אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/כא

יום רביעי יט אב - מסכת סוכה דף כא

הנחת סנדלים ומנעלים תחת המטה

חילוק בין שוורים למטה בדעת רבי יהודה

הגמרא במסכת סוכה (כא:) עומדת על סתירה לכאורה בדעתו של רבי יהודה, בנוגע לדינו של אהל ארעי. מחד, מבואר בברייתא שכחלק מהפעולות שנעשו לצורך שימור מי הפרה בטהרה, היו חצירות בירושלים על גבי הסלע ותחתיהם חלל מפני קבר התהום, ומביאין נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות בניהם שם לפרה. ומביאין שוורים ועל גביהן דלתות, ותינוקות יושבין על גביהן, וכוסות של אבן בידיהם. הגיעו לשילוח ירדו לתוך המים ומילאום ועלו וישבו להם. ואילו דעת רבי יהודה שלא היו מביאין דלתות כל עיקר, אלא מביאין שוורים המצרים שכריסותיהן רחבות והתינוקות יושבין על גביהן. הרי מבואר שלדעת רבי יהודה אף אהל ארעי כזה חשיב אהל וחוצץ בפני הטומאה.

ומאידך, דעת רבי יהודה במשנתנו ש"נוהגים היינו שהיינו ישנים תחת המיטה בפני הזקנים", וטעם ההיתר לפי שמיטה אוהל ארעי היא ואינה חשובה אהל להחשיב את האדם כיושב באהל זה ולא בסוכה. ואם כן סתרו דברי רבי יהודה זה לזה.

ומיישבת הגמרא: שאני מטה הואיל ולגבה עשויה [- מיטה גרועה יותר כיון שאינה עשויה לצורך החלל שתחתיה אלא דוקא לצורך שימוש האדם מעליה]. שוב מקשה הגמרא: שוורים נמי לגבן עשוים [שהרי גם השוורים מטרתם ישיבת התינוקות על גבם]. ומיישבת: שאני שוורים הואיל ומגינים על הרועים, בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים [- וממילא יש בהם שימוש מסויים גם לצורך החלל שתחתיהם]. שוב מקשה: אי הכי מטה נמי הואיל ומגינה על מנעלים וסנדלים שתחתיה [- ואם כן אף לה יש שימוש לצורך החלל שתחתיה ומדוע לא תחשב אהל]. ומכח זה דוחה הגמרא יישוב זה ומבארת באופן אחר.

תחת המטה מניחים דוקא סנדלים ומנעלים שלא ירגיל בני הבית לשם

ובתוך דבריה נקטה הגמרא שהמטה מגינה על מנעלים וסנדלים שתחתיה, וצריך להבין מדוע נקטה הגמרא דוקא דוגמא זו של מנעלים וסנדלים. וכתב על כך רש"י (ד"ה על): להכי נקט גבי מטה מנעלים וסנדלים, דאמרינן בבבא בתרא (נח.) איזהו מטה של תלמידי חכמים, כל שאין תחתיה אלא מנעלים של בעל הבית בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים. שנותנם שם כשהוא בא לשכב ולישן חולץ מנעליו ונותנן תחת מטתו. אבל לתת תחתיה דברים אחרים, גנאי הוא לו שמרגיל בני הבית לשם.

הרי פירש לנו רש"י שנקטה הגמרא בדוקא מנעלים וסנדלים כיון שרק הם ראוי שיהיו תחת המטה ואילו שאר דברים אם יהיו מונחים תחת המטה יש לחשוש שעל ידי זה ירגיל בני הבית לשם ואין הדבר ראוי. וכפי שאומרת הגמרא בב"ב שמטה של תלמידי חכמים ניכרת בכך שאין תחתיה אלא מנעלים וסנדלים של בעל הבית.

דעת רשב"ם שמניח רק סנדלים ומנעלים מפני רוח רעה השורה על האוכלין

אמנם בדברי הרשב"ם שם מבואר ענין אחר בכך שמיטת ת"ח אין תחתיה אלא מנעלים וסנדלים, וז"ל שם (ד"ה כל) דאמרינן בפסחים (קיב.) אוכלין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל, רוח רעה שורה עליהן. הרי שביאר הרשב"ם טעמא דמילתא שאין מונח תחת מיטת ת"ח אלא מנעלים וסנדלים, לפי שאוכלים רוח רעה שורה עליהם.

ובמלא הרועים (ב"ב שם) העיר על פירוש רשב"ם מדוע נקטה הגמרא דוקא שמנעליו וסנדליו תחת מטתו, והלא לדעת רשב"ם כל החסרון משום רוח רעה השורה על האוכלין, ואם כן שאר כלים יכול ליתן תחת מטתו. וציין לדברי רש"י בסוגייתנו שפירש שהטעם הוא לפי שמרגיל בני הבית לשם, וכתב שלדברי רש"י אתי שפיר כי באמת מלבד סנדליו ומנעליו אין להניח שום דבר תחת המטה מחמת חשש זה שמרגיל בני הבית לשם. וכך העיר גם העמק סוכות.

הנחת הסנדלים בעונת לבישתן או בעונה השניה לצורך אחסונם

והנה יש לדקדק עוד שרש"י בסוגייתנו פירש שהמנעלים או הסנדלים נמצאים תחת מטתו כשחולצן קודם שהולך לישון, והיינו שההתייחסות בגמרא היא למנעלים שאותם נועל באותם הימים, ומה שכתב שמטת ת"ח היא כל שאין תחתיה אלא מנעלים של בעל הבית בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים, פירושו שבימות החמה היה דרכם ללכת במנעלים ובימות הגשמים בסנדלים.

ובאמת כך מבואר גם ברשב"ם שם: שדרך לנעול מנעלין בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים בשביל הטיט. אלא שהרשב"ם לא גרס כן בדברי הגמרא אלא להפך, שגירסת הגמרא שם לפנינו היא: כל שאין תחתיה אלא סנדלין בימות החמה ומנעלין בימות הגשמים. ומבאר הרשב"ם: אלא סנדלים בימות החמה, שמניחים שם עד ימות הגשמים שיצטרך להם.

נמצא שלדעת רש"י המנעלים או הסנדלים שתחת המיטה הם אותם שמתשמש בהם בשעה זו, ואילו לדעת הרשב"ם השימוש תחת המיטה הוא כעין אוצר, ששומר שם את המנעלים או הסנדלים שאין שימושיים בעונה זו עד תחילת העונה הבאה. ויעויין ברש"ש (ב"ב שם) שהעיר על פירוש רשב"ם שנראה לפרש להפך שדרך לנעול סנדלים בימות החמה וכשחולצן מניחם תחת מטתו, וציין שרש"י בסוגייתנו פירש כן אך גירסתו הפוכה [דהיינו שרש"י פירש כדבריו לענין זה שחולצן סמוך למיטתו, אך כיון שגירסתו הפוכה לכן פירש אף הוא כדעת רשב"ם שדרך לנעול מנעלים בימות החמה].

אמנם ניתן לומר שהלכו בזה רש"י ורשב"ם לשיטתם, כי רש"י לא יכול היה לפרש שמדובר בשימור לאורך זמן, כי שימור כזה יתכן שאין חשש לגביו "שמרגיל בני הבית לשם" כיון שאין רגילות ללכת בכל שעה לאוצר. ואילו הרשב"ם פירש בדוקא שאין מדובר בשימור לאורך זמן כי לשיטתו עיקר הדגש הוא שאין מניח שם אוכלין, ואין דרך להניח אוכלין לשימור לאורך זמן במקום כזה. אך לפי זה גם לדעת רש"י קשה קצת לשון הגמרא שמניח שם דוקא סנדלים ומנעלים שהרי אף שאר דברים יכול להניח לאוצר.

קושיית העמק סוכות שמא תחת המטה אין צריך בדיקה כי איירי במיטת תלמיד חכם

ובעמק סוכות הקשה קושיה נפלאה על פירוש רשב"ם מסוגיית הגמרא בפסחים (ח.) שם מקשה הגמרא סתירה בברייתות, דמחד תנו רבנן כו' רשב"ג אומר מטה החולקת בתוך הבית ומפסקת [- יש הפסק בין שוליה לקרקע כגון שרגליה גבוהים למטה. רש"י] צריכה בדיקה. הרי שיש לבדוק מתחת המטה מחשש שמא הניחו שם חמץ. ומאידך שנינו בברייתא רבן שמעון בן גמליאל אומר מטה החולקת בתוך הבית ועצים ואבנים סדורים תחתיה ומפסקת אינה צריכה בדיקה. ואם כן קשיא מטה אמטה, שבברייתא הראשונה מבואר שצריך לבדוק תחת המיטה ובברייתא השניה מבואר שאינה צריכה בדיקה.

ומקשה רבי משה בצלאל לוריא, מה קושיית הגמרא הרי אפשר ליישב את הסתירה בקל ולומר, הא במיטת תלמיד חכם והא במיטת עם הארץ. שהרי תלמיד חכם אינו מניח אוכלין ומשקין תחת המטה וממילא אין צריך בדיקה ואילו עם הארץ מניח אוכלין ומשקין תחת המטה ולכן צריך בדיקה. ובשלמא לדעת רש"י שתלמיד חכם אינו מניח כלום תחת המיטה מלבד מנעלים וסנדלים, אתי שפיר, שלא יכלה הגמרא לפרש דברי הברייתא שאינה מצריכה בדיקה תחת המיטה במיטת תלמיד חכם שאינו מניח דברים תחת המיטה וממילא אין לחשוש שיהיה שם חמץ, שהרי מבואר בברייתא להדיא "ועצים ואבנים סדורים תחתיה" - והרי לדעת רש"י תלמיד חכם לא מניח כלום תחת מיטתו, וע"כ שברייתא זו עוסקת במיטת עם הארץ ולמרות זאת מבואר בה שאין צריך בדיקה ומקשה הגמרא שפיר סתירה בין הברייתות.

אבל לדעת הרשב"ם שתלמיד חכם אינו מניח תחת מיטתו רק אוכלין ומשקין, ואילו שאר דברים מניח תחת מיטתו וכפי שכתב גם המלוא הרועים, אם כן יכלה הגמרא שפיר ליישב שברייתא זו העוסקת במיטה שסדורים תחתיה עצים ואבנים איירי במיטת תלמיד חכם שאף שסודר תחת מיטתו עצים ואבנים אך מקפיד שלא להניח שם אוכלים ומשקים ומשום כך אינה צריכה בדיקה כיון שאין לחוש שיהיה שם חמץ.

אמנם יש להעיר על דברי העמק סוכות לפי מה שנתבאר מדקדוק דברי רש"י שהעמיד הנחת הסנדלים והמנעלים בהנחה זמנית ולא בהנחה לאוצר, וביארנו שאף רש"י מודה שעד כמה שהנחתו היא הנחה לאוצר לאורך זמן שפיר מניח שם גם שאר דברים, ואם כן הדרא קושיא לדוכתה כי שפיר יש לומר שהברייתא העוסקת במיטה שתחתיה סדורים עצים ואבנים איירי במיטת תלמיד חכם, ומה שיש תחתיה עצים ואבנים היינו שמניחם שם כאוצר לאורך זמן באופן שאין חשש של "מרגיל בני הבית לשם".

ומכל מקום הסיק העמק סוכות שלדינא צריך עיון האם נחלק באמת לענין בדיקת חמץ מתחת המיטה, בין מיטת תלמיד חכם למיטת עם הארץ. כי אפשר שכיון דקיימא לן כדעת בית שמאי שמותר להשתמש בשמש עם הארץ [כמבואר בברכות (נב:) ובאורח חיים (סימן קפ ס"ג)] ממילא יש לחוש שמא השמש הכניס שם חמץ.

האם רוח רעה שורה רק על אוכלין ומשקין או אף על שאר כלים

והנה עד כה נקטנו בדרך פשוטה שכל חשש רוח רעה השורה תחת המטה היינו דוקא על אוכלים, וכלשון הרשב"ם: דאמרינן בפסחים אוכלין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן. אך יש לדעת שרבינו גרשום (ב"ב שם) כתב וז"ל: לפי שאסור להניח אוכלין ומשקין וכלים אחרים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהן. ואם כן נקט כסברת הרשב"ם אך הרחיב דבריו גם לכלים אחרים.

וכתב בשו"ת משנה הלכות (חי"א סימן ח) שבכך יישב רבינו גרשום הערת המלוא הרועים והעמק סוכות מדוע נקטה הגמרא דוקא מנעלים וסנדלים, כי לדבריו כל כלי שורה עליו רעה שורה אף שאינו אוכל או משקה [ולגבי הערת העמק סוכות מדברי הגמרא בפסחים יש לדון אם העלה בכך ארוכה, כי יתכן שגם לדעת רבינו גרשום אין הרוח רעה שורה אלא על 'כלים אחרים' ולא על עצים ואבנים סתם, ויל"ע].

אלא שלדעת רבינו גרשום צריך להבין מדוע באמת יניח תלמיד חכם תחת מיטתו מנעלים וסנדלים והלא רוח רעה שורה אפילו על כלים. ואין ליישב שכיון שמניחם שם לשעה קלה ולצורך שימוש כשיקום ממטתו שאני, שהרי רבינו גרשום ביאר שם ענין המנעלים והסנדלים כפי שפירש שם הרשב"ם שמניח הסנדלים בימות החמה עד ימות הגשמים וכן בימות הגשמים משמרין המנעלים עד ימות החמה. ובשימור כזה צ"ב מדוע לא תחול רוח רעה עליהם.

חילוק העין אליהו בין שאר בני אדם שנזהרים באוכלין לת"ח שנזהרין בכל דבר

גם יש להעיר על דברי רבינו גרשום מדברי הגמרא בפסחים שהביא הרשב"ם: אוכלין ומשקין תחת המיטה אפילו מחופין בכל ברזל רוח רעה שורה עליהן. ומשמע להדיא שהוא דין דוקא באוכלין ולא בשאר כלים וכמו שדקדקו האחרונים. ובספר עין אליהו (שיק) דקדק כדברי רבינו גרשום בלא להביא את דבריו מגוף דברי הגמרא, מכך שלא התירו אלא סנדלים ומנעלים בלבד משמע שכל מיני מאכל ומשתה וכן כל דבר אסור ליתן תחת המטה, והקשה על כך מדברי הגמרא בפסחים שם משמע שרק אוכלין ומשקין אין ליתן תחת המיטה.

וביאר: והנראה דתלמידי חכמים החמירו על עצמם של יניחו שום דבר תחת המטה, אבל שארי אינשי באוכלים ומשקים מחויבים להזהר אבל בדבר חי לא החמירו על עצמן. ולפי זה אולי גם הרשב"ם מודה לדעת רבינו גרשום שסנדלים ומנעלים דוקא מותר להניח, ומה שהביא דברי הגמרא שם היינו רק כמקור לאיסור ההנחה תחת המטה הנוהג בכל אדם, ותלמידי חכמים מחמירים על עצמם לא להניח אלא סנדליו ומנעליו.

פירוש נאה מהחתם סופר להא דמטתו של ת"ח אין תחתיה אלא מנעלים

לסיום נציין לפירוש ורמז נאה שכתב החתם סופר בפירוש הא דמטתו של תלמיד חכם אין תחתיה אלא סנדלים ומנעלים, וז"ל: פירוש, שאיננו שוכב על מטתו אלא לנוח מיגיעו ומיד שניעור אינו מתעצל וקם בזריזות לתורה ועבודה, ואין לו אלא הכנסת סנדלין ומנעלין לקום ממטתו. אך העם הארץ עצל שוכב על מטתו וכל רעיוניו על משכבו סליקו, וכל תאוותיו וחשבונותיו וערמומיותיו ותחבולותיו על משכבו סליקו, וכדכתיב (קהלת ה יא) "והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון".