עמק סוכות/סוכה/טז/ב

עמק סוכות סוכה טז ב

דף ט"ז ע"ב

אבל שבת דאיסור סקילה לא. פרש"י איסור סקילה במלאכה דאורייתא מחמרי' אפי' בדרבנן דידי'. והק' הפני יהושע דבמחיצה תלויה לא אשכחן צד איסור סקילה דאורייתא אפי' למ"ד מחיצה תלויה ל"ח מחיצה שיהא רה"י גמורה כו' דרה"י לא הוי דבקיעת גדיים מבטלין המחיצה מ"מ רה"ר נמי אינו בשביל כך אלא כרמלית ואפשר דמ"ל דהוי רה"ר כשהמחיצה תלויה גבוה מאד מהארץ כגון גשרים המפולשים דס"פ כל גגות בענין שדרך הרבים עוברות באותו פילוש וא"כ למאן דלית לי' גוד אחית היכא דאיכא בקיעת גדיים דמבטל המחיצה ה"ל רה"ר גמורה עכ"ד. ונראה מדבריו דלהסובר מחיצה תלויה אינה מתרת מה"ת אינה מחיצה. וזהו נגד מ"ש הריטב"א בעירובין (דף פ"ו ריש ע"ב) דמה"ת לכ"ע שמה מחיצה והכריח כן דל"ש לחלק בין סוכה דעשה לשבת דסקילה בענין דאורייתא ורק בדרבנן הוא דשייך לחלק בהכי ע"ש.

ובפשוט י"ל דרבנן דאסרו במחיצה תלויה הוא משום דלא נראה לאינשי מחיצה בשביל גוד אחית. ואם נתיר כה"ג אתי לאחלופי ברה"ר גמור דליכא שום מחיצה דהוא איסור סקילה וכעין דפרש"י בריש עירובין דאיסור דמבוי שא"ב לחי או קורה ע"ש [גם במש"ש הפנ"י דבפרוץ מרובה על העומד ל"ש איסור סקילה דנהי דרה"י אינו רה"ר נמי אינו אלא כרמלית. לכאורה סותר עצמו למש"ש לעיל (דף ט"ו סוף ע"א) דלמאי דאמר הכי אגמרי' רחמנא למשה גדור רובא כו' משמע דעיקר פלוגתייהו איירי נמי מדאורייתא כו' ע"ש ואכמ"ל] שוב ראיתי בספר בנין שלמה (סי' ט"ו) שחקר במחיצה תלויה שאינה מתרת אם היא מה"ת או דרבנן ע"ש ומהריטב"א דעירובין הנזכר ומהפני יהושע דהכא לא הזכיר כלל:

שכחו ולא הביאו ס"ת. עפרש"י יפרסו סדינין כו' ולא היו פתוחים מן המחיצה ולפנים אלא ביהכ"נ וחצר שכנגדו והביאו ס"ת שהרי שאר החצירות נסתלקו ואין איסור כאן. וצע"ק דודאי בעלי שאר החצירות לא נסתלקו מביהכנ"ס מלשמוע קריאת התורה ואם יבואו לביהכ"נ דרך מקום המבוי שכנגד הביהכ"נ הרי יאסרו. וצ"ל דהיה להם פתח אחר לביהכנ"ס שלא בצד המבוי שנגד החצר. והא דביהכנ"ס משותף לכולם ופתוח למבוי שנגד החצר שהמקום זה אינו לכולם אינו אוסר מלהביא שם הס"ת כיון דביהכנ"ס אינו בית דירה וכמ"ש המג"א (סי' שס"ו סק"י) דמה"ט מותר לטלטל בביהכ"נ בלא עירוב כיון שאין שם דירה והניח בצ"ע על המהרי"ל שאסר לטלטל בביהכנ"ס כו' ע"ש. ומפרש"י דהכא לכאורה ראי' לדברי המג"א הנזכר ואכמ"ל:

ומאי קמ"ל דמשלשלין מלמעלה למעת וכר' יוסי. הרא"ש הביא הפוסקים כר"י אף דאין הלכה כר"י מחבריו והיינו משום דברייתא דהכא כר"י ע"ש. וצ"ע מיבמות (סוף דף מ"ב) ושם מחלוקת במתני' וסתמא בברייתא מאי א"ל וכי רבי לא שנאה ר' חייא מניין לו. וא"כ למה נסמוך על סתימת הברייתא כר"י כיון דרבי במשנה לא סתום כר"י ואין סברא לומר דשאני ר' יוסי לזה משאר תנאי. ואולי למ"ש הרא"ש פ"ז דב"מ סי' י"א דהלכה כחכמים נגד סתמא דת"ק דאשכחן כמה סתמי דיחידאי אינון והובא ביד מלאכי סי' תרס"א. וא"כ אפשר דהא דאין הלכה כר"י מחבריו אינו רק כשמוכח דרבים חולקים עליו ולא נגד ת"ק וצ"ע בעירובין (דמ"ו ודמ"ז):

ומוקים לי' בפחות מג"ט סמוך לדופן. פרש"י סמוך לדופן השני במקצוע. והק' הריטב"א דביש ב' דפנות בטפח שוחק סגי לשלישי כו'. והקשה ביד דוד מנלי' דרש"י מיירי בב' דפנות דעריבן דודאי כוונתו על סוכה העשוי כמבוי דלא עריבן ואי דייק מלשון השני במקצוע הא רש"י לעיל (דף ז') בסוכה העשוי כמבוי כתב לשון במקצוע ע"ש. והנ"ל דשפיר דייק ריטב"א מלשון השני דנקט דלא שייך השני אלא כשהדפנות הוא כגאם, דעל מקום שרוצה שיהא פתוח הדופן שבצד המקום הפתוח הוא הראשון והדופן שנגד המקום הפתוח שייך עליו לשון השני אבל אם ב' הדפנות הם כמבוי לא שייך על אחד שם שני יותר מן האחר והל"ל במקצוע האחד [מהדפנות] ולא השני ולעיל (דף ז') אף דנקיט לשון במקצוע תיבת השני לא נקיט שם. שוב ראיתי שבערוך לנר העיר קצת ולא נחית למ"ש:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף