עונג יום טוב/קטז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב קטז

חלק חשן משפט
סימן קטז

הרמ"א ז"ל כתב בח"מ (סימן רנ"ז) דהמקדיש שדה מעכשיו ולאחר מיתה או לאחר שלשים יום לא קדוש כלל וראיתי להגאון בעל קצה"ח שם והגאון ר"ע זצ"ל שתמהו עליו מאוד דהא הדברים לקוחים מתשובת הרשב"א ז"ל (סימן תקס"ג) שכתב שם וז"ל אבל הקדש בדק הבית אני אומר שהמקדיש שדהו להקדש בדק הבית מעכשיו ולאחר מיתה או מעכשיו ולאחר שלשים יום לא אמר כלום לפי שכל הנותן לחבירו מעכשיו ולאחר מיתה או מעכשיו ולאחר שלשים יום קיי"ל גופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה אבל לגבוה והקדש א"א לאמר כן לפי שא"א שאילן של הדיוט יונק משדה הקדש אא"כ שייר מקום היניקה והראיה מהא דשלהי המוכר את הבית ר"ש. אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה ותני עלה מ"ט הואיל ויונקין משדה הקדש כו' אלמא כל כמה דלא שייר מקום היניקה בפירוש אי אפשר שינקו מהקדש וכל שכן זה שמשייר כל הפירות וא"ת ומה ראית לבטל כל ההקדש מפני שיור זה אדרבה נבטל השיור מפני ההקדש הלא הי' הקרקע בחזקת בעלים וכיון שאתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מאריה וכדגרסינן בירושלמי גבי פלוגתא דרבי ורבנן באומר זה גיטך מהיום ולאחר מיתה דרבי סובר מגורשת דתנאה הוי ורבנן סברי מגורשת ואינה מגורשת דמספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי וגרסינן התם בירושלמי אף בהפקר כן אינה מופקרת שא"א לומר שיהא השדה הפקר לאחרים והפירות לבעלים וכיון שכן הרי ההפקר בטל לגמרי ואע"ג דגבי גט מגורשת ואינה מגורשת לא דמי דהתם כיון דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה אזלינן לחומרא וחולצת ולא מתייבמת דאפילו תנאי לא יועיל ואתה צריך לבטל אחד מהן אוקי ממונא בחזקת מארי' וכדאמרינן בירושלמי שכתבנו עכ"ל:

וע"ז תמה הקצה"ח על הרמ"א שכתב דהמקדיש מעכשיו ולאחר ל' לא קדוש כלל דכיון דהרשב"א למד דין זה מהירושלמי מדין הפקר ולרבי דתנאה הוי השדה מופקרת ולרבנן הוי בדין ספק תנאה או חזרה הוי וזה שייך רק אם חזר בו בתוך שלשים דאז מספקינן דילמא חזרה הוי הואיל וקדוש רק לאחר שלשים ויכול לחזור בתוך שלשים דאוקי ממונא בחזקת מארי' ואמרינן דחזרה הוי ובהכי מיירי הרשב"א ואזיל לטעמי' בנדרים (דף ל') שהביא הר"ן בשמו דמהני חזרה במקדיש לאחר ל' אבל אם לא חזר בו הוי הקדש אף אם חזרה הוא וכן תמה הגרע"א זצ"ל על הרמ"א ז"ל גם תמה הקצה"ח (בסימן רנ"ח) על דברי הירושלמי דמאי נ"מ בין רבי לרבנן לפרש"י בקידושין (דף נ"ט) דהא דאמרינן דלרבי תנאה הוי היינו מעכשיו אם לא אחזור בו עד שלשים יום א"כ אם חזר בו אף לרבי לא הוי הפקר ואם לא חזר בו קודם שלשים גם לרבנן הוי הקדש דאף אם נימא דמספקא לן במה שאמר ולאחר שלשים דכוונתו שיחול לאחר שלשים וחזר בו ממה שאמר מעכשיו מ"מ הא חל לאחר שלשים כל זמן שלא חזר בו. ומזה הביא ראי' לשיטת הרשב"א ז"ל שהביא הר"ן בריש פרק האומר בקידושין דלרבי דסובר תנאה הוי לא מהני חזרה כלל משום דפירוש תנאה הוי אם יחי' ליום שלשים ולא היה כוונתו שיוכל לחזור עד שלשים והוי פלוגתא דרבי ורבנן לענין הפקר בחזר בו בתוך שלשים וכ"ז הוא שלא כדעת הרמ"א ז"ל שסתם דבריו וכתב דמקדיש מעכשיו ולאחר שלשים לא קדוש כלל דמשמע אף אם לא חזר בו:

אבל מאוד אני תמה על דבריהם ז"ל דאיך פירשו בדעת הרשב"א שסובר במקדיש מעכשיו ולאחר ל' דקדוש ויכול לחזור בו דהמעיין בלשון הרשב"א ז"ל יראה שאין דבריו סובל פירושם כלל וכלל שהרי כתב לא אמר כלום ולשון לא אמר כלום ודאי משמע דאפילו אם לא חזר בו תוך שלשים לא מהני:

לכן נראה לי ברור בעזהי"ת דסובר דגם בלא חזר בו לא אמר כלום וטעמו דכיון דאם אמר בהדיא שמקדיש הגוף מהיום ופירי לאחר מיתה אין בדבריו כלום משום דא"א לפירות לינק משדה הקדש א"כ אם אמר מעכשיו ולאחר ל' נמי לא אמר כלום לרבנן דרבי דכמו דסברי דמספקא לן אי תנאה הוי או חזרה ותנאה הוא מעכשיו אם לא אחזור בו בתוך שלשים לשיטת רש"י ז"ל או אם אחיה כל שלשים לשיטת הרשב"א ז"ל. ה"נ הא איכא לספוקי שמא כוונתו שמקדיש או מפקיר גוף מהיום ופירות לאחר מיתה או לאחר שלשים דהא כוונה זו מישתמע טפי בלשון מעכשיו ולאחר שלשים כדאמרינן בב"ב (דף קל"ו) אמתניתין דהכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דפריך וכי כתב מהיום ולאחר מיתה מאי הוה הא תנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת ומשני התם מספקא ליה אם תנאה הוי או חזרה הוי אבל הכא הכי קאמר לי' גופא קני מהיום פירא לאחר מיתה ופירש רשב"ם ז"ל וכיון דאיכא למימר הכי לא נתכוין לא לתנאי ולא לחזרה ומפקינן ממונא מיד בעליו מהאי טעמא דהכי משתמע טפי וקני הבן גופא מהיום ופירי לאחר מיתה וא"כ כיון דגבי קרקע איכא לפרושי גופא מהיום ופירי לאח"מ או לאחר שלשים א"כ היינו ספיקא שכתב הרשב"א ז"ל דלא אמר כלום לרבנן דאיכא לספוקי בזה אם היה כוונתו לגוף ופירות וממילא דלא אמר כלום דאין הקדש חל אם מתנה שינקו הפירות משדה הקדש לצורכו ולא חל כלל או שהי' כוונתו בתנאי דאם לא אחזור והוי הקדש מיד או שחזר בו מיד ורצה שיחול הקדש אחר שלשים לכל הפחות כיון דלהך צד שכוונתו לגוף ופירות לא אמר כלום ולהך צד דתנאה וחזרה מהני הקדישו לכל הפחות אם לא חזר בו בעינן לאוקמי ממונא בחזקת מארי' ולא קדוש כלל וע"ז כתב דאף דגבי ספיקא דתנאה וחזרה חולצת ולא מתייבמת משום דהתם בעינן למיזל לחומרא אבל הכא דגם תנאי לא יועיל ואתה צריך לבטל אחד מהם והיינו דאפילו אם נימא דלא הוי חזרה ולתרץ דיבור מעכשיו עם דיבור לאחר שלשים נמי לא מהני דהא איכא לתרוצי ולפרש דבריו שכוונתו גופא מהיום ופירא לאח"מ או לאחר שלשים ואם נפרש כן ממילא בטל ההקדש אוקי בחזקת מארי' ולא חל ההקדש כלל אף אם לא יחזור בתוך שלשים מפני ספיקא דגוף ופירות והקצה"ח בהעתיקו לשון הרשב"א ז"ל לא העתיק תיבות דאפילו תנאי לא יועיל וכתב תיבת כו' משום דאין לדברים אלו הבנה לפי פירושו ולפ"מ שכתבתי שהוא ברור שכוונתו דאפילו אם נפרשו בלשון תנאי ולא בלשון חזרה שלא יהא דבריו סותרים זא"ז אינו מועיל. דאכתי איכא לספוקי בתנאי דגוף מהיום והפירות לאח"מ וגם זה מיקרי תנאי שמקדיש ומתנה לאכול הפירות]:

והקצה"ח והגרע"א ז"ל גרם להם לתמוה על דברי הרמ"א שהם סבורים דודאי לא הי' כוונתו על גוף ופירות ומסתפקים רק בתנאה וחזרה וזה אינו דודאי מסתפקנו שמא כוונתו על גוף ופירות ואין לומר דכיון דאם נימא דכוונתו על גוף ופירות מתבטלין דבריו אין לנו לפרש דבריו כן דז"א דהא לרבנן מסתפקין בחזרה במהיום ולאחר מיתה ואמרינן שחזר בו ממה שאמר מהיום ובמה שאמר לאח"מ כוונתו שיחול הגט לאח"מ אע"ג דאין גט לאח"מ ומתבטלין דבריו לגמרי וה"נ בעינן לאיסתפוקי שמא כוונתו על גוף ופירות ומתבטלין דבריו לגמרי לרבנן:

ומה שאמר דלרבי דסובר תנאה הוי הוי הפקר גמור והא דלא מספק גם לדידיה בספק דמספקינן בתנאי דאם יחי' ובתנאי דגוף ופירות ואוקי ממונא בחזקת מארי' ותלינן שכוונתו הי' לגוף ופירות ולא הוי הפקר גם זה נכון דסובר הירושלמי דלרבי דסובר תנאה הוי ושרינן לה לעלמא אם לא חזר בו ואף אם מת קודם שלשים. וע"כ משום דסובר דאין לנו לחוש לפרש דבריו בחזרה שחזר בו ממה שאמר מעכשיו:

ובעינן לפרש דבריו שיהא כולם קיימים ולא יהא בהם חזרה. כ"ש שאין אנו צריכים לחוש לפרש דבריו באופן שיתבטלו ואין להם קיום ולהכי באומר שדה זו מופקרת מעכשיו לאחר ל' אמרינן תנאה הוי והוי הפקר ולא חיישינן לפרש דבריו שמא כיון גוף יהא הפקר ופירות לאחר ל' מפני שעי"ז יתבטלו דבריו אבל לרבנן דחיישי לחזרה ויתבטל מה שאמר מעכשיו בעינן למיחש נמי לחששא דגוף ופירות ולמיקם אחזקה ולא הוי הפקירו הפקר ואין שיחרורו שיחרור:

וא"ש טפי נמי לפמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו בקידושין (דף ס') בא אחד וקדשה ואמר לה מעכשיו ולאחר שלשים ובא אחר מעכשיו ולאחר עשרים ובא אחר ואמר לה מעכשיו ולאחר עשרה מראשון ומאחרון צריכה גט מאמצעי א"צ גט מה נפשך אי תנאה הוי דקמא קידושין דהנך לאו קידושין אי חזרה דבתרא הוי קידושין דהנך לאו קידושין ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ותיבעי גיטא מכל חד ופרש"י ז"ל דה"א דאיכא למימר דלהאי תנאה הוי ולהאי חזרה הוי עיי"ש ברש"י שמבאר צדדי הספיקות דאם איכא למימר להאי תנאה ולהאי חזרה צריכה גט מכולן קמ"ל דאי תנאה הוי לכולם הוי תנאה ואי חזרה לכולם הוי חזרה וכתב הרשב"א ז"ל שם וז"ל ולא שירדו חכמים לסוף דעתן של בריות שאין אומר כך אלא כולן משום תנאי או כולן משום חזרה אלא לחכמים מסתפק להם משמעות הלשון האיך ולכך אעפ"י שזה אומר לכך נתכוונתי וזה אומר בהיפך זה נתכוונתי אנו אין לנו אלא לדקדק עיקר משמעות הלשון ודינו שכוונת המקדש אינה נשמעת לעדים ואין כאן עדים אלא מעיקר הלשון ומשמעותו עכ"ל וא"כ כיון דלא אזלינן בתר כוונת המקדש רק בתר פירושן של חכמים שפירשו משמעות הלשון וסובר רבי שמשמעות הלשון הוא תנאה בלי ספק:

[וכן כתב הריטב"א ז"ל בחידושיו שם דלרבי משמעות הלשון תנאה דהיינו או יגיעו שניהם ליום שלשים בעזר ה' ולא ימותו ואין בזה ספק כלל ולרבנן גם לחכמים משמע להו האי לישנא דוקא תנאה וכיון שהדברים סותרים זא"ז חיישינן לספק חזרה ולהכי פשיטא לי' להירושלמי דלרבי באומר שדה זו מופקרת מעכשיו ולאחר שלשים מופקרת כיון דמשמע לי' האי לישנא מעכשיו אם לא אחזור או אם אחי' לסוף שלשים ולא מסתפק כלל בפירוש אחר ה"ז מופקרת לשיטת רש"י ז"ל אם לא חזר תוך שלשים ולשיטת הרשב"א אף אם חזר בו כיון שחי' עד אחר שלשים נעשה הפקר למפרע אבל לרבנן דלא פשיטא להו לשון תנאה כי היכי דמסתפקי בספק שמא חזר בו ה"נ מסתפק בלשון גופא מהיום ופירי לאחר שלשים ולא הוי הפקר כלל דהפקר לא הוי אלא אם הפקיר גופא ופירא וכן בהקדש לא הוי הקדש אם שייר היניקה וכיון דמסתפק לן אוקי ממונא בחזקת מארי' ודברי הרמ"א ז"ל שרירן וקיימין דלא הוי הקדש כלל ומכוונים בדעת הרשב"א ז"ל:

מיהו נראה לי דכ"ז אם אין האיש שהקדיש לפנינו ולא נדע לנו כוונתו דבזה אמרינן כיון דיכול להיות שכוונתו שהקדיש גוף מהיום ופירא לאחר ל' ולא קדוש כלל כיון דמספקא לן בפירוש דבריו בתנאה וחזרה מסתפקין נמי בגוף מהיום ופירי לאחר שלשים ולא קדיש כלל אבל אם הוא בפנינו ומפרש דבריו שכיון בתנאה דאם לא אחזור עד שלשים יום או אם אחיה שלשים יום ודאי דחל הקדש לפמש"כ בשם הרשב"א ז"ל דהא דאמר הש"ס בקידושין דלא אמרינן לגבי האי תנאה ולגבי האי חזרה לאו משום שירדו חכמים לדעת בני אדם ואמדו דעתם אלא דודאי איכא דכוונתו לתנאי ואיכא דכוונתו לחזרה רק דגבי גיטין וקידושין לא מהני כוונתו ותלוי הדבר לפי מה שמשתמעין דבריו לפני העדים להכי נחלקו רבי ורבנן בפירוש ומשמעות הדברים לפי שמועת סתם ב"א ומה שאומר הבעל שכן הי' כוונתו לא מהני דגט וקידושין בלי עדים לאו כלום הוא לכן הדברים תלויים לפי דעת העדים שמשתמעין דבריו לפניהם וכ"ז הוא בגיטין וקידושין דלא מהני בלא עדים כמ"ש הרשב"א ז"ל וכן בהפקר דבעינן נמי לפני ג' מתקנת חכמים ואי לאו הכי לא הוה הפקר כדאמרינן בנדרים (מ"ה) ובח"מ (סימן רע"ג) דבינו לבין עצמו גם מה"ת לא מהני ובפני אחד מהני מה"ת ומדרבנן לא הוי הפקר ולא יצא מרשות בעלים. וכיון דלא חל ההפקר אלא בפני עדים דמי לגיטין וקידושין ובאנו למחלוקת רבי ורבנן דלרבי אמרינן תנאה הוי והוי הפקר במעכשיו ולאחר שלשים ולרבנן לא מהני כמ"ש אבל הקדש דבינו לבין עצמו נמי הוי הקדש ובאמירה לחוד בלי עדים חל ההקדש בעינן למיזל בתר כוונתו ואם אמר שלא כיון באמירתו להקדיש גוף מהיום ופירא לאחר שלשים ודאי דהוי הקדש דהא בעלים ודאי מהימני על שלהם לאסור ומכ"ש דהא בידו להקדישו ואם אומר שכוונתו היה להקדש גמור ודאי דקדוש ואינו יכול לחזור בו אחר אמירתו:

ובזה נראה לי לבאר דברי הירושלמי שם דקאמר דבהפקר פלוגתא דרבי ורבנן וקאמר אף בהקדש כן כל עמא מודו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והיינו דבעי אם גם בהקדש כן דאם הקדיש מעכשיו לאחר שלשים תליא בפלוגתא דרבי ורבנן וקאמר דבהקדש לא משכחת לה דליפלגו בזה רבי ורבנן משום דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט והיינו דבאמירה לחוד חל ההקדש ולא בעינן עדים ובינו לבין עצמו סגי להכי א"א לתלות בפלוגתא דרבי ורבנן דאם הבעלים אומרים שכיוונו לגוף מהיום ופירא לאחר שלשים לא הוי הקדש אף לרבי דסובר תנאה הוי מ"מ כאן שהבעלים אומרים שלא הי' כוונתם לתנאי רק לגוף מהיום לא הוי הקדש והבעלים נאמנים ע"ז כדאמר ביבמות (דף פ"ח) משום דבידו לפדותו או לאיתשולי עליו ואם הבעלים אומרים שכוונתם הי' לתנאי ולא לגוף מהיום ופירי לאחר שלשים ודאי דקדוש אף לרבנן דמספקא להו מ"מ הא אמרי שכוונתם לדבר המועיל בהקדש וכיון דהולכין רק אחר כוונתם ובאמירה לחוד בלא עדים חל ההקדש אין נ"מ בין רבי לרבנן דבתר אמירת הבעלים אזלינן. ואם אין הבעלים בפנינו גם לרבי לא הוי הקדש דבעינן למימר שמא כוונתו לגוף מהיום ופירי לאחר ל' ואוקי ממונא בחזקת מארי' ודוקא בהפקר קאמר דלרבי הוי הפקר דהתם לא מהני מה שהבעלים כיוונו לגוף מהיום ופירי לאחר ל' דדברים שבלב אינן דברים בממון וקנינים וגיטין וקידושין ולעדים משתמע להו בלשון תנאי לרבי הלכך הוי הפקר אבל בהקדש דבתר כוונת הלב הן הדברים גם לרבי לא הוי הקדש כשאין הבעלים לפנינו משום דאוקי ממונא בחזקת מארי' וגם איכא חזקת חולין ואמרינן דכוונתו הי' לגוף ופירי משום דאיכא דמכוין כן ואיכא דמכוין כן וכשהם לפנינו תליא באמירת הבעלים ומהימני ע"ז כמ"ש וא"כ אין כאן פלוגתא דרבי ורבנן ולשון הירושלמי דקאמר אמירה לגבוה כמסירה להדיוט כוונתו דסגי באמירה בינו לבין עצמו בלי עדים וזה ברור לדינא:

ובמה שנחלקו הרשב"א והר"ן ז"ל במקדיש לאחר שלשים יום אם יכול לחזור בו בתוך שלשים דדעת הרשב"א ז"ל דיכול לחזור בו ודעת הר"ן ז"ל שאינו יכול לחזור בו כמ"ש הר"ן בנדרים (דף כ"ט) עיי"ש והביא הקצה"ח (בסימן רנ"ח) ראי' מדברי הירושלמי שהבאנו לעיל דמיירי במעכשיו ולאחר ל' בהפקר דתליא בפלוגתא דרבי ורבנן גבי גט דרבי דסובר תנאה הוי הוי הפקר ולרבנן דמספקא לה בתנאה או חזרה לא הוי הפקר וקא בעי אף בהקדש כן כל עמא מודו אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט ופירש הפ"מ דפשיט לי' כיון דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט א"כ אפילו אם נימא דחזר בו ורצה שיהא ההקדש לאחר שלשים נמי אינו יכול לחזור תוך שלשים ומזה ראי' לדעת הר"ן דמקדיש לאחר ל' א"י לחזור:

ונראה לי דלאו ראי' הוא דלפי פירוש הפ"מ והקצה"ח הא אכתי איכא נ"מ בין רבי לרבנן בהקדש לענין אם יש מעילה תוך ל' דלרבי יש מעילה וחל ההקדש למפרע. ולרבנן ליכא מעילה עד ל' יום והיכי קאמר הירושלמי כמסירתו להדיוט ואין כאן פלוגתא דרבי ורבנן גבי הקדש ומה שפירש הקצה"ח דכוונת הירושלמי דגבי הקדש לא מהני חזרה אף תכ"ד אינו מעלה ארוכה דאכתי הא איכא נ"מ איפכא דלרבי דאמר תנאה הוי אם מת לשיטת הרשב"א ז"ל קודם שלשים לא הוי הקדש דהא אמר ולאחר שלשים דהיינו אם יחיה עד אחר שלשים כמ"ש הריטב"א והר"ן בקידושין פ' האומר ולרבנן דילמא חזרה הוי ואינו יכול לחזור אף תכ"ד מהני הקדשו אף אם מת או חזר בו כיון שכבר חלה מה שאמר מעכשיו והוי הקדש גמור. ואכתי משכחת פלוגתא דרבי ורבנן גבי הקדש ובמק"א כתבנו ביאור אחר בדברי הירושלמי בעזה"י:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף