עונג יום טוב/קל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב קל

סימן קל

שאלה ע"ד העגונה אשת ר' ישראל גוריון מהוראדנא אשר בעלה נהרג בבאדין ונסע לשמה אבי האשה ועוד אחד נסע אתו והכירו אותו לאחר ג"י למיתתו וגם הכיר אביה את הטלית (זאק) שלו שנשאר בבית האסורין בטב"ע גם העיד אביה שהראבינער דבאדין סיפר לו שהשופט דבאדין סיפר לו שבא מהשופט דבערלין לחקור על ישראל גוריון אצל השופט דבאדין וכתב עליו הרבה סימנין כמבואר בגב"ע והסימנים נמצאו בהתפוס ומחמת זה אבד עצמו לדעת גם הראה הראבינער לאביה האדרעססע שהניח התפוס אצלו בכת"י ממש לשלוח מכתב לאמו אידלע לאנדא הדרה אצל דוד שפירא והתפוס שינה שמו ליעקב מארשינסקע ובאת האשה ובקשה להזדקק לעיין בדינה:

תשובה הנה במה שהכירו אותו בטב"ע תנן ביבמות (דף ק"כ) אין מעידין אלא עד ג' ימים:

ובדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו שם מסתפק לומר שהוא מה"ת ולהכי החמיר גם בספק ג"י דהוי ספק דאורייתא והכי משמע לכאורה בש"ס בכורות (דף מ"ו) דקאמר התם שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן ופריך ומי אחמירו בה רבנן והתנן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומשני כי אקילו רבנן בסופה בתחילתה לא אקילו רבנן ואם נימא דהא דאין מעידין אלא עד ג' ימים הוא מדרבנן בעלמא א"כ מאי פריך ומי אחמירו רבנן וכי לא ידע דאחמירו רבנן בתחילת עדות הא מתניתין היא אין מעידין אלא עד ג' ימים. א"ו דמזה אין ראי' דאחמירו רבנן דזה הוא מדאורייתא ולא הוי חומרא דרבנן בעלמא ואע"ג דבלא"ה מצינו שהחמירו חכמים לענין משאל"ס דוודאי הוי רק מדרבנן מ"מ מהא דמשאל"ס לא פריך דאין ראיה מזה דזהו רק לכתחילה כדאמרינן ביבמות (דף קכ"א) ואם נשאת לא תצא והש"ס דפריך מי אחמירו בה רבנן הכי פריך מי אחמירו לענין עדות אשה אף לענין דיעבד כי האי דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם דהוי אף דיעבד דאף דהב"ש (בסי"ז ס"ק ע') כתב בשם רמ"ה דאם נשאת בסימנים אמצעים לא תצא היינו לדידן דמספקא לן דלמא מתניתין דקתני אעפ"י שיש סימנין בגופו היינו סימנים גרועים אבל סימנים בינונים מהני דסד"א להכי לא מפקינן לה מבעלה אם נשאת ע"י סימנים בינונים אבל אי סימנין לאו דאורייתא אם נשאת תצא דהא דקתני במתני' אע"פ שיש סימנים בגופו מיירי אף לענין דיעבד למ"ד סד"א בסימנין גרועים ולמ"ד סד"ר אף בבינונים ולהכי פריך שפיר ומי אחמירו בה רבנן לענין דיעבד וכן הביאו רבים מהאחרונים ז"ל מהא דאמרינן בירושלמי (סוף יבמות) ויכם אביה מכה רבה שהעמיד שומרים עד ג' ימים שלא יוכלו להתיר נשותיהם משמע דהוי מדאו' [מיהו אין זה ראיה ברורה שמצינו דבר שהוא רק מדרבנן והיה נוהג גם בימי נביאים ראשונים כדאמרינן בחגיגה (דף ו') דפריך לב"ש דמחייבי מדרבנן קטן שיכול לרכוב על כתיפו של אביו מהא דכתיב וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה וגו' הרי דפשיטא ליה להש"ס דאם חייב מדרבנן היה נוהג גם בימי שמואל] מיהו כ"ז הוא לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דהוי דאו' וכן משמע לכאורה מהרמב"ם ז"ל דהא דאין מעידין אלא עד ג' ימים הוי דאו' שכתב (בפ"ח מה' נחלות) וז"ל מי שטבע במשאל"ס וכן אם באו עדים שראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים או שראוהו צלוב והעוף אוכל בו או שנדקר במלחמה או שנהרג ולא הכירו פניו אבל היה לו סימנין בגופו בכל הדברים האלו יורדין לנחלה בעדות זו אע"פ שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא באיסור ערוה ע"כ. ומדחשיב כל הני שהחמירו כגון משאל"ס וסימנין או נהרג ולא הכירו פניו דהיינו פדחת עם החוטם דאמרינן בבכורות דהוי רק מדרבנן ולא חשיב נמי בהדייהו שהעידו עליו אחר ג' ימים דיורדין לנחלה אעפ"י שאין משיאין את אשתו ש"מ דסובר הר"מ ז"ל דג' ימים הוי דאורייתא ואין יורדין לנחלה ע"פ עדות זה ודוחק לומר שזה בכלל לא הכירו פניו שכתב הר"מ ז"ל דהיינו שהיה אחר ג"י דלא מהני ההכרה דז"א דלשון לא הכירו פניו משמע שלא הכירו לגמרי כגון שלא היה פרצוף פנים ניכר אבל הנמ"י בשם הריטב"א כתב דהוי רק חששא דרבנן ומה"ת מעידין כ"ז שמכירין אותו:

ודע דיש לנו מקום ספק דאף אם נימא דהא דאין מעידין אלא עד ג"י הוא מדרבנן מ"מ בנ"ד הוי איסור דאורייתא לפי שיטת רוב הפוסקים דהא דע"א נאמן בעדות אשה הוא רק מדרבנן וכמ"ש (ר"פ האשה רבה) דמשום עגונה אקילו בה רבנן וכמ"ש התוס' שם דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה בדבר הדומה עיי"ש וכן כתב רש"י ז"ל (בשבת קמ"ד) גבי עד מפי עד דבעדות אשה אקילו משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן קמקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה וכאן שלא היה רק ע"א כשר מה"ת שהעיד על הכרתו מה"ת אסורה רק דחכמים הקילו להם והם אמרו שלא לסמוך על הכרה אלא עד ג' ימים ואחר ג' ימים לא התירו ומוקמינן אדאו' ואסורה ממנ"פ דלד"ת הא בעינן תרי ומדרבנן אף שהקילו להתיר בע"א מ"מ לא התירו אלא עד ג' ימים ודמי להא דאמרינן (ביבמות צ"ב) הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת וכו' עיי"ש הרי שאם קלקלה אח"כ וזינתה חייבת אף שבשעה שהותרה היה ההיתר בדין מפני שע"מ כן לא התירוה:

כש"כ הכא שבשעת ההיתר יש כאן דבר שמדרבנן אסור שלא נתירוה להנשא ובעינן לאוקמי אדאו' ואם מתירין אותה יש כאן איסור תורה שלא עקרו כאן חכמים את האיסור תורה:

ובזה יהיה מיושב נמי מה דאמרינן ביבמות (דף קט"ו) גבי בעיא דע"א במלחמה ופשיט מעובדא דב' ת"ח שהיו באים עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהן ע"פ נשים והא נשים אפילו מאה כחד דמיין וכו' ופריך ותסברא מים שאל"ס הוא ומשאל"ס אשתו אסורה אלא כגון דאמרו אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין ופירשו התוס' דהיינו סימנים מובהקים או ע"פ טב"ע דגופא מהני הסימנים ג"כ אבל בלא"ה הא לא סמכינן אסימנין דמספקא לן אי סימנים דאו' ע"כ וקשה אפילו אי סימנין דרבנן נמי בעינן למיסמך אסימנין כיון דהוי רק משאל"ס דהוי רק מדרבנן א"ו כיון דנשים אפי' מאה כחד דמיין ומה"ת לא מהני עדותן על הטביעה שוב הוי גם משאל"ס איסור דאורייתא דהם אמרו שלא להתיר במשאל"ס וחזר הדבר לאיסור תורה דנעקרה קולת חכמים שהקילו להתיר ע"פ עד אחד:

מיהו אפ"ל דהתוס' מפרשי דאף דמעיקרא דהוי סובר הש"ס שעיקר ההיתר היה מחמת הטביעה מיירי ע"כ ששהו עד שתצא נפשם אבל השתא דמסיק דההיתר היה מחמת ההכרה דאסקינהו וחזינהו לאלתר מוקמינן ברייתא אף בלא שהו עד שתצא נפשם כיון דלא מוזכר בברייתא ששהו עד שתצא נפשם ולהכי הוי איסור דאו' ולא סמכינן אסימנים ושפיר פירש התוס' אבל אם שהו עד שתצא נפשם שפיר סמכינן אסימנין אף שהטביעה היה רק ע"פ ע"א דכיון שהקילו חכמים להתיר ע"פ ע"א כבר אזיל מיניה איסור דאו' ומה שהחמירו במשאל"ס הוא דבר בפ"ע ולא מצרפין לה לגריעותא דע"א למיהוי איסור דאורייתא גם לכאורה יש להביא ראיה לזה מהא דאמרינן שם (בדף קכ"א) איבעיא להו ריב"ב לקולא פליג או לחומרא פליג ופשיט מההוא דטבע בכרמי ואסקוהו אבי הדיא ואנסבי ר"ד מנהרדעא לבתר תלת יומין וכו' אא"ב ריב"ב לקולא פליג אינהו דעביד כריב"ב אבל אם נימא דלחומרא פליג אינהו דעבדי כמאן ומאי קושיא כיון דהא דג"י הוי דרבנן אימא דלא החמירו במשאל"ס דהוי רק מדרבנן [כמדומה לי שראיתי קושיא זו בנוב"י] אבל לדברינו א"ש דפשיטא ליה להש"ס דהתם לא היה רק ע"א על הטביעה וחזר הך דג"י לאיסור דאורייתא מיהו אפ"ל דפשיטא ליה להש"ס דמיירי בלא שהו עד שתצא נפשו ולהכי פריך אינהו דעביד כמאן וכן תירצו הפוסקים מה שקשה לשיטת ר"ת ז"ל דכל גופו שלם מעידין אפי' אחר ג"י א"כ מאי פריך מהנהו עובדא דלמא מיירי שהיה כל גופו שלם ותירצו דקים ליה להש"ס דמיירי באין גופו שלם:

והנה התוס' בשם ר"ת ז"ל כתבו דהיכא דאינו נחבל בפנים מעידין אפילו אחר ג"י וביארנו דבריו במק"א ורבים מהראשונים חלקו עליו וראיתי להגאון בעל עבודת הגרשוני (בסי' ע"ב) שכתב להתיר אחר ג"י בצירוף סימן הגוף או סימן כלי ומסתייע ליה מלשון המשנה דקתני אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אפי' יש לו סימנין בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד ג"י קשה דהאי אפילו יש לו סימנין בגופו ובכליו הו"ל למיתני בסוף והכי הוי ליה למיתני אלא על פ"פ עם החוטם עד ג"י אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו א"ו דבאמת אם יש סימן בגופו או בכליו מעידין אפי' אחר ג"י ולהכי קתני בבא דסימנין קודם בבא דג"י והסכים לזה הגאון בעל נוב"י ז"ל וכתב שם עוד דאפי' לדעת מהרא"י (סימן רכ"ד) דשני סימנין בינונים לא מצטרפי ומוכיח זה מדברי הרמב"ם שכתב אם העיד על א' שמת כך וכך סימניו לא מהני דמשמע אפי' ב' סימנין לא מהני מ"מ טב"ע גרוע עם סימן שפיר מצטרפי ומביא ראיה מדברי הא"ז שמפרש מתניתין דגיטין מצאו בחפיסא ובדלוסקמא אם מכירו כשר דתרתי בעינן שידע ע"י סימנין שהכלי שלו גם שיכיר הגט בטב"ע ש"מ שכל אחד בפ"ע לא מהני וע"י צירוף מהני וכן פירש הרמב"ם ז"ל כמו שפירש הא"ז וא"כ כיון שמהרא"י הוכיח מדברי הרמב"ם דצירוף ב' סימנין לא מהני והר"מ פירש כהא"ז במתני' דמצאו בחו"ד ש"מ שיש לחלק בין הצטרפות ב' סימנים להצטרפות טב"ע גרוע עם סימן עכ"ד ועיי"ש שדימה טב"ע דאינש דעלמא שאינו צורבא מרבנן לטב"ע גרוע דלא חשדינן ליה למשקר דע"א נאמן באיסורין רק חיישינן שמא לא דקדק יפה להכי מצטרפין לזה סימן דכלי ונראה דמפרש מתניתין דמצאו בחו"ד שמצאו בעצמו ולהכי לא חשדינן ליה למשקר דנאמן כמו שליח דעלמא ואפ"ה מי שאינו צו"מ אינו נאמן מדרבנן בטב"ע שמא לא דקדק יפה וחולק על התוס' שכתבו (ביבמות ק"כ) ד"ה מצאו דבמצאו בעצמו אף ע"ה נאמן וכ"כ הר"ן בפ' כל הגט אמתניתין שם וסובר דגם במצאו בעצמו לא מהדרינן אלא לצו"מ אף שאין כן דעת כל הפוסקים מ"מ הא"ז סובר כן ובמק"א בארנו דעת הרמב"ם בזה על נכון:

והנה הדקדוק במתניתין אפשר ליישב דתנא סידורא נקט ואתי ומעיקרא תני אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם שזה שייך להכירו גם בשעה שהוא בחיים דאם ראה אותו בחיים והכירו בפ"פ ולא זז משם עד שנהרג ונשאר מת אף אם לא ראוהו אחר מיתתו בפ"פ הא וודאי דמעיד עליו דכיון שראוהו בחיים ולא זז עד שמת וע"ז תני דבעינן שיכיר שהוא בעל אשה זאת בהכרה בפ"פ ולא מהני הכרה ע"י סימנים ומקדים האי בבא דהכרה שהיא בין בחיים ובין לאחר מיתה כמ"ש ואח"כ תני אופן העדאה על מיתתו איך הוא ומפרש אע"פ שראוהו צלוב והחיה אוכלת בו ומגויד לא מהני עד שתצא נפשו ואח"כ שנה דההכרה שלאחר מיתה אינו נמשך אלא עד ג' ימים וכיון דהתנא סידורא נקט ואתי בתחילה ההכרה שהיא גם מחיים ואח"כ אופן מיתתו שראה העד ואח"כ שנה עד מתי נמשך זמן ההכרה אין כאן קושיא למה לא קתני הא דאע"פ שיש סימנין בגופו לאחר בבא דג"י כיון דסידורא נקט ואתא (וכדאמר בשבת תנא סידורא דפת נקט ואתי) ועוד במאי דפסיקא ליה לבעל עבוה"ג דהכרה גרוע דאחר ג' ימים מצטרפים לסימן דכלי לדעת הסוברים דדין ג' ימים הוא רק מדרבנן כמבואר שם בתשובתו בארוכה לענ"ד מבואר בגמ' להיפך דהא בבכורות (דף מ"ו) פריך אהא דתנן יצא פדחתו הרי הוא כילוד מהא דתנן אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו ומשני שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן עיי"ש הרי להדיא דאע"ג דהכרה גרוע דפדחת בלא פ"פ הוי רק מדרבנן אפ"ה לא מצטרפין ליה לסימנין דגופו וכליו דהא האי אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו וודאי דקאי ארישא דלא מהני פ"פ בלא חוטם אף שיש סימנים כמ"ש הר"מ (בפי"ג מה"ג) וגם בעל עבוה"ג וודאי דמפרש כן דזהו עיקר דקדוקו מדלא תני אעפ"י שיש סימנין אחר בבא דג"י ש"מ דאחר ג"י מהני סימנין ובפ"פ בלא חוטם לא מהני סימנין וא"כ קשה הא גם פ"פ בלא חוטם הוי מדרבנן ואמאי לא מצטרפין ליה לסימנין ואף דהתם בש"ס דבכורות משני שנוייא אחרינא דקאמר שם ואבע"א הכרת פנים לחוד ויכיר לחוד ולהך לישנא הא בפ"פ עם החוטם הוי דאו' א"כ אין לנו הוכחה דטב"ע שהוא גרוע מדרבנן אינו מצטרף עם סימן דגופו או כלים מ"מ לא מסתבר לומר דהני תרי לישני פליגי בהכי ועוד דכיון דבהך לישנא דבעי למימר מעיקרא דפ"פ עם החוטם הוי דרבנן מוכח דאין מצטרפין הכרה גרוע לסימן הרי מוכח דאין דקדוקו של העבוה"ג מוכרח דאי נימא דממתניתין מוכח דמצטרפין מדשנה בבא דג"י לבסוף הרי א"א לומר דפ"פ הוי מדרבנן דאי הוי מד"ר הא מצטרף לסימן דגופו וכליו כמו שמצטרף טב"ע גרוע דאחר ג"י לסימן דגופו וכליו ומדבעי למימר הכי הרי שתפסו דאין זה דקדוק וע"כ כמ"ש דתנא סידורא נקט ואתי וגם טב"ע דאחר ג"י אין מצטרף לסימן דגופו וכליו ועוד תמיהני דהא מדברי הר"מ ז"ל (בפי"ג מה"ג) מוכח להדיא להיפוך דלא מהני הכרה דאחר ג"י עם סימן דהא כתב שם וז"ל מצאו הרוג או מת אם פדחתו וחוטמו ופ"פ קיימת והכירוהו שהוא פלוני מעידין עליו ואם ניטל אחד מאלו אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו אין מעידין עליו שמא אחר הוא בד"א בתוך ג' ימים אחר הריגתו או מיתתו אבל אחר ג' ימים אין מעידין עליו מפני שפ"פ משתנה עכ"ל הרי שפירש להדיא דהך בבא דא"מ אלא עד ג"י קאי נמי אהך בבא דאע"פ שיש סימנים דהא אחר שכתב אע"פ שיש סימנים כתב בד"א שהוא בתוך ג' ימים:

והיה אפ"ל אף שאין ראיית העבודת הג' מוכרחת כמו שבארנו מ"מ לענין דינא אמרינן דאף דסימנין לאו דאו' מ"מ באיסור דרבנן מהני וכיון דג"י הוי מדרבנן להכי מהני סימנין ובזה לא היה קשה עליו מסוגיא דבכורות דאפשר דסוגיא דבכורות קאי להך לישנא דסימנין דאו' ולהך לישנא מפרשינן ביבמות הא דקתני אע"פ שיש סימנין דמיירי בסימנין גרועין דלא מהדרינן אפילו באבידה להכי לא מהני אף עם הכרה דפ"פ בלא חוטם שהוא מדרבנן דסימן גרוע לאו כלום הוא אבל בס"ב אף אם סימנין דרבנן מ"מ כיון דאלים כחו לענין ממונא ומהדרינן אבידה בס"ב מהני לכל הפחות באיסור דרבנן דהיינו בהכרה שהיא גרוע מדרבנן. מ"מ הלא נפלנו במחלוקת הרשב"א והריטב"א ז"ל דלדעת הרשב"א הא דג"י הוי דאורייתא מיהו נראה דאפ"ל דוודאי שני ס"ב לא מצטרפי וכדמוכח מגופא דמתניתין דיבמות דקתני אע"פ שיש סימנין דמשמע אפילו ב' סימנין ומ"מ טב"ע גרוע עם ס"מ דכלי מהני דכיון דס"מ מהני מה"ת רק שיש לחוש לשאלה וזה דבר רחוק מאוד שנחוש שהשאיל בגדיו לאחר ואותו האיש נהרג ונשתנה צורתו של האיש שנהרג עד שנדמה לצורתו של בעל הבגדים זהו חששא רחוקה ולהכי א"ש הא דבסוגיא דבכורות מבואר דאף אם פדחת בלא חוטם הוי טב"ע גרוע מדרבנן אפ"ה לא מצטרף לסימן דגופו ודכליו דאיכא למימר דשם קאי הש"ס בהך לישנא דהא דקתני במתניתין אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו לא משום חשש שאלה אלא משום דסימן לא מהני וכדבעי למימר בתחלת הסוגיא ביבמות שם או כדמסיק לבסוף ואב"ע כליו בחיורי וסומקי וכמ"ש התוס' שם ביבמות וכיון דסימנין לא מהני לא מצטרף נמי לסימן גרוע אף שהסימן הוא רק גרוע מדרבנן כיון דכ"א בפ"ע לא מהני אינו מועיל נמי ההצטרפות אבל היכא דיש בכלי ס"מ או טב"ע דמהני מדאו' רק שאנו חוששין לשאלה בזה שפיר מהני ס"ג כדעת העבוה"ג משום דלא חיישינן שישתנה הפנים של השואל להיות נדמה כצורתו של משאיל וגם הר"מ ז"ל שהוכחנו מלשונו דהכרה דאחר ג"י לא מהני אע"פ שיש סימן בגופו ובכליו מיירי נמי אם היה רק סימן בינוני אבל אם יש ס"מ או טב"ע בכלי דאין כאן רק חשש שאלה מהני משום דלא שכיח שישתנה צורת השואל וידמה להמשאיל ואע"ג דהא דיש לו סימן בגופו לא מהני להצטרף לטב"ע גרוע דפדחת וחיישינן שנשתנה צורת הנהרג לאיש שיש לו ג"כ סימן כזה בגופו דאנשים בסימן כזה שכיחי לדידיה דסימנין דרבנן אבל משואל למשאיל לא חיישינן שישתנה צורתו ודמי יותר לנפילה דיחיד דלא חיישינן ובזה אפשר לקיים דברי תשובת העבוה"ג ז"ל והיה מיושב בזה גם מה שראיתי בדברי כבוד הרבנים הג' מהוראדנא שהביאו בשם תשובת רע"א ז"ל שהביא מתשובות הרא"ש והר"ן ז"ל בעובדא דידהו שהיה סימן בינוני בגוף והכרה דטב"ע לאחר ג"י ולא התירו ולדברינו א"ש דודאי ס"ב עם הכרה גרוע אין מצטרפין אבל סימן מובהק בכלי או טב"ע דכלי עם הכרה גרוע שפיר מצטרפין משום דהשתנות והשתוות הצורה משואל למשאיל לא חיישינן ואף שהראי' שהביא בעל עבודה"ג מהא"ז בפירושם במתניתין דמצאו בחפיסא ודלוסקמא משמע דמצטרפין ס"ב עם טב"ע גרוע כבר הוכחנו מסוגיא דבכורות ומדברי הר"מ ז"ל דא"א לומר כן מ"מ סימן מובהק דכלי עם הכרה גרוע עד אחר ג"י מהני דע"ז לא מצינו ראי' דלא מהני ומסברא נראה דמהני כמ"ש:

והנה בנ"ד מה שמבואר בגב"ע שהשופט סיפר להראבינער דשם ששלחו מבערלין סימנים שנמצאו בגופו של ישראל גוריון ונמצאו גם בהאיש התפוס שאיבד עצמו לדעת זה א"א לצרף להכרה דאחר ג"י דהא לא נאמר בהגב"ע שהיה למראה עינים רק שהאשה אמרה שהיה הסימנים האלו בבעלה ישראל גוריון ומה שאמר השופט דבאדין להראבינער שהיה בו הסימנין שהיה בישראל גוריון כפי שנשלח מבערלין נמי לא מהני דנהי דמה שנשלח מבערלין מהשופט דשם יש לו דין ערכאות דמהימני דהא שלח לחקור עליו כנימוס השופטים וממקום המשפט אבל מה שסיפר השופט דבאדין לפני הראבינער אין לזה דין ערכאות דהוא רק ספירת דברים בעלמא וגם דין מסל"ת אין לזה דאינו מבואר בגב"ע שסיפר לו מעצמו ואולי השיב לו על תשובתו ואולי גם ידע ששואל אותו לענין התרת אשתו ואין לזה דין מסל"ת לכן א"א לצרף לזה גם לטב"ע גרוע דהכרה כלל:

והנה מה שהכיר אבי האשה הטלית שלו, והנה הפוסקים כתבו דבטלית של מצוה לא חיישינן לשאלה מ"מ בנ"ד היה נראה דיש לחוש שמא גנוב הוא אצלו דהאיש שאיבד עצמו לדעת בבית האסורים לפי הנראה היה מוחזק לגנב ול"ד לאינש דעלמא דאחזוקי אינש בגנבא לא מחזקינן ומ"מ בעובדא דידן מצטרפין ההכרה דאחר ג"י לטב"ע דכלי וכמ"ש בשם העבוה"ג ולא חיישינן שמא האיש הזה גנב או שאל מישראל גוריון וכשמת נשתנה צורתו לצורת ישראל גוריון וכמ"ש גם יש למצוא היתר ע"פ האדרעסס שנתן התפוס להראבינער לשלוח מכתב לאמו אידלע לאנדא ואף שאין לחשוב להיתר מה שנודע שם אמו וכינויה כיון דהתפוס היה רע מעללים אפשר שהוא אינו ישראל גוריון רק שידע שישראל גוריון הוא בנה מהיותו עמו בחברת גנבים ורצה להוציא ממנה בצע כסף במרמה מ"מ מה שמכיר אבי האשה כתב ידו יש מזה ראיה שזהו ישראל גוריון שהרי התפוס מסר כת"י להראבינער ואביה הכיר כת"י ואף שלכאורה יש לדון בזה לדינא אם ראו לאחד שכתב מכתב ולא נודע מי הוא ומת אם יועיל מה שמכירין כת"י להעיד על אשתו דלכאורה אם לא חתם חתימתו רק שכתב בכ"י ואנו מכירין שהוא כת"י בעלה יש להסתפק אם יש לסמוך על הכתב ואף דמוציאין ממון ע"י קיום שמדמין חתימה לחתימה ואפילו היכא דהבע"ד טוען מזוייף אף לשיטת ר' אביגדור כהן שהביא הש"ך (בסימן מ"ו ס"ק ט') דהיכא דטעין מזוייף בעי קיום מה"ת ואפ"ה מפקינן ממונא ע"י קיום החתימה מ"מ הא הרמ"א (בסימן מ"ו סעיף ד') כתב דמקיימין חתימה מספר שכתב אבל לא מאגרת שכ' וכ' הסמ"ע הטעם דאין אדם מדקדק בכתיבת אגרת וכתבו משתנה לפי הקולמס והנחיצה והוא מהריב"ש (סי' קל"ו) בשם הירושלמי בפ"ב דכתובות ר' חונה אומר למדין מספר מוגה כגון אילין ספרי דאסי ובאילן איגרתא צריכא דהיינו אם מקיימין מאגרת צריכה עיונא אם מקיימין או לא וכן הביא הש"ך שם ראי' מש"ס דילן בכתובות (דף כ"א) דהוצרך לכתוב אחספא כי היכי דלא ליכתוב עליו אינש דלא מעלי מאי דבעי ולא אמרו שיכתוב אלפא ביתא ש"מ שאין מקיימין מכתב שאינו חתימה:

מיהו נראה דוודאי אם ראובן בן יעקב חתם א"ע בעד ואנו באין לקיים חתימתו מתוך כתב שכ' בלי חתימה אז אמרינן דבכתבו לא דקדק אבל בחתימתו מדקדק ולהכי אם חתימתו שבאה לפנינו דומה ממש לכתבו של ראובן בן יעקב אין זה ראי' שזה חתימתו של ראובן דשמא בחתימתו מדקדק יותר וחתימתו באופן אחר ממה שחתום לפנינו בהשט"ח ואין זה קיום אבל אם רואים כתב ידו מתוך מכתב ומכירין שזה כתב ידו שפיר הוי הכרה דדוקא מחתימה לכתב נמצא שינוי אבל הכתב גופא שמכירין מהני שפיר והוי כמו סימן ואפשר דהוי אפילו סימן מובהק להעיד על אשתו דבעדות אשה נמי סמכינן אקיום כדאמרינן בירושלמי הביאו הרי"ף ז"ל מצא כתוב וחתום בשטר מת איש פלוני משיאין את אשתו וסובר הרמב"ן ז"ל דהיינו במקויים גם יש סמך גדול להתיר מחמת המכתב שראה אביה שכתב לאחותו שלא תכתוב אליו עוד ע"ש ישראל גוריון רק ע"ש יעקב מארשינסקי מעתה היתר אשה זו נסמך על דעת ר"ת ז"ל דבכל גופו שלם מעידין אפילו אחר ג"י ופסק כן הטור ומהרי"ק (שורש קכא), שנית הצטרפות הכרת כליו כדברי הגאון בעל עבוה"ג, שלישית הכרת האדרעס והמכתב ששלח לאחותו, מכל הלין טעמי הנני נמנה עם כבוד הרבנים הגדולים דק"ק הוראדנא שקדמוני להתירה אחר שיתירו אותה המה בב"ד של ג' והש"י יצילנו משגיאות שלא נכשל בדבר הלכה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף