עזר לעזרא/כח
|
< הקודם · הבא > |
עיין בסה"ק ספר עזרא דקנ"א ע"ד שהבאתי שם מ"ש הזכו"ל ח"א חיו"ד באות תערובת מ"ש בשם ה' אוהל יוסף בתשו' שעשה ס"ס אחד בגוף ואחד בתערובת. ומוהרח"א ז"ל פליג עליו וס"ל דאין לעשות ס"ס בזה דהוו בתרי גופי ולא עבדי' ס"ס בתרי גופי ואע"ג דר"ת ס"ל דעבדי' ס"ס בזה מ"מ כל הפוס' חולקים וס"ל דלא עבדי'. וצידד לומר דעבדי' ס"ס בזה לומר ס' אי הלכה כר"ת או הלכה כר"י וכו' וחזר בו דלא עבדי' ס"ס בזה מב' טעמים חדא וכו' ותו דר"ת הוא יחיד בדבר ולא נכנס תחת הספק ע"כ והן עתה ראתה עיני לה' ארעא דישראל באות סמך סי'[1] דכתב דס"ס בתרי גופי לא עבדינן בשם הרא"ם ז"ל וכתוב שם בחצי לבנה דהרשב"א ז"ל סי' ע"ט ס"ל דעבדי' ס"ס בתרי גופי, ואח"כ כתב דמדברי רש"י ז"ל בכתובות די"ד ע"א ד"ה והיכא וכו' שהביא פירוש ה' טוב עלם ז"ל כההיא דאלמנת עיסה דאמרה רק דהוו תרי ספיקי נראה דס"ל דעבדי' ס"ס בתרי גופי ע"ש. ועיניך תחזינה בדברי התוס' שם שכתבו ע"ד דשני הפרושי' שכתב הקונט' הם רחוקים וכו' ופירשו אח"כ פי' אחר וכו' ע"ש ולא הקשו עליו דהוו הס"ס שפירש הרב טו"ע ז"ל תרי גופי ולא עבדי' ס"ס בתרי גופי משמע דרש"י והתוס' קיימי בסברת ר"ת ז"ל. א"כ נמצא כפי"ה דסברת ר"ת לאו יחידאה היא דהרב טו"ע ז"ל כפי פרושו נראה דס"ל דעבדי' ס"ס בתרי גופי וגם רש"י והתוס' דלא הקשו על פי' מכח זה דהוו תרי גופי ולא עבדי' נראה דגם הם אזלי כס' ר"ת דעבדי'. ובס' הפליאה שם ע"ד פי' התוס' ז"ל כתב דהרשב"א ז"ל הקשה עליהם דהוו בתרי גופי ותירץ הוא ז"ל ע"ש. נר' דהרשב"א ז"ל קאי כש' ר"י דלא עבדי' בתרי גופי. וכדברי ה' ארעא דישר' המובא בחצי לבנה הנ"ל הם נגד זה וצריך לראות בעיקר דברי הרשב"א וכעת אינם תחת ידי.[2]
ואח"כ ראיתי בהרשב"א ז"ל סי' רנ"ח דכתב בשוחט בהמות גוי ומניח הבהמות ביד הגוי בין שחיטה לבדיקה והגוי יכול להכניס ידו דרך בית השחיטה ולמשמש בכל חלקי הריאה אם מותרות או לא, והשיב דבמקום שראינו שהם מורגלין ובקיאין בכך מסתברא דאסור. אבל מן הסתם יראה דמותר בדיעבד משום דבדיקת ריאה דרבנן דחזקת בני מעיום[3] כשר ובדיעבד מספק אין אוסרין אותה ולא גרע מזאב שנטל בני מעיה והחזירתן כשהן נקובין דכשרה וכ"ש הכא דאיכא תרי ספיקי ספק הכניס ידו ספק לא הכניס ואת"ל הכניס שמא לא מצא סרכא ולא שבר עכ"ל. ונראה דראיית ה' ארעא דישר' דסובר הרשב"א ז"ל דעבדי' ס"ס בתרי גופי שהרי הספק האחד הוא בגוי והספק הב' הוא בבהמה שמא לא יש בה סירכא והוו בתרי גופי. ולע"ד ליכא ראיה מהתם יען דכבר התם הניח הנחה גדולה בתחילה דבדיקת ריאה דרבנן דחזקת בני מעים כשר ובמילתא דרבנן אפי' בספק אחד מכשרינן וכ"ש היכא דאיכא תרי ספיקי אפי' שיהיו בתרי גופי לא איכפת לן. ואפשר דמשו"ה בס' ארעא דישראל באו הדברים הנ"ל בחצי לבנה שהוגה עליהם להורות שאין להביא משם ראיה שכן ס"ל להרשב"א ז"ל וכנ"ל.
ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל (ח"א סי' ק"א) שהאריך בדיני ס"ס. וכתב שם בתוך התשו' וז"ל וההיא דכתובות פלוגתא דרב"ג ור' יהושוע היא היא[4] יכולה במעלת יוחסין לבד דלר"ג חמירי ליה יוחסין דאפי' במקום ס"ס כאלמנת עיסה דרובה של משפחה כשרין שאין הפסול אלא מחמת ספק חלל אחד שנטמע בה ואיכא בכל חדא וחדא ס"ס פסול. גם בסוף התשו' כ"כ דאלמנת עיסה שהיא מחמת ספק חלל שנטמע במשפחה ושרי לה ר' יהושוע משום ס"ס ע"כ ע"ש. הרי דאינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל וכפי' הרב טוב עלם ז"ל שהביא רש"י בההיא דאלמנת עיסה אלא מפרש כפי' התוס' שפי' שם כההיא דאלמנת עיסה. ונראה מלשון התשובה זאת דס"ל להרשב"א ז"ל דאפי' שהס"ס אחד בגוף ואחד בתערובת עבדי' ס"ס להקל כס' ר"ת ז"ל ולא כסברת ר"י ז"ל. וראיתי בס' הפלאה על מס' כתובות על דברי התוס' די"ד ד"ה אלמנת עיסה וכו' ולהכי חשיב ליה ס"ס וכו' דכתב וז"ל הקשה הרשב"א בתשו' הנ"ל (היא תשו' ת"א) דהא הו"ל ספק אחד בגוף וס' אחד בתערובת, ונראה דאפשר לפרש כוונת התוס' דספק חלל שנתערב לא איירי בספק שבגופו אלא ע"י תערובת כגון שנתערב חלל במשפחה אחת ואח"כ נתערב ממשפחה זו במשפחה אחרת. ואין לומר דא"כ הו"ל תרי רובי ומכשיר ר"ג וכו' ע"ש. ואנכי הדל לא ראיתי בדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל שמקשה על התוס' כן. ואדרבא שם מוכח וכתב בבירור דס"ל כס' ר"ת ולא כס' ר"י כי אם דיש להחמיר היכא דאפשר. וכן ראיתי בס' פני יהושוע בקונטרס אחרון על מס' כתובות שכתב בסעיף מ"ה גמרא הכא תרי ספיקי והקשיתי לשאול על שיטת הפוס' דלא אמרי' ס"ס היכא שהספק אחד בגופו והשני ע"י תערובתו ובסוגיין משמע דהוי שפיר ס"ס בכה"ג. אח"ז עיינתי בגוף תשו' הרשב"א סו"ס ת"א שכתב להדייא דמסוגייא דשמעתין מוכח דשפיר הוי ס"ס בכה"ג וכשיטת ר"ת ודלא כדברי ר"י הזקן בעל התוס' ולפי"ז צ"ל דמ"ש הב"י בשם הרשב"א ז"ל בסי' ק"י דלא הוי ס"ס בכה"ג היינו דלמעשה החמיר הרשב"א וחייש לדברי ר"י שכן נראה מלשון הרשב"א בתו"ה הארוך ע"כ. וכן כתב עו"ש בסוף אות מ"ו וז"ל וחכם אחד השיב לי דלק"מ מזאת המשנה על ס' הרשב"א משום דהרשב"א לשיטתו דס' א' בגופו וס' ע"י תערובת לא מקרי ס"ס וא"כ ס"ס דמתני' דכריתות נמי הוי בכה"ג. והשבתי לו שזה טעות גמור חדא דאדרבא דהרשב"א ז"ל מסברא דנפשיה סובר בפשיטות דס' א' בגופו וכו' הוי ס"ס גמור כמ"ש בתשו' סי' ת"א והעתקתיו בסעיף מ"ה וכתבתי שם לשון הב"י דלמעשה לחומרא בעלמא החמיר כדברי ר"י הזקן ע"ש. וא"כ דברי ה' הפלאה הנ"ל יש לעמוד עליהן וכעת אין תשו' הרשב"א תח"י. ועיין בשיטה מקובצת להרב"א דהביא מ"ש רש"י ז"ל בפי' אלמנת עיסה בשם ר"י טוב עלם ז"ל וכתב דהרטב"א ז"ל בחי' לקדושין כתב זה הפירוש בלשון אחרת דהיינו כגון וכו'. ובסוף הלשון כתב דהריטב"א פי' כפי' התוס' וכתב עוד וכן כתב בעל הערוך וכו' ע"ש.
המתמצא מהאמור דיש כמה מהראשונים גאוני עולם דאמרי' ס"ס אפי' א' בגוף ואחד בתערובת הלא המה רש"י ז"ל דהביא פי' הר"י טו"ע ז"ל ולא הק' עליו נראה דס"ל כוותיה דעבדי' ס"ס א' בגוף וא' בתערובת גם במה שפי' התוס' נראה דכן סל"ה והריטב"א ז"ל שפירש כוותייהו ושכן פי' בעל הערוך כמ"ש הרב"א ז"ל והרשב"א ז"ל כן ס"ל לעיקר דינא אלא דיש להחמיר כר"י וכמ"ש הפנ"י. והו"ל רבי' דקיימי בסברת ר"ת ומהתימה מהרב מוהרח"א ז"ל דכתב דר"ת יחיד הוא בדבר ולא נכנס תחת הספק. דהרי לאו יחיד הוא ושפיר יש לומר ס' כי[5] הלכה כר"ת ודעמיה דעבדי' ס"ס בכה"ג או הלכה כר"י ודעימיה וכו' כאשר נתבאר לעיל.[6]
ולענין החילוק בדברי ר"י שגם הוא מודה היכא שבאו ב' הספיקות יחד דעבדי ס"ס אפי' בתרי גופי עיין בהשמטות מ"ש בשם ס' עיני הכהן סי' ג' שכתב שכן ס"ל לה' משאת בנימין בדעת ר"י ע"ש.[7]
- ↑ חסר. הערת המלבה"ד.
- ↑ אכן עי' בגמ' בר"ה כ"ט ע"א גבי טומטום דאינו מוציא לא את מינו וכו' דהק' הרא"מ בהגהת סמ"ג דאמאי אינו מוציא מטעם ספק ספיקא שמא הוא זכר ואת"ל שהוא נקבה שמא גם האחר נקבה ותירץ דלא אמרינן ספק ספיקא בתרי גופי וכו' עכת"ד. ועי' בערוך לנר דכתב וז"ל אכן כבר הוכחתי בספרי ערוך לנר נדה (דף לד) דאמרינן ספק ספיקא בתרי גופי והטורי אבן שהקשה ג"כ קושיא זו תירץ דהוי תרי ספק ספיקא דסתרן אהדדי דאם האחד בא להוציא צ"ל שמא הוא זכר ועל זה כבר הקשה בתוס' רעק"א הרי אפשר דשניהם אמת דהיינו ששניהם נקבה ובלא"ה יש להשיב על תירוץ זה לפי מה שהוכחתי בספרי ערוך לנר בנדה (כט.) דדין זה אי אמרינן ספק ספיקא דסתרי אהדדי תלי בשיטות דאי אמרינן היכי דיש חזקת איסור לא מהני ספק ספיקא אין ראיה דלא אמרינן ס"ס דסתרי אהדדי וא"כ הקושיא להך שיטה במקומה עומדת למה לא מוציא טומטום את מינו מטעם ס"ס. ולענ"ד י"ל כיון דלא אמרינן ס"ס היכא דיש ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובתו מטעם דקודם שבא ספק השני כבר אנו דנין על ספק הראשון לחומרא וא"כ הכא נמי כיון דאם שואל הטומטום אם צריך לצאת ידי תקיעה אנו דנין לחומרא שוב כשבא הספק השני שטומטום רוצה להוציאו ליכא רק חדא ספיקא וכו' עכ"ל וע"ע בשער המלך הל' מקוואות כלל כ' ובשו"ת מוצל מאש סי' י' ובקול אליהו ח"א סי' י"ט ובאבני נזר או"ח סי' ת"מ וביבי"א ח"ז אה"ע סי' ט' ואכמ"ל. הערת המלבה"ד.
- ↑ שמא צ"ל מעיים. הערת המלבה"ד.
- ↑ תיבת היא לכאו' הוא מיותר. הערת המלבה"ד.
- ↑ לכאו' צ"ל אי. הערת המלבה"ד.
- ↑ וע"ע בשו"ת רב פעלים (ח"א יו"ד סי' כ"ב) ועיין ואכמ"ל. הערת המלבה"ד.
- ↑ וע"ע בשו"ת אשר לשלמה (סי' ס'). הערת המלבה"ד.