עמק סוכות/סוכה/כא/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע רש"ש |
והרי מטה דיש בה כמה אגרופי' כו'. והקשה הפני יהושע אף אי לא הי' לר"י אהל לענין טומאה גם בשיעור גדול מה ענין סוכה לטומאה דנלמד בגז"ש ממשכן דצריך ביד"א ולא שייך זה לענין סוכה ע"ש.
והנ"ל בכוונת המקשה דכמו דמחמת חשיבות שיעור אגרוף לא מוקמי' על כה"ג הגז"ש דניבעי דוקא ביד"א ומוקמי' הגז"ש על אהל טפח לחוד. כן נימא אף דנחלק בין אהל עראי לאהל קבע בטפח. לא נחלק ביניהם ביותר מטפח. עד דמשני הא דלגבה עשויה וביטול זה אלים מחשיבות דיותר מטפח. וכן התירוץ מה דס"ל דסוכת דירת קבע בעי ולא מבטלו אהל עראי. ואף שהי' חשוב אהל אי לא הי' צריך לבטל האהל קבע דסוכה דעדיף מיני':
מטה נמי הואיל ומגינה על מנעלים וסנדלים. פרש"י כדאמרי' בב"ב (דף נ"ח) מטה דת"ח כל שאין תחתיה אלא מנעלים דבעה"ב בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים כו'. והנה גירסתינו שם סנדלים בימות החמה כו' וכדפי' רשב"ם בסנדלים הולכים בימות הגשמים ובימות החמה מניחן תחת המטה ובמנעלים להיפך. ובמה דפרש"י הכא דלתת תחתיה דברים אחרים גנאי שמרגיל בני הבית לשם. הרשב"ם שם פי' כל שאין תחתיה כו' דאמרי' בפסחים אוכלין תחת המטה כו' ר"ר שורה עליהן ע"ש. וק"ק לפרשב"ם למה נקיט דוקא מנעלים וסנדלים כל שאינו אוכל ומשקה לכאורה ל"ש ר"ר כמו עצים ואבנים[1]. גם כשנימא דלאו דוקא הוא אלא שאינו אוצר בלוס מאוכלין ומשקין ג"כ שרק זהו מטת ע"ה. קצת קשה מפסחים (דף ח' ע"א) דתניא רשב"ג אומר מטה החולקת בתוך הבית ומפסקת צריכה בדיקה ופרכי' מדתניא אידך רשב"ג אומר מטה החולקת בתוך הבית ועצים ואבנים סדורים תחתיה ומפסקת א"צ בדיקה כו' ע"ש. וה"ל לשנויי דברייתא דא"צ בדיקה מיירי במטת ת"ח דודאי לא הכניסו שם חמץ דהוא אוכל. ודתניא דצריך בדיקה מיירי במטה דע"ה דמכניסין שם גם אוכלין. ואין לומר דגם במטת ת"ח ניחוש לשרצים שהכניסו חמץ. דא"כ מאי משני הא דמידליא [דנוחה תשמישתה] הא דמיתתא [דאין נוחה תשמישתה] דבשרצים לא שייך חילוק זה. ולפרש"י ניחא דמדנקיט בברייתא דא"צ בדיקה דעצים ואבנים סדורים תחתיה ע"כ דלא מיירי במטת ת"ח דתחת מטתו ליכא עצים ואבנים ומ"מ לדינא צ"ע לחלק לענין בדיקת חמץ בין מטת ת"ח למטת ע"ה די"ל דלמאי דקיי"ל מותר להשתמש בשמש ע"ה עי' ברכות (דף נ"ב ע"ב) ובאורח חיים (סי' ק"פ ס"ג). יש לחוש שמא הכניס השמש שם חמץ ואכמ"ל:
רי"א אם א"י לעמוד בפ"ע פסולה. כתב הרא"ש דר"י לפרושי דברי ת"ק אתא ע"ש. וביד מלאכי (סי' שי"ב) הביא מכמ"ד דיש דר"י בא לפרש אף שלא אמר אימתי ותמה על הב"ח ופר"ח שכתבו להיפוך ע"ש. והרי גם מדברי הרא"ש דהכא ראי' לה"מ. ומ"מ צריך טעם להא דלא נקיט בלשון אימתי:
שאין לה קבע. הריטב"א והר"ן הקשו לפרש"י שמטלטלת ור"י לטעמי' דבעי דירת קבע. דאמאי לא אמר הש"ס בהדיא הכי כדאמרי' לעיל מיני' בגמרא ובכמ"ד ע"ש.
והנ"ל דלא חש רש"י לזה וכדלעיל (דף י"א ע"א) דלשמואל פליגו ר"י ור"מ בנסרים שאין בהם ד' דפרש"י דלר"י אין בזה גזירת תקרה שאין רוב תקרות עשוי מהן ור"מ חייש למיעוט כו' ע"ש. הרי דנוכל לפרש מעצמינו טעם דלטעמי' אזלי אף דלא נקט הש"ס בהדיא ור"מ לטעמי' דחייש למיעוט בכל מקום. ולעיל (דף י' ע"א) בסוכה תחת סוכה ואין התחתונה יכולה לקבל כו"כ דהעליונה אלא ע"י הדחק שכ' הרא"ש (סי' ט"ו) ור"י לטעמי' דבעי דירת קבע ורבנן נמי לטעמייהו וכ"כ הר"ן בריש מכילתין עמ"ש הרי"ף דסוגיין בענין סוכה ע"ג סוכה כוותי' דרבא שייכא דטעמי' דר"י משום דד"ק בעי ע"ש. הרי דנוכל לומר כן אף דהש"ס לא נקיט הכי בהדיא די"ל דהש"ס לפעמים מפרש כן ופעמים סמכו שנבין מעצמינו.
ובקושייתו דמ"ש מראש הספינה וראש עגלה שג"כ מטלטלת וכשר לד"ה. תי' דש"ה דקרקע הסוכה נשאר לעולם במקום אחד בעצמו והכא קרקעית הסוכה משתנה שהיא קרקע עולם ואינו ע"ג המטה דומיא ע"ג עגלה ע"ש. ולפ"ז לכאורה הו"מ הש"ס למימר כשקרקעית הסוכה היא המטה דלמ"ד משום שא"ל קבע הרי כה"ג חשיב יש לה קבע ולמ"ד מפני שמעמידה בדבר המק"ט גם כה"ג הוי מעמיד בדבר המק"ט ולמה נקיט דא"ב בנעץ שפודין דברזל וסיכך עליהם דוקא דהוא כענין אחר וזה הי' א"ב בענין זה גופי' דסומך סוכתו בכרעי המטה ולא ביתידות כדפרש"י בדאביי רק כע"ג עגלה. אך י"ל דל"ק מה די"ל עוד א"ב ועי' ביד מלאכי (סי' תמ"ח). ול"ד למה שהוכיחו התוס' דמ"ד משום דבר המק"ט מודה לטעם דד"ק מדלא אמר א"ב שסמכו בשידה תיבה ומגדל דמחזיק מ' סאה דאינו מק"ט ומטלטלת ע"ש. די"ל כמ"ש הלח"מ (פכ"ז ממלוה ה"ו) דמ"ש התוס' בב"ב (דף ה') דבכמ"ד לא חש למינקט רק חד או תרי מילי. דז"א אלא היכא דהכל על אופן חד קולא למר וחומרא למר. אבל אי מצי למצוא להיפך א"ב יש למידק אמאי לא אמר באופן אחר והובא בספרי נש"ר ביבמות (דף ס"ד ע"ב) בד"ה שלישי יעו"ש. והא"ב דנקטו התוס' הוא להיפך מהא"ב דנקיט הש"ס ושפיר דייקו התוס'. משא"כ הא"ב שכתבנו לפי סברת הר"ן הנזכר ה"ה בגוונא חד כאופן דאמר הש"ס. והתוס' פי' ע"פ הירושלמי ע"ש שאין מכרעי המטה לסכך י"ט כו' [וגירסתינו בירושלמי שאין מכרעי המטה כו' וכדפי' בקרבן עדה מקרקע המטה כו' וכ"ה גי' הרמב"ן במלחמות].
ובמ"ש התוס' בסמכה על יתידות אף שאין מכרעי המטה י"ט ל"ח עראי כיון דאי שקיל למטה איכא אויר י' והסוכה מתקיימת כו' ואין הסוכה נפסלת בשביל שהכניס בה מטה מ"ד אכו"כ כו'. ובהגהת הר"ר שמחה הניח בצ"ע דשם דל כו"כ איכא דפנות אבל הכא ליכא דפנות כו' ע"ש. כבר נרגש מזה הב"י (ס"ס תר"ל) שכתב ואע"ג דכי שקיל למטה נפסלת הסוכה משום דא"ל דפנות שכרעי המטה דפנותיה ל"ל בה דאנן בתר סכך אזלי' למדוד ממנה ולקרקעית י' כו' ע"ש.
ולכאורה י"ל דתליא במחלוקת האחרונים (ס"ס תרל"ה) אם הסכך קדם לדפנות דהב"ח מכשיר בדיעבד והט"ז פוסל דגג בלא מחיצות אין שם אהל וסוכה עליו וכשיעשה אח"כ הדפנות חשיב הסכך כעשוי בפסול ע"ש. וכשנימא כהב"ח שייך לומר למיזל בתר הסכך דאף כשינטל המטה יעמוד הסכך שעל היתידות ומילתא הוא כשיעשה אח"כ מחיצות אחרות ממילא מילתא הוא גם לזה למדוד ממנה ולקרקעית הארץ ואין קרקע המטה מפסקת. אבל להט"ז דסכך בלא דפנות קודם אינו כלום. הרי אין חילוק בין ינטל הסכך ודפנות בין בינטל הדפנות יישאר הסכך כיון דתו לא יועיל סכך זה וה"ל כניטל גם הסכך. ולומר דבהיו על מחיצות תחילה אלא שנטלו עדיף. אינו סברא כיון דעכ"פ משנטלו המחיצות נתבטל שם אהל וסוכה מהגג וכשעשה אח"כ מחיצות פנים חדשות בא לכאן וחשיב גג קדם. וצ"ע בביאור הגר"א שם דמשמע דלא כמו שכתבתי. גם משם ומתשו' עמודי אור (סי' ל"ט) משמע דשייך זה גם על דופן אחד ע"ש. ומהסבר הט"ז לכאורה נראה דל"ש פסול זה כשאינו רק על דופן אחד ואכתי צ"ע בכ"ז:
מפני שמעמידה בדבר המק"ט. לשון הריטב"א מגזירה שמא יבוא לסכך בו ודתנן לקמן שתים ביד"א וא' באילן כשרה ואילן פסול לסכך תי' הראב"ד שאני אילן דלא חזי ולא שכיח לסכך בו ולפיכך ל"ג בו והק' עליו מדתנן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיס' אלמא שכיח לסכך במחובר עכ"ד.
ולכאורה י"ל דרק בגפן ודלעת וקיס' דרך לסכך כדחשיב להו במשנה ובאמת אצלם לא יסמוך מגזירה דיסכוך בהו. ורק בשאר אילנות דאין דרך לסכך בהו מיירי המשנה דנקיט א' באילן. אך איני מבין דאטו משום דלא שכיחא לא ינקוט המשנה הדין אי אתרמי וסיכך והרי הריטב"א גופי' לעיל (דף י"ב) בד"ה א"ר יעקב כתב דאך דגזרו בחבילי קש אך בסיכך מתחילה לשם צל משום דפעמים מניחן ליבשן ובחוטט בגדיש ל"ג בעשה אהל טפח מתחילה לצל דה"ז סוכה ומשום דחוטט לגמרי בגדיש לא שכיחא ע"ש ומ"מ הא נקיט תנא דין דחוטט בגדיש דאינו סוכה. ובתוס' בסנהדרין (דף מ"ז ע"ב) בד"ה משיסתום כתבו דמיירי הש"ס בדבר שאינו הוה. בחולין (דף ע' ע"א) הדביק ב' רחמים יצא מזה ונכנס לזה ע"ש.
והריטב"א הביא דמתני' דלקמן קרקע שלה באילן ונעץ קונדסי עץ בקרקע הסיכה וסיכך עליהן אע"פ שהקונדסין עומדין באילן לא חיישי' דמעמיד דמעמיד הוא ואם נאסור בזה נאסור גם להעמידם בארץ ולסכך עליהן כו' ע"ש. והנה אף כשנימא כמו שכתב דאיסור דמעמיד הוא מגזירה שיבוא לסכך בו דיש לחלק בגזירה דרבנן בין מעמיד למעמיד דמעמיד. הנה למ"ש בספרי נהור שרגא ביבמות (דף ק"ג ע"ב) בד"ה במחופה עור. מהיש"ש (יבמות פרק יב סימן יב) בסנדל התפור בפשתן דפסול. דה"ט די"ל מדקפיד קרא שיהי' דעור אזלי' בתר תפירה המעמיד המנעל ע"ש. ואף זה כיוצא בו די"ל דמעמיד פסול מה"ת כגוף הסכך. וכשנימא כן צ"ע לחלק בין מעמיד למעמיד דמעמיד כיון דס"ס בלא מעמיד דמעמיד א"א לסכך לעמוד ראוי שיהא מעמיד שני כראשון. וע"כ מהכרח הקושיא דא"כ נאסור גם כשעומד בארץ. ע"כ צ"ל דלא נאסור מעמיד מחובר כלל כיון דא"א לסוכה בלא זה ומ"ל אילן ומ"ל ארץ. ומ"מ לא ניליף לענין זה דבר המק"ט דג"כ יתכשר למעמיד דכיון דמצד הסברא ראוי להיות דין מעמיד הדבר כגוף הדבר שמעמידו [וכדמצינו כעין זה בסנדל דחליצה התפור בפשתן]. ראוי לומר דיפסול מעמיד הסכך בדבר המק"ט כגוף הסכך אף דמעמיד מחובר שהוא ג"כ פסול תורה כשר כיון דא"א בלא זה ועל כה"ג שייך לומר אין דנין אפשר משאי אפשר כנ"ל לכאורה: