עזר לעזרא/ז
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי על קדרה של חרס שהיא של בשר ובשלו בה חלב באופן שהיא נאסרה אם מותר להניחה לשרות בה בשר כדי למולחו אח"כ. ואנכי בעניי נ"ל דמלבד מה שהצריכו הפוסקים דכלי הנאסר מבליעת איסור כגון בב"ח ונו"ט וכיוצא לא יניחנו בביתו כדי שלא יהיה נכשל לבשל בו ע"ע.
עוד בה עלה בדעתי טעם אחר דכשמניחה לשרות בה בשר הוי לו הנאה בשרייה זאת בכלי זה במקום שהי"ל לקנות כלי אחר וליחדו לשריית הבשר והו"ל נהנה מבב"ח ובב"ח אפי' בהנאה אסור. ועיין בשדי חמד מער' בב"ח אות יו"ד דכתב וז"ל כלי הבלוע בו בב"ח נסתפק רב השואל בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' צ"ח) אם מותר למוכרו לנכרי דאע"ג דקי"ל דכלי שאינו בן יומו הוי נותן טעם לפגם היינו שפוגם הדבר אשר יבושל בו אבל מי מפיס שהאיסור עצמו הוא פגום ויש לחוש מטעם שהגוי נהנה מבליעה שבקדירה. והגאון המחבר הביא מחלוקת בזה אם מה שבלוע בכלי עצמו הוא פגום או רק שפוגם מה שיבושל בו. ומ"מ כתב דפשוט מביעתא בכותחא דמותר למוכרו לנכרי אפילו ביומו ומה שחשש שיהנה הנכרי מהבליעה אין אין הדעת סובלו וכו' ע"ש גם השו"מ במהדורא ב' (ח"ד סי' קפ"ט) נשאל בזה והביא דבריו הא"ז שבש"ך (סי' צ"ד סקי"א) דמוכח מדבריו לאסור ודברי הפרמ"ג בפתיחה לבב"ח בשם האו"ה דכל איסורין שבתו' אפי' יש בנותן טעם שרי למכור חוץ מדמי איסור שבו ושקיל וטרי ולא ראיתי בדבריו מסקנ' לדינא רק נראה שדעתו להתיר עי"ש שלא ראה דברי החת"ס וס' פורת יוסף בנימוקיו שבסוה"ס (דק"מ סוע"ב) כתב בפשיטות דאסור למוכרו לנכרי ותמה על החת"ס שנעלם ממנו דברי המג"א (סי' ת"ן סקי"ב) דאף לתורת חטאת דמותר להחם חמץ מ"מ אסור למכור ע"ש עכ"ד. והאו"ה אף דמתיר למכור לנכרי כלי' שנבלעו מאיסורי הנאה כגון בב"ח מ"מ להשתמש בהן בדבר לח אוסר. שכ"כ בשער כ"א בדין נקור חייה סי' ז' וז"ל וכן בכל איסורי הנאה שנבלעו בהיתר כגון כלים שנתבשל בהן בב"ח יכול למוכרו לגוי או להשתמש בהן תשמיש אחר צונן ויבש כגון להניח בהן פירות וכה"ג למי שאינו נהנה מבליעת האסור אבל לח אפי' שאינו דבר אכילה כגון מים לחוף ראשו אפו' בשאר קדרות של איסור כתב בא"ז ובמער"ל שאסור אלא ינקבנו דלא ליתי לידו תקלה ומיהו לתקן לוי"ג בל"א דרך הנקבים אפי' בקדירה של בב"ח מותר. ושם מצויין ע"ז וכתוב ובשערים כתב דמותר להשתמש בו כ"ד שאינו צורך אכילה כגון לרחוץ בו ראשו שקורין לוי"ג בל"א וע"ש סי' פ"ה עכ"ל. וכ"כ בשער ל"ז סי' ב' מהט"ו דינים וז"ל ובב"ח התבשיל אסור לכ"ע בהנאה וצריך להשליכו לנהר או לבהכ"ס והכלים אם הם מהנגעלים נגעלים ואם הם כלי חרס אין תקנה שיכול לחזור ולבשל בהן אבל מותרים הן מיד להשתמש. בהן כל דבר צונן ויבש כדלעיל בתשו' ניקור חיה סי' פ"א ז' ע"ב.
נמ"ל מהאמור דמה שעלה בדעתי לאסור בשריית הבשר מטעם הנאה ליתא דהרי האו"ה מתיר להשתמש בהכלי תשמיש צונן ויבש כגון פירות וכה"ג לפי שאינו נהנה מבליעת האסור. ולא אסר כ"א לח אפי' שאינו דבר אכילה וכו', האמנם ממילא מוכח מדבריו דמיקל למוכרו לנכרי ולא להשתמש בו דבר לח וכו'. בנ"ד דשריית הבשר היא דבר לח אסור ומכ"ש דשריית הבשר היא הויא דבר אכילה שאסור אלא ינקבנו וכו'.[1]
וה' יד דוד בחי' על הטוב"י בסי' פ"ז הגה"ט אות י"ג הביא בשם תשו' מאהבה ס"ג בסי' זה דכתב אחרי שהשאלה לא היתה כ"א בקדירה של בשר ב"י ואין האיסור אלא ע"י הבליע' בעלמא דלית בה משום איסור בישול מה"ת ומותר בהנאה. ויען ראיתי בפרמ"ג בשפ"ד סקח"י דוקא הבלוע שבתוך הקדרה מבב"ח יחד שיפלוט ויתבשל לא חשו וזה לא הוי דרך בישול אבל בשר בקדרה ב"י מחלב ודאי הוי דרך בישול עכ"ל וצ"ע ואינו משמע כ"כ דכבכ"פ ע"כ. ועיין בקול אליהו ח"א חיו"ד סי' ז"ל יע"ש ודוק וע' בס' קהל יהודה ד"ג ע"ג יע"ש עכ"ד.
ודע דכל זה הוא דוקא היכא דנתבשל בקדיר' של בשר חלב בתוך מעת לעת לבשול הבשר או איפכא. אבל היכא דנתבשל בה אם היא ש"ב נתבשל בה חלב אחר מעת לעת או שהיא של חלב ונתבשל בה בשר אחר מעת לעת אזי הגם שהקדירה נאסרה לבשל בה לא בשר ולא חלב מ"מ יוכל להניחה לשריית הבשר או להחם מים לחוף הראש ואפי' לבשל בה דברים שאינן לא בשר ולא חלב שכ"כ מרן בש"ע סי' צ"ג סעאו"ב קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בה בתוך מעת לעת אסור בנ"ט. אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה הו"ל נותן טעם לפגם ומותר התבשיל אבל הקדרה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב, הגהה אבל שאר דברים מותר ריב"ש סי' קכ"ו ובהג"מ פ"ו. וכ' הבאה"ט סק"ב בשם הש"ך דשאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגי' וכה"ג מותר לבשל אפי' לכתחילה והא דבסי' צ"ד ס"ה כתב הרב דנוהגין לאסור הכלי שאינו ב"י אפי' לשאר דברים ואפי' כשנתחב בו רק כף ב"י א"כ כ"ש כאן דנתבשל בו בשר ממש צ"ל דכאן סתם הדברים לענין דינא עכ"ל.
ועיין בס' יד דוד בחי' על טוב"י בהגב"י אות ע' דעמ"ש שאסור להשתמש בקדירה לא בשר ולא חלב כתב נ"ב עיין בסה"ק ס"ה דפסק כן ועיין בש"ך סקט"ו ובפר"ח סקי"ד ובמנח"י אות כ"ד ועיין בכנפי יונה דכתב דאין להחמיר ולהפסיד ממון ואין להוסיף על המנהג וכו' ולכן המקל לא הפסיד ע"ש עכ"ד.
ועמ"ש לעיל דבב"ח אסור בהנאה אפי' בקדר' וכו' עיין בס' יד דוד בסי' צ"ד הגה"ט אות ח"י שהביא דברי הפר"ח סק"י מ"ש בזה וכו' ומ"ש ה' סולת למנחה וכו' עש"ב.
- ↑ ולכאורה הביאור בזה דלעולם כלי שנתבשל בו דבר אסור הכלי אינו נעשה חפצא דאיסורא מחמת הנתבשל בו אלא דהאיסור הקיים בו רביע עליה. הערת המלבה"ד.