שו"ת תשב"ץ/ג/י
שו"ת תשב"ץ 
ג י
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הנין
שאלה י:
שאלת למה נהגו היתר בחמאה ואיסור במבושלת כי לפי דעת הרמב"ם (פ"ג מהמ"א הט"ז) החמא' אינה מותרת עד שיבשלוה והמבושלת שהוא אוסר משום גיעולי גוים לא נרא' לך דסתם קדירו' אינן בני יומן. עכל"ה:
תשובה: תחלת מה שיש לעיין בזה הוא אם איסור החמאה הוא בכלל איסור גבינה אם לא כי אם נאסרה החמא' במנין אחד עם הגבינ' אין לה היתר בשום פנים משום דדבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ואפילו בטל טעם האיסור לא בטלה הגזרה וכבר הסכימו הגאונים ז"ל שהגבינה אפילו העמידו' בעשבים אסור' היא ואמרו כי יש ספרים בירושלמי שגורסין חמאותיהן ומלוחיהון וגבינהן מי"ח דברים וזה הירושלמי ודאי שבוש יש בו שהגבינ' אינה מי"ח דברים לפי גמרא דידן בפ"ק דשבת אבל הרשב"א ז"ל כ' שדין החמאה כדין הגבינ'. ונ"ל שלא נאסר' החמא' עם הגבינ' שהרי הטעמים שהזכירו בגבינ' לא שייכי בחמא' כלל והרב' טעמים נאמרו בה (ע"ז ל"ה ע"א ע"ב) מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נביל' ומפני שמחליקין פניה בשומן חזיר ומפני שמעמידין אותה בחומץ ומפני שמעמידין אות' בשרף ערל' ואלו הי' איסור החמא' בכלל איסור הגבינ' היו מקשין בגמרא אי הכי חמא' תשתרי שהרי חד מהני טעמי לא שייכי בה וכיון שלא גזרו עליה בכלל הגבינ' אין לנו לאסור אות' מטעם גזיר' דגבינ' אם אין טעם באיסור' ואחד מן הטעמים שנתנו בגבינ' הוא משום נקור שהגוים אין חוששין לגלוי ובזה י"ל שבדורות הללו לא חששו לגלוי. ואע"פ שהרמב"ם ז"ל אומ' שהגבינ' אסור' משום טעם נקור אף במקומו' שלא נהגו לאיסור גלוי היינו דוקא בגבינ' שגזרו עליה אבל כבר הוכחתי שהחמא' לא הית' בכלל אותה גזרה וזהו טעמם של גאונים ז"ל שהתירוה כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפרק שלישי מה' מאכלות אסורו' וכן כתבו רבותינו הצרפתים ז"ל שבהרב' מקומו' נהגו בה היתר וכן נמצא שזהו אחד מהטעמים שבין אנשי מזרח ואנשי מערב. ומה שכ' הרב ז"ל שיש גאונים שחששו לה לצחצוח חלב זהו לפי פירושו של רש"י ז"ל שפירש מה שאמרו בגמרא (שם ע"א) אי בגבינ' אי איפשר לה בלא צחצוח חלב דשמא הי' מעורב בחלב שגבנו ממנו חלב טמא ונשאר בגבינ' צחצוח אבל לר"ת ז"ל שלא פירש כן אלא לפי שהקשו בגמרא על ר' יהושע בן לוי ז"ל שאמר בטעם איסור הגבינ' שהוא משום נקור אי הכי יבשה תשתרי לפי שאין מניחין אותו ליבש. בא ר' ירמיה ותירץ שאי אפשר בלי צחצוח חלב כלומר שמא יש בגבינה גומות ובתוך אותם גומות נשאר זו החלב ואותו חלב לא נתייבש ויש בו ארס הנחש זהו פירוש ר"ת ז"ל אבל לחוש לצחצוח חלב טמא אינו נכון. כי הגוי שיודע שחלב טמא אינו עומד למה יערבנו עם חלב טהור שילך לאיבוד עם הנסיוב' בזה אין לחוש כלל. ומה שאמרו בגמ' (שם ע"ב) בענין חלב שחלבו גוי השתא דאתית להכי גבינה נמי איכא דקאי ביני טפי אינו לתת טעם לאסור גבינה כמו שפירשו בו הרב' מפרשים דמאי שייכא הכא והלא אין דברינו אלא בחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו אבל הוא לתת טעם למה אסרו חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו ולא התירוהו לעשו' בו גבינ' דכיון דחלב טמא אינו עומד מה יש לחוש ונשאו ונתנו בזה ובמסקנא אמרו שאי אפשר לעמוד על דבר זה לפי שאפי' נעמיד החלב ונעשה ממנו גבינ' יש לחוש שמא ישאר מהטמא ביני טפי. אבל מה שמעמיד העכו"ם בביתו. אין לחוש לתערובו' חלב טמא וזהו טעם ההיתר שנהגו בו הגאוני' ז"ל הראשונים ולא חששו לצחצוחי חלב טמא כמו הגאונים האחרונים ז"ל ואלו היינו חוששים לצחצוחי חלב טמא אם הית' מספקת תקנתו של הרמב"ם ז"ל בבישול יש לדון כי הראב"ד ז"ל וגם הר"מ ז"ל השיגו עליו שאין לוקחין מהעכו"ם דברים שיש לחוש לאיסור על סמך בטול וזה אינו כל כך קשה שהרי היו סבורים בגמרא שחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו שיהא מותר ללקחו על סמך תיקון לולי שלא מצאו לו תקון אבל אמת הוא הדבר שהחמאה היא מותרת מדין התלמוד. ולא היתה בכלל איסור הגבינ' ואין בה טעם לאסור לא משום תערוב' ולא משום גלוי ולא משום העמד' בדברים האסורים. ואע"פ שחולטין מעט מים ומערבין בנוד כדי להעמידו לא חשיב מעמיד בדבר האסור בעור קיבת נבל' לגבנה. לפי שאותן מים מותרי' הם בדיעבד משום דנותן טעם לפגם הם דסתם קדרותיה' אינן בני יומן ומה"ט שרי' בגמרא כוספן של עכו"ם שהוחמו חמין בין ביורה גדולה בין ביורה קטנה כדאי' בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לח:) ואף לדברי הרמב"ם ז"ל שחושש לחמאה שבשלוה עכו"ם לגיעולי עכו"ם החמאה מותרת היא. אפילו נאמר שהמים הם אסורים משום גיעולי עכו"ם לא חשיב מעמיד בדבר האסור לפי שאין המעמיד בכאן הוא הפליטה האסור'. אלא רתיחת המים. ותדע לך שהדבר כן שהרי בימות החמה אינם צריכין מים חמים. וכיון שאין ההעמדה אלא מכח הרתיחה אפילו היתה הרתיחה במים אסורים לא חשיבא העמדה בדבר האסור שאין הפליטה בכאן עקר אלא טפל ולא יהי' הטפל חמור מן העיקר ומזה הטעם אין חתיכה שצריכ' קליפה מפני שהיא בלועה מאיסור שאינו מפעפע אוסרת חתיכ' הסמוכ' לה שכיון שמחמת עצמ' אינ' אוסרת מחמת בליעת' אינה אוסרת מה"ט. וכן כתוב בתוספו' ובספר התרומ'. הכא נמי כיון שאין הפליט' אשר במים הרותחין נחשבת מעמיד אף המים הרותחין הבלועין ממנ' אינם נחשבים מעמיד בדבר האסור ואפי' נאמר שהמים עצמם הם אסורים מטעם גיעולי עכו"ם כדע' הרמב"ם ז"ל בחמא' המבושלת שחושש לגיעולי עכו"ם וכן כ' בפרק (י"ח) [י"ז הי"ח] מהל' מאכלות אסורות שהסופגנין יש לחוש להם אף משום גיעולי עכו"ם. כלומר כמו שיש לחוש להם לבשולי עכו"ם דאפי' בפת יש משום בישולי עכו"ם כדמוכח ההיא דשלש מלאכות בפת (ע"ז ל"ח ע"ב ע"ש) ולא התירו אלא פת פלטר משום חיי נפש. ובסופגנין לא מצינו היתר דלאו פת מקרי לענין המוציא וברכת המזון וכיון שכן אסורים הם משום בישולי עכו"ם כ' הרב ז"ל דאף משום גיעולי עכו"ם הם אסורים וכבר הגיה עליו הרב ר' משה הכהן ז"ל בזו של סופגנין דהא קי"ל דסתם קדרות לאו בני יומן נינהו. ואול' נאמר דדעתו של רבינו ז"ל בסופגנין ובחמא' מבושלת שהוא סובר דכיון דתדירי למיעבד הכי וזו היא אומנותן נאסרו משו' גיעולי עכו"ם מחדא מתרי טעמי אי משו' דחשבינן להו בני יומן אי משום דחשיב לכתחל' וכאומר לו עש' בשבילי דודאי אסור וכדמוכח בפרק' קמא דחולין (ו.) גבי האומר לשכנתו אשת ע"ה דאי אמר לה עשי לי משליכי חשוב לכתחל'. וקדרות שאינן בני יומן אע"ג דנותן טעם לפגם הן אינו מותר אלא בדיעבד כדאי' בפ' בתרא דע"ז (עו.). וכיון שהעלינו שהחמא' היא מותרת בכל השנה אף בפסח היא מותרת דנותן טעם לפגם אף בחמץ בפסח מותר כהסכמת האחרונים ז"ל וכן התירו הגאונים ז"ל מטעם זה שמן ודבש בפסח שכיון שהוזכר היתרן בגמרא סתם לא מחמרינן בהו בפסח טפי מכל השנה שהטעם בהיתרן א' משום נתינת טעם לפגם ולתערובת איסור בעין לא חיישינן דאחזוקי איסורא לא מחזקינן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |