עמק סוכות/סוכה/לב/א

עמק סוכות סוכה לב א

דף ל"ב ע"א

קווץ. פרש"י שיוצאין בשדרה שלו עוקצין ולכאורה נראה דבהסיר העוקצין יתכשר וכבהא דהדס דבסמוך ע"ב דענביו מרובין מעליו פסול ואם מיעטן כשר. וה"נ בסור הסיבה הפוסלת ראוי שיכשר כיון דבעצם הוא מין לולב שעלי' כוונה התורה מה שאמרה כפות תמרים. והא דבסמוך דפריך ואימא כופרא ומשני דרכיה דרכי נועם בזה לא שייך לומר דכיוונה התורה על כופרא כשיטול מהכופרא הקוצים דאין סברא שתסמוך התורה ע"ז שיסור הקוצים ותכוון על כופרא וע"כ דלא כיוונה על מין כופרא. אבל בנד"ד שהוא לולב גמור ובמינו ליכא קוצים אלא שאתרמי בזה שפיר יתכשר כשיסור קוצי' [וכן אפ"ל בכפוף אם אפשר ליישרו] וצ"ע בע"ב בתוס' סד"ה האמת. ולשון הרא"ש מהערוך קווץ פי' שנצמת ונכווץ ויש לו כעין קמטין. ובעצי לבונה ביור"ד סי' ל"ד סי"ד בדין צמקה הריאה כתב צמקה הוא מתכווץ ועניינו שמתייבש קצת הלחלוחית שבו ומתכוון ומקמיט כעין דבר הכמוש שקורין פר וועלק"ט עכ"ל. וזהו כלשון הרא"ש נכווץ ויש לו כעין קמטין. ולפי"ז הוא כלולב הכמוש. ולעיל (ד' ל"א סוף ע"א) כמושים פרש"י פלצדי"ש. דביאר המתרגם וועלק"ט נבל ע"ש וא"כ הוא כמוש הוא קווץ לדברי הרא"ש מהערוך דנכווץ ומקמיט והוא וועלק"ט. ויחלקו ברייתות אהדדי דהכא פוסל קווץ ושם מכשיר כמושין. ויתורץ השמטת הרמב"ם דין קווץ שעמד בזה בכפ"ת ובלח"מ פ"ח מלולב ה"ג ע"ש דנימא דהרמב"ם יפרש קווץ כהערוך והיינו כמוש וחולקת על הברייתא דלעיל. והרמב"ם שם ה"א פסק דכמוש כשר וע"כ א"א לו למינקט פסול דקווץ. אך קושייתם דלא נקיט כפוף תקשי ועי' בערל"נ.

ומ"ש הריטב"א דכשני הפירושים פסולים מספיקא ע"ש. נ"ל דזה גם בשאר יומי דחיובם בגבולין רק דרבנן. דדמי לכעין מ"ש התוס' בביצה (דף י"ד ע"א) בד"ה א"ב. דביש בכל צד קולא וחומרא מחמרי' גם בדרבנן דאל"כ אתי בתרווייהו להקל וממ"נ יעשה איסור ע"ש. וה"נ מ"ל דביום אחד יקח לולב עם קוצים דיפרש קווץ כפי הערוך וביום אחר יטול נצמת דיפרש קווץ עם קוצים ויהא תרתי דסתרי והלכך מחמרי' כשני הפירושים.

אמנם בהא דעקום דאר"נ דלצדדין כלפניו ואמרי לה כלאחריו וכתב הרי"ף דעבדינן לחומרא. בזה לכאורה הי' אפשר לדון דניקל מספק בשאר הימים דאינו אלא מדרבנן. אך איכא לפעמים דמחמרי' אפי' בספק דרבנן ועי' במרדכי ביבמות פ' החולץ . וביד מלאכי בכללי הדינים סי' ת"פ ואכמ"ל:

האי לולבא דסליק בחד הוצא בע"מ הוא ופסול. פרש"י שכל עליו עולין מצד אחד והריטב"א כתב עוד פי' שאין רוב עליו כפולים וכתב דבע"מ משמע שפסולו מגופו ופסל כל ז' וי"א דפסולו משום שאינו הדר וביום א' בלבד ואפשר לדון כן לפי' האחרון ולא לפרש"י עכ"ד. והרא"ש הביא עוד פי' שהוצא א' בעיקרו ועולה אותו חד הוצא מעיקרו ועד ראש שדרה. ובריטב"א לא הובא פי' זה. ובחיי אדם כלל קמ"ט הביא כל הג' פירושים וכתב דבאין עליו כפולים י"ל דפסולו משום שאינו הדר אבל לפרש"י והרא"ש הוי פסול מגופו וציין ע"ז הריטב"א ע"ש. וצע"ק דבריטב"א לא הוזכר כלל פי' הרא"ש. ואולי מסברא י"ל כן דכל דיותר לא שכיח גידול כזה חשיב פסול הגוף. ואפשר גם זה דהוצא א' בעיקרו כו' רחוק מציאותו כמו שיהא כל עליו מצד אחד ורק זה שרוב עליו אינם כפולים אף דגם זה ל"ש אינו כ"כ ל"ש כאינך וצ"ע:

אימא חרותא בעינא כפות וליכא. עי' ריטב"א ובכפ"ת דגם רבנן דרשי כפות שיהא ראוי לכפיתה עכ"פ ולר"י פסול בלא כפתו אף בראוי לכפיתה [עי' מ"ש לעיל דף ל"א ע"א בד"ה והתנן] ובדרך רחוק י"ל למ"ש ביד מלאכי בכללי הדינים סי' שד"מ מבעל חזון נחום דכמו דפליגי אביי ורבא בתמורה (דף ד') בכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד דלאביי אי עביד מהני ולרבא לא מהני. ה"נ יפלגו בכ"מ דאמר רחמנא עביד הכי ואיהו לא עביד הכי אלא בענין אחר ע"ש. וא"כ למ"ש רש"י בתמורה (דף ו' ע"ב) בל"א דהא דא"ע מהני או לא תלי בהא דשינוי קונה או לא דאי שינוי קונה אע"מ ע"ש. ובהצטרף לזה מ"ש התוס' בב"ק (דף צ"ה ע"ב) בד"ה בשבח. דלר' יודא בצבע שינוי לא קני ודקני בגזלן הוא משום תקנת השבים ע"ש. ולהנזכר ע"כ יסבור כרבא דא"ע ל"מ. וה"נ במצוה דגלי קרא כפות פסול לר"י כשלא כפתו ות"ק דמכשיר יסבר כאביי ולא פסול רק בחרות שא"א לאוגדו. ובלא"ה מצינו פלוגתות כאלו דלמר לכתחילה ולמר בדיעבד. ועי' בערל"נ:

כפת כתיב. בפסחים (דף ל"ו ע"א) בתוד"ה עוני כתבו דהכא לכ"ע דרשי' מסורת דסמכי' אקרא דפרי עץ הדר דלא משמע אלא חד. ובכפ"ת הוסיף מדה"ל להקדים בקרא הג' מינים לפרי עץ הדר כדהקדימן התנא כו' ע"ש. והנ"ל דהתוס' דלא נחתו לזה הוא משום דמזה אין הכרח די"ל דהכתוב הקדים להאתרוג משום המעלה דיש בו טעם וריח משא"כ בשאר המינים כדאיתא במ"ר פ' אמור (פרשה ל') ונקיט כסדרן דלולב בו טעם ולא ריח והדס ריח ולא טעם וערבה דא"ב לא טעם ולא ריח בסוף:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף