עונג יום טוב/נה
|
< הקודם · הבא > |
ולענין קושית התוס' והרשב"א ז"ל שהקשו בהא דאמרינן בחולין (ד' י"ב) אמתניתן דכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשירה ואמרינן מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה ר' נתן הוא כו' ואמאי לא אמרינן דכוונת העומד על גביו מהני כמו גבי גט וחליצה:
ונ"ל דאפ"ל דלא שייך לומר דכוונת העוע"ג מהני אלא היכא דהכוונה היא לכוון לשמה כמו גבי גט וחליצה דבעינן שיכוון לפוטרה דכוונה זאת ראויה להתחלק מהמעשה ואין לה חיבור עם המעשה להכי אמרינן דאף אם עושה המעשה אינו יכול לכוון משום דעתא קלישתא דידי' ואיש אחר העע"ג מחשב אותה כוונה נמי מהני ומצטרפין מחשבת העע"ג עם מעשה דידי' משא"כ בשחיטה דאפילו לרבנן לא בעי כוונה לשם זביחה אלא לשם חתיכת סימנין דהיינו כוונה לעשות המעשה שהוא עושה וכוונה זאת לא חשיבי להתחלק מהמעשה אלא העושה גופא הוא צריך לכוון לשם עשיה שהוא עושה ובזה לא אמרינן זה עושה וזה מחשב דהוה מחשבה הדבוקה במעשה אבל מחשבת לשמה דגבי גט וחליצה דהוא מחשבה המיוחדת מהני מחשבת העע"ג והרי איכא מעשה ומחשבה יחד:
וראיה לזה דהא רבה בר עולא מוקי שם (ד' ב') הכל שוחטין לטמא במוקדשין וכולן ששחטו אליתא קמן דנשייליה ומ"מ אחשו"ק נמי קאי דמזה מוכיח הש"ס דלא בעי כוונה כמש"כ רש"י ז"ל וא"כ קשה הרי בקדשים ודאי בעינן כוונה לשם זביחה כמ"ש התוס' לקמן (ד' י"ג) ד"ה מנין דמתעסק בקדשים היינו שלא כיון לשם זביחה או שהיה סבור שהוא חולין וכוונת הקטן גרע מסתמא כמו שפי' התוס' בשמעתין (בד"ה קטן) דקיימא עולה בדרום וא"כ אמאי שחיטתן כשירה בדיעבד ודוחק לומר דוכולן ששחטו קאי אטמא במוקדשין ואחשו"ק בחולין ולשיטת התוס' שפירשו דמתני' מיירי באחרים שרואין אותן ששוחטים כהוגן ולא מכווני מידי תיקשי אמאי מהני בקדשים ואפילו לשיטת הרשב"א ז"ל שהבאנו בתשובה דלהכי לא מהני מחשבת הגדול העע"ג בשחיטה משום דלא שייך שליחות בשחיטה ואדם שוחט בהמת חבירו שלא מדעתו ומהני שחיטתו לטהר מידי נבילה וא"כ איכא למימר דכ"ז הוא בחולין דלא שייך שליחות בשחיטה אבל בקדשים דבעינן שליחות הבעלים גם בשחיטה כדילפינן בקידושין (דף מ"א) מושחטו אותו כל קהל עדת ישראל מהני נמי מחשבת הגדול העע"ג מ"מ הא ביאר שם הפ"י דגבי שחיטת קדשים נמי לא בעינן שליחות משום דשחיטה לאו עבודה היא וא"כ לא מהני מחשבת הגדול עע"ג גם בקדשים אבל לפי מה שכתבתי א"ש דדוקא היכא דבעינן מחשבה לשם מעשה לא מהני מחשבת הגדול עע"ג דבעינן שהעושה בעצמו יכוין לשם מעשה אבל בקדשים כיון דבעינן כוונה לשמה ממש מהני מחשבת הגדול עע"ג:
אלא שיש לדחות סברא זו דכיון דלענין כוונת מעשה לא מהני מה שהגדול עע"ג ומחשב א"כ מאי מהני הא דבקדשים וגיטין בעינן מחשבת כוונה לאיזה תכלית הוא עושה הדבר מ"מ הא בעינן נמי כוונת מעשה ונהי דלענין כוונת איזה דבר בא העשיה מהני כוונת העע"ג מ"מ לענין כוונת מעשה לא מהני גדול עע"ג ומחשב וכיון דמחשבת חש"ו דמי כאין לו מחשבת מעשה כלל, א"כ לא מהני גבי קדשים וגיטין מחשבת הגדול עע"ג דדמי לעשה בלי כוונת מעשה דלענין מחשבת מעשה לא מהני מחשבת הגדול עע"ג ואטו קדשים דבעי מחשבה גדולה לשם איזה דבר הוא עושה מגרע גרע דלא בעי גבי דידהו מחשבת מעשה הא ודאי ליתא דוודאי בעי מחשבת מעשה שיכוין לעשות וכיון דחש"ו אין להו הך מחשבה ומחשבת גדול העע"ג נמי לא מהני לענין זה אכתי מאי מהני געע"ג בגט וקדשים מיהו גם זה נכון דאפשר לומר שפיר כיון דמהני מחשבת הגדול העע"ג לענין לשמה של קרבן מהני נמי לענין הא דבעינן כוונה לשם מעשה:
וכעין סברא זו מוכרחת בסוגיא דחולין דבעי מיניה שמואל מר"ה מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר ושחט את בן הבקר שתהא שחיטה לשם בן בקר א"ל זו בידינו הוא לעכב מנין ת"ל לרצונכם תזבחוהו לדעתיכם זבחוהו ופרש"י ז"ל ד"ה מנין כלומר מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול כגון מתעסק בסכין להגביהו או לזורקו ושחט בקדשים שלא נתכוין לשם שחיטה עכ"ל וקשה ל"ל תרי קראי חד למצוה וחד לעכב הא למצוה לא צריך קרא כלל דהא ילפינן בפ"ק דזבחים (דף ד') דבעינן בכל הקדשים לשמן מדכתיב ואם זבח שלמים קרבנו עד שתהא זביחה לשם שלמים וילפינן כל הקרבנות משלמים מדכתיב זאת התורה כו' ומקשינן כל הקרבנות להדדי וכיון דלמצוה בעינן שיכוין לשמן ממש פשיטא נמי דבעינן שיתכוין לשם חתיכת סימנים וא"כ לא צריך קרא למצוה ובחד קרא תסגי לעכב וצ"ל משום דקיי"ל בזבחים דף ב') דסתמא נמי לשמה קאי כיון שהקדישום כבר לשם קרבן זה והא דכתיב אם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים היינו שלא יכוין בהדיא לשם קרבן אחר דהא מיקרי זביחה שלא לשם שלמים אבל סתמא מיקרי נמי לשם שלמים והשתא אי לאו קרא דושחט את בן הבקר למעוטי מתעסק הו"א דמהני נמי האי דסתמא לשמה קאי לענין כוונת חתיכה ודמי כאילו כיון לשם חתיכת סימנים ולשם הקרבן שהקדיש מתחילה ולא בעי כוונת חתיכת סימנין אף למצוה להכי בעינן קרא מיוחד לחתיכת סימנין הרי מבואר דאי לאו קרא דבן הבקר הו"א דמהני הא דסתמא לשמה קאי אף לענין כוונת חתיכת סימנים אע"ג דלא שייך לומר סתמא לשמה קאי אלא לענין הקרבן בעצמו שסתמא עומד לשם דבר שהוקדש אבל לענין מה שלא כיון במעשה זריקת הסכין לשחוט לא שייך לומר סתמא לשמה קאי דהא חתיכה זו לא לשם קרבן קאי דיכול לשחוט הקרבן אח"כ ואפ"ה הו"א אי לאו קרא דבן הבקר דמהני גם לזה הא דסתמא לשמה קאי כיון דמהני לענין כוונת קביעת שם הקרבן מהני נמי לענין חתיכת סימנים א"כ אף אנו נאמר אף דגלי קרא דלא מהני הא דסתמא לשמן קאי לענין כוונת חתיכת סימנין מ"מ בגדול עע"ג של קטן ומכוון שתהא השחיטה לשם הקרבן שהוקדש אמרינן מיגו דמהני. מחשבת הגדול העע"ג לענין הא דבעינן כוונה לשם הקרבן שהוקדש מהני נמי לענין כוונת חתיכת סימנין כיון דאיכא מחשבה מעליא ועדיף טפי מסתמא דאע"ג דבסתמא לא מהני הך סברא דבסתמא לשמה להמשיך עמה גם כוונת חתיכת סימנים שיה דומה כאלו מכוין לחתיכת סימנין מחשבת העע"ג שמחשב בהדיא מהני גם להמשיך עמה מחשבת חתיכת סימנין ומהני בקדשים געע"ג ודו"ק:
- (הגה"ה ודע דדברי רש"י ז"ל מוקשים קצת שפירש מתעסק בקדשים כגון מתכוין לזרוק בכותל דאם כן מאי שייך בזה למצוה אטו אזהר קרא על דבר שבא בלא מתכוין וי"ל בדוחק ואין להאריך:)
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |