עונג יום טוב/קטו
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אם מותר לאשה לטמאות תינוק כהן והתינוק חולה שאין בו סכנה כגון להכניסו מפני הקור לבית שיש בו מת:
תשובה הספק הוא כיון דאמרינן בנזיר (דף נ"ז) דלר"ה אשה המקפת פטורה משום דכתיב לא תקיפו אחד המקיף ואחד הניקף במשמע ואימעוט אשה גם מאיסור מקיף. וה"נ מותר לאשה לטמאות את הקטן בידים דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן וכמו דאמרינן התם דכל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה וקאי אמקיף ואניקף ואימעוט נשים אף מאיסור להקיף ה"נ כיון דהא דגדול מוזהר על הקטן ילפינן מקרא דואמרת אליהם דכתיב בהאי קרא דבני אהרן ה"נ נימא דמיעוט דבני אהרן ולא בנות אהרן קאי בין אעיקר טומאה ובין אאזהרה דואמרת אליהם שהגדולים מוזהרים על הקטנים. דמתרווייהו אימעטו בנות אהרן דהא קרא דואמרת אליהם כתיב ברישא והדר כתיב לנפש לא יטמא בעמיו:
הנה הש"ך ביור"ד (סימן שע"א) כתב בשם הרוקח דאשה מעוברת מותרת ליכנס באהל המת מטעם ס"ס שמא הוולד נקיבה ושמא נפל משמע הא לאו הכי אסור ומוזהרת מלטמא הוולד מיהו בזה אפשר לומר דאסור רק מדרבנן ובחולה שאב"ס שרי אבל באמת זה אינו דאף דדרשינן כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה גם על איסור מקיף וכל שאינו בהשחתה מותר להיות מקיף לר"ה מ"מ דרשא דבני אהרן לא קאי על אאזהרה דואמרת אליהם דהא הא דאסור לטמאות קטן בידים ילפינן מקרא דואמרת אליהם להזהיר הגדולים על הקטנים ואיסור זה לאו בטומאה לחוד הוא אלא בכל האיסורים שבתורה הוא כמו דילפינן במס' יבמות (דף קי"ד) גם בשרצים ודם שאסור להאכיל לקטן בידים ובזה ודאי שוה אשה לאיש לכל איסורין שבתורה ולא קאי מיעוטא דבני אהרן ולא בנות אהרן כ"א שלא יזהרו הנשים מלטמאות עצמן אבל לטמאות כהן קטן אסורים דלא גרע מכל איסורין שבתורה והא דשרינן לר"ה גבי הקפה ולא אמרינן דלא גרע מכל איסורין שבתורה שאסור להאכיל אפילו לקטן:
נראה לי דכל הני קראי שהזהירה תורה שלא להאכיל לקטן בידים הוא רק באיסור שאסור גם לגבי אחרים כמו שרצים ודם שחתיכה זו של שרצים ודם אסורה לכל אדם ואסרה תורה שלא להאכיל גם לקטן וכן מת זה כולל איסור טומאה על כל הכהנים להכי הזהירה תורה גם שלא לטמא את הקטן במת זה וכן נוהג דבר זה שלא להאכיל איסור לקטן בכל האיסורין שבתורה אבל הקפת הראש של קטן שאין איסורו כולל גם אחרים ואין אחר יכול להיות ניקף מפאות הקטן באיסור כזה שאינו אלא בגופו של קטן זה לא אסרה תורה לעשות מעשה בידים בגופו של קטן ולהכי שרי לר"ה לאשה להקיף את הקטן משום דסובר דאשה אימעוט מאיסור מקיף ולא אסר מטעם הקפת הקטן שאסור להאכילו נבילות בידים משום דלענין זה חלוק איסור הקפה מכל איסורין שבתורה שאין מוזהרין בו משום עבירות הקטן הואיל ואיסורו אינו כולל אחרים וכמ"ש אבל בטומאה שמת זה כולל טומאה לכהנים אחרים ג"כ דמי לכל איסורין שבתורה שאסור להאכיל הקטן בידים מן התורה ולהכי א"א לדרוש קרא דבני אהרן ולא בנות אהרן אקרא דואמרת אליהם ולמעט נשים גם מלהזהיר הגדולים על הקטנים דהא לא גרע מכל איסורין שבתורה לעשות מעשה האיסור בקטן וכ"ז הוא בחולה שאב"ס אבל ביש בו סכנה ודאי דשרי וכ"ז לענין להכניסו לבית שיש בו מת אבל לעשות לו רפואה שהיא בדרך סגולה לטמא תליא בפלוגתא דר' מתיא בן חרש ורבנן (יומא פ"ג) במי שנשכו כלב שוטה אי מאכילין אותו מחצר הכבד שלו וכפי מה שפי' הרמז"ל בפי' המשניות דפליגי אי מותר להאכילו דבר איסור לרפואה בדבר שאין רפואתו בטבע אלא בדרך סגולה והארכנו בזה במק"א גם צריך לידע אם הרפואה בדוקה:
ודע שדברי הרוקח שהביא הש"ך ז"ל שהתיר למעוברת ליכנס באהל המת מטעם ספק נפל ספק נקיבה קשה לי טובא דהא אפילו הוא זכר בן קיימא נמי ליכא איסור דהא קיי"ל ביבמות (דף ס"ז) עובר במעי זרה זר הוא ואינו מאכיל את עבדיו בתרומה דעדיין לית בו דין כהונה ואע"ג דאנן קיי"ל שם כרבנן דעבדיו אוכלין בתרומה היינו משום דפסקינן אין זכיה לעובר להכי עבדיו אוכלין בתרומה דעדיין לא זכה בהן כמ"ש התוס' והרא"ש אבל בהא מילתא דעובר במעי זרה זר הוא מודו רבנן לר' יוסי ואע"ג דשם אמרינן במעי זרה זר הוא משמע אבל במעי כהנת כהן הוא היינו משום דהתם לענין תרומה מיירי וכהנת אוכלת בעצמה בתרומה להכי גם העובר במעי כהנת אוכל ולהכי נקט במעי זרה. אבל לענין טומאה דכהנת אינה מוזהרת על הטומאה דבני אהרן כתיב ולא בנות אהרן העובר שבמעי כהנת נמי אין בו קדושה לענין זה וזר הוא עדיין לענין טומאה ואפילו למ"ד עובר לאו ירך אמו היינו דווקא שאין נתפס בעובר אחר לידתו דבר הנעשה באמו בשעה שהיה העובר במעי' כמו לענין וולד טריפה וולד נרבעת אבל כ"ז שהוא במעי אמו ודאי דבטל לאמו ואין בו קדושת כהונתו במה שאינו נוהג באמו:
וראיתי בספר אבני מילואים להגאון בעל קצות החושן ז"ל שתירץ קושית המג"א על הרוקח דהא הוי טהרה בלועה וטהרה בלועה אינה מטמאה ותירץ הוא דעובר במעי אמו לא הוי כטהרה בלועה דכ"ז שהוא חי הוה חד גופא עם אמו ולא דמי לעובר שמת במעי אמו דמיקרי טומאה בלועה דכיון דמת הוי גופא אחרינא משא"כ בעובר חי עיי"ש בדבריו וחשב לתקן ולא תיקן מאומה דאדרבה כיון דכחד גופא דמי עם אמו הרי קיי"ל עובר במעי זרה זר הוא ולענין לטמאות במת גם במעי כהנת אין בו קדושה דבטיל לאמו כמ"ש וזה ברור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |