עונג יום טוב/קסא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ע"ד הגט שנתן הבעל לשלוחו למסור לאשתו ואח"כ כתב אבי הבעל שבנו ביטל הגט במקום אשר הוא והרב המסדר כתב לאבי הבעל התראה שאם יש לו ביטול בכתב ישלח לו ולא שמע לקולו ולא שלח לו הביטול ומסר המסדר הגט לאשה ואח"כ הביאה אמו של הבעל הביטול בכתב וכתוב בתוכו בפנינו עדים ח"מ בא ר' עקיבא אלינו והושיב שלשה אנשים להתיר לו השבועה ואמר בפנינו הריני מבטל בפניכם הגט שמסרתי ליד השליח מליכאווע והביטול הי' י"ז אייר והכתב נכתב י"ז סיון וחתמו שני עדים בלי קיום ב"ד וכאשר רצה הרב להעתיק את הכתב כדי לחקור את הדבר מי הם העדים חטפה הכתב מידו והלכה לה ולא רצתה שיחקור בזה זהו שורש השאלה ויש בזה מקום עיגון כי הבעל הלך לו ועקבותיו לא נודעו:
תשובה הנה בגוף הדבר לפלא גדול שתעיז אשה לחטוף הכתב מיד הרב ולא תרצה להראות לו עוד ולא יהא עלי' שוטר ומושל לכפותה להראות הכתב ומה נעשה שבעוונינו הר' רבו המסרבים והמעיזים ואין לאל ידינו ולדין הדבר כמו שהוא אם תעמוד במרי' ולא תראה הכתב ולא יתקיים אם מותרת המגורשת להנשא:
הנה הר"ן ז"ל בתשובה (סימן מ"ג) האריך לבאר כי ערעורו של בעל אחר שהגיע הגט ליד האשה לאו כלום הוא ולא חיישינן כלל מלעכבה מלהנשא ואף שהוא מבקש זמן להביא עדים ולברר עכ"ז אין שומעין לו יעו"ש בדבריו גם מבואר שם שהבעל הביא כתב עם חתימת שני עדים שביטל הגט אבל הב"ד הכירו מיד שהוא מזויף שהכתב וגם חתימות שני העדים הי' הכל מאדם אחד ע"כ לא חשו לזה ואעפ"כ סיים הר"ן ז"ל אף שעפ"י דין מותרת להנשא מ"מ כיון שהבעל מתפאר שיברר בעדים ביטולו עצה טובה הוא ליתן לו זמן לזה פן יבואו עדים אח"כ ויהא דינה לצאת מזה ומזה אולם בעובדא דידן יש לדון טובא חדא דהא אבי הבעל כתב להמסדר שלא יתן הגט מחמת שבנו ביטלו ואף דאמרינן בגיטין (דף ט') דאין ערעור פחות משנים וערעור דחד לאו כלום הוא זהו דווקא לאחר שנמסר לה הגט אבל קודם שנמסר לה הגט דבחזקת א"א קיימא חד נמי מצי מערער דהעד מסייע לחזקה דהא הר"ן כתב בקדושין (פ' האומר) גבי קדשתי את בתי וא"י למי קדשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' דנאמן משום דאין אדם חוטא ולא לו דלא אמרינן דלא מהימן משום דהוי דבר שבערוה ודבר שבערוה לא פחות משנים כיון שאינו מבטל החזקה רק מברר החזקה עיי"ש א"כ ה"נ כיון שאינו מוציא מחזקה ע"א נאמן:
ויש לעיין בדברי הרשב"א ז"ל בגיטין בהא דפריך הש"ס (דף ל"ב) אברייתא דגט זה בטל הוא דבריו קיימין למימרא דבטל לישנא דליבטל להבא משמע והא אמר ר"ש מקבל מתנה שאמר לאחר שבאתה מתנה לידו מתנה זו בטלה לא אמר כלום משום דמעיקרא משמע והקשה הרשב"א ז"ל וז"ל ק"ל מנ"ל הא דילמא מעיקרא משמע ובטל הוא דבטלתי מעיקרא קאמר וכרבי דאמר אם ביטלו מבוטל ונאמן במגו דאי בעיא מבטל לי' השתא עיי"ש מה שתירץ משמע מדבריו דבלא מיגו לא מהימן הבעל לאמר שביטל הגט אע"ג שאומר הדבר לפלוני קודם שנמסר הגט לידה וקשה אמאי לא מהימן בלא מיגו דבכל דוכתא דאמרינן דלא מהני ערעורו של בעל הוא אחר גירושין אבל קודם הגירושין דבחזקת א"א קיימא אמאי לא מהימן ואפ"ל דהרשב"א כתב כן לרווחא דמילתא אבל באמת נאמן הבעל אף בלא מיגו אם בא קודם שנתגרשה ואמר בטלתי מכבר ונראה שמזה הטעם קתני במתניתין או ששלח אחריו שליח ואמרינן עלה בירושלמי עשה שליח להוליך את הגט צריך להחזיקו בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים הלך שליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים והשליח עולה משום שנים ע"כ והביאה הרשב"א בחי' משמע בהדיא דדוקא העושה שליח להוליך את הגט צריך שנים אבל בעשה שליח לבטל את הגט אין צריך לעשותו בפני שנים והשליח בעצמו נאמן לומר שהבעל בטלו וע"כ הטעם דכיון דעדיין לא נתגרשה ע"א נאמן דבחזקת א"א קיימא:
ולדברי הרשב"א ז"ל שהבאנו לעיל דמשמע מדבריו שאין הבעל נאמן לאמר שביטלו בלא מיגו אפשר ליישב דהטעם הוא משום דכיון דאיכא איסורא בזה הביטול כדאיתא בש"ס דרב מנגיד למאן דמבטל גיטא ומאן דמקדש בביאה וביבמות (דף קי"ח) גבי קידש אחת מחמש נשים קרי' לי' מאן דמקדש בביאה איסורא דרבנן ומסתמא ה"ה מאן דמבטל גיטא. ומשום הכי בלא מיגו אינו נאמן לאמר על עצמו דעביד איסורא רק היכא שיש לו מיגו מהמנינן לי' משום מיגו מיהו מה שהביאה אמו של המגרש כתב בשני עדים שביטל הגט יש לעיין טובא דאף שלא נתקיים מ"מ מדאורייתא לא חיישינן לזיופא ורבנן הוא דאיצטריך קיום ומ"ש כבודו מדברי התוס' ב"ב (דף מ') שהקשו גבי מחאה דא"צ לומר כתובו הא לא הוי מדעת המתחייב ותירצו דתקנת חכמים כדי שישמע המחזיק והכא לא שייך לאמר כן דאדרבה הוא מבטל שלא ברצון חכמים שהתקין ר"ג הזקן שלא לבטלו כבר כתבנו במק"א דא"א לסמוך ע"ז מכמה טעמים חדא נראה כיון דהתנא קרי' לי' ב"ד כדקתני בראשונה הי' עושה ב"ד ממקום אחר ומבטלו וכיון דקרי לי' ב"ד משמע שיכולין לכתוב ביטולו בכתב ודוחק לומר דדוקא קודם תקנת ר"ג הי' להם דין ב"ד לכתוב הבטול שלא עשו איסור אבל לאחר תקר"ג שלא לבטלו שלא בפני השליח אם עבר ובטל לא הוי להו דין ב"ד לכתוב ביטולו:
ומ"ש כבודו כיון דאסור לבטל למה יעשו תק"ח שיכתבו העדים לדעתי אדרבה כיון דאף לאחר שתיקן ר"ג שלא לבטל אם ביטלו מבוטל כרשב"ג א"כ הלא טוב יותר שיתקנו חכמים שיכתבו העדים ביטולו כדי שיגיע הדבר לאזני השליח ולא יתן לה הגט ולא תנשא שלא יהא בני' ממזרים ובר מן דין הוא דעת ר"ת ז"ל דמפיהם ולא מפי כתבם לא שייך אלא באלו שאינו ראוי להגיד ומ"ש כבודו בשם תשובות הרמ"א דגם ר"ת לא אמר אלא כשנחקרה עדותן בב"ד, במחילה מכבודו לא עיין בתשובת הרמ"א שם שהוא כתב שם דלר"ת ז"ל אם חזרו בהן העדים אחר שכתבו עדותן טרם שהגיע דברים לב"ד מהני חזרתן דכתיבתן לא הוי כהגדה בב"ד עד שיגיעו דבריהם לב"ד ואז א"י לחזור וקודם שנחקרה עדותן היינו קודם שקראו הב"ד דבריהם יכולים לחזור עיי"ש בדבריו אבל ודאי תיכף שראו ב"ד דבריהם הוי ליה עדות מעליא וקשה להקל נגד דעת ר"ת ז"ל:
ומש"כ שיש לסמוך אהני דסברי דלא מהני ביטול בגופו של גט, תמהני הא כתב הר"ן ז"ל בפרק השולח דסתם ביטול הגט היינו ביטול השליחות ולא מיקרי ביטול הגט אלא כשהגט ביד הבעל וביטלו דאז ידעינן שכוונתו הי' לבטל הגט או שאמר בפירוש לשליח גט ששלחתי לך בטל מלהיות גט אבל סתמא ביטול הגט היינו ביטול השליחות גם מ"ש כבודו שהשליח זכה הגט עבורה ג"כ אינו נכון דמה ענין גט מומר לכאן בגט מומר הוי זכות וכאן הדרינן לכללא שכללו חז"ל דגט אשה חוב הוא לה וכדאמר בירושלמי הביאו התוס' בגיטין (דף י"ב) דאפילו בצוחה להתגרש נמי לא מחזקינן לה לזכות:
לכן לדעתי צריך כבודו להתאמץ בזה שתראה הכתב ביטול לפני כבודו ולחקור אחר חתימת העדים אם הם חתמו באמת בלי זיוף ואם תקשה ערפה לעמוד בעזותה שלא ליתן לכבודו או להרב המסדר את הכתב לחקור עליו מיראי הוראה אני בזה ואע"ג דאמרינן בכתובות (דף כ"ב) דאם אמרה עכשיו גרשה אינה נאמנת אע"ג דניסת לאחד מעדי' משום דאמרינן לה אם איתא דהכי הוא אחוי גיטך עיי"ש והכא נמי נימא אחוי ביטולך התם בחזקת א"א קיימא ולא תצא מחזקתה אבל הכא בעינן לאפוקי בסברא זו דאחוי ביטולך מחזקת א"א ואף אם כעת כבר נתגרשה מ"מ הא כבר קרא אבי המגרש את הערעור קודם גירושין שהיתה עדיין בחזקת א"א:
ומ"ש כבודו בשם רב אחד שבנה היתירו כיון דנשבע שלא לבטל לא מהני ביטולו משום כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עבד לא מהני, כבר כתבנו בתשובה אחרת דלא שייך לאמר בענין ביטול הגט כל מילתא דא"ר ל"ת ועוד הרי כאן התיר שבועתו ע"י שאלה גם זאת לפלא בעיני שראיתי בדברי הרב המתיר שכתב וז"ל כיון שהבעל הוא כהן ועכ"פ מידי ריח הגט לא יצא ע"כ לא הי' בביטולו אלא להוציא ממנה ממונא פשיטא שאין מועיל כל טענותיו ע"כ, וזה תימא גדולה אנה מצא שאם הבעל כהן וביטל הגט יש בזה משום ריח הגט דודאי אפילו ריח הגט אין כאן והרמב"ם ז"ל כללא כייל (בה' גירושין) דכ"מ שנאמר גבי גט פסול הוא רק מדרבנן וכ"מ שנאמר בטל פסול מה"ת ובמתניתין דר"פ השולח אמרו גבי ביטול הגט דבטל הוא וא"כ פשיטא דאפילו ריח הגט אין בו גם היכן מצינו לחלק גבי ביטול הגט בין אם מבטל מחמת שרוצה לקיימה או שרוצה להוציא ממנה ממון סוף סוף רוצה שיתבטל הגט אם לא תתן לו מה שרוצה לכן איני רואה היתר בזה ולא בעינא לאצטרופי בהדייהו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |