חשיך. כחוש:

מן חיליהון כו'. מכח הצומות והתעניות:

ואייתי אסוותא. רופא שירפא את ר' צדוק שלא היה יכול לבלוע אוכל לפי שנתכווצו מעיו בתעניותיו [רש"י]:

וחיו מוכלין כו'. היו מאכילין אותו מעט מעט והיו משקין אותו מעט מעט עד שחזר גופו עליו:

א"ל אלעזר בריה. פי' ר"א בנו של רבי צדוק אמר לאביו תן להם לרופאים שכרן בעולם הזה שלא יהיה להם זכות עמך בעה"ב [יוחסין]:

חושבנא כו'. חשבון ומשקל באצבע:

מן דכבשה כו'. משכבש אספסיאנוס את ירושלים היה מחלק ד' צדדי העיר לד' דוכסין שעמו. ועלה שער המערבי בגורלו של פנגר:

אינון כו'. שלשה דוכסין האחרים החריבו כל אחד חלק שלו ופנגר לא החריב את שלו. שלח אספסיאנוס והביאו לפנגר כו'. לשבחא דמלכותא כו'. בשביל שבח של המלכות עשיתי כו' שאילו החרבתיו לא היה אדם יודע מה החרבת ושמא יאמרו עיר קטנה היתה ועתה יראו הבריות החוזק הגדול ויאמרו ראה כחו של אספסיאנוס מה החריב כמה עיר חזקה החריב וזהו שבחך:

דייך כו'. די לך כי תשובה נכונה אמרת. ואפשר שצ"ל חייך והוא לשון שבועה. ר"ל אני נשבע כי תשובה נכונה אמרת:

אלא מן בגין כו'. בשביל שעברת על צווי שלי יעלה אותו איש לראש העליי' ויפיל עצמו אם יחיה יחיה ואם ימות ימות. עלה והפיל את עצמו ומת:

ופגע בו כו'. שא"ל הלב יודע אם לעקל כו' שאלולי זאת הקללה היה ראוי להנצל על שלא החריב שער המערבי שתשובה נכונה השיב:

קלוונין. פי' גזירה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף