עץ החיים/אהלות/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עץ החיים אהלות א

מסכת אהלות
פרק א

א

שנים וכו'. אמר השי"ת בטומאת מת והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ואמרו בספרי איזה אדם מקבל טומאה מן המת לטמא חבירו טומאת שבעה תלמוד לומר והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. אולם האדם אשר יגע במת שהוא טמא טומאת שבעה הנה ז"ל הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים. וזה הדין שהוא דין תורה. ומדברי סופרים שהוא כאשר נגע במת ונגע באדם אחר קודם הבדלו מן המת, הנה השני גם כן טמא שבעה ימים מדבריהם לענין תרומה וקדשים אבל לנזיר ולעושה פסח לא. רמב"ם:

והא דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא לאו למימרא דיטמא כסתם טמא מת אלא יטמא עד הערב קאמר כדכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. כסף משנה פ"ה מהל' טומאת מת. עיין רפי"ו:

וכתב עוד הכסף משנה (שם) דקשיא ליה דבסוף פרק כיצד הרגל (דף כה:) יליף רבא מקרא דכל טומאות שאתם מטמאין במת לא יהיו פחותין משבעה וכמ"ש במשנה ד' פ"ק דכלים. וי"ל דשאני הכא דבחד קרא אמר יטמא שבעת ימים ובאידך לא אמר אלא יטמא, משמע דלאו שבעת ימים קאמר ע"כ. ותוספות יום טוב כתב דקרא דמיניה יליף רבא וכבסתם בגדיכם כתיב, ובבגדים דהיינו כלים הוא דילפינן וכבמ"ג אבל משום הכי ליכא למילף באדם:

ב

כלים הנוגעים במת. אומר רבינו תם דכל כלים דמתני' בכלי מתכות מיירי דקימא לן חרב הרי הוא כחלל בשמעתא קמייתא דחולין (ג.) ובפרק קמא דפסחים בתרי דוכתי גבי נר (יד:) וגבי מחט (יט:) ובמסכת שבת בסוף הזורק (קא:). והרב רבי יצחק מסימפונט פירש דכלי מתכות אינן משונים משאר כלים והא דדרשינן פ' כהן גדול (נזיר נג:) חרב הרי הוא כחלל לאו דווקא חרב דה"ה כל כלים אפילו כלי שטף וכו' (חוץ מכלי חרס וכמ"ש פ"ק דפסחים מ"ה) וכל סדר השנוי דשלשה וארבעה בכל הכלים גזירת הכתוב הוא כדתניא בספרי פרשת פרה וכל אשר יגע (על פני השדה) בו הטמא יטמא למה נאמר לפי שהוא אומר בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהיא טמאה טומאת שבעה הנוגע בה יטמא טומאת שבעה הא למדנו לכלים ואדם. וכלים ואדם וכלים מנין תלמוד לומר וכבסתם בגדיכם וגו' ואדם וכלים מנין אמרת קל וחומר הוא ומה כלים הנוגעים באדם הנוגע בכלים הנוגעים במת הרי הן טמאים כלים הנוגעים באדם הנוגע במת דין הוא שיהיו טמאים או יהיה אדם מקבל טומאה מן המת לטמא את חבירו טומאת כל שבעה אמרת קל וחומר הוא ומה כלים שאין מטמאין על גב משכב ומושב הרי הן מקבלין טומאה מן המת לטמא אדם טומאת שבעה אדם שמטמא על גבי משכב ומושב אינו דין שיקבל טומאה מן המת לטמא חבירו טומאת שבעה תלמוד לומר והנפש הנוגעת תטמא עד הערב טומאת ערב מטמא ואינו מקבל טומאה מן המת לטמא את חברו טומאת שבעה. והשתא מדדריש ליה מוכבסתם בגדיכם שמע מינה דחרב לאו דווקא. והר"ש הקשה על זה וכו'. עוד פירש הרב ר' יצחק מסימפונט בענין אחר דשנים טמאים במת ושלשה טמאין במת מיירי בלא חיבורין אבל ארבעה טמאין במת מיירי על ידי חיבורין משום דקתני לה בתוספתא דומיא דזב. גם פירש דחרב הרי הוא כחלל היינו דוקא היכא דנחלל בו המת לא שנא חרב ולא שנא כלי שטף כולם שוין אם נהרג בו נעשה אבי אבות. אבל כפירוש רבינו תם קבלנו וכן עיקר. עד כאן:

תניא בתוספתא כל הטמא במת טומאת שבעה טמא בזב טומאת ערב כל הטמא במת טומאת ערב טהור בזב מכלום כיצד אדם באדם ב' במת וא' בזב כלים בכלים ג' במת וב' בזב כלים ואדם וכלים ד' במת וג' בזב במה דברים אמורים בתרומה ובקדשים אבל אין הנזיר מגלח עליו אלא על המת ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד. פירוש אדם הנוגע בזב אינו מטמא אדם ואפילו בשעת חיבורו דדרשינן בפ' זאת תהיה ומרבינן כל הנוגע במשכב כל כלים כבגדים חוץ מאדם וכלי חרס שזב גופיה ממשכב גמר וכלים בכלים שנים בזב היינו משכב הזב דמטמא אדם וכלים. וכלים ואדם וכלים ג' בזב היינו הנוגע במשכב כל זמן שלא פירש דמטמא אדם וכלים דנחשב אב הטומאה כל זמן שלא פירש כדמוכח בסוף זבים דמטמא שנים ופוסל אחד ואעפ"י שעושה כלל שלו ממת לזב לא דמו אהדדי דמת מיירי בכלי מתכות דוקא וזב מיירי דוקא במשכב ובמושב. ויש לדקדק מכאן דאין חרב נעשה כחלל לענין נזיר דהא קתני אין הנזיר מגלח עליו אלא על המת בלבד. ויש מדקדקין דאין כהנים מוזהרין על טומאת חרב הרי הוא כחלל וכו' ועוד מאריך הר"ש ע"ש:

ג

		דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף.	עריכה - שיחה

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף