עונג יום טוב/סט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה לפעמים נמצא בריאה הדלדולים שבשיפולי האומא או האונא ונסרכו הדלדולים זה לזה ונסתפקו השו"ב אם לדון בזה דין הדלדולים שכתב הד"ם (סימן ל"ט) שא"צ להסירן ולבודקן כלל וכ"ה המנהג או כיון שדבוקים הדלדולים זה לזה אנו צריכין לחוש שמא סירכא היה מאונא לאונא שלא כסדרן ונתכסה אח"כ הסירכא בדלדולים ויבואר בסימן זה פרטי דיני ספק טריפה:
תשובה תנן ביבמות (דף ל"א) וכולן שהי' בהן קידושין או גירושין בספק הרי אלו הצרות חולצות ולא מתיבמות כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה וכו' ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן כו' וקאמרינן בגמרא ואלו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני מ"ט א"ר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק. א"ל אביי א"ה בקדושין נמי נימא הכי אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק התם לחומרא כו' א"ה בגרושין נמי ניתני ולהצריכה חליצה ומידע ידעי דחומרא בעלמא הוא אם אתה אומר חולצת מתייבמת. והתוס' הקשו דהכא מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי ובפ"ק דחולין אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ומשמע דווקא לענין ריעותא דאתיליד אחר שחיטה הוי בחזקת היתר כגון בא זאב ונטל בני מעיים והחזירם כשהם נקובים דלא חיישינן שמא במקום נקב ניקבו אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור ואור"י דהתם חיישינן לספק דרוסה משום דשכיחא ומוכח מילתא לאיסורא טפי מלהתירא עכ"ל הנה מבואר מדברי התוס' דאף שנולד ריעותא מחיים אם ההיתר והאיסור שניהם שווין לפנינו לתלות מוקמינן בחזקת היתר והד"מ כתב (בסימן לא) בדין ספק אם המוח מקיפין המים או לא דיש שרוצים להכשיר מהא דתניא נשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה ול"ד דהואיל ויש כאן ריעותא ברורה מחיים אין להכשיר משום זה וכן משמע בתוס' פ"ד אחין עכ"ל הד"מ ומהר"ם לובלין בתשו' ס"ו חלק על דברי הרב ואמר דאדרבא התוס' שם דחו חילוק זה ומסקנת התוס' דאפילו היכא דנעשה הריעותא מחיים אפ"ה יש להעמיד בחזקת היתר כדאמרינן אשה זו בחזקת היתר עומדת אל תאסרנה מספק והא דחוששין לספק דרוסה וכן לעיל (סימן לג) בישב לה קוץ בושט דחוששין שמא הבריא היינו משום דשכיחי והש"ך כ' (בסי' נו"ן) דדעת הרב הוא דהתוס' כתבו כן לרבה דאמר בש"ס התם אשה זו בחזקת היתר עומדת כו' אבל אביי הא אקשי ליה לרבה שם מהך דנפל עליו הבית אמאי נימא אשה זו בחזקת כו' ומסקו אביי ורבא דלא מוקמינן אשה זו בחזקתה א"כ התוס' דמדמי דין זה לנשחטה הותרה מוכח דכי היכי דלא מוקמינן אשה זו בחזקת היתר ה"נ לא אמרינן נשחטה הותרה היכא דאתיילד ריעותא מחיים ואע"ג דאפשר לומר דלמסקנא נמי אמרינן אשה זו בחזקת היתר עומדת אלא דלחומרא אמרינן דבעי חליצה וכדכתב הרב"י שם וגם בדברי התוס' דוחק קצת לומר דלא כתבו כן למסקנא מ"מ כיון דאינו מוכרח ויש פנים לכאן ולכאן וגם פשטא דש"ס משמע התם דאביי אעיקרא דדינא פליג א"כ מנ"ל ללמוד היתר דילמא למסקנא קיימא דלא מוקמינן אשה זו בחזקתה כן נ"ל ע"כ לשון הש"ך ז"ל:
והא ודאי דפשטא דלישנא דתלמודא משמע כדברי הד"מ והש"ך דאביי ל"ל כלל הך חזקה דאשה זו בחזקת היתר לשוק דהא קא מקשי ליה א"ה בקידושין נמי נימא הכי וכן כי פריך ליה ממתניתין דנפל הבית עליו ועל בת אחיו קאמר ואמאי ה"נ נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת הרי משמע דאביי בעצמו סובר דלא אמרינן כלל הך חזקה ואע"ג דאח"כ כי מייתי מתניתין דמחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ואמרינן למאי הילכתא שאם ערוה היא צרתה חולצת ולא מתייבמת ולא אמרינן שאם אתה אומר חולצת מתייבמת עכ"ל הגמרא ומלשון זה משמע דאביי נמי אית ליה הך חזקה רק דסובר דלחומרא חולצת ולא חייש שמא תתייבם מ"מ אין זה ראי' כלל דהתם אדמעיקרא קאי דאקשי אביי מנפל הבית עליו ועל בת אחיו דאמאי נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואל תאסרנה מספק וכ"ת ה"נ לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא שאם אתה אומר חולצת מתייבמת וקאמר גרושין דשכיחא גזרו בה רבנן וחשו שלא יחלוץ שמא תתייבם מפולת דלא שכיחא ל"ג בה רבנן שמא תתייבם וע"ז פריך וגבי גירושין מי לא תנן שתחלץ והתנן כו' ואמרינן שאם ערוה היא צרתה חולצת ולא מתייבמת ולא אמרינן שמא תתייבם ואמר האי לישנא משום דקאי אהאי דקאמר גירושין דשכיחא גזרו בה רבנן אבל באמת אביי גופא סובר דלא אמרינן כלל הך חזקה דלשוק עומדת ומה"ת חולצת ולא מתייבמת:
ולכאורה קשה לדעת הש"ך דאביי ל"ל כלל הך חזקה הא התוס' הקשו שם וא"ת תינח היכא דכנס ואח"כ גירש שכבר היתה צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הוי בחזקת היתר לשוק ותי' דמ"מ מוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה וא"כ נהי דמצינן לומר דאביי ל"ל חזקה דלשוק משום דאתחלא מחיים או מטעם אחר אבל חזקת א"א דערוה ודאי חזקה מעליא בכל דוכתי והיכא פליג אביי עלה וא"כ ע"כ אביי ורבא סברי דספק גירושין נמי חולצת ולא מתייבמת הוא רק לחומרא מדרבנן דמדאורייתא מוקמינן הערוה אחזקה שלא נתגרשה:
מיהו נ"ל דגם מזה אין ראיה דהא באמת דברי התוס' בתירוצם דמוקמינן הערוה אחזקה שלא נתגרשה צריך ביאור דא"כ אמאי הוצרך רבה למימר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת שיש לפקפק על הך חזקה משום שנולד הריעותא מחיים ולמה לא אמר כפשטא דמוקמינן הערוה אחזקתה שלא נתגרשה כמו שמוכרחין אנו לומר בגירש ואח"כ כנס ע"כ נ"ל ביאור הדברים דבאמת הך חזקה דערוה לא מהני כלל לגבי צרה להתירה דערוה וצרתה תרי גופי נינהו ואיכא למ"ד בפ"ק דכתובות לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מ"ט בתה לית לה חזקה דכשרות איהי אית לה חזקה דכשרות ואפילו למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה איכא למימר דהתם שאני דהבת נולדה ממנה ולהכי מהני חזקה דאם וכן הא דאמרינן (בפ"ק דחולין) גבי שוחט בסכין ונמצאת פגומה דמהני חזקת בדוק דסכין לגבי בהמה היכי דשיבר בה עצמות וכן חזקת שלימה דמקוה מהני לגבי אדם שטבל בה כמבואר ביור"ד (ס' ר"א ס"ק ס"ה) התם נמי כיון דהסכין מכשיר את הבהמה והמקוה מכשרת את הטובל בה מהני חזקת המכשיר לדבר שהוכשר בה אבל צרה וערוה תרי גופי נינהו ואין הערוה פועלת רק שהתורה גזרה דהיכא דאיכא ערוה לא מתחלא דין יבום כלל בהצרה אבל אין הערוה פועלת בצרה שום דבר ולהכי לא מהני חזקת הערוה לגבי צרה ולהכי לא מצי רבה לומר ערוה זו בחזקת שלא נתגרשה עומדת והוצרך לומר דצרה גופא אית לה חזקת היתר לשוק ובחיי הבעל היתה עומדת בחזקת שאם ימות בעלה תהא מותרת לשוק ואיכא חזקה על הצרה גופא וע"ז הקשו התוס' דהתינח בכנס ואח"כ גירש דשייך לומר דבחזקת היתר היתה עומדת קודם שנולד ספק של הגירושין אבל גירש ואח"כ כנס מאי איכא למימר דהא מתחילת נישואין של הצרה היתה בספק אם תהיה מותרת לשוק לאחר מיתת בעלה וע"ז תי' התוס' דמוקמינן הערוה אחזקה שלא נתגרשה ואין כוונתם דמהני חזקת הערוה לגבי הצרה רק שכוונתם כיון דבחיי הבעל היינו פוסלים את הגט מדאורייתא משום דמוקמינן לה אחזקה דא"א והיינו מחזיקים אותה כא"א גמורה וממילא אם היינו דנין אז על הצרה מה יהיה לאחר מיתת בעלה אם תהא מותרת לשוק או לא היינו מחזיקים אותה שתהא מותרת לשוק כיון שאנו מחזיקין את הערוה לא"א גמורה מטעם חזקה דידה א"כ אפילו אם גירש ואח"כ כנס נמי שייך לומר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אבל אין כוונתם כלל לומר דחזקת א"א דערוה מכריע להתיר הצרה לשוק רק כוונתם שע"י חזקת א"א דערוה היתה הצרה עומדת בחזקת היתר לשוק וכ"ז הוא רק למאן דס"ל הך חזקה דהיתר לשוק. אבל למאן דל"ל כלל הך חזק' מטעם שנולד הספק מחיים או מט"א לא מהני גבי צרה חזקה דא"א דערוה:
- (הגה"ה ועוד דכיון דבחיי הבעל לא אמרינן שבחזקת היתר עומדת מפני שבעלה חי אי אפשר להכריע דין הצרה מחזקה של הערוה לאחר מיתת הבעל שוב לא שייך לומר על הערו' שהיא בחזקת א"א כיון שכבר מת הבעל וכלו אישות דידה ודו"ק:)
ומעתה שוב אנו יכולין לומר שפיר דאביי ורבא ל"ל כלל הך חזקה דחזקת היתר לשוק וחולצת מדרבנן בעלמא וכיון דל"ל הך חזקה דהיתר לשוק הואיל והתחיל בחיי הבעל ממילא אמרינן כיון דהך חזקה לא מהני חזקה דא"א דערוה נמי לא מהני לגבי צרה כמו שבארנו:
מיהו נ"ל כדעת מהר"ם ז"ל דגם אביי ורבא אית להו הך חזקה דהא (בדף קי"ט) קאמר סתמא דגמרא גבי היתה לה חמות במדה"י אינה חוששת דאיכא חזקה לשוק ורבא גופא קאמר התם דלהכי לא חיישינן למיעוטא שמא ילדה חמותה בן וזקוקה ליבם משום דהוי רובא לשוק וחזקה לשוק עיי"ש הרי דרבא גופא סובר דאשה שאין לבעלה אחים דנין עליה חזקה שהיתה עומדת להתיר לשוק לאחר מיתת בעלה ומה לי חזקת היתר לשוק דאין לבעלה אחין או חזקת היתר לשוק שיש לה צרה שהיא ערוה הרי חזינן דמוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק והתם נמי נולד הספק בחיי הבעל שבחייו כבר היתה החמות במדה"י ודוחק לומר דהתם להכי מוקמינן אחזקה לשוק משום דלא הוי אלא איסור דרבנן בעלמא דמדאורייתא שריא להנשא מטעם רובא דמחצה נקיבות ומיעוט מפילות רק מדרבנן חייש ר"מ למיעוטא כמ"ש התוס' בחולין (דף י"ב) ובכמה דוכתי ולענין איסור דרבנן מהני הך חזקה דזה דוחק כיון דזה מיקרי חזקה מהני נמי לענין איסור דאורייתא ועוד נראה מגוף הסוגיא דגם לאביי ורבא דאמרו יגיד עליו ריעו ותני בקדושין וה"ה בגירושין מדאורייתא אזלינן כה"ג בתר חזקה רק מדרבנן בעלמא לחומרא בעי חליצה דהא קתני במתני' ספק קידושין ס' גירושין בתרווייהו חולצת ולא מתייבמת משמע דחד דינא אית להו וכי היכי דבספק גירושין היינו בכתב בכת"י ואין עליו עדים דמדאורייתא הגט כשר כדאיתא בגיטין (דף פ"ו) ומתייבמת מה"ת והא דאינה מתיבמת הוא רק מדרבנן ה"נ בספק קידושין נמי מתייבמת מה"ת ולחומרא דרבנן אינה מתייבמת והיינו מטעם דאמרינן אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת א"כ ע"כ אביי ורבא אית להו הך חזקה אע"ג שנולד הספק בשעה שהיתה א"א ולא פליגי ארבה אלא במה דפטר רבה בספק גירושין אף מחליצה מטעם חזקה ואינהו סברי דחולצת מדרבנן ולא חיישו לשמא תתייבם אבל מודו דחזקה כה"ג הוי חזקה מעליא ובספק קידושין מה"ת מתייבמת:
וכן מצאתי בחידושי הרשב"א ז"ל שם בסוגיא גבי הא דפריך התם כי בעי לאוקמי בב' כיתי עדים אי בב' כיתי עדים תתייבם ואין בכך כלום קיימי עדים ואמרי קרוב לה ואת אמרת תתייבם ופי' הרשב"א ז"ל דהכי פריך דודאי מתניתין דקתני חולצת בספק קידושין מדרבנן בעלמא הוא ואם תתייבם אין בכך כלום דהא דומיא דספק גירושין קתני לה וג' גיטין ודאי כשרין ד"ת הן אלא שחז"ל החמירו בהם משום דאם תתייבם אין בכך כלום ואי מתניתין בב' כיתי עדים מדינא חולצת עכ"ל הרי שגם הרשב"א ז"ל מפרש דפשטא דמתניתין קתני ספק קידושין דומיא דספק גירושין וכמו דבספק גירושין הא דאינה מתייבמת הוא רק מדרבנן ה"נ בספק קדושין מה דאינה מתייבמת הוא רק מדרבנן דמדאורייתא מוקמינן אחזקה ודוחק לומר דהרשב"א ז"ל כתב כן רק לפום הו"א דתלמודא דקתני חד בבא בגירושין וחד בבא בקידושין מסתמא בחד גוונא מיירי דמדאורייתא מתייבמת אבל לפי המסקנא דמפרש רבא כל שיש בקידושין יש בגירושין ויש בגירושין מה שאין בקידושין אז אמרינן דבבא ראשונה דקידושין וגירושין מיירי בספיקא דאורייתא משום דלא מוקמינן אחזקה ובבא דסיפא דגירושין לחודא מיירי בספיקא דרבנן דז"א דאין מקום כלל לחלק בכך ועוד הא אביי מוקי לה ביגיד עליו ריעו ותני בקידושין וה"ה בגירושין ומסתמא תרווייהו מיירי בחד גוונא דליכא אלא איסור דרבנן כדברי הרשב"א ז"ל]:
וכן מוכרח מתחילת הסוגיא מדברי רבה גופא דאי אפשר לאוקמי פשטא דמתניתין אלא באיסור דרבנן דומיא דכתב בכתב ידו דקאמר רבה דלהכי לא קתני בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה משום דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וקשה הא אכתי משכחת לה דבחיי הבעל הי' לו אח ששתיהן היו מותרות לו ולאחר מיתתו של הבעל מת האח הזה ונשאר האח שהערוה אסורה עליו שהיא בתו וכיון שבבתו הי' ספק גירושין הצרה חולצת ולא מתייבמת ולא שייך לומר אשה זו בחזקת היתר לשוק היתה עומדת דהא בחיי הבעל היתה בחזקת איסור לשוק שאם ימות בעלה תהא זקוקה ליבם לאותו האח שאין צרתה ערוה עליו וא"כ א"א להתירה לשוק ואמאי הוצרך למיתני כתב בכת"י דלא הוי אלא איסור דרבנן ולא נקט ספק קרוב לה ובהיה לו אח אחר ג"כ דליכא חזקת היתר לשוק וחולצת ולא מתייבמת א"ו דהתנא לא רצה לשנות רק אותן שחולצת ולא מתייבמת מדרבנן משום דמה"ת מוקמינן אחזקה אבל בגוונא דליכא חזקה והוי ספק דאורייתא לא קתני וכמ"ש הרשב"א ז"ל ורבה לא בא לחדש דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת דזה ידעינן דחזקה זו מעליא רק שבא להשמיענו דכיון דמוקמינן אחזקה א"צ חליצה כלל אף מדרבנן שאם אתה אומר חולצת מתייבמת:
מיהו אפשר לומר דאפילו בהיה להבעל אח אחר שלא היתה ערוה עליו נמי איכא חזקה ואף דליכא למימר בחזקת היתר לשוק עומדת מ"מ איכא למימר דפטורה מן החליצה משום דמוקמינן לה אחזקה שאסורה ע"ז האח החי משום אשת אח דהיינו כמו שבחיי הבעל קודם שזרק לה הגט היינו דנין שאם ימות הבעל תהא אסורה עליו משום אשת אח מחמת שהיא צרת ערוה לו ה"נ עכשיו היא צרת ערוה ואסורה עליו משום אשת אח וממילא היא מותרת לשוק [ואע"ג דלא מחזקינן מאיסור אשת אח שבחיים לאיסור אשת אח שאחר מיתה דהא אמרינן גבי ספק קידושין אשה זו בחזקת היתר ליבם קיימא ולא אמרינן דאדרבה בחזקת איסור אח עומדת התם שאני דנהי דבחיים היתה אסורה ליבם משום אשת אח מ"מ היתה עומדת לזה שאם ימות ילך ממנה איסור אשת אח ותהא זקוקה ליבם אבל הכא שבחיי הבעל היתה צרת ערוה ע"ז האח והיתה עומדת לזה שגם אחר מיתת הבעל תהא אסורה משום אשת אח זה שפיר מיקרי חזקה מעליא ולהכי לא מצי למתני ספק גירושין בהי' לו אח אחר ומת אחר מיתת הבעל דהתם נמי א"צ חליצה משום חזקה דאשת אח ואם אתה אומר חולצת אתי ליבומי] ומ"מ א"א לומר כן דאיך נימא דבהיה לו אח אחר שמותרת הערוה עליו מותרת לשוק ע"י חזקה שאסורה ליבם זה החי דמאי חזית דאזלת בתר הך חזקה דאיסורא ליבם החי ולהתירה עי"ז לשוק אדרבה נימא דאמרינן אשה זו בחזקת איסור לשוק עומדת ותאסר לשוק עד שתחלוץ וחולצת ולא מתייבמת דהא בחיי הבעל היתה עומדת לזה שתהא אסורה ליבם זה החי מחמת הערוה ותהא אסורה לשוק מחמת היבם האחר ומאי חזית דאזלת בתר חזקת איסור להך יבם זיל בתר חזקת איסור לשוק ותהא צריכה חליצה מה"ת ואכתי הוי מצי למיתני ספק גירושין בזרק לה אלא ודאי שלא רצה לשנות רק אותן שחולצת מדרבנן:
מיהו ז"א דהך חזקה לאסור לשוק ע"י הזיקה ליבם המת ודאי דאיתרע דהא מת וקברו מוכיח עליו ובטלה הך זיקה וחזקה דאיסור ליבם החי שפיר הוה חזקה וממילא מותרת לשוק ומ"מ יש להביא ראי' מדברי הרשב"א ז"ל בחי' שהקשה בהא דאמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת תינח היכי דכנס ואח"כ גירש אבל גירש ואח"כ כנס הא לא היתה כלל בחזקת היתר לשוק וכתב הרשב"א ז"ל ע"ז דאיכא מ"ד דמיירי באמת בכנס ואח"כ גירש עכ"ל וקשה דאכתי ליתני בספק קרוב לה ובגירש ואח"כ כנס וצ"ל נמי כמש"כ ובגירש ואח"כ כנס דליכא חזקה דהוי ספיקא דאורייתא לא תנא במתניתין והדברים נכונים לפמש"כ במק"א בתשובה דהיכא דהוי ספיקא דאורייתא דלא מוקמינן אחזקה לא שייך למיתני כלל חולצת ולא מתייבמת דלא מהני חליצה כלל ולהכי תני במתניתין רק הני דמדאורייתא מוקמינן אחזקה כגון ספק קידושין בספק קרוב לו דמתייבמת מה"ת או ספק גירושין בספק קרוב לו לאביי ורבא דצריכה חליצה מדרבנן אבל היכא דאיכא ספק דאורייתא לא קתני וכדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו:
ולפי"ז שנתברר דגם אביי ורבא אית להו חזקה קשה לכאורה בהא דאמרינן בכריתות (דף י"ז) בבא על יבמתו ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון דמייתי אשם תלוי למאן דלא בעי איקבע איסורא ולרבה הא כיון דבחזקת היתר ליבם קאי אמאי קאי באש"ת נימא דודאי הולד מן האחרון ומותרת ליבם ומצאתי שהתוס' ביבמות (דף ל"ז) הקשו כן. ובלא"ה נראה לי ליישב קושית התוס' דבספק בן ט' לראשון לא שייך לאוקמי בחזקת היתר ליבם דהא גבי יבום אזלינן בתר שעת מיתה דקיי"ל מיתה מפלת ויבמה שאין אני קורא בה בשעת מיתה יבמה יבא עלי' הרי היא כא"א שיש לה בנים וכאן בשעת מיתת הבעל לא שייך לומר אוקמי אחזקה ליבם דשמא יהא הוכר עוברה ויתודע שהיא מעוברת וכיון דבשעת מיתה ליכא חזקה לא מהני חזקה גם לאחר שהלך זמן הבירור ואם נימא דרק רבה הוא דאית ליה הך חזקה דהיתר ליבם אבל אביי ורבא ל"ל הך חזקה הוי א"ש דלרבה מצינן לשנויי דמיירי בב' כיתי עדים א' אומרת שמן הראשון נתעברה והוכר עוברה לשליש ימי' וכיון דהוכר עוברה לשליש ימיה בן תשעה לראשון הוא והוי האי וולד מן הראשון כדאמרינן ביבמות (דף ל"ז) ואחת אומרת שיודעים שלא נתיחדה עם הראשון אז ולא הוכר עוברה והוי האי וולד מן השני ולהכי חייב אש"ת דלא מוקמינן אחזקה בב' כיתי עדים אבל כיון שביררנו דגם אביי ורבא דאמרי יגיד עליו ריעו סברי להך חזקה דליבם עומדת ואנן קיי"ל דגם בתרי ותרי מוקמינן מה"ת אחזקה כדאמרינן גבי נכסי דבר שטיא. א"כ אכתי קשה לאביי ורבא אמאי חייב באש"ת נוקמי אחזקה ונימא דודאי הוולד מן האחרון ונראה דלק"מ דאפשר דמיירי שבשעה שנולד הספק בחיי הבעל אם היא מעוברת או לא אז היו לו בנים אחרים ומתו קודם מיתתו הלכך לאו בחזקת היתר ליבם קיימא והא דלא משני בסוגיא דספק דקידושין כי פריך נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם קיימא דמיירי בהיו לו בנים ומתו אחר שזרק לה הספק קידושין דא"כ דליכא חזקה כלל הרי חולצת ולא מתייבמת מה"ת וכבר כתבנו דמתניתין מיירי דומיא דג' גיטין דהוי רק מדרבנן ועוד אפשר לומר ולחלק דלענין ספיקא דבנים לא שייך לומר בחזקת היתר ליבם קאי דהא עיקר החזקה ליבם אין לה מקום אלא שאם ימות בעלה בלא בנים תתייבם וכיון דנולד הספק אם יש לו בנים לא מהני החזקה מידי דהא לא שייך יבום ביש לו בנים משא"כ בנולד הספק בקידושי ערוה דמילתא אחריתא הוא דשייך כאן דין יבום כיון שמת בלא בנים אלא שיש ספק אם ערוה פוטרתה וע"ז שפיר אמרינן בחזקת היתר ליבום קאי וזהו סברא נכונה:
ובמש"כ דגם אביי ורבא אית להו הך חזקה יש ליישב הא דהקשו התוס' והרא"ש ז"ל ביבמות (דף י"א) בהא דא"ר צרת סוטה אסורה משום דטומאה כתיב בה כעריות וא"צ חליצה ובסוטה אמתניתין דנכנסה עמו לבית הסתר ואם מת חולצת ולא מתייבמת פריך בגמרא ותתייבם יבומי ומשני ר' יוסף א"ק ליבם ולא לאחר א"ל אביי אלא מעתה חליצה נמי לא תיבעי א"ל ר"י אלו איתא לבעל מי לא בעי גט השתא נמי תבעי חליצה ורבא משני במותר לה נאסרה לאסור לה לא כש"כ ולמה דחיק לאשכוחי טעמא תיפוק לי' דכיון דאם זינתה אסורה ליבם משום דטומאה כתיב בה כעריות ובזו שנסתרה והוי ספק להכי חולצת ולא מתייבמת:
אבל לפמש"כ א"ש דלפמש"כ התוס' בסוטה (דף כ"ח) כל סוטה יש לה חזקת היתר לבעלה ואף דחזקת כשרות דידה איתרע שהרי קינה לה ונסתרה מ"מ חזקת היתר לבעלה לא איתרע ואפ"ה גלי קרא שאסורה ולא מוקמינן אחזקתה וכפי מה שביארנו בעזה"י דאף דנטמאה לא כתיב אסתירה כדאמרינן ביבמות דהאי ונטמאה אנבעלה הוא דכתיב מ"מ ילפינן שהספק אסור לבעל דהא אסרה הכתוב עד שתשתה ולתרומה נמי ע"כ אתי קרא דונטמאה לאסור מספק דבנבעלה ודאי לא צריך קרא דזונה היא ואסורה בתרומה וכן לבועל הא דאסרינן הוא נמי מספק אע"ג דונטמאה אנבעלה קאי מ"מ כיון דאם נבעלה מקרי טומאה לגבי בועל לא גרע מכל ספק טומאה דברה"י טמא ולא מוקמינן אחזקה ולהכי אסורה לבועל אבל ליבם נהי דאם זינתה ודאי אמרינן מסברא דע"י שנטמאה לבעל מדחיא מיבם אבל אם נסתרה אימא דמוקמינן לה אחזקה דיבום דאשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת כדרבה להכי הוצרך רב יוסף לאשכוחי טעמא אחרינא משום דכתיב לאחר ולא ליבם והיינו דבסתירה לחוד מדחיא מיבם. וכן רבא אמר משום ק"ו במותר לה כו' דאיהו נמי סובר כרבה דמוקמינן אחזקת היתר ליבם אע"ג שנולד הריעותא בחיי הבעל להכי לא מצי לשנויי דטעמא משום ספק טומאה דכתיב בה דהא מיבעיא לן לאוקמה אחזקה והוצרך לומר דמטעם הסתירה לחוד אסורה להתייבם ומשום דאמר קרא לאחר ולא ליבם או משום ק"ו דבמותר לה כו' ואע"ג דמדרבנן ודאי דלא מוקמינן לה אחזקה לאביי ורבא ולא גזרי שאם אתה אומר חולצת תתייבם וא"כ אכתי הוה מצי לאוקמי טעמא דמתניתין דחולצת ולא מתייבמת משום ספק שמא זינתה ומדרבנן לא מוקמינן אחזקה מ"מ אינהו הוו בעי לאוקמי טעמא דמתניתין מדאורייתא דומיא דאינך דמתניתין ועיין בירושלמי דאמר באמת בטעמא דלא מתייבמת משום ריח ערוה נגעו בה כרב ואזיל לטעמי' דדריש תלתא ונטמאה לבעל ולבועל וליבם וכיון דלגבי יבם נמי כתיב ונטמאה להכי אין אנו צריכין לדרשה דלאחר אלא דסג' בטעמא דרב דכיון דאם זינתה ודאי דמי לעריות אם נסתרה אסורה להתייבם ולא מוקמינן אחזקה דכיון דגבי יבם נמי כתיב ונטמאה דמי לשאר ספק טומאה ולא מוקמינן אחזקה ואין אנו צריכין לדרשה לאחר ולא ליבם ולא לק"ו וזה פשוט:
ובזה ישבנו הא דקשה בסוגיא דסוטה דפריך אביי התם אאוקימתא דרבה ור"י ורבא ולא אמר שם טעמא דמתניתין אמאי לא מתייבמת ואורחא דתלמודא בכ"מ שהאמורא סותר דברי האמוראים מסיק איהו אוקימתא אחריתי וכאן לא אמר אביי שום טעם אבל לפמש"כ א"ש לפי המבואר בחולין (דף ט') דאמר אביי התם ולא שני לן בין סכנתא לאיסורא והא אלו ספק מים מגולין אסורין וספק טומאה בר"ה טהור א"ל רבא התם הלכתא גמירא לה מסוטה מה סוטה ברה"ר טהור ופי' התוס' דאביי סובר דהא דבר"ה טהור בדאיכא חזקת היתר ולאו מסוטה גמרינן לה אלא מסברא ידעינן לה ומסוטה גמרינן לטהר בלא חזקה ורבא סובר דבדאיכא חזקה נמי מסוטה ילפינן עיי"ש בתוס' א"כ נראה דאביי סובר דסוטה ל"ל חזקת טהרה דמחמת רגלים לדבר אתרע החזקה כשיטת התוס' בחולין שם להכי סובר דילפותא דטומאה מסוטה בדליכא חזקה כמו סוטה אבל בדאיכא חזקה אין אנו צריכין ללמוד מסוטה רק מסברא [ונ"מ דהיכא דאיכא חזקה טהור אע"ג דל"ד לסוטה כמו בשני שבילין דא' מהן ודאי טמא כמ"ש התוס' שם א"כ לדידי' דליכא חזקה בסוטה אין אנו צריכין לשום טעם לאסור ליבם דכיון דנבעלה אסורה דטומאה כתיב בה כעריות א"כ בנסתרה לא מתייבמת מספק דהא לאביי ליכא חזקת היתר בסוטה דאתרע חזקתה מחמת רגלים לדבר:
עכ"פ הרי נתברר היטב מתוך כל הדברים שכתבנו כדעת מהר"מ לובלין שם דגם אביי ורבא אית להו הך חזקה דחזקת היתר לשוק אף בנולד הריעותא מחיים:
והנה לפי מה שבררנו דכ"ע אית להו גבי יבמה דמעמידין אותה בחזקת היתר לשוק או ליבם כפי שהיתה עומדת בחיי בעלה במה שעתיד להיות אחר מיתתו לפי"ז גבי בהמה שיש בה ספק טריפות כגון אם המוח מקיפין מכל צד או לא אמרינן ג"כ שבחזקת היתר עומדת שעומדת להיות מותר אחר שחיטתה וכמ"ש התוס' דדוקא גבי דרוסה דשכיח אסרינן אבל היכי דאיכא למימר הכי והכי הרי היא בחזקת היתר כדאמרינן נשחטה הותרה ואף שהספק היה בה מחיים כמו גבי יבמה דמעמידין אותה בחזקת היתר לשוק ואף שנולד הספק בה מחיים בשעה שהיתה עדיין א"א אבל קשה היכא אמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת הא אמרינן בחולין (דף ט') בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ופי' רש"י ז"ל בחזקת איסור היינו איסור אבמה"ח ואע"ג דהשתא שנשחטה כבר אזלא ממנה איסור אבמה"ח אף אם נשחטה שלא כהוגן מ"מ מהני חזקה שהיתה בחזקת אבמה"ח לחוש עליה משום נבילה משום דמחזיקין מאיסור אבמה"ח לאיסור נבילה וא"כ היכא אמרינן הכא גבי ספיקא דצרת ערוה שזו בחזקת היתר לשוק עומדת הא אדרבה בחזקת איסור א"א היתה עומדת ואף עתה שמת בעלה אנו צריכין לחוש אליה משום איסור אשת אח להחזיק מאיסור א"א לאיסור אשת אח ולשיטת התוס' שפירשו בביצה (ד' כ"ה) הא דרב הונא דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת היינו איסור אינה זבוחה א"ש דסברי דאיסור אבמה"ח כיון דכבר נסתלק בודאי לא מהני מידי לענין איסור נבילה דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אבל לשיטת רש"י קשה:
וראיתי להרשב"א ז"ל ביבמות (דף ל"א) וז"ל והא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת איכא דקשיא להו והא באיסור א"א קיימא הלכך כיון דבחזקת איסור הוי קיימא השתא דמית נעמידה בחזקת איסור ואע"ג דאיסורא קמא אסתלק לה דכוותה אשכחן בעלמא דמחזיקין מאיסור לאיסור כדאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כלומר בחזקת איסור אבמה"ח עד שיודע לך במה נשחטה ואע"ג דמשעה שנשחטה נסתלק איסור אבמה"ח אפ"ה חוששין לה משום נבילה אלמא מחזקינן מאל"א עיי"ש מה שתירץ הרשב"א ז"ל דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה מאלי' או שלא נשחטה כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה דבר המכשירה הלכך כיון שאתה בא להתירה ולאמר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך להביא ראי' אבל הכא כיון שזו מתחילה צרת ערוה היתה ואלו מת בעלה ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עלי' כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראי' כנ"ל עכ"ל:
הנה מבוארים דברי הרשב"א ז"ל דלהכי מחזיקים מאיסור אבמה"ח לאיסור נבילה משום דאיסור נבילה ידוע לנו גם בחיי הבהמה שאחר מיתתה תהי' אסורה משום נבילה אם לא יהי' לה מעשה המכשירה לאכילה דהיינו הכשר שחיטה ואם לא יהיה לה הכשר שחיטה מאילי' תפול באיסור נבילה להכי עתה שאנו דנין אם נעשה בה מעשה השחיטה כהוגן אם לא מחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור נבילה משא"כ בצרת ערוה שבחיי' אנו יודעין שאחר מיתת בעלה תהי' מותרת לשוק בלא שום מעשה מפני שהצרה שעומדת לפנינו היא תתיר אותה לשוק בלא יבום להכי לא מהני לה חזקת איסור א"א דמחיים לאוסרה לאחר מיתת בעלה מטעם חזקה דאדרבה היא היתה עומדת בחיי בעלה להיות ניתר לשוק בלי שום מעשה והרי מת וקברו מוכיח עליו והנה זה מהני בספק הנולד בשחיטה וכדברי הרשב"א ז"ל דכיון דאיסור נבילות אין לו היתר כ"א ע"י מעשה אמרינן בזה בחזקת איסור עומדת דבשעה שהי' עלי' איסור אבמה"ח היתה עומדת להיות אסור אחר מיתתה אם לא תהיה עליה מעשה המכשירה והיא אסורה עד שיודע לך במה נשחטה אבל לענין ספק טריפות הנולד אחר מיתתה א"א להחזיקה בחזקת איסור להחזיק מאיסור אבמה"ח לאיסור טריפות דהא איסור טריפות לא שייך בו מעשה המכשיר ובחיי' עומדת לזה שאחר מיתתה תהא מותרת דלא בעינן לחוש שמא תמצא טריפה ובעינן למימר בספק טריפות הנולד בה בהמה זו בחיי' בחזקת היתר לאחר שחיטה עומדת דעומדת בחייה להיות ניתר אחר שחיטה והרי היא שחוטה לפנינו ומאי איכפת לן במאי דשחיטה בעי מעשה המכשיר כיון שאין אנו דנין על ספק נבילה רק אנו דנין על ספק טריפה וספק טריפה לא בעי מעשה המכשיר ובהמה לשחיטה עומדת ולא למות מאלי' דבשלמא אם אנו דנין על ספק נבילה אמרינן שפיר דבחזקת איסור עומדת ולא אמרינן בחזקת היתר עומדת שתהא ניתרת לאחר שחיטה דע"ז גופא אנו דנין אם נשחטה או לא אבל כשאנו דנין על איסור טריפה אנו יכולין לומר בחזקת היתר עומדת לכשתשחט והרי היא נשחטה לפנינו:
ואין לומר דבאמת סובר הרשב"א ז"ל דבספק טריפה מעמידין בחזקת היתר, והא דחוששין לספק דרוסה הוא משום דדרוסה שכיח וכשיטת התוס' דז"א דהרי הרשב"א ז"ל כ' בחולין (דף ט') וז"ל והיכא דנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מן הארכובה ולמעלה ואין ידוע אם קודם או לאחר שחיטה כ' רבינו ז"ל דמסתברא דספק דאורייתא הוא ולחומרא כדתניא שחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה ואינו ידוע אם קודם שחיטה כו' זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה וה"ה לכל שאר טריפות כדאמרינן לקמן (דף נ"א) ההיא אימרתא דהוי בי רב חביבא והוה משדרא כרעא בתרייתא א"ר יימר האי שגרונא נקטה מתקיף לה רבינא דלמא האי חוט השדרה איפסק אלמא מדאתקיף רבינא הכי ש"מ דכל היכא דאיתליד ריעותא לחומרא תלינן. ואע"ג דפסק תלמודא התם כרב יימר הא קאמר טעמא התם משום דשגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח אלמא אי תרווייהו שכיחי או תרווייהו לא שכיחי לחומרא תלינן והא דאמרינן לקמן (דף נ"ג) ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ואמרינן נמי ספק קניא ספק שונרא אימר קניא התם משום דלא שכיח דדריס שונרא דהא מעשים בכל יום דשכיח שונרא בין התרנגולים ואינו דורס ותדע דהא קיי"ל שם דחוששין לספק דרוסה אלמא היכא דתלינן לקולא כגון בספק כלבא ספק שונרא טעמא דמילתא משום דמסתבר טפי למיתלי להתירא ואנן קיי"ל דתלינן לקולא בזאב והיכא דמשמשא ידא דטבחא התם לפי שיש דבר לפנינו לתלות בו להיתר ואין דבר לפנינו לתלות בו לאיסור ומיהו כל היכא שיש לפנינו דבר שיש בו לתלות להיתר כגון שדרסו על העוף או פרכס ונלחץ אל הקיר ואיכא אומדנא דאפשר שנשמטה גפו מחמת כן תלינן לקולא דהא תלינן בזאב עכ"ל מבואר מזה דכל היכא דאיכא ספק השקול תלינן לחומרא ולאו בדרוסה לחוד דשכיחא חוששין אלא לכל ספק טריפות חוששין לחומרא וע"כ משום דמחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור טריפה ולא אמרינן בהמה זו בחייה בחזקת היתר היתה עומדת לכשתשחט א"כ קשה הא לדברי הרשב"א ז"ל בחי' ליבמות בעינן למימר דדוקא בספק בשחיטה מחזיקין מאיסור אבמה"ח לספק נבילה משום דבאיסור נבילה בעי מעשה המכשיר אבל איסור טריפות דלא בעי מעשה המכשיר בעינן להעמידה בחזקת היתר שהיתה עומדת בחייה לכשתשחט וא"כ למה החמיר הרשב"א ז"ל בחי' לחולין בכל ספק טריפות:
ואפשר ליישב דברי הרשב"א ז"ל דדוקא בספק צרת ערוה דאיסור דידה הולך ממנה ע"י מיתה ולא בעי מעשה להתירה אנו יכולין לומר שעומדת להיות ניתר אחר מיתתו אבל בבהמה דאינה עומדת להיות ניתר כ"א ע"י מעשה שחיטה א"א כלל לדון בה חזקה שעומדת להיות ניתר דדבר המחוסר מעשה לא שייך לומר שעומד על זה וכיון דלא שייך לומר שעומד להיות ניתר להכי אפילו אם אנו באין לדון על ספק טריפות שאינה צריכה מעשה נמי אין אנו דנין חזקה שעומדת להיות ניתר דהא סוף סוף היא צריכה מעשה להתירה מחמת איסור נבילה ודבר שמחוסר מעשה אין שייך לומר שסתמא עומד לזה. וכיון דלא שייך להעמיד על חזקה דעומדת להיות ניתר ממילא מחזיקין מאיסור אבמה"ח לאיסור טריפה:
ובעיקר דברי הרשב"א ז"ל שכתב דלהכי אמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ולא אמרינן אדרבה בחזקת א"א קיימא משום דניתרת מאלי' ע"י מיתת בעלה קשה טובא מהא דאמרינן בב"ב (דף קל"ה) בההוא דהוה מוחזק דל"ל אחין ואמר בשעת מותו דל"ל אחין והוי אמרי' דאיכא סהדי במדה"י דאית לי' אחין ואר"י השתא מיהו ליתנהו קמן לאו היינו דאר"ח עדים בצד אסתן ותאסר אמר לי' אביי אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א ופי' הרשב"ם ז"ל נקל בא"א בתמיה דאיכא איסור חזק והרי היא בחזקת איסור עד עתה ואל תתירנה מספק כיון דאמרי אינשי דאיכא עדים במדה"י שזקוקה ליבם ע"כ הרי מבואר בהדיא דגם במיתת הבעל מחזיקין מחזקת איסור אשת איש לחזקת יבמה לשוק אף על גב דלא בעי מעשה להתירה ומצאתי אחר כן להשיטה מקובצת שם וכ' עוד יש לי לפרש נקל בא"א דכיון דהוחזקה באיסור א"א ובעודה בחזקת איסור א"א יצא הקול דאית לי' אחין לא מפקינן לה מחזקת איסור כשמת הבעל דמחזיקינן לה מאל"א ולא נהירא האי פירושא מהא דאמרינן בפ"ד אחין אשה זו בחזקת היתר עומדת ומספק אתה בא לאוסרה עכ"ל:
וצ"ל דהרשב"א ז"ל מפרש הא דקאמר אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א באופן אחר דשבוי' קילא משום דמנוולא נפשה גבי שבאי או משום דשבוי' הוי איסור לאו וא"א הוי איסור מיתה ולא כפי' הרשב"ם ז"ל דהטעם דאיסור יבמה לשוק חמיר משום דמחזיקין מאיסור לאיסור. ובמק"א יישבנו דאפשר לפרש כפי' הרשב"ם ז"ל דאיסור יבמה לשוק חמיר משום דמחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק ומה שהקשה השיטה מקובצת מהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ולא מחזקינין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק או לאיסור אשת אח. נ"ל ליישב דהוא מטעם אחר דכיון דאיסור א"א היה כולל הכל בין ליבם בין לשוק ועכשיו כשמת הבעל אי אתה יכול לאוסרה על כולן דממ"נ אם בת יבום היא מותרת ליבם ואסורה לשוק ואם לאו בת יבום היא מותרת לשוק ואסורה ליבם א"כ איך אתה יכול להעמידה על איסור מחזקה לחזקה דאין אנו יודעים לאיזה צד להכריע החזקה אם ליבם או לשוק ואם נביא לשמש בחזקה זו לאוסרה על היבם אנו סותרין בזה החזקה לשוק ואיכא למימר אדרבא נחזיק מאל"א לשוק וממילא מותרת ליבם ואם נשמש בה לאוסרה לשוק אנו סותרין החזקה לגבי היבם ואיכא למימר אדרבה נחזיק מאל"א גבי יבם ונתירה לשוק ומאי חזית וממילא אין מקום לחזקה זו והוי ספק השקול ומעמידין אותה על חזקה שהיתה מעותדת בחיי בעלה להיות אחרי מותו ולא דמי לבהמה בחייה דשם אין שום סתירה בחזקה להכי מחזקינן מאל"א אבל הכא אין מקום לחזקה ומעמידין אותה בחזקת היתר לשוק או ליבם כמו שהיתה מעותדת בחיי בעלה להיות אחרי מיתתו וא"א לשמש כאן בהמשכת איסור חזקת א"א ואף דגבי ב' שבילין וכן בשני נזירים שנזרק טומאה ביניהן כתבו התוס' בחולין (דף ט') ובנדה (דף ב') דמוקמינן כ"א אחזקתו אעפ"י שהחזקות סותרות זא"ז דאחד ודאי טמא הוא התם שאני דכל נזיר יש לו חזקה בפ"ע ומהני לי' חזקתו לגבי דידי' ולא איכפת לי' במה שאנו צריכין לדין על חבירו. אבל הכא שחזקה של אשה זו גופא סותרת עצמה ואין אנו יודעין איך לשמש החזקה בטלה לגמרי אבל בעובדא דב"ב (דף קל"ה) שמת א' בלא בנים ולא נודע אם יש לו אחין שפיר מיקרי אתחזק איסורא כדברי הרשב"ם ז"ל. דהא כתבנו דעיקר הטעם שאין מחזיקין מאל"א בספק גירושין וקדושין ומעמידין בספק גירושין בחזקת היתר לשוק ולא בחזקת איסור א"א הקדום הוא משום שהחזקה סותרת א"ע לגבי יבם ושוק וכ"ז הוא אם הספק בצרת ערוה שאנו דנין ע"י ספק גירושין להתירה לשוק או ליבם דאם נתגרשה מותרת ליבם ואם לא נתגרשה מותרת לשוק והחזקת א"א סותרת עצמה ואין אנו יודעין לאיזה צד נשמש בה אבל בספק אם יש לו אח אין אנו דנין אם מותרת על היבם או לא דאם יש לה יבם אין ספק שהיא זקוקה לו בוודאי רק אנו דנין אם יש לה יבם או לא בזה שפיר נוכל לאוסרה לשוק מטעם א"א משום דמחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק מאי אמרת דנימא אדרבה נחזיק אותה לאיסור ליבם מאיסור א"א הקדום לה זה לא מצית אמרת דאם יש לה יבם הרי ודאי דמותרת עליו וזקוקה אליו ואין אנו דנין אלא אם יש לה יבם ואסורה לשוק או לא ועל זה בעינן לאוקמא לשוק באיסור מחזקת איסור א"א:
- (הגה"ה ועיין בנודב"י מה"ת (סימן קפ"ה) שדן שם באשה שהיה בעלה אסופי)
- (מן השוק ומת להתיר אשתו לשוק משום דהוי ס"ס שמא אינו מישראל כלל ומותרת לכל אדם ואת"ל שהוא מישראל ואסורה לאיש שיש להסתפק שהוא אבי בעלה משום כלתו מ"מ לאיש שאין ספק בו שהוא אביו מותרת שמא אין לו אח ואין כאן איסור יבמה לשוק עיי"ש שדן כן. ולדברי הרשב"ם ז"ל הוי אתחזק איסורא ולא מהני ס"ס היכא דאיתחזק איסורא:)
ובזה מיושב נמי הא דאמרינן ביבמות (דף ל"ז) בילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון דחייב אשם תלוי וקשה ע"ז נימא דמוקמינן לה אחזקה מאיסור א"א לאיסור אשת אח ליבם ויהי' חייב חטאת ולדברינו א"ש דלא שייך להחזיק כאן מאל"א משום דהחזקה סותרת א"ע וכמו שכ'. ולהעמידה על חזקת איסור אשת אח כמו שהיתה קודם שנתעברה לא שייך דאדרבה בחייה היתה עומדת להיות ניתר אחר מיתתו כיון שאין לה בנים מבעלה והא דאמרינן בפ' האשה בתרא (דף קי"ט) גבי היתה לה חמות אינה חוששת ומוקי למתניתין דהתם כר"מ דחייש למיעוט ואפ"ה אינה חוששת משום דאיכא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל מיעוטא דמיעוטא ולא חייש ר"מ ולפי דברינו אמאי חשיב התם חזקה לשוק הא איכא נגדה חזקה לאיסור לשוק מטעם דמחזיקין מחזקת איסור א"א והתם לא שייך להחזיק מאיסור א"א לגבי יבם דהא עיקר הספק הוא רק אם יש לה יבם ואם יש לה יבם ודאי זקוקה ואין החזקה סותרת א"ע. נראה דהתם לא שייך לאוסרה לשוק מטעם חזקה ולומר שנולד לבעלה אח דמשום חזקת א"א דידה אין לנו לחדש מעשה ולומר שנולד לה יבם דלא מצינו שיועיל החזקה אלא אם נוכל לאוסרה מבלי שנצטרך לחדש בה מעשה. אבל שיועיל חזקת איסור דידה שנאמר שנתחדש בה מעשה האוסרה זה לא מצינו ועיין בכורות (דף כ') דאפילו גבי רובא היכא דתלוי במעשה לא מהני וכ"ש חזקה [ועיין יבמות (דף קי"ט) תוס' ד"ה ר"מ איזה מיקרי תלוי במעשה] דתליא במעשה דוודאי לא מהני:
ומ"מ אף שלפי דברינו מחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק כל היכא שאין החזקה סותרת א"ע. אף על גב שניתרת במיתת הבעל בלי שום מעשה מ"מ אין מכאן ראיה להחזיק מאיסור אבמה"ח לאיסור טריפה דאפ"ל דהתם איכא למימר דבחיי בעלה עומדת להיות אחר מיתתו באיסור יבמה לשוק שגם בחיי בעלה הוי אמרי דאיכא סהדי דאית לי' אחין במדה"י אבל לענין איסור טריפות כגון בספק מוח מקיפין שנתוודע לנו אחר שחיטה ולא בעינן מעשה לזה ואינה עומדת לזה, מנ"ל להחזיק איסור בספק השקול ואף דבדרוסה מחזיקין לאסור.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |