עונג יום טוב/קיד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב קיד

סימן קיד

ובמה שהקשה כבודו בשם הגאון בעל שא"ר ז"ל בהא דאמרינן בפסחים (דף ל') אברייתא דאם הפריש תרומת חמץ אין תרומתו תרומה משום דכתיב תתן לו ולא לאורו ומקשינן עלה מהא דתנן אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם תרומתו תרומה ומשני התם שהיתה לו שעת הכושר אבל הכא בלא היתה לו שעת הכושר לא מהני וכתבו התוס' ביבמות (דף פ"ט) ד"ה אין דגבי מן הטמא על הטהור דתרומתו תרומה הוא דוקא בהיתה לו שעת הכושר אבל בלא"ה כגון שתלשה ומשקה טופח עלי' גם בדיעבד אין תרומתו תרומה כמו אחמיץ במחובר והקשה הש"א ז"ל ממשנה (דמס' חלה פ"ב) מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה ור"ע אומר יעשנה בטומאה ואל יעשה קבים שכשם שהוא קורא לטהורה כך הוא קורא לטמאה לזו קורא חלה בשם ולזו קורא חלה בשם עיי"ש והא התם דעושה עיסה בטומאה לא היתה לו שעת הכושר כלל דחיובא דחלה הוא משעת גלגול דקודם גלגול ליכא חיובא כלל ואפ"ה מפריש חלה בטומאה אע"ג דלא היתה לו שעת הכושר כלל דהא קודם גלגול לא מתחייב כלל כדתנן המפריש חלתו קמח ה"ז גזל ביד כהן ובחלה נמי בעינן למימר לו ולא לאורו בלא היתה לו שעת הכושר:

ואחר העיון נראה לי דלק"מ דהא לכאורה הא מילתא טעמא בעי מה שמחלק הש"ס בין היתה לו שעת הכושר א"ל דממ"נ אם חל קדושת תרומה על תבואה טמאה חל נמי על תבואה שלא היתה לו שעת הכושר ואם אינו חל על תבואה טמאה אינו חל נמי אף שהיתה לו שעה"כ ומאי מהני מה שהיתה לו שעה"כ מ"מ השתא בשעת הפרשה טמאה היא והכתוב אומר לו ולא לאורו אבל נראה דהדברים נכונים באמת דטבל טמא שלא היתה לו שעת הכושר אין בו איסור טבל כלל דאמרינן בבכורות (דף י"ב) אמר ר"ח בהמת שביעית פטורה מן הבכורה מ"ט לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופריך מהא דתנן האוכל מעיסת שביעית שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי הא אילו מטמיא בת שריפה היא ורחמנא אמר לאכלה ולא לשריפה וכתבו התוס' שם אע"ג דיכול להפריש מפירות שאינן של שביעית עליהם מ"מ כיון דאינו יכול להפריש מיני' ובי' הויא לו מן החיוב על הפטור [כשמפריש עליו ממקום אחר] עכ"ל הרי מבואר דפירות שביעית שאינו יכול להפריש מהן מיני' ובי' מיקרי פטור גמור והאוכלם בלא הפרשה פטור:

ולפי"ז א"ש הא דמחלק הש"ס בין היתה לו שעה"כ ללא היתה לו שעה"כ דבלא היתה לו שעה"כ כיון דאינו יכול להפריש מיני' ובי' לא חל עליו איסור טבל כלל ולא מהני הפרשה אפילו ממקום אחר דהא הטמא הוי פטור גמור. אבל בהיתה לו שעה"כ אף דבשעת הפרשה כבר היא טמאה מ"מ איסור טבל כבר חלה עליו קודם שנטמא ותו לא פקע וכיון דאית בי' איסור טבל חל עליו נמי קדושת תרומה כשעשאה תרומה ומבואר הדבר לפמש"כ הרא"ש ז"ל בנדרים בהא דתנן שם (דף י"ג) כחלת אהרן וכתרומתו מותר משום דלא הוי דבר הנדור ופי' הרא"ש שם (בדף י"ב) דאע"ג דמיתסר ע"י פיו לא הוי דבר הנדור דהא מעיקרא נמי אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השיריים מידי טבל עכ"ל הרא"ש שם וא"כ כיון דאיסור טבל הוא מפני קדושת תרומה שבכל הכרי ממילא היכי דלא מצי להפריש מיני' ובי' לא מיקרי טבל כיון שאין בו קדושת תרומה אין בו איסור טבל ואע"ג דאם הפריש תרומה בשיבלים נמי הוי תרומה ואז ליכא עדיין איסור טבל דכ"ז שלא נגמרה מלאכתו מותר לאכול בלי הפרשה היינו דאיסור ליכא ושרי לאכול אבל מ"מ טבל מיקרי גם קודם גמר מלאכת התבואה ואם הפריש מהני הפרשה]:

ומעתה כיון שביארנו דהא דלא חייל הפרשת תרומה היכא דלא היתה לו שעת הכושר הוא משום דליכא איסור טבל היכא דלא היתה לו שעת הכושר מבואר היטב החילוק בין חלה לתרומה דבתרומה שפיר איכא למימר דלא חייל איסור טבל בלא היתה לו שעת הכושר דבתרומה אין שיעור לאיסור טבל ומי שיש לו חיטה אחת יש בה איסור טבל וקדושת תרומה הגורם להיות טבל וכ"ז שלא קרא שם תרומה הוא בחטה אחת כמו בכרי גדול וא"צ שום צירוף [כדאמר בקידושין (דף נ"א) שאם אמר תקדש פלגא דחיטתא קדשה ופשיטא נמי שאם הי' לו חטה אחת להפריש ממנה פלגא דחיטתא דקדשה וא"צ לשום צירוף] לכן ליכא איסור טבל אלא אם בכל חטה וחטה יכול להפריש ממנה תרומה וליתן לו ולא לאורו אבל אותה החיטה שהיא טמאה שממנה אינו יכול להפריש מחמת דהפרשתו יהא לאורו ולא לו לא חל עליו איסור טבל כלל ולא מהני מה שיכול להפריש עליו ממקום אחר דמצות תרומה הוא שבכל חטה יהא בה ליתן לו וכיון דבהאי חטה ליכא לקיומי תתן לו מפני שהיא טמאה לא חייל עלי' איסור טבל אבל גבי חלה דאם לש פחות מחמשת רבעים קמח אין שום חיוב חלה משום דראשית עריסותיכם כתיב כדי עיסת מדבר ולא חייל חיוב חלה אלא ע"י צירוף חמשת רבעים הנילושים ביחד א"א לאמר דכל שאין בכל חטה אפשרות להפריש ממנה חלה לא חייל עליה חיוב הפרשת חלה דהא כל עיקר חיוב חלה הוא רק ע"י צירוף דהא בעינן שיעור כדי עיסת מדבר ומצטרפת ע"י גלגול ולהכי חייל קדושת חיוב חלה גם על הקמח שנטמא משום דאף שאינו יכול להפריש ממנה מ"מ יכול להפריש מעיסה שתצרף לפוטרה וחל חיוב חלה אף על עיסה שנטמא ולא דמי לתרומה שאין חיובה ע"י צירוף ובעינן שיהא בידו להפריש גם פלגא דחיטתא להכי אם אי אפשר לתרום בכל חטה וחטה מיני' ובי' לא חייל איסור טבל ולא מהני מה שיתרום מן הטהור על הטמא כיון דמן הטמא אינו יכול לתרום והיינו בלא היתה לו שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר או שנתלש בטומאה והיתה משקה טופח עליה והנה מיושב בזה הא דמפרישין חלה בטומאה אף שנתגלגל בטומאה ולא היתה לעיסה שעת הכושר משום דשפיר חל על התבואה חיוב חלה מפני שיכול לתרום מן הטהור עליו ע"י צירוף הואיל וכל חיוב חלה בא ע"י צירוף וכ"ז בעיסה שנתגלגל בטומאה שפיר אמרינן דאפשר לחייבה בחלה ולא פקע ממנה איסור טבל הואיל ויכול לתרום מן הטהור על ידי צירוף:

אבל בעיסת שביעית שאי אפשר להפריש מפירות שנה זו של שביעית בשום אופן משום דאילו מיטמא בת שריפה ורחמנא אמר לאכלה ולא לשריפה ולצרף עיסה אחרת לא משנה זו א"א דאין תורמין מן הישן על החדש ואף שאפשר לצרף עיסת כותי שאין שביעית נוהג בה אין סברא לומר שחייבה תורה לכל האוכל עיסת שביעית שיביא עיסה מתבואת כותי [וכמ"ש פ"ג דחלה משנה ה'] או עיסה מתבואת חוץ לארץ וכמ"ש ריש פ"ב דחלה] ויתרום עליה ולהכי בעי למימר דלא חייבה תורה כלל פירות שביעית בחלה משום דכיון דא"א לתרום מיני' ובי' ושיתחייב להביא פירות כותי או פירות חו"ל אין סברא ולהכי אמרינן כיון דא"א להפריש מפירות שביעית עצמן לא חייל איסור טבל כלל על תבואת שביעית וזה שכתבו התוס' דאע"ג דיכול להפריש ממקום אחר היינו מפירות כותי או חו"ל דלית בהו קדושת שביעית מ"מ כיון דאינו יכול להפריש מיני' ובי' היינו מפירות שנה זו ליכא בזה איסור טבל ובעינן למימר דודאי לא חייבה תורה להפריש חלה בשביעית ולא חיילה איסור טבל על הפירות שביעית כיון דא"א להפריש מהם תרומה משום דאי מיטמא בת שריפה היא ורחמנא אמר לאכלה ולא לשריפה וע"ז משני דכיון דכתיב לדורותיכם גבי חלה ע"כ דיש חיוב חלה גם על פירות שביעית משום דלא מיקרי לשריפה משום דאילו מיטמא ולאכלה קרינא בי':

ודע במה שבארנו דפירות טמאין שלא היתה לו שעת הכושר לא חל עלייהו איסור טבל כלל ורשאי לאוכלן בטבלייהו יש ליישב מה שהקשו התוס' בב"ק (דף ק') דמייתי התם מתניתין דבכורות (דף כ"ח) דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו שהקשו דאיך אפשר לומר מה שעשה עשוי וישלם מביתו דממ"נ אם מה שעשה עשוי והוי הפירות טהורים א"כ לא אפסדי' מידי ואדרבה טיהר לו פירותיו ועביד לי' טיבותא ומה שייך ישלם מביתו ועוד איך אפשר לומר מה שעשה עשוי ולהקל ודחקו עצמן דמה שעשה עשוי מיירי בעירבן עם פירות מרובין וישלם מביתו מיירי בעירב בפירות מועטין וזה דוחק גדול ועיין בש"ך חה"מ (סימן כ"ה ס"ק ה') שדחק עצמו ג"כ בזה באוקימתא רחוקה אבל לשיטת התוס' אפשר לומר דמיירי בפירות שנפל עליהם ספק טומאה במחובר והורה החכם שהם טהורים וממילא יש בהן איסור טבל קודם שתרם מהן ואם תרם תרומתו תרומה ואסור לזרים ובאמת הם טמאים והחכם טעה ומותרים לזרים וגם איסור טבל אין בהם שלא הי' להם שעת הכושר כלל ונטמאו במחובר ובזה אמרינן מה שעשה עשוי ואסורין לזרים וישלם מביתו מה שדמי התרומה מועטים מדמי חולין ואע"ג דמה"ת לא הוו תרומה מ"מ קם דינא והוי תרומה כמו תורם מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב ביבמות (דף פ"ט) דהוי תרומה מדרבנן ויחזור ויתרום עיי"ש ומשכחת לה שפיר מה שעשה עשוי וישלם מביתו בחד גוונא:

וכל זה לפי מה שבארנו דנטמא במחובר אין בו איסור טבל להכי לפי הדין האמיתי שהפירות טמאין א"צ להפריש מהם כלל תרומה ומותרין באכילה אבל אם נימא דאיכא איסור טבל בפירות שנטמא במחובר א"כ גם לפי האמת שהם טמאים אסורין באכילה משום טבל טמא ולא אפסדי' מידי במה שטיהרם ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף