עונג יום טוב/עג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב עג

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

סימן עג

שאלה במה שמצוי האידנא בריאה שנמצא עלי' בשר בלוי וכשקולפין הבשר בלוי מזעת טיפי דמים ולפעמים יוציאו הרבה דם וכשמקנחין את הדם לרגע או לשתים חוזרת ומזעת והאחרונים נסתפקו לומר דכיון דלא מפקא זיקא לא מיקרי נקב ויש אומרים שהדם בא משני הקרומין וניקב העליון ולא התחתון מה דינו:

תשובה הנה באמת קשה הדבר להקל בסברות כרסיות כאלו בספק תורה מ"מ נראה לי דיש להקל מטעם אחר דהנה הרמ"א ז"ל כתב (בסי' ל"ט) ריאה שנמצא עלי' כמו חלב כיסוי והוא בשר בלוי קולפין אותה מעל הריאה ואם הריאה תחתי' שלם ויפה כשירה מיהו צריך לבדוק הריאה בנפיחה עכ"ל וכיון שנמצאת הריאה שלם ויפה אחר הקליפה יש לתלות דם זה היוצא מחמת קליפת הבשר בלוי שניקלף בחוזק ונקרעו ונפתחו עורקי הדם וקודם הקליפה לא היה שום נקב בריאה רק שהקליפה גרם הנקב דמחמת שנפרד בכח גרם לינקב ואין לומר דאכתי לא עדיף מאלו לא נבדוק כלל דז"א דנראה לי דהך בדיקה דבשר בלוי אינה חיובית כלל ואם הסירו הבשר בלוי וראה שאין תחתיו מכה והיא בגדר שלם ויפה ולא בדק בנפיחה נמי כשירה דהאי שלם ויפה שכתב הרמ"א ז"ל אין כוונתו על הוצאת רוח מדכתב אח"כ מיהו צריך לבדוק הריאה בנפיחה אלא דהאי שלם ויפה שכתב כוונתו שלא תהא תחת הבשר בלוי מכה או מסמוס הקרום שדומה לנקב אבל בדיקת נפיחה ודאי דאינה מעכבת דהא הב"י בשם הרוקח למד דין זה דבשר בלוי מהאי ריאה דקיימא גילדי גילדי המוזכר בגמרא (דף מ"ו) ושם אמרינן סתם כשירה ולא מצרכינן בדיקה וכן ציין הגר"א ז"ל בביאורו לש"ע על דברי הרמ"א ז"ל ממימרא דגילדי גילדי ואף דגם בדיקת שלם ויפה אחר הקליפה לא הוזכר שם ואפילו הכי היא חיובית וכמ"ש גם הטור (בסימן ל"ח) גילדי גילדי כמו נתק והיא שלימה איכא למימר דזה א"צ להזכיר דממילא מובן דבעינן שתהא שלימה בלי מכה תחת הנתק אבל בדיקה אם איתא דבעינן הוה ליה להזכיר ומדאמרי' סתם כשירה משמע דלא בעינן בדיקה כלל וקים להו לחז"ל דהריאה רגילה להעלות קרומים כאילו עליה שלא ע"י נקב וכן גבי סירכא תלוי' הסכימו כל הראשונים ז"ל שא"צ בדיקה בנפיחה כיון שאין נסרך למקום אחר בא על הריאה מחמת איזה חולשה אף בלא נקב:

ואף הר"מ ז"ל שמצריך לבדוק בסירכא תלוי' כמו שלמדו מדבריו הר"ן ז"ל והרשב"א ז"ל שכתב שכ"מ שיש ריעותא נופחין אותה נראה דטעמא רבה אית ביה דממ"נ אם נימא אין סרכה בלא נקב וכסדרן כשר משום דהוי סתימה מעליא א"כ ה"ה סרכה תלויה הויה סתימה מעליא ומ"מ בעי בדיקה שמא עדיין לא נסתם הנקב וכמ"ש התוס' בפ' א"ט (דף מ"ז) סברא זו וכ"כ המרדכי שם וכן להך שיטה דיש סירכה בלא נקב ושלא כסדרן טריפה משום דסופו להתפרק ולהעשות נקב א"כ כשמוצאין סירכה תלוי' בעינן לחוש שמא היתה דבוקה למקום אחר וכבר נפסקה וניקבה ע"י מה שנפסקה ולהכי בעי בדיקה לשיטת הרמז"ל אבל בבשר בלוי שהוא כמו גילדי גילדי דל"ל מידי למסרך למקום אחר מודה גם הרמז"ל דא"צ בדיקה וכיון דבדיקת נפיחה לא הוי חיובית יכולין לתלות שמחמת הקליפה בעצמה נעשו הנקבים להוציא רוח או דם ואף שקלפו בנחת וכמ"ש הרמז"ל (בפ"ז מה"ש) גבי ריאה הסמוכה לדופן דאי איכא מכה בדופן תלינן בתר דופן אף אם נמצאת נקובה תלינן הנקב שנעשה בשעת פירוק הריאה מהדופן אף שפרקה בסכינא דחלש פומיה מ"מ שמא לא נזהרו יפה יפה ואף שהלחם משנה כתב שם דסירכה לדופן והסירו הסירכה מהריאה לא תלינן שבא הנקב מקליפת הסירכה מ"מ לא נראו דבריו ז"ל בזה דהחוש מעיד כשמפרידין מהריאה דבר שדבוק בה יכולה לינקב:

ועוד נראה לי דאף הרמ"א ז"ל לא הצריך לבדוק הריאה בנפיחה אחר הסרת הבשר בלוי אלא שצריך לנפחה קודם ההסרה שמא יש בה נקב עכשיו כמו בכל ריאה שיש בה איזו ריעותא שצריכה בדיקה אבל לא בעינן לבדוק מקום שקלף דאפשר דמחמת הקליפה ניקבה וכן כל הפוסקים שהצריכו בדיקה בסרכה כסדרן ומכללם הרמ"א ז"ל (סימן ל"ט) אין כוונתם להסיר הסירכה ולבדוק מקומה אלא כוונתם לבדוק הריאה קודם הסרת הסירכה שמא יש בה נקב ועיין בתוס' פרק א"ט (דף מ"ז) שכתבו לשיטת האומרים אין סירכה בלא נקב וכסדרן סותם הנקב דבעי בדיקה שמא עדיין לא נסתם והתם ודאי כוונתם לבדוק בלא הסרת הסירכה דהא לאחר הסרת הסירכה שוב אין בחינה לידע שלא נסתם שהיא בעצמה סותמת הנקב וכן כוונת כל הראשונים ז"ל לבדוק קודם הסרת הסירכה והכי נמי לא הצריך הרמ"א ז"ל לבדוק מקום הקליפה של הבשר בלוי בנפיחה שמא תבצבץ דאף אם יבצבץ תלינן שמחמת הקליפה בא הנקב. רק דבעינן לבדוק הריאה ומהני הבדיקה אף קודם הקליפה וכיון שכן ודאי דיכולין לתלות הבצבוץ או הוצאת הדם בקליפת הבשר בלוי ועוד דהד"מ כתב (בסימן ל"ט ס"ק י"ד) ריאה שנמצא בה דלדולים כעין סירכות כשר ולא הוזכר שם קליפה ובדיקה וכן נוהגין להכשיר בכ"מ והמה בשיפולי הריאה ואם קולפין אותם לפעמים יוצא ג"כ דם הרבה ומקנחין וחוזר ומתמלא דם ולית מאן דחש להטריף וע"כ משום דאורחיה ורביתא דריאה היא אם קולפין ממנה דבר שנדבק בה בדוחק נפתחין העורקין ומוציאה דם ותימא גדולה הוא על המורים המטריפים אם נמצא דם תחת בשר בלוי וכשנמצא תחת הדלדולים מכשירין בפשיטות:

ועוד נ"ל סברא להקל לפמ"ש הרא"ש ז"ל (בפ' א"ט סימן י"ד) וז"ל וא"ת כיון דאין סרכה באה בלא נקב כדפרישית א"כ מאי נ"מ במה שהקרום סותם הנקב הא אמרו קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום וי"ל דהא דאמרינן דאינו קרום היינו בנקב שאינו רגילות להעלות קרום כגון שלא כסדרן ואם לפעמים יעלה קרום סופו ליפסק אבל כסדרן רגילות להעלות קרום ששוכבות זה אצל זה וגם אינו נפסק ומשמע לי מדברי הרא"ש דבכסדרן שרגיל להעלות קרום אף שקודם שעלה הקרום כבר נטרף מ"מ כשעלה בו קרום חוזר להכשירו ע"י קרום זה והכי כתב בפ' בהמה המקשה (סימן ז') שהקשה בשם הרמב"ן ז"ל דאם נחתכו הגידין יחתוך הרגל למעלה מצומות הגידין ותחזור להכשירה ותי' הרמב"ן ז"ל אה"נ דחזרה להכשירה אלא ודאי אם שחט אחר שנחתך הצומות הגידין טריפה שהרי יש בה מכה שאינה חיה אפילו בביזור סממנין אבל חתך למעלה מצומות הגידין ושחטה כשירה כו' וכן מצינו טריפות נכשרות ריאה שנקבה ולא סביך בבשרא טריפה חזרה ונסבכה הוכשרה ודעת רחוקה היא שטריפות תחזור להכשירה בידי אדם אלא מיד שנחתך צומה"ג מתה היא ואלו חתכה מתחילה למעלה היתה חיה אבל אחר שנחתכה בצוה"ג שוב אין לה תקנה שכבר נכנס בה החולי ואין לה תקנה ולא דמי לריאה שמעצמה עומדת ומתחילה להסתבך עכ"ל הרי שדעת הרמב"ן והרא"ש ז"ל דגבי ריאה הסמוכה לדופן הויא טריפות שחוזר להכשירו ע"י סתימה ולא נחלקו הרמב"ן והרא"ש ז"ל אלא גבי צוה"ג אם מהני חיתוך למעלה ממקום טריפות דלהרמב"ן מהני ולהרא"ש לא מהני תיקון בידי אדם אבל גבי ריאה הסמוכה לדופן הטריפות חוזר להכשירה ומשום דלא ממעטינן ביבמות (דף ע"ו) בלישנא דזהו פסול החוזר להכשירו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום אלא קרום שעלה מחמת מכה מחמת דסתימת קרום בעלמא לאו סתימה הוא דכיון שאינו רגיל להעלות סופו ליפסק אבל סתימת סביך בבשרא דאין סופו ליפסק הוי סתימה מעלייתא ושפיר חוזר להכשירו:

ובזה א"ש מה שהקשה הר"ן מהא דאמרינן (דף נ"ד) גבי טבי רישבא מחו בכוליתא וקטלו ואפ"ה אין בו טריפות משום דגמירי דאי בדרי ליה סמא חיי אלמא דכל היכי דמהני תקנה לא מיקרי טריפה כלל וכן אמרו (בדף ס"ח) ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לפי מה שמצינו במעשר שני וביכורים שיצאו חוץ למחיצתם וחזרו מותרין יכול אף זה כן ת"ל טריפה מה טריפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר אף בשר כיון שיצא חוץ למחיצתה שוב אין לה התיר ע"כ הרי דדבר ברור הוא דטריפות אין לו היתר ואמאי אמרינן גבי ריאה הסמוכה לדופן דכי לא סביך טריפה וכי סביך חוזר להכשירו אבל לפמ"ש הרא"ש ז"ל לא קשה דהא דפשיטא להו דטריפות אין לו היתר היינו בידי אדם דדבר שיש לו תקנה ביד"א ע"י ביזור סמים לא מיקרי טריפה ואם נטרפה ע"כ דלא מהני ליה תקנה בידי אדם ע"י ביזור סמים אבל בידי שמים שפיר יש תקנה לטריפות וקודם התקנה הוי טריפה וחוזר להכשירה וכן הא דקאמר גבי בשר שיצא חוץ למחיצתו מה טריפה אין לה תקנה היינו נמי בידי אדם דלפי שאם נדמה בשר שיצא חוץ למחיצתו למע"ש וביכורים היה מועיל לו חזרה בידי אדם שמחזירן והן מותרים להכי קאמר קרא כטריפה שאין לה היתר בידי אדם וכיון דאין לו היתר ע"י חזרה בידי אדם לא מהני נמי אם הוחזר האבר מאיליו דגבי חזרה לא שייך לחלק בין הוחזר מאיליו או ע"י אדם דכיון דלא מטרף ע"י יציאה ולא נאסרו אלא כשהן בחוץ וכשהוחזר מאליו מותר ממילא כשהוחזר ע"י אדם נמי מותר דדוקא גבי טריפות שייך לחלק דחולי שיכול להתרפאות ע"י אדם וסמא בידו לא מיקרי מכת מות אלא נכנס בה סכנת מות אבל חולי שאין לה תקנה בידי אדם אף שיכולה להתרפאות בידי שמים מיקרי מכת מות וכבר התחיל מיתה בה אבל גבי חזרת אבר היוצא אין סברא לחלק בזה וכיון דילפינן מקרא דבשר בשדה טריפה שאין חזרה מועיל לבשר היוצא ובמה שיצא חוץ למחיצתו נטרף ממילא הוי טריפה אפילו אם הוחזר מאליו ועוד דאפילו נימא דגם גבי אבר היוצא נמי היה אפשר לחלק בין החזירו להוחזר מאיליו מ"מ שפיר יליף דאסור בכל ענין דהא שם אפשר להחזירו בידי אדם [כדתניא שם בברייתא שחטו ואח"כ החזירו דמשמע שהוא מחזירו ביד] וכיון דמצי להחזיר בידי אדם הרי סמיה בידן וכל דבר שיש לו תקנה בידי אדם לא מקרי טריפה וכיון דהכתוב קראו טריפה ודאי דלא מהני חזרה עכ"פ הא דקאמר הש"ס מה טריפה אין לו היתר היינו בידי אדם אבל בידי שמים דעת הרמב"ן והרא"ש דאף שניטרף חוזר להיתרו ע"י קרום שרגיל להעלות ואינו נפסק:

וכן מצאתי להרא"ה ז"ל בבדק הבית (דף ה') שחילק לענין זה בין דבר שבידי אדם לדבר שבידי שמים אלא שהוא כתב שם בדרך אחר דבדבר שרפואתו בידי אדם לא מיטרפא כלל ובדבר שרפואתו בידי שמים פעמים נעשה הנקב והחולי באופן שאין בו כח להעלות ארוכה וקרום ובזה שפיר מיטרפא ולפעמים נעשה הנקב באופן שיכול להעלות בו קרום ובזה לא מיטרף גם קודם שמתחיל להתרפאות להכי מספק אנו אוסרין קודם שעלה הקרום וכשאנו רואים שעלה קרום אגלאי מילתא למפרע שלא נטרפה כלל וכן הביא הר"ן ז"ל בשמו בפא"ט ואף לדבריו ז"ל צ"ל מה דבקרום שעלה מחמת מכה טריפה ולא הויא סתימה ובריאה הסמוכה לדופן וסרכה כסדרן הוה סתימה ולא מיטרף למפרע אם אנו רואין שעלתה סתימה הוא כמ"ש הרא"ש ששם רגיל להעלות קרום ואינו מיפסק ובקרום שעלה מחמת מכה סופו ליפסק וכיון שהרא"ש ז"ל תלי לה דאין סופו ליפסק הוא משום דרגיל להעלות קרום גבי ריאה הסמוכה לדופן ובסרכא כסדרן א"כ אף אנו נאמר בהני נקבי הזיעה שלא ראינו מעולם שבאו הני נקבים בלא קרום ותמיד כשהם נמצאים יש קרום עליהם א"כ הרי רגילים להעלות קרום ושפיר יש לומר שהקרום סותם הנקב ואינו נפסק והוי סתימה מעלייתא והוי פסול שחוזר להכשירו כדעת הרמב"ן והרא"ש ז"ל או דאגלאי מילתא למפרע שלא נטרף מעולם כדעת הרא"ה ז"ל:

ואף שהרשב"א ז"ל במשמרת הבית מחולק על הרא"ה וכתב שאין שום טריפות חוזר להכשירו ומה שמתירין סירכה כסדרן וריאה הסמוכה לדופן הוא משום דלא נטרפה מעולם מחמת שהסתימה היתה אצל הנקב מתחילת הווייתו ואף שלא היה קרום ולא נטרף מעולם ואף דבעינן סביך בבשרא וההסתבכות לא נעשה אלא אחר שנעשה הנקב מ"מ הסתימה היה מועלת אף קודם שנסתבך והא דבעינן סביך הוא מפני שאנו חוששין לה מן הספק שלעתיד שמא לא תסתום יפה ולפיכך אין אנו מתירין אלא אם סביך ומ"מ אפשר שסתמה הדופן היטב ולא נפרדה עד שנסתבך הדופן בבשר ולא זהו פסול החוזר להכשירו דמתחילה נמי בשעת סיבוך אפשר דעדיין לא טריפה ממש היא שהדופן היתה סותמתה עכ"ל הרי מבואר דלא מיקרי סתימה אא"כ היה מתחילת הווית הנקב שלא נטרף מעולם וגבי זיעה אפשר דהקרום נעשה אח"כ ולא מיקרי סתימה וכ"כ הש"ך (בסימן ל"ט) מ"מ הא בארנו דדעת הרמב"ן והרא"ה והרא"ש אינו כן אלא דאפילו סתימה דאח"כ נמי מהני ולא איכפת לן להא דפסול שחוזר להכשירו כמו שבארנו:

הגה"הודברי הרשב"א ז"ל שם במשמרת מוקשים לכאורה למעיין בהם דאטו משום ספיקא מקילינן ואמרינן שמא לא נפרדה עד שנסתבכה בבשר הדופן אדרבה בעינן למיזל לחומרא שמא לא נסתמה יפה קודם ההסתבכות:

ולפי"ז כיון דהני נקבים שמוציאין דם ואינם מבצבצין לא נמצאו מעולם בלא בשר בלוי שעליהם והם נמצאות תמיד תחת קרום או בשר בלוי א"כ חזינן דנקב כזה רגיל להעלות עליה קרום תמיד ושפיר מקרי סתימה מעלייתא וגם אין סופו ליפסק שאינו דבוק למקום אחר:

>>>

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף