עץ יוסף על איכה רבה/א/לב

עץ יוסף על איכה רבה א לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יכול על מגן. בחנם. דשם הויה בכל מקום הוא מדה"ר ויכול על מגן שהיה לו לרחם עליהם כפי הוראתו וכפי דרכו של שם זה. ת"ל על רוב פשעיה שגדולים הרשעים שמחמת רוב פשעיהם מהפכים מדת הרחמים למדת הדין כדאי' במפרשי' [מדר"א]:

משמרות. כהונה. ולויה:

מיד ויצא מבת ציון. פי' מיד אחר שכתוב עולליה כו' כתיב ויצא מבת וגו' וכדמפרש ר' אחא מן בת כתיב. ור"ל הקרי מבת והכתיב מן בת לשון מנה זה הקב"ה שכתוב בו ה' מנת חלקי. ובעל המאמר גילה לנו אהבת השי"ת את בת ציון כי הסתלקות השכינה ממנה לא רצה לפרסמנה ולפרשה בפירוש רק רמזה בל' סתום באומרו ויצא מן שהוא מלשון ה' מנת חלקי. ואפ"ה הוסיף עוד לסתום הדברים כי מלת מן כתיב ולא קרי אבל קרינן ויצא מבת ציון והכל להודיע אהבתו ית' אותנו כי לא רצה לכתוב בפירוש שסילק השי"ת שכינתו מציון אלא רצה ללמדנו עוד כי לא יוצאה לגמרי כי נקטינן שלא זזה שכינה מכותל מערבי. ולכן מזכיר יציאתו ברמז [לחם דמעה]:

כל הדרה זה הקב"ה. דרש כמה דרשות על תיבת כל הדרה. זה הקב"ה. זה סנהדרין. זה ת"ח. זה משמרות. זה תינוקות. משום שבכולם כתיב תיבת הדרה. ומ"מ בכל הדרשות האלו אין מוציא המקרא מידי פשוטו שיצא משם כל הדר הטובה והברכה שהיה שם. כי הטובה והברכה הוא במקום השכינה אשר היא מקור הברכה. וכן דריש זו סנהדרין כי הסנהדרין נעשו מרכבה לשכינה. וכן הת"ח שאין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה. וכן המשמרות של כהנים ולוים. וכן התינוקות כמו שמסיים המדרש שכיון שגלו התינוקות גלתה שכינה עמהם. וכדכתיב מפי עוללים ויונקים וגו' [נזה"ק]:

א"ר יהודה כמה כו'. הביא זה עוד הפעם. משום דכל הני דרשות דדריש על תיבות כל הדרה ניחא משום שנא' בהם תיבות הדר. אבל בתינוקות לא כתיב הדר וא"כ איך דרש כל הדרה על התינוקות. לזה מביא הא דאמר ר"י בא וראה כמה חביבין תינוקות כו'. וא"כ אין לך הדר יותר מהם שעל גלותם כתיב ויצא מבת ציון כל הדרה:

וכשהם קשים. משולים כאילים שנא' היו שריה כאילים. דרש ביה אילת וחוזק כד"א ואת אילי הארץ לקח (מ"כ):

ואני עושה לכם כן. שילכו בשבי כאילים בשעת שרב (מ"כ). או פירושו שילכו בגולה ואני אכבש עיני מהם כדי שיעשו בהם האויבים כרצונם:

רבי עזריה כו'. פלוגתתם הוא בזה שרבי עזריה סובר שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום הם מוסיפין כח בגבורה שאפי' מדת הדין מתהפכת להם למדה"ר ומוסיפין בה כח לרחם עליהם. וז"ש באלהים ר"ל במדת אלהים עצמו מוסיפין כח וחיל. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום כתיב צור ילדך תשי שפירושו אביך זה ילדך [והוא מדת תפארת ישראל. ורבי יהודה בר"ס סובר בזמן שישראל עושין רש"מ כו' כד"א ועתה יגדל נא כח אדוני שהוא שם של אדנות והיא המדה האחרונה ובזמן שאין עושים רש"מ כו' הולכין גם הם בלא כח לפני רודף. ולא הביא קרא כי סמך למה שדרשו ז"ל לעיל בזה הפסוק ויצא מבית ציון כל הדרה:

הקריני. למדיני מקרא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף