עזר לעזרא/ה
|
< הקודם · הבא > |
עיין בס' יד דוד בחי' על הטור בסי' צ"ה בהגה"ט אות י"ד דהביא בשם מוהר"מ אלגאבה ז"ל במי שבשל אורז בקדרה של בשר שאינו בן יומו ותחבו בה כף חולבת שאינה בת יומה והתרתי הכל שכל מה שקיבל היה מופגם בקדרה והקדרה והכף מותרים דקבלת הטעם מופגם מעיקרא וכל כי האי שרי אף לבשל לכתחי' וכו' ועיין דב"מ סי' יו"ד ועפי"ז נפלאתי על הרב זרע אמת חיו"ד סי' כ"ה שכתב בכלים שהודחו בכלי איסור בלישיא"ה דספק ספיקא נותן טעם לפגם לכתחילה אסור יע"ש ולא זכיתי להבינו דהתר מרן בש"ע אפי' לכתחי' הוי מטעם האמור דכלי שקבל הטעם מהפגם מעיקרא אף לכתחי' מותר וברור. ובלא"ה בנ"ד שרי הכל אפי' שהיו כל הכלים ב"י מטעם דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא וכמ"ש מרן בסי' צ"ה וברור ע"כ בכה"ק במערכת הנו"ן יע"ש ועיין בס' מלך שלם דף פ"א ע"א יעו"ש שגם הוא ז"ל התיר הכל עכ"ד. ואנכי הרואה דתיבות דספק ספיקא הם ט"ס וצ"ל דס"ס והם דסוף סוף והמדפיס טעה וכתבם דספק ספיקא. ות'ם אני במ"ש אפי' היו כל הכלים ב"י שרי הכל מטעם דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא וכמ"ש מרן בסי' צ"ה. דהרי מוהראנ"ח ז"ל בח"ב הנדפס בס' מים עמוקים בסי' ס"ח בביצים שנתבשלו במים במחבת של בשר ב"י ונתנום במימהם תוך קערה ש"ח חולבת ב"י הצריך בזה ואסר משום דבכ"ח אפי' עירוי מבליע ומפליט אפי' בכ"ש ואפי' בדברים הקשים שכן היא דעת רוב הפוס' ובנד"ז הקערה ש"ח פולטת טעם תוך המים שבהם טעם הבשר ואין אחד בהם במדרגת דגים שעלו בקערה ש"ב למ"ד נחבשלו[1] לא ואסור וכו'. ואין להתיר הבצים מטעם שיש מים במחבת ואיכא השתא ג' נ"ט הבשר במחבת והמחבת במים והמים בבצים ושרי אפי' למ"ד דוקא בשלו כמו ירקות וקטניות שנתבשלו במחבת חולבת שהתיר בס' התרומה לאוכלן בתבשיל ש"ב מטע"ז דאיכא ג' נ"ט ע"י המים. דהכא לא שייך זה כלל דאם היו נותנים הבצים לבדם בקערה היה שרי מטע"ז אבל כיון שנתנום שם עם מימהם אין במים כ"א ב' טעמים מן החלב בקערה ומהקערה למים והמים נאסרו למ"ד עלו דוקא וכיון שנאסרו המים חוזרין ואוסרים הבצים ולא שרי אלא כשיש ג' טעמים קודם שיבוא לידי תערובת החלב ושכ"כ הר"ן ז"ל בס' כ"ה והוי יודע דלא שרינן נ"ט בר נ"ט אלא בשל התר כבשר בחלב כיון דטעם ב' אכתי היתרא הוא כיון דאקליש כולי האי לא חשיב למיסר. אבל במידי דאסיר כל היכא דאיכא טעמא כלל אוסר ע"ס כל העולם ע"כ. והוא הדין והוא הטעם בב"ח דכל היכא דבא לידי איסור ולא בא לכלל טעם ג' דשרי דאוסר ע"ס כל העולם וכו' גם האריך שם דיש לחוש בנד"ז למ"ש הר"ן דהדחת קערות לא דמי לדגים כלל וכו' הילכך לא הוי נ"ט בר נ"ט אלא נותן טעם א' הוא שנהן טעם בחלב ולפי"ז נר' דבנד"ז נמי יש לאסור אפי' את"ל לאו דוקא עלו דלשיטה זו קאי הר"ן ז"ל וכו' עש"ב, ואנכי העתקתי קצור דבריו הנ"ל לקמן בקיצו' הדינים ערך נ"ט בר נ"ט ע"ש.
הרי לך דבכלים כשהן ב"י לא חשיב להו דהוו נ"ט בר נ"ט דהיתרא אלא דס"ל דאסור עפי"ד הר"ן ז"ל וקאמר דכל היכא דבא לכלל ידי איסור ולא בא לכלל טעם ג' דשרי דאוסר ע"ס כל העולם וכו' וצריך ישוב.
הן אמת דאנכי נבער מדעת דברי מוהראנ"ח ז"ל נעלמו ממני ולא ירדתי לסוף כוונת דבריו שהרי מרן ז"ל בש"ע (סו"ס צ"ד בסעיף ט') כתב בשלו דבש במחבת של בשר ב"י והוריקוהו חם בקערה ש"ח ב"י. מותר משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. והבאה"ט סקכ"ו הביא בשם הש"ך דכתב דמיירי כאן שהוריקוהו בעירוי ולא פסק המלוח דאל"כ פשיטא דשרי כדלעיל סי' ס"ס ס"ו וא"כ עכצ"ל דלא שרי אלא הדבש אבל הקער' אסורה לדעת הרב בהג"ה בסי' צ"ה ס"ג וכו' אכן מסתימת לשון המחבר משמע דאפי' הקערה מותרת וכו' ע"ש. הרי דמרן ז"ל חשיב ליה נ"ט בר נ"ט דהיתרא ומתיר הכל הדבש והקערה והיינו מטעם הקודם שנתן אותן בקערה היו נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ולכן הגם שאח"כ נתן אותן בקערה חולבת ב"י וליכא תו כ"א ב' טעמי' החלב בקערה ומן הקערה לדבש עכ"ז אינם אוסרים אותן מאחר דהוא בשר בחלב ואקליש טעמייהו משא"כ בשאר איסורים. ועיין בסי' צ"ה ס"א בדין דגים שנתבשלו בקדירה ש"ב דמותר לאוכלם בכותח משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא דכתב הבאה"ט בסק"ב פי' הבשר נ"ט בקערה והקערה בדגים ועדיין כולו היתר. וכת' הט"ז וז"ל וכל זה בבו"ח אבל באיסור אפי' כמה פעמי' נ"ט בר נ"ט אסור דלא שייך שם נ"ט בר נ"ט דהיתרא ע"ש. וגם מוהראנ"ח ז"ל עצמו כן חילק מבו"ח לשאר איסורים וכנז"ל. ואך הוא ז"ל בדינו בב"ח דאיכא נ"ט בר נ"ט דהיתרא ועכ"ז אזיל בתר נתינתם בקערה וקאמר מאחר דאין במי' כ"א ב' טעמים מהחלב בקערה ומהקערה במים והמים נאסרו וחוזרים ואוסרים הבצים ולא שרי אלא כשיש ג' טעמי' קודם שיבוא לידי תערובת החלב. והגם דבדיוק דבריו מוכיח דדבריו הם למ"ד עלו אבל לא נתבשלו, דלמ"ד לאו דוקא עלו אלא אפי' נתבשלו הם מותרי' מ"מ בסוף דבריו דאסר בנ"ד אפי' למ"ד לאו דוקא עלו נראה דקשים דבריו מדברי מרן ז"ל מדין הדבש דהתיר מרן אפי' שבהם ב"י משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא וכנז"ל. ומה גם דכולהו מור"ם וסי' ז"ל לא פליגי על מרן ז"ל בזה. ועיין בס' יד דוד בסי' צ"ד הגב"י אות ט"ו שהביא שם בשם עצי לבונה דמסיק דגם הקערה מותר אף באין הפסד מרובה ולכן סתם הרב בהגהה במחבר ע"ש.
ועיין במה שכתבתי אנכי בעוניי בסימן הקודם בדין לימוני"ס שחתכו אותו בסכין ש"ב וכו' שבאתי בארוכה שם להתיר הלימוני"ס והכלי ע"ש וגם כבר במקום אחד כ"י עמדתי על דברי מוהראנ"ח ז"ל כנז"ל ע"ש בחיו"ד אות ן' נ"ט בר נ"ט.
- ↑ צ"ל נתבשלו. הערת המלבה"ד.