עזר לעזרא/יז
|
< הקודם · הבא > |
יורה של גוי שהיה מבשל בה הגוי והיא בלועה מאיסור ולקחה הישראל חנוני לבשל בה בלי הכשר בכל יום ויום ירק שקורין אותו בערבי שוונדא"ר ולמכור להישראלים אם מותר לקנות הישראל ממנו ולאוכלו או לא. הנה מור"ם ז"ל בש"ע יו"ד (סי' קט"ו בהגה"ה ס"ג) בדין החמאה כתב דאם בשלה הגוי מותרת דסתם כליהם אינן ב"י. כתב ע"ז ה' בית יהודה (דקע"ו ע"ג]]) הבי"ד הערוה"ש בסי' קט"ו או"ז וז"ל אנו נוהגים לאסור דהוי לכתחי' מי שקונה מן הגוי וכלי שאינו ב"י אינו מותר אלא בדיעבד. וכ' עליו הערוה"ש שם וז"ל וכבר הוכחתי בסי' פ"ט דהקנייה מן הגוי חשיב דיעבד ואף הרדב"ז (ח"ג סי' תקמ"ח) שאסר לקנות מהגוי דבר שנתערב בו איסור מודה הוא בנט"ל דמותר לקנותו כדעת הרשב"א שהביא שם והטעם דכיון שהוא פגום לא חיישי' שמא יאמר לגוי ע"ש. מיהו הרשב"ץ ח"ג סי' יו"ד כתב טעם הרמב"ם דכיון שהגוי עושה כן תדיר וזה אומנותו חשיב לכתחי' כאומר לו בשל בשבילי וכ"כ הרשב"ש (סי' תק"ס) דלא חשש לגיעולי גויים אלא בקונה מחנוני אבל אם לא בשלו למכור אפי' בכלי הגוי מותר ע"ש ועמ"ש סי' קכ"ב וא"כ אפשר שנהגו כן כדעת הרמב"ם דכלי שאינו ב"י מותרת אבל חנוני כיון שזה אומנותו חשיב לכתחילה כדברי הרשב"ץ מאריה דאתרייהו עכ"ד ע"ש. דמזה נר' בנ"ד דהישראל חנוני הוא מבשל בכלי ש"ג שאינו ב"י ומוכר לישר' אסור לקנות ממנו דאפי' בחנוני גוי דאומנותו בכך חשיב כאומ"ל בשל בשבילי. כ"ש בישר' חנוני דאומנותו בכך ומבשל כדי למוכרו לישר' דודאי הוא חשיב לכתחי' ואסור לקנות ממנו. והדעת נוטה דיש לאסור בישר' כנ"ד טפי מהגוי מאחר דנותן טעם לפגם לכתחי' אסור וא"כ כשישר' מבשל בו לכתחי' הו"ל מבשל באיסור שעובר על דבריהם. וא"כ כיון דלגבי דידיה הוא אסור גם לגבי ישראל אחר אסור לקנות ממנו. משא"כ לגבי הגוי דלגבי דידיה לא שייך זה לכן אם בשל גוי בכלי שלו דסתמו הוא אינו ב"י בדיעבד מותר לקנות ממנו. וגם אם בשל ישר' שאין אומנותו בכך בכלי ש"ג בשוגג בדיעבד מותר התבשיל לו וגם לאחר לקנות ממנו משא"כ היכא שאומנותו בכך. ואפי' מור"ם ז"ל שהתיר אם בשלה הגוי לקנות הישר' ממנו כאן בנ"ד אסור לקנות ממנו. ויש ראיה לדברי הנ"ל ממ"ש הערוה"ש (סי' כ"ט או"ח) וז"ל אסור לקנות מן הגוי דבר שנתערב בו איסור דהוי כמבטלו לכתחי' הרדב"ז (ס"ג סי' סקמ"ז) אבל מדברי הרמב"ם בפ"ג מהמ"א דין י"ג נר' דמותר לקנות אם כבר נתבטל ביד גוי וכו' וכ"כ הרדב"ז עצמו ח"ב סי' תק"פ ע"ש. וז"ל הגהת ש"ד ש"א ומטע"ז אנו אוכלים דובשנים ש"ג ואעפ"י שנתבלו בתבלים ש"ג שנדוכו במדוכה שלהם מ"מ בטלים בקמח ובדבש וכו' אך ק"ל איך קונים אותו לכתחי' ואין לומר משום דכבר נתבטל דהא אסור להדיח הקערות במים שמלגו בהם תרנגולת או הוגעלו בהם כלים אע"ג דכבר נתבטל הדם או הגיעול מיהו יש לחלק בין נתבטל ביד גויים לנתבטל ביד ישראל עכ"ל וכ' מוהר"ם מלובלין (סי' ק"ד) דלאו דוקא אם כבר עשה הגוי למכור אלא אפי' היה ישראל אצל הגוי בשעת עשייה מותר לקנות ממנו כיון שלא ציוהו ישר' ע"ש. וליתא דאם נעשה בשביל ישראל אפי' לא ציוהו אסור כדמשמע מדברי הרשב"א בתו"ה (סוף בית ד') וכן פסק מוהרלנ"ח (סי' קנ"א) והריב"ש (סי' קצ"ח) כ' דאסור להעמיד וכו' ועיין במוהרשד"ם (סי' נ"ב) משמע דאפי' לא ידע זה שנתבשל בשבילו אסור וכ"כ הרשב"ש (סי' תק"ס) דאם הגויים מוסיפים בשביל ישר' כשקונים מהם הו"ל כאומר בשל לי ועיין הרשב"ץ {{ח"ג סי' יו"ד}} אבל כל שלא נעשה בשבילו הקנייה חשיב דיעבד אפי' בישלו ישר' כדמשמע מדברי הריב"ש עכ"ל ושם באות י"ג כתב ג"כ וז"ל וכן למי שנתבטל בשבילו. ואפי' לא נעשה בשביל אדם מיוחד אלא על הסתם בשביל מי שירצה לקנות ואפי' לא ידע זה שנתבטל בשבילו אסור כמש"ל ע"ש ועמ"ש סי' קכ"ב עכ"ל. הרי לך מכל שנתבאר לעיל דבנ"ד אסור לקנות מהחנוני הנ"ל עד שיעשה הכשר כדין להיור' הנז' וכאמור. הנלע"ד כתבתי.