עונג יום טוב/ע
|
< הקודם · הבא > |
ובגוף הדבר אם מחזיקין מאל"א לכאורה נראה להביא ראיה נכונה דאין מחזיקין מאל"א מהא דאיתא ביבמות (דף ס"ט) במתניתין כיצד הי' ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ופריך בגמ' כיון דעיברה לא תאכל ליחוש שמא עיברה מי לא תנן מפרישין אותן ג' חדשים שמא מעוברות הן ופירש"י אלמא לחדא ביאה חיישינן עכ"ל] אמר רבה בר ר"ה ליוחסין חששו לתרומה לא חששו ופריך ולתרומה לא חששו והתניא ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד אלא אמר רבה בר"ה בנשואין חששו ובזנות לא חששו ופירש"י משום דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר וליכא ספק. ופריך בנשואין מי חששו והתניא בת כהן שנישאת לישראל ומת טובלת ואוכלת בתרומה לערב א"ר חסדא טובלת ואוכלת עד ארבעים דאי לא מעברא הא לא מעברא ואי מעברא עד ארבעים מיא בעלמא הוא א"ל אביי א"ה אימא סיפא הוכר עוברה במעיה תהא מקולקלת למפרע מאי מקולקלת עד ארבעים עכ"ל הגמרא:
והנה לכאורה קשה טובא בהא דבעי רבה בר רב הונא מעיקרא למימר דלתרומה לא חששו שמא מעוברת ואמאי לא ניחוש לספק איסורא ואף שבא עליה רק ביאה אחת כמ"ש רש"י ז"ל מ"מ אמאי לא ניחוש בספק איסורא. וצ"ל משום דאיכא חזקה שאינה מעוברת עד השתא להכי לא חיישינן שמא עיברה [והא דפריך מהא דהז"ג שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה הוא משום דהתם נמי להך חששא דמי דהא באמת יש לבעלה חזקת חיים רק דכיון שאנו יודעין שסוף אדם למות ובודאי ימות בזה אנו מרעין החזקה של חיים וחיישינן שמא ימות ואף שהשעה שימות בה אינה מבוררת ויכול להיות שיחי' עוד שעות הרבה ואולי אף שנים הרבה מ"מ כיון שיש בודאי שעה שימות בה הרי כל השעות נכנסות לבית הספק וה"נ אף שיש להאשה זו חזקה שלא נתעברה עדיין מ"מ כיון שרוב נשים מתעברות בודאי אף שאינם מתעברות כל אחת מביאה אחת וכמה ביאות נבעלות ואינן מתעברות בעינן למיחש אף לביאה אחת שמא עיברה ואתרעי הך חזקה שלא היתה מעוברת עד עתה ע"י שאנו יודעין שרובן מתעברות כמו שהורע התם חזקת חיים ע"י שעה אחת של מיתה שיבא בודאי ולהכי פריך מגט דחיישינן שמא עכשיו שעת מיתה וה"נ ניחוש שמא בביאה זו נתעברה] וא"כ כיון שטעמו של רבה בר רב הונא דלא חשש שמא עיברה הוא מטעם חזקה ואם נימא דמחזיקין מאל"א קשה הא ודאי דבעינן למיחש שמא עיברה דנגד חזקה שלא נתעברה איכא חזקה לאיסורא דהא קיי"ל בנדה (דף מ"א) משמשת אסורה לאכול בתרומה וכתיב קרא ורחצו במים וטמאו עד הערב ואף אחר שטבלה לשימושה נמשיך איסורה בתרומה מאיסור טומאת השימוש לאיסור פסול העיבור וניחוש שמא עיברה ואסורה לאכול בתרומה. א"ו דאין מחזיקין מאל"א ויש לדחות דמטומאה לאיסור אין מחזיקין דמשמשת אסורה משום טומאה ופסול העיבור הוא איסור כמו זר אבל מאיסור לאיסור מחזיקין שפיר:
ובעיקר שיטת רש"י ז"ל שפי' הא דאמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו חזקת איסור אבמה"ח ואע"ג דכבר איסתלק לי' איסור אבמה"ח מ"מ מחזיקינן ממנו לאיסור נבילה ושיטת התוס' שחלקו עליו דהאי חזקת איסור דקאמר היינו חזקת איסור אינה זבוחה יש להביא ראי' לרש"י ז"ל מהך סוגיא דחולין (דף פ"ו) דאר"י מחייב היה ר"מ אשחיטתן משום נבלה וקאמר ר' אמי מ"ט הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין ופריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא וסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ואתרע לי' רובא. ולשיטת התוס' דהך חזקה היינו חזקת אינה זבוחה משום דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך זבוח אכול אבל לא שאינה זבוח א"כ תקשה הא ר"מ אמר בחולין (דף ק"ב) אבמה"ח אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ואמר שם מ"ט דר"מ דא"ק וזבחת מבקרך ומצאנך עיי"ש ופירש"י ז"ל ובתריה כתיב אבמה"ח עכ"ל והיינו דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך ובתר הכי כתיב ולא תאכל הנפש עם הבשר א"כ לר"מ דסובר דקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר משתעי דווקא בבקר וצאן משום רישא דקרא דבקרך וצאנך א"כ פשיטא דהאי עשה דוזבחת מבקרך ומצאנך גופא לא קאי רק אבקר וצאן ומאי פריך נימא לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה דאינו זבוח דהא ר"מ פוטר שחיטת חש"ו מכיסוי וכיסוי אינו נוהג רק בחיה ועוף ובחיה ועוף אינו נוהג לדידי' עשה דאינו זבוח לא תאכל דבקרך וצאנך כתיב וליכא גבייהו חזקה ולהכי הוצרך לומר רוב מעשיהן מקולקלין ומאי פריך מאי איריא רוב ואפי' מיעוט נמי משום סמוך מיעוטא לחזקה הא הוצרך לומר רוב מעשיהם מקולקלין משום כיסוי דליכא חזקה בחיה ועוף ומצאתי להפמ"ג בפתיחה להלכות שחי' שהקשה ג"כ קושי' זו אבל לשיטת רש"י ז"ל ניחא דסובר דהאי חזקה לא מזבחת מבקרך ומצאנך אתי אלא חזקת אבמה"ח ואע"ג דהשתא ודאי מתה היא מ"מ מחזקינן מאל"א ובחזקתה הראשונה קיימא א"כ שפיר מקשה מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דנהי דבחיה ועוף ליכא איסור אבמה"ח מ"מ איסור בשר מן החי איכא דהא אליבא דר"י קיימינן דאיהו אמר מחייב היה ר"מ על שחיטתן משום נבילה ור"י הא אמר בחולין (דף ק"ב) דלא תאכל הנפש עם הבשר אתי לאבמה"ח ובשר מן החי ילפינן מקרא דבשר בשדה טריפה לא תאכלו דכתיב בפ' משפטים א"כ נהי דאבמה"ח ליכא בחיה ועוף משום דלא תאכל הנפש עם הבשר אצאן ובקר קאי אבל בשר מן החי דנפקא לן מבשר בשדה טריפה לא תאכלו איכא גם בחיה ועוף ומחזיקינן מאיסור בשר מן החי לאיסור נבילה וסמכינן מיעוטא לחזקה ושפיר פריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דגם גבי חיה ועוף איכא חזקה אבל לשיטת התוס' קשה דהא ליכא חזקה גבי חיה ועוף כיון דליכא גבייהו עשה דוזבחת משום דאבקר וצאן הוא דכתיב לר"מ ומאיסור בשר מן החי הא לא מחזקינן לאיסור נבילה:
ועוד נ"ל להביא ראיה לדעת רש"י ז"ל מהא דאמרינן במכות (דף ד') דמייתינן שם ברייתא חבית מלאה יין שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשת לוגין שאובין שלא יהיו במקום א' וכן ככר של תרומה שנפל שם טמא וקאמר עלה מאי וכן מהו דתימא התם אוקי גברא אחזקה הכא אוקי תרומה ופרש"י אע"ג דלגבי טבילה חיישינן לגבי ככר לא חיישינן דהא מלתא ספיקא הוא אי קאי יין בדוכתיה או לא וגבי גברא הוא דאמרינן לא עלתה לו טבילה דאוקי גברא אחזקתו וטמא היה ובטבילת ספק אתה בא לטהרו אל תטהרנו מספק והכא אוקי תרומה אחזקה ובחזקת טהורה קיימא קמ"ל עכ"ל הרי משמע מלשון הש"ס דלענין טבילה בעינן לאוקמי אחזקה אע"ג דהאי גברא נטהר בודאי מטומאתו ואנו דנין אם נפסל מתרומה כדין הבא ראשו ורובו במים שאובין אפ"ה מוקמינן לי' בחזקת טומאה הואיל ולא יצא לשעה טהורה מטומאתו מחזיקינן מחזקת טומאה דידי' לפסול מים שאובין ודוחק לומר דהתם שם טומאה א' הוא ומחזיקינן מטומאה זו לטומאה אחרת אבל איסור אבמה"ח ואיסור נבילה ב' שמות הן ולא מחזקינן מאיסור זה לאיסור אחר כמ"ש התוס' ומצאתי להריטב"א ז"ל בחי' למסכת מכות שהקשה על פרש"י וז"ל מאי האי דאמרינן לקמן אוקי גברא אחזקתו אדרבה כיון דודאי נטהר מטומאתו ומספק שהכניס אחר טבילה ראשו ורובו במים שאובין אתה פוסל טבילתו לתרומה אל תפסלנו מספק עכ"ל:
וביסוד הדבר דמחזיקין מאל"א נ"ל דתליא בפלוגתא דר"ה ורב חסדא בשבועות (דף מ"ז) שני כיתי עידים המכחישות זא"ז דר"ה סבר זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה ור"ח אמר בהדי סהדי שקרא ל"ל וטעמא דר"ה משום דמוקמינן לכל חד מינייהו בחזקת כשרות דידהו ואף דחד מינייהו ודאי שקרא העידו ונפסלו ור"ח סובר דלא מוקמינן בכה"ג כל חד וחד אחזקתי' כיון דחד מינייהו ודאי פסולים הם משום דר"ח סובר דהא דמוקמינן אחזקה בכל התורה משום דהחזקה מאמת לנו שלא נעשה בדבר שאנו דנין בו עליו שום התחדשות ובודאי הוא על תכונתו הראשונה וא"כ בשני כתי עדים המכחישות זא"ז דא"א לומר דשניהם כשירי' הן לא מהני החזקה מידי ולר"ה מהני החזקה אף בכה"ג משום דמה שאמרה תורה אוקי אחזקה לא מפני שהחזקה מברר לנו הענין רק שהתורה אמרה שכל דבר שנולד לנו בו ספק נחזיקנה בתכונתו הראשונה להיתר או לאיסור להכי אף בשני כיתי עדים אף שאין החזקה מאמת לנו כשרות דידהו דהא חד מינייהו ודאי שיקרי נינהו אפ"ה צריכין אנו להחזיק כל חד מינייהו על תכונתן הראשונה שהיו כשרים והאי עניינא דמחזקינן מאל"א נמי הכי הוא דלר"ח דסבר דכחו של חזקה הוא לאמת הענין שמפני חזקתו מתברר לנו עצם הספק. א"כ זה שייך לומר דדוקא היכא דאנו מסתפקין שמא עדיין נמשך בדבר שאנו דנין עליו האיסור שהי' עליו עד עכשיו. אבל להחזיק מאל"א כמו בהמה שנולדה עליה ספק טריפות דאיסור אבמה"ח ודאי חלף הלך לו איך נוכל להעמידו על חזקת איסור בענין ספק טריפות אלו מפני שהיה עד עכשיו אבמה"ח נחזיקנו כעת לטריפה אבל לר"ה דסובר שאנו מעמידין כל דבר אחזקתו אף שאין החזקה מבררת הענין כמו בשני כתי עדים דהחזקה סותרת זא"ז מפני שהתורה אמרה להחזיק כל דבר בהיתרו או באיסורו עד שיתברר לנו היפוך תכונתו הראשונה ה"נ אפשר לומר כיון שהבהמה היתה אצלינו בחזקת איסור אבמה"ח ולא יצאת מאיסורה עד שנולד לה ספק טריפות הרי היא באיסורה הראשון ואף שאין כח החזקה לברר לנו שהיא טריפה דטריפה ואבמה"ח תרי מילי נינהו מ"מ הא לר"ה מהני החזקה להעמיד כל דבר באיסורו או בהיתרו אף שאין החזקה מאמת עצם הענין כמו בשני כיתי עדים שאין החזקה מאמת לנו עצם הענין דהא חד מינייהו שיקרא הוי ואפ"ה מוקמינן כל חד מינייהו אחזקתו:
ובזה יש להבין לשון הש"ס בחולין (דף י') דאמר שם השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר ר"ה אפילו שיבר בה עצמות כל היום כולו פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ורח"א כשירה וכו' בשלמא ר"ה כשמעתי' דאר"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כו' אלא ר"ח מ"ט א"ל ר"ח עצם ודאי פוגם עור ספק פוגם ואין ספק מוציא מידי ודאי מתיב רבא לסיוע לר"ה טבל ועלה ונמצא עליו דבר החוצץ אפילו נתעסק באותו המין כל היום לא עלתה לו טבילה כלל עכ"ל הגמרא והאי לישנא צריך ביאור [מיהו מצינן לשון זה ביומא (ד' מ"ב) מתיב ר"י ב"א לסיוע לרב ובנדה (מ"ו) גבי מופלא הסמוך לאיש ע"ש] מדוע לא אמר סתמא מתיב רבא כאורחיה דתלמודא בכל דוכתי ואמר מתיב רבא לסיוע לר"ה אבל לפמש"כ הוא נכון מאוד דבאמת לר"ח לא קשה מידי מברייתא זו דטבל ועלה כיון דהוא סובר בהדי סהדי שיקרי ל"ל ולדידי' לא אזלינן בתר חזקה אלא היכא שיש בכח החזקה לאמת הענין להאיסור הראשון אבל מאל"א לא מחזיקינן כיון דהאיסור הראשון כבר הלך לו ולהכי לא דמי לטבל ועלה ונמצא עליו דבר החוצץ דהתם איכא חזקת טומאה גמורה משא"כ הכא דליכא חזקה דאיסור אבמה"ח כבר הותר בוודאי להכי תלינן בעצם דודאי פוגם. והא דפריך הש"ס בשלמא לר"ה כשמעתיה אלא ר"ח מ"ט ולא אמר דטעמא דר"ח הוא משום דפליג אעיקר דינא דר"ה דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת הוא משום דבהאי שינויא לא הוי מהני לן דנהי דל"ל דר"ה דבחזקת איסור עומדת אכתי הוי ספק השקול ומ"ט תלינן לקולא הא הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא להכי הוצרך לשנויי דעצם ודאי פוגם ועור ספק כו' ולהכי תלינן לקולא והשתא דאמרינן הך שינויא דעצם ודאי פוגם ודאי דלא קשה לדידי' מטבל ועלה דהתם דאיכא חזקת טומאה אתי ספק ומוציא מידי ודאי משא"כ הכא בשחיטה דליכא חזקת איסור רק ר"ה גופא לשיטתו דס"ל דזו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה לדידי' מחזיקין מאל"א ולא בעינן שיהא בכח החזקה לאמת הענין כמש"כ לדידי' הוי שפיר סייעתא מטבל ועלה דכמו דהתם איכא חזקת טומאה כמו כן הכא איכא חזקת איסור אבמה"ח ומדוקדק לשון הש"ס דקאמר מתיב רבא לסיוע לר"ה משום דאין בזה קושיא לר"ח רק סיוע לר"ה לשיטתו:
ואף שיש לפקפק במש"כ דלר"ח אין מחזיקין מאל"א משום דאפשר לומר דדוקא היכא שהחזקות סותרות זא"ז הוא דאמר בהדי סהדי שיקרא ל"ל משום דא"א לתפוש את החבל בשתי ראשין אבל היכא דליכא סתירת החזקות מעמידין הדבר על איסורו אף שהאיסור הראשון כבר הלך לו מ"מ מש"כ דלר"ה מחזיקין מאל"א ודאי דמסתבר כיון דלדידי' מהני חזקה אפילו היכא דסותרות זא"ז ואין הטעם שהאיסור מתאמת ע"י החזקה אם כן פשיטא דמהני החזקה אף שהאיסור הראשון הלך לו בעת שנולד ספק איסור אחר:
ומעתה לפי מה שבארנו דלר"ה ודאי מחזיקין מאל"א וקיי"ל כר"ה גבי ב' כיתי עדים המכחישים זא"ז. וגם ישבנו פה מה שקשה ע"ז מהא דיבמה בספק גירושין ולא מהני לה חזקת א"א וגם דברי הרשב"א ז"ל נתבאר לעיל דגבי בהמה כיון שאינה ניתרת אלא ע"י מעשה המכשיר לא אמרינן בה דעומדת להיות ניתרת אחר שחיטה וממילא מחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור טריפה א"כ ודאי דספק טריפות שנודע לנו מחיים ודאי דאסור מטעם חזקת איסור ולאו דוקא בדרוסה דשכיח חיישינן אלא ה"ה בכל שאר טריפה שנודע מחיים מיהו כ"ז אם נודע לנו הספק טריפות מחיים אבל אם יצאת בחזקת היתר ולא נודע לנו שום ספק בשעת שחיטה רק שאח"כ נולד בה ספק טריפות בזה בעינן למימר נשחטה הותרה דלא אמרינן דמחזיקין מאל"א אלא מיד שיצאתה מחזקת איסור הראשון תיכף נולד בה ספק איסור וכיון דלא הוחזקה לפנינו להיתר מחזיקין לה באיסור מחזקה הראשונה אבל היכא שהחזקה הראשונה הלך ממנה והוחזקה לפנינו בהיתר אף שאח"כ חזר ונולד בה ספק איסור לא מהני לה חזקה הראשונה לאוסרה כיון דכבר אזדא לה:
ואף דביבמות וכתובות (כ"ב) גבי שנים אומרים מת וב' אומרים לא מת אם נשאת לא תצא פריך שם בש"ס היא גופה באשם תלוי קיימא וכתבו שם התוס' דטעמא דהוי רק אשם תלוי ולא חטאת אע"ג דבחזקת א"א קיימא הוא משום דחזקה דדייקא ומינסבא מרע לה לחזקה דא"א ע"ש משמע הא לא"ה הוי מייתי חטאת משום חזקה דא"א אע"ג דמיד שבאו העדים הראשונים שאמרו מת כבר הותרה חזקת א"א ואפ"ה כשבאו אח"כ עדים ואמרו לא מת חזרה החזקה למקומה ומחייבינן להו חטאת כוודאי איסור מ"מ אפ"ל דזהו דוקא אם באנו לאוסרה מחמת חזקה דשני' ממש כמו התם כשבאו העדים ואמרו לא מת חזרה החזקה השני' למקומה אבל הכא דחזקה שאבמה"ח בודאי הלכה לה רק שאנו באין לאסור משום מחזיקין מאל"א וכמו שבארנו לעיל דטעמא של חזקה הוא שנחזיק כל דבר על חזקתו הראשונה כמו שהיינו מחזיקים אותו עד עתה בזה הוא דווקא אם לא הי' שום הפסק משפסק חזקה הראשונה עד שנולד הספק אבל אם קודם שנולד לנו הספק החזקנוהו בהיתר אין אנו חוזרין ומגלגלין עליו חזקה הראשונה:
אולם מדברי הרשב"א ז"ל שהבאנו לעיל משמע שדעתו לאסור גם בספק שלא נודע לנו בשעת שחיטה. דהא כתב בנשמטה גף או נשברה רגלו מן הארכובה ולמעלה ואין ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה אסור והתם ע"כ מיירי שלא הרגישו בעת שחיטה השבירה או השמטה ויצאתה בהיחו אחר שחיטה ואפ"ה אסר הרשב"א ז"ל מיהו אף שדעת הרשב"א ז"ל בחי' שאף באיסור שנולד אחר שחיטה לא תלינן לקולא אא"כ שההיתר שכיח טפי כמש"כ בהא דתלינן בזאב מ"מ בתשובותיו כתב אם נסתפק בסירכה בגב או בחיתוך וכשנופחין אותה הרבה נראה שהוא בחיתוך וכשאין נופחין אותה כ"כ נראית הסירכה שהיא בחוץ כשירה וכ"פ המחבר (בסימן ל"ט סעיף ה') והוא משום נשחטה הותרה ואפשר לומר דדוקא בא זאב ונטל בני מעיים כ' הרשב"א ז"ל דאי לאו דהיתר שכיח טפי הוה אסרינן לי' מספק משום דאיכא לפנינו ריעותא הברורה ונקבו במ"ע ואולי במים במוח וא"י אם מקיפין המוח את המים נמי הוה ריעותא ברורה שהרי התחיל בה מעשה טריפות וחולי] אבל בנסתפק על סירכא אם היא בגב או בחיתוך אפ"ל שהיא בחיתוך והוי סירכא כסדרן דלאו ריעותא היא כלל כדאמר בש"ס היינו רביתייהו להכי אמרינן נשחטה הותרה:
אחרי כותבי זאת מצאתי להכרו"פ שהרגיש ג"כ בסברא זאת לפ"ז נראה פשוט דהדלדולים שיוצא מהם סירכא מזו לזו אין לחוש בהן שמא קדמה סירכא לדלדולים אלא אמרינן דאין כאן סירכא אלא דלדולים לחוד וליכא ריעותא כלל דרביתייהו דבהמות דידן למהוי בהו דלדולים ומותרת כנלע"ד:
ודע שאף דלכאורה איכא למימר דכיון דאתיליד בבהמה ריעותא שגוררת רגליה או יש מים בראשה לא שייך למיזל בתר רוב בהמות כשירות הם משום דאיכא למימר אדרבה רוב בהמות כשירות אין רגליהם נגררות וזו הואיל וגוררת רגליה טריפה היא כדאמרינן בפ"ב דכתובות (דף ט"ז) גבי רוב נשים בתולה נישאת דכיון דרוב הנשואות בתולות יש לה קול וזו אין לה קול איתרע לה רובא וכן בחולין (דף נ"ג) גבי רוב אריות דורסין וכמדומה לי שגם התב"ש כ"כ מ"מ נ"ל דלא שייך לומר דאתרע לה רובא מה"ט אלא היכא דרוב השני סותר ומנגד לגמרי לרוב הראשון כמו התם דרוב בתולות יש להם קול והני דלית להו קול רובן לאו בתולות נינהו וכן גבי ארי שנכנס בין שוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן דאיכא למימר רוב אריות דורסין ורוב הדורסין אין צפורן נשמט מהם והני דנשמט צפורן דידיה אין דורסין והרי הוא סותר לגמרי את הרוב הראשון דרוב אריות שנשמטה צפורן מהם לא דרסי אבל הכא נהי דרוב בהמות הכשירות אין גוררות רגליהן אטו מי איכא למימר נמי רוב הגוררת רגליהן טריפות הן הא איכא טריפות ואיכא כשירות וכן בספק אם המוח מקיף את המים נהי דרוב בהמות הכשירות אין בהם מים כלל אטו רוב שיש במוחן מים טריפות הן יש מהם שהמוח מקיף את המים ויש מהם שאינו מקיף ולהכי אין הרוב סותר את הרוב בהמות כשירות ובעינן למיזל בתר רוב בהמות כשירות:
ויש להביא ראי' לסברא זו מהא דאמרינן בנדה (דף מ"ח) במשנה בא סימן העליון עד שלא בא סימן התחתון וחכ"א או חולצת או מתייבמת וכו' לפי שא"א לעליון לבוא עד שלא בא התחתון וכתבו התוס' דמתייבמת כדי נקטה דהא אפילו בקטנה אית להו לרבנן דמתייבמת ולא חיישי לאילונית משום דאזלינן בתר רובא דלאו אילונית עיי"ש והא התם מיירי באותן שהגיעו לכלל שנותיהם להביא ב' שערות ועדיין לא הביאו א"כ נימא דאף לרבנן דסברי דאזלינן בתר רובא מודו הכא דלא מתייבמת משום דאף דרוב נשים לאו אילונית הן מ"מ רוב נשים שאינן אילונית מביאות סימנים כשמגיעות לכלל שנים וזו הואיל ולא הביאה שערות איתרע לה רובא חיישינן דילמא אילונית היא דאיתרע לה רובא א"ו כיון דאין הרוב השני סותר לגמרי את הרוב הראשון דהא ליכא למימר רוב שאינן מביאות בשנת י"ב שערות הוי אילונית לא איתרע לה רובא דרוב נשים לאו אילונית נינהו ואזלינן בתרה ומתייבמת לרבנן וה"נ כיון דליכא למימר רוב שאירע בהן ריעותא זו טריפות הן אזלינן בתר רוב בהמות כשירות הן וא"כ אמאי כ' הרשב"א ז"ל דאזלינן לחומרא [ועיין בריב"ש (סימן תע"ד) בענין מי שנולדו בו קצת סימני סריס וספק אם הביא ב' שערות אי אזלינן בתר רובא דלאו סריסים נינהו משום דאיכא למימר רוב שאינן סריסים אין בהם סימני סריס והתם נמי איכא למימר רוב שיש בהם סימני סריס הם סריסים אבל היכא דליכא למימר הכי כמו גבי טריפות דליכא למימר דרוב הבהמות שנולד בהם ספק זה הם טריפות לא איתרע בהו רובא דרוב בהמות כשרות הן] ועוד דאיכא למימר אוקי אחזקה שלא נעשה בה טריפות זה שאנו דנין עליו וכדאמרינן בחולין (דף נ"ה) גבי ספק דרוסה איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ואוקי אחזקה ופירשו התוס' שם אוקי אחזקה שלא נדרסה ואמאי תלינן לחומרא:
- (הגה"ה והכי מוכח ביבמות (דף פ') שהקשו התוס' בהא דא"ר אכל חלב מבן י"ב עד י"ח ונולדו בו סימני סריס נעשה סריס למפרע והקשו הא הוי התראת ספק דשמא יביא סימנים קודם י"ח עיי"ש ואם נימא דרוב שאין מביאין סימנים בזמנן הוי סריסין א"כ הא לא הוי התראתספק כיון דהספק הוי כנגד הרוב כמבואר בכתובות (דף ט"ו) גבי זורק אבן לגו:)
ומה שכתבנו בסימן שלפנינו דהיכא דאיכא חזקה דאיסורא לוקה משום נבילה וכ"כ הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה"ש) גבי לא בדק בסימנים וכ"כ התוס' בחולין (דף פ"ו) דאי שחיטת חש"ו הוי פלגא מתוקנים ופלגא מקולקלין לקי עלה משום נבילה ומותר לשחוט אחריהם מטעם חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכ"נ להוכיח מגוף מימרא דר"ה דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת והוכרחנו לדחוק ולהמציא מקום לחזקה זו להחזיק מאל"א כפרש"י ז"ל או להמציא איסור עשה דאינו זבוח כפי' התוס' ואם נימא דהך מלתא לא משוי לן אלא ספיקא בעלמא לחוש לחומרא א"כ ל"ל כלל האי טעמא דחזקה הא בלא"ה בעינן למיחש לחומרא כיון דודאי נעשה בה מעשה טריפות דנקיבת הוושט ופסוקת הגרגרת מעשה טריפה הוא רק שאם נעשה בדרך שחיטה כהלכתו יש כח במעשה זו להכשיר אבל אם נחסר בה דבר אחד מגדרי הכשר שחיטה מעשה טריפה בעלמא הוא כמו שביאר רש"י ז"ל בחולין (דף כ') ד"ה וכי מתה עומד ומולק כו' וכיון שודאי נעשה בה חתיכת הוושט ופסוקת הגרגרת ואנו מסתפקין אם נעשה בהכשר שחיטה עליך להביא ראיה שנעשה בהכשר. א"כ למה הוצרך להאי חזקה א"ו שחידש לן ר"ה שיש כאן חזקה דודאי נבילה ללקות עליה משום נבילה ולא הוי כספיקא בעלמא:
והא דאמרינן בחולין (דף פ"ו) גבי חשו"ק ששחטו ואחרים רואין אותן דר"מ מחייב על שחיטתן משום נבילה ולהכי מתיר לשחוט אחריהם משום דרוב מעשיהן מקולקלין. ופריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא דתנן תינוק שנמצא בצד העיסה כו' ומשני אם אמרו בספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ואכתי קשה נהי דלא הו"מ לומר מיעוט מעשיהן מקולקלין משום דמיעוט וחזקה הוי פלגא ופלגא וספק איסור לאיסור מ"מ הו"מ לומר דמעשיהן ספק מקולקלין ספק אינו מקולקלין וכיון דאיכא נמי חזקת איסור חייב משום נבילה ומותר לשחוט אחריהם ול"ל לומר רוב מעשיהן מקולקלין:
ונ"ל דהש"ס סובר דשחיטת אותו ואת בנו הו"ל דבר שיש לו מתירין ובדבר שיש לו מתירין דאינו בטל ברוב לא אזלינן בתר רובא וכיון דלא אזלינן בתר רובא דעדיף מחזקה כש"כ דלא מהני חזקה ולהכי אי לאו דרוב מעשיהם מקולקלין היה אסור לשחוט אחריהם ועיין בר"ן פר"ק דביצה בהלכה דבדק בקינה של תרנגולים מעיו"ט דאפילו בדשילמ"ת אזלינן בתר רובא משום דלא אתחזק איסורא והיינו דדוקא לענין ביטול דיש כאן איסור ברור אמרינן דדשיל"מ לא בטל אבל למיזל בתר רובא ולומר דלית כאן איסור כלל אזלינן אפילו בדבר שילמ"ת והכי משמע בחולין (דף כ"ו) דאמרינן התם אלא מתניתין דקתני החמיץ אין לא החמיץ לא דלמא אי שבקיה הוה מחמיץ ופרש"י אי שבקיה היכא דליתא קמן ניזיל בתר רובא ורובא מחמיצין הן ומדקתני אינו ניקח ופוסל ש"מ כל כמה דלא החמיץ אעפ"י שעתיד להחמיץ מיהו ההיא שעתא לאו פירא הוא ולא הוי חילול עכ"ל רש"י ז"ל והרי מע"ש הוי דשיל"מ כדאיתא בב"מ (דף נ"ב) ואפ"ה אזלינן בתר רובא ועיין במל"מ הלכות מעילה] ועוד אפ"ל כיון דודאי שחוט לפנינו ואיכא ספיקא אם נשחט כהוגן יש לאסור מדרבנן לשחוט אחריו אף דאיכא חזקה דאבמה"ח להתיר לשחוט אחריהם כדאמרינן בכתובות (דף כ"ג) ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכתבו התוס' ע"ז אע"ג דאיכא חזקת פנוי' מ"מ כיון דודאי זריק לה קידושין ומספקא לן אי קרוב לה או לו לא תנשא לכתחילה. וה"נ דכוותה כיון דודאי שחוט ואיכא ספיקא אי שחוט שפיר או לא אסור מדרבנן לשחוט אחריהם ולהכי אי לאו דרוב מעשיהן מקולקלין היה אסור לשחוט אחריהם:
ומיושב בזה קושית התוס' בד"ה מ"ט שהקשו שם ורבנן מאי סברי דאי הוה פלגא ופלגא נסמוך חזקה דאיסורא לפלגא דמקולקלין ונתיר לשחוט אחריהם ולפמש"כ א"ש דמדרבנן ודאי דאסור לשחוט אחריהם בפלגא ופלגא והא דדייק הש"ס לר"מ מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי משום דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה ולא משני דאי משום מיעוט וחזקה הוי אסור מדרבנן לשחוט אחריו נ"ל דהש"ס היה סובר מעיקרא דמיעוטא וחזקה עדיף טפי דשרי אף מדרבנן והמתרץ הוא דחידש דהוי פלגא ופלגא וכן פרש"י ז"ל שם בהא דפריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי וז"ל אפילו מיעוט מקולקלין נמי פשיטא לן דנבילה הוא כו' עכ"ל הרי דהמקשה הוי סבר דמיעוט וחזקה עדיף מרובא והויא ודאי נבילה ובלאו הכי צריך לפרש כן דאי אפשר לפרש דהמקשה הוי סבר דמיעוט וחזקה נגד רובא הוי פלגא ופלגא א"כ מאי מקשה אטו לא ידע דספיקא דאורייתא לחומרא ואסור לשחוט אחריהן ובודאי הוצרך למימר טעמא דר"מ משום דסובר רוב מעשיהן מקולקלין א"ו דהש"ס היה סובר מעיקרא דמיעוטא וחזקה עדיף טפי דשרי אף מדרבנן:
וראיתי להפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה שהקשה ממש"כ הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה"ש) גבי נמצא הסכין פגום אחר שחיטה דהוי רק ספק נבילה וכ"כ (בפ"ג מה"ש) גבי נמצא הסימן שמוט ואינו ידוע אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה דהוי ספק נבילה ובלא בדק בסימנים פסק דהוי ודאי נבילה ע"כ ולא ידענא מאי קשיא ליה דהא בנמצא הסכין פגום איכא חזקת בדוק דסכין נגד חזקת איסור דבהמה וכן גבי נמצא הסימן שמוט איכא נמי חזקה שלא נשמט עד עכשיו כמו חזקת הגוף בכל דוכתי דאמרינן השתא הוא דאתרע וכיון דאיכא חזקה נגד חזקה לא הוי רק ספק נבילה משא"כ בלא בדק בסימנים דלהתירא ליכא חזקה כלל ולחומרא איכא חזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת להכי הוי ודאי נבלה וכן (בפ"ג ה' כ"א) כתב גבי ישב לה קוץ בוושט דחוששין שמא הבריא והוי ספק נבילה היינו נמי משום דנגד חזקת אינה זבוחה איכא חזקת כשרות דבהמה שלא נקב וושטה להכי הוי ספק השקול דזה הכלל דחזקת אינה זבוחה משוי לה בודאי נבילה רק היכא דמסתפקא לן במידי דמיטרפא בי' ולא מהני נמי שחיטה מהני לן חזקת כשרות המנגד לחזקת אינה זבוחה והוי ספק השקול ומ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"ג ה' י"ח) וז"ל כ"מ שאמרנו בשחיטה פסולה ה"ז נבילה ואם אכל ממנה כזית לוקה וכל ספק בשחיטה ה"ז ספק וכל האוכל ממנה מכין אותו מכות מרדות דמשמע דגם ספק בהכשר שחיטה אע"ג דלית בה ספק טריפות נמי הוי רק ספק נבילה אע"ג דליכא חזקת כשרות המנגד לחזקת אינה זבוחה כמו שהייה במיעוט סימנים או החליד תחת העור ותחת צמר מסובך שכתב שם בפ"ג דהוי ספק נבילה ולא אמרינן דחזקת אינה זבוחה משוי לה לודאי נבילה. נראה לי דדעת הרמב"ם ז"ל לחלק דבספיקא דמעשה כמו לא בדק בסימנין שפיר אמרינן דחזקת אינה זבוחה משוי לי' לודאי נבילה ללקות עלה אבל ספיקא דדינא לא משוי לודאי כיון דמספקינן איך הדין והדבר הוא בחסרון ידיעתינו לא משוי לה חזקה לודאי וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |